הדרן
קול נשי בשיח התלמודי

השיעור של היום יעלה לאחר הסיום הערב. להרשמה לסיום, לחצו כאן.

• מהו סיום

הדף היום מוקדש ע”י ליסה אלון לכבוד החברותא הנאמנה, רונדה מיי, "יתן ה’ שנזכה לשנים רבות נוספות של לימוד נהדר יחד.”

הדף היום מוקדש ע”י רחל אלכסנדר לוי לע”נ ג’ק שוסטר. יהי זכרו ברוך.

הדף היום מוקדש ע”י אדם דיקר לכבוד קרולין הוכשטדטר דיקר ביום הולדתה.

יש מחלוקת בין רב ושמואל לגבי תהליך ההכשרה הנקרא ניגוב. לפי גרסה אחת של המחלוקת, רב דורש שימוש באפר פעם אחת במהלך התהליך, ואילו שמואל דורש שימוש באפר פעמיים. לפי גרסה אחרת, אין ביניהם מחלוקת ממשית—רב לא הזכיר את השלב האחרון של שטיפה במים, שכן מטרתו היחידה היא להסיר את האפר. שמואל, לעומת זאת, מזכיר את השטיפה כחלק מהתהליך.

כיצד מכשירים רשתות קלועות בגת? רבי אבהו לומד מדיני טהרת הרשתות שהן צריכות ניגוב. אם הרשתות עשויות מקנים, שהן סופגות יותר, יש להניחן ללא שימוש במשך שנים-עשר חודשים—או לפי רבן שמעון בן גמליאל, עד עונת עשיית היין הבאה. מה ההבדל המעשי בין שתי הדעות? רבי יוסי מציע חלופה להמתנה של שנה: לשפוך עליהן מים רותחים. רבן שמעון בן גמליאל מצטט את רבי יוסי, המאפשר להניח את הרשתות תחת מים זורמים למשך עונה. מהי עונה? יש המגדירים אותה כיום או לילה, ויש האומרים שהיא נמשכת שתים-עשרה שעות. רב שמואל בר יצחק מסביר ששתי ההגדרות למעשה מתכוונות לאותו דבר. כיצד?

המסננת והסלים המשמשים בגת מוכשרים בדרכים שונות, בהתאם לחומר שממנו הם עשויים, שכן רמת הספיגה משתנה.

אם אשכולות ענבים מונחות בגת ויושבות בתוך מיץ מהענבים, האם הן נחשבות ליחידה אחת לעניין טומאה? יש לכך השלכה מעשית: אם עם הארץ—מי שאינו נאמן על דיני טהרה—נוגע באשכול אחד, האם כל שאר האשכולות שסביבו נטמאים גם הם?

אם אדם קונה כלים מאינו יהודי, כיצד יש להכשירם? השיטה תלויה באופן השימוש בכלי: אם השתמשו בו למאכלים קרים—יש לשוטפו במים; אם השתמשו בו במים חמים—יש להגעילו במים חמים; ואם באש ישירה—יש ללבן אותו באש. סכין יש ללטש. כל הכלים הללו גם דורשים טבילה במקווה. דין טבילת כלים נלמד משני ביטויים שונים בפסוק במדבר לא:כג, לאחר מלחמת מדיין. מדוע יש צורך בשני הביטויים? רב נחמן מסביר שגם כלים חדשים שנקנו מאינו יהודי דורשים טבילה, שכן כלים ישנים שהוכשרו נחשבים כחדשים. כלים שנשאלו מאינו יהודי אינם דורשים טבילה, אך עולה שאלה לגבי כלי שניתן ליהודי כמשכוןן.

כלי מתכת וזכוכית דורשים טבילה, אך כלי חרס אינם דורשים. אם כלי החרס מצופה בעופרת, האם דינו כחרס או כמתכת?

אם השתמשו בכלים מבלי להכשירם, האם האוכל שהוכן בהם אסור? התשובה תלויה בזמן שעבר מאז השימוש האחרון בכלי (בן יומו או לא בן יומו), וכן בשאלה האם נותן טעם לפגם מותר או אסור.

הלימוד השבוע מוקדש ע”י קרולין הוכשטדטר, אדם דיקר והמשפחה לע”נ פרד הוכשטדטר, אפרים בן קילה וברוך ולכבוד פדיון הבן היום של הנכד הצבר הראשון, זכריה עמי.

הדף היום מוקדש ע”י רחל חפץ לע”נ בעלה, לני חפץ, אריה לייב בן יהודה. "נלקח מוקדם מדי. אבל אני מודה להקב”ה על הזמן שזכינו בחיוך שלו, ברוחב הלב, בחוש ההומור ובאהבה שלו. יהי זכרו ברוך.”

הדף היום מוקדש ע”י אמה רינברג לרפואת בנה יוסף יצחק ניסן בן נחמה לאה אסתר. 

המשנה מונה דברים שונים שאסורים בהנאה והם אוסרים במשהו בתערובת (אינם בטלים). הגמרא שואלת ומבארת מדוע יש עוד דברים שאינם נכללים ברשימת המשנה כגון פירות ערלה וכלאי הכרם.

אם יין נסך נופל לתוך בור, כל כמות היין נאסרת. עם זאת, רבי שמעון בן גמליאל פסק שניתן למכור את התערובת, בתנאי שמחיר היין יופחת בהתאם לערך של יין הנסך המעורב בו. יש מחלוקת בין האמוראים האם פוסקים כרבי שמעון בן גמליאל בכל המקרים, או רק במצבים מסוימים—כגון כאשר חבית של יין נסך מתערבת עם חבית של יין מותר, אך לא במקרה שבו כמות קטנה של יין אסור מתערבת בכד או בחבית של יין מותר.

לגבי הכשרת גת ששימש או הוכן על ידי אינו יהודי, תהליך ההכשרה תלוי בחומר שממנו עשויה הגת, וכן בשאלה האם היא הייתה מצופה בזפת.

זה הדף של שבת. לצפייה בדף של שישי, לחצו כאן.

המשנה דנה בדיני ביטול לגבי יין נסך (יין ששימש לעבודה זרה) שהתערב ביין מותר. היא מבחינה בין יין שהתערב ביין (מין במינו – אותו סוג), האוסר בכל שהוא, לבין יין שהתערב במים (מין בשאינו מינו – סוג שונה), האסור רק אם הוא נותן טעם.

רב דימי מצטט את רבי יוחנן באומרו שאם אדם שופך יין נסך מחבית לתוך בור של יין כשר, כל טיפה מתבטלת מיד עם המגע. הגמרא מקשה שלוש קושיות על פירושו של רב דימי מתוך המשנה, ומתרצת אותן על ידי פירוש מחודש של המקרים במשנה. רב יצחק בר יוסף מציע הבנה מצמצמת יותר של דברי רבי יוחנן – הוא מגביל את ההיתר למקרה של שפיכה מכד לתוך חבית, אך לא מחבית לתוך בור.

רבין גם מוסר הלכה בשם רבי יוחנן לגבי תערובת הכוללת דבר אסור שהתערב גם עם מין דומה וגם עם מין שונה. במקרה כזה, הדבר האסור מתבטל על ידי המין השונה המותר (למשל, יין נסך שהתערב ביין ובמים), ואילו המין הדומה נחשב כאילו אינו קיים. גם רב שמואל בר יהודה מצטט את רבי יוחנן, אך קיימות שתי גרסאות לדבריו. באחת, הוא חולק על רבין ומגביל את ההלכה למקרים שבהם המין השונה היה נוכח תחילה. בגרסה השנייה, דבריו מתייחסים למשנה, והוא למעשה מסכים עם רבין.

מחלוקת בין חזקיה ורבי יוחנן עוסקת גם היא במקרה שבו דבר אסור מתערב עם מין דומה ומין שונה. מהו המחלוקת ומהו הבסיס למחלוקת?

רב ושמואל חולקים על עמדת רבי יוחנן וריש לקיש בשאלה האם ההבחנה בין תערובות מין במינו ומין בשאינו מינו חלה על כל איסורים, או רק על יין נסך וטבל (תוצרת שלא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות). הגמרא מסבירה מדוע חכמים החמירו במיוחד בשני איסורים אלו.

הפתרון לקושי השני על עמדתו של רב אשי נדחה, והגמרא מסכמת שמשיכה אכן מהווה קניין אצל אינו יהודי.

המשנה במסכת עבודה זרה דף ע”א מדגישה את חשיבות ההסכמה על המחיר כתנאי מוקדם לקניין (פסיקת) ביין נסך. בעקבות זאת, עלו שאלות שונות בנוגע ליישום העיקרון הזה במכירת נכסים. בתחילה, רב יוסף ואביי חלוקים בשאלה האם עיקרון זה חל גם על מכירת נכסים אחרים, שכן המשנה עוסקת רק ביין נסך, ואולי הדין מוגבל להקשר זה בלבד. אך הגמרא מסיקה שאביי צודק, וההיגיון שבמשנה חל גם על שאר נכסים, בהתבסס על פסק של רב הונא, הנשען על משנה בבבא בתרא דף פה ע”ב. עם זאת, במקרה אחר, מתעוררת מחלוקת נוספת האם הכלל הזה תקף, אם כי בנסיבות ייחודיות יותר.

המשנה דנה בשני מקרים: במקרה הראשון, יהודי מוזג יין דרך משפך לתוך כד של אינו יהודי. אם נותרו טיפות יין במשפך – הן אסורות. במקרה השני, כאשר יהודי מוזג יין מכלי אחד לכלי אחר – היין שבכלי הראשון מותר, ואילו היין שבכלי השני אסור.

הגמרא מביאה תחילה משנה במסכת טהרות ח:ט, העוסקת בסוגיית ניצוק – זרם מים – בהקשר של טומאה. אם מים שזורמים למטה נטמאים, כלומר נשפכים לכלי טמא, הם אינם מטמאים את המים העליונים שטרם נכנסו לכלי. אולם רב הונא פסק שבמקרה מקביל של יין נסך, גם הנוזל העליון יהיה אסור. על סמך מה קבע רב הונא את דינו? הגמרא מציעה ארבעה מקורות אפשריים: המשנה בטהרות, הרישא של משנתנו, הסיפא של משנתנו, וברייתא – אך אף אחד מהם אינו מוכיח את דבריו באופן חד משמעי.

מר זוטרא התיר לשתות יין דרך קנישקניו – קש משותף – עם אינו יהודי, בתנאי שהיהודי שותה ראשון. רבה בר רב הונא פסק כך על פי דבריו.

השיעור של היום יעלה לאחר הסיום הערב. להרשמה לסיום, לחצו כאן.

• מהו סיום

הדף היום מוקדש ע”י ליסה אלון לכבוד החברותא הנאמנה, רונדה מיי, "יתן ה’ שנזכה לשנים רבות נוספות של לימוד נהדר יחד.”

הדף היום מוקדש ע”י רחל אלכסנדר לוי לע”נ ג’ק שוסטר. יהי זכרו ברוך.

הדף היום מוקדש ע”י אדם דיקר לכבוד קרולין הוכשטדטר דיקר ביום הולדתה.

יש מחלוקת בין רב ושמואל לגבי תהליך ההכשרה הנקרא ניגוב. לפי גרסה אחת של המחלוקת, רב דורש שימוש באפר פעם אחת במהלך התהליך, ואילו שמואל דורש שימוש באפר פעמיים. לפי גרסה אחרת, אין ביניהם מחלוקת ממשית—רב לא הזכיר את השלב האחרון של שטיפה במים, שכן מטרתו היחידה היא להסיר את האפר. שמואל, לעומת זאת, מזכיר את השטיפה כחלק מהתהליך.

כיצד מכשירים רשתות קלועות בגת? רבי אבהו לומד מדיני טהרת הרשתות שהן צריכות ניגוב. אם הרשתות עשויות מקנים, שהן סופגות יותר, יש להניחן ללא שימוש במשך שנים-עשר חודשים—או לפי רבן שמעון בן גמליאל, עד עונת עשיית היין הבאה. מה ההבדל המעשי בין שתי הדעות? רבי יוסי מציע חלופה להמתנה של שנה: לשפוך עליהן מים רותחים. רבן שמעון בן גמליאל מצטט את רבי יוסי, המאפשר להניח את הרשתות תחת מים זורמים למשך עונה. מהי עונה? יש המגדירים אותה כיום או לילה, ויש האומרים שהיא נמשכת שתים-עשרה שעות. רב שמואל בר יצחק מסביר ששתי ההגדרות למעשה מתכוונות לאותו דבר. כיצד?

המסננת והסלים המשמשים בגת מוכשרים בדרכים שונות, בהתאם לחומר שממנו הם עשויים, שכן רמת הספיגה משתנה.

אם אשכולות ענבים מונחות בגת ויושבות בתוך מיץ מהענבים, האם הן נחשבות ליחידה אחת לעניין טומאה? יש לכך השלכה מעשית: אם עם הארץ—מי שאינו נאמן על דיני טהרה—נוגע באשכול אחד, האם כל שאר האשכולות שסביבו נטמאים גם הם?

אם אדם קונה כלים מאינו יהודי, כיצד יש להכשירם? השיטה תלויה באופן השימוש בכלי: אם השתמשו בו למאכלים קרים—יש לשוטפו במים; אם השתמשו בו במים חמים—יש להגעילו במים חמים; ואם באש ישירה—יש ללבן אותו באש. סכין יש ללטש. כל הכלים הללו גם דורשים טבילה במקווה. דין טבילת כלים נלמד משני ביטויים שונים בפסוק במדבר לא:כג, לאחר מלחמת מדיין. מדוע יש צורך בשני הביטויים? רב נחמן מסביר שגם כלים חדשים שנקנו מאינו יהודי דורשים טבילה, שכן כלים ישנים שהוכשרו נחשבים כחדשים. כלים שנשאלו מאינו יהודי אינם דורשים טבילה, אך עולה שאלה לגבי כלי שניתן ליהודי כמשכוןן.

כלי מתכת וזכוכית דורשים טבילה, אך כלי חרס אינם דורשים. אם כלי החרס מצופה בעופרת, האם דינו כחרס או כמתכת?

אם השתמשו בכלים מבלי להכשירם, האם האוכל שהוכן בהם אסור? התשובה תלויה בזמן שעבר מאז השימוש האחרון בכלי (בן יומו או לא בן יומו), וכן בשאלה האם נותן טעם לפגם מותר או אסור.

הלימוד השבוע מוקדש ע”י קרולין הוכשטדטר, אדם דיקר והמשפחה לע”נ פרד הוכשטדטר, אפרים בן קילה וברוך ולכבוד פדיון הבן היום של הנכד הצבר הראשון, זכריה עמי.

הדף היום מוקדש ע”י רחל חפץ לע”נ בעלה, לני חפץ, אריה לייב בן יהודה. "נלקח מוקדם מדי. אבל אני מודה להקב”ה על הזמן שזכינו בחיוך שלו, ברוחב הלב, בחוש ההומור ובאהבה שלו. יהי זכרו ברוך.”

הדף היום מוקדש ע”י אמה רינברג לרפואת בנה יוסף יצחק ניסן בן נחמה לאה אסתר. 

המשנה מונה דברים שונים שאסורים בהנאה והם אוסרים במשהו בתערובת (אינם בטלים). הגמרא שואלת ומבארת מדוע יש עוד דברים שאינם נכללים ברשימת המשנה כגון פירות ערלה וכלאי הכרם.

אם יין נסך נופל לתוך בור, כל כמות היין נאסרת. עם זאת, רבי שמעון בן גמליאל פסק שניתן למכור את התערובת, בתנאי שמחיר היין יופחת בהתאם לערך של יין הנסך המעורב בו. יש מחלוקת בין האמוראים האם פוסקים כרבי שמעון בן גמליאל בכל המקרים, או רק במצבים מסוימים—כגון כאשר חבית של יין נסך מתערבת עם חבית של יין מותר, אך לא במקרה שבו כמות קטנה של יין אסור מתערבת בכד או בחבית של יין מותר.

לגבי הכשרת גת ששימש או הוכן על ידי אינו יהודי, תהליך ההכשרה תלוי בחומר שממנו עשויה הגת, וכן בשאלה האם היא הייתה מצופה בזפת.

זה הדף של שבת. לצפייה בדף של שישי, לחצו כאן.

המשנה דנה בדיני ביטול לגבי יין נסך (יין ששימש לעבודה זרה) שהתערב ביין מותר. היא מבחינה בין יין שהתערב ביין (מין במינו – אותו סוג), האוסר בכל שהוא, לבין יין שהתערב במים (מין בשאינו מינו – סוג שונה), האסור רק אם הוא נותן טעם.

רב דימי מצטט את רבי יוחנן באומרו שאם אדם שופך יין נסך מחבית לתוך בור של יין כשר, כל טיפה מתבטלת מיד עם המגע. הגמרא מקשה שלוש קושיות על פירושו של רב דימי מתוך המשנה, ומתרצת אותן על ידי פירוש מחודש של המקרים במשנה. רב יצחק בר יוסף מציע הבנה מצמצמת יותר של דברי רבי יוחנן – הוא מגביל את ההיתר למקרה של שפיכה מכד לתוך חבית, אך לא מחבית לתוך בור.

רבין גם מוסר הלכה בשם רבי יוחנן לגבי תערובת הכוללת דבר אסור שהתערב גם עם מין דומה וגם עם מין שונה. במקרה כזה, הדבר האסור מתבטל על ידי המין השונה המותר (למשל, יין נסך שהתערב ביין ובמים), ואילו המין הדומה נחשב כאילו אינו קיים. גם רב שמואל בר יהודה מצטט את רבי יוחנן, אך קיימות שתי גרסאות לדבריו. באחת, הוא חולק על רבין ומגביל את ההלכה למקרים שבהם המין השונה היה נוכח תחילה. בגרסה השנייה, דבריו מתייחסים למשנה, והוא למעשה מסכים עם רבין.

מחלוקת בין חזקיה ורבי יוחנן עוסקת גם היא במקרה שבו דבר אסור מתערב עם מין דומה ומין שונה. מהו המחלוקת ומהו הבסיס למחלוקת?

רב ושמואל חולקים על עמדת רבי יוחנן וריש לקיש בשאלה האם ההבחנה בין תערובות מין במינו ומין בשאינו מינו חלה על כל איסורים, או רק על יין נסך וטבל (תוצרת שלא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות). הגמרא מסבירה מדוע חכמים החמירו במיוחד בשני איסורים אלו.

הפתרון לקושי השני על עמדתו של רב אשי נדחה, והגמרא מסכמת שמשיכה אכן מהווה קניין אצל אינו יהודי.

המשנה במסכת עבודה זרה דף ע”א מדגישה את חשיבות ההסכמה על המחיר כתנאי מוקדם לקניין (פסיקת) ביין נסך. בעקבות זאת, עלו שאלות שונות בנוגע ליישום העיקרון הזה במכירת נכסים. בתחילה, רב יוסף ואביי חלוקים בשאלה האם עיקרון זה חל גם על מכירת נכסים אחרים, שכן המשנה עוסקת רק ביין נסך, ואולי הדין מוגבל להקשר זה בלבד. אך הגמרא מסיקה שאביי צודק, וההיגיון שבמשנה חל גם על שאר נכסים, בהתבסס על פסק של רב הונא, הנשען על משנה בבבא בתרא דף פה ע”ב. עם זאת, במקרה אחר, מתעוררת מחלוקת נוספת האם הכלל הזה תקף, אם כי בנסיבות ייחודיות יותר.

המשנה דנה בשני מקרים: במקרה הראשון, יהודי מוזג יין דרך משפך לתוך כד של אינו יהודי. אם נותרו טיפות יין במשפך – הן אסורות. במקרה השני, כאשר יהודי מוזג יין מכלי אחד לכלי אחר – היין שבכלי הראשון מותר, ואילו היין שבכלי השני אסור.

הגמרא מביאה תחילה משנה במסכת טהרות ח:ט, העוסקת בסוגיית ניצוק – זרם מים – בהקשר של טומאה. אם מים שזורמים למטה נטמאים, כלומר נשפכים לכלי טמא, הם אינם מטמאים את המים העליונים שטרם נכנסו לכלי. אולם רב הונא פסק שבמקרה מקביל של יין נסך, גם הנוזל העליון יהיה אסור. על סמך מה קבע רב הונא את דינו? הגמרא מציעה ארבעה מקורות אפשריים: המשנה בטהרות, הרישא של משנתנו, הסיפא של משנתנו, וברייתא – אך אף אחד מהם אינו מוכיח את דבריו באופן חד משמעי.

מר זוטרא התיר לשתות יין דרך קנישקניו – קש משותף – עם אינו יהודי, בתנאי שהיהודי שותה ראשון. רבה בר רב הונא פסק כך על פי דבריו.

הדף היום מוקדש ע”י דוד ומיצי גפן לע”נ אחיה של מיצי, ד”ר דניס לוק, ביום השנה לפטירתו. "הוא היה בעל אוהב, אב, דוד וסבא, רופא מסור; ואהב ללמוד תורה.”

הדף היום מוקדש ע”י רחל בייפסקי ומיכאל פרנקוס לבכוד לידת בתם אביטל תמימה, שנולדה י”ב באב. "היא כבר מקשיבה לפודקאסט של הרבנית מישל במהלך ההנקות! שתגדל לאהוב ללמוד.”

אם צי מגיע לעיר בזמן שלום, כל חביות היין הפתוחות אסורות, מחשש ששתו מהן. אולם, אם מדובר בזמן מלחמה, אין להם פנאי לשתות, ולכן מניחים שלא ניסכו את היין לעבודה זרה. מקור סותר טוען שגם בזמן מצור, מניחים שנשות הקהילה נאנסו. רב מרי מיישב את הסתירה על ידי הבחנה בין סוגיית האונס לבין שתיית היין.

המשנה מסבירה כיצד פועל יהודי שמקבל שכרו ביין מאינו יהודי יכול לבקש תשלום בכסף באופן שלא יפר את איסור ההנאה מיין נסך. האם אינו יהודי יכול לשלם מס למלך ביין בשם יהודי, או שמא הדבר אסור משום שהיהודי נהנה מיין נסך?

המשנה פוסקת שאם יהודי מוכר יין לאינו יהודי, עליו לקבוע תחילה את המחיר ורק לאחר מכן לשפוך את היין לתוך הכד כדי למסור לי. אחרת, היין ייחשב לרשות האינו יהודי לפני שהמכירה הושלמה, והיהודי ייהנה מיין נסך.

אמימר ורב אשי נחלקו בשאלה האם משיכה יוצרת קניין אצל אינו יהודי. רב אשי, שפוסק שלא, מביא ראיה מדברי רב שהורה למוכרי היין לוודא שקיבלו תשלום קודם למדידת היין. אולם הגמרא מציעה דרך אחרת להבין מדוע רב הקפיד על כך.

קושיה מובאת על דברי אמימר, ושתי קושיות על דברי רב אשי, אחת מהמשנה שלנו – אך כולן נפתרות.

השיעור של היום יעלה לאחר הסיום הערב. להרשמה לסיום, לחצו כאן.

• מהו סיום

הדף היום מוקדש ע”י ליסה אלון לכבוד החברותא הנאמנה, רונדה מיי, "יתן ה’ שנזכה לשנים רבות נוספות של לימוד נהדר יחד.”

הדף היום מוקדש ע”י רחל אלכסנדר לוי לע”נ ג’ק שוסטר. יהי זכרו ברוך.

הדף היום מוקדש ע”י אדם דיקר לכבוד קרולין הוכשטדטר דיקר ביום הולדתה.

יש מחלוקת בין רב ושמואל לגבי תהליך ההכשרה הנקרא ניגוב. לפי גרסה אחת של המחלוקת, רב דורש שימוש באפר פעם אחת במהלך התהליך, ואילו שמואל דורש שימוש באפר פעמיים. לפי גרסה אחרת, אין ביניהם מחלוקת ממשית—רב לא הזכיר את השלב האחרון של שטיפה במים, שכן מטרתו היחידה היא להסיר את האפר. שמואל, לעומת זאת, מזכיר את השטיפה כחלק מהתהליך.

כיצד מכשירים רשתות קלועות בגת? רבי אבהו לומד מדיני טהרת הרשתות שהן צריכות ניגוב. אם הרשתות עשויות מקנים, שהן סופגות יותר, יש להניחן ללא שימוש במשך שנים-עשר חודשים—או לפי רבן שמעון בן גמליאל, עד עונת עשיית היין הבאה. מה ההבדל המעשי בין שתי הדעות? רבי יוסי מציע חלופה להמתנה של שנה: לשפוך עליהן מים רותחים. רבן שמעון בן גמליאל מצטט את רבי יוסי, המאפשר להניח את הרשתות תחת מים זורמים למשך עונה. מהי עונה? יש המגדירים אותה כיום או לילה, ויש האומרים שהיא נמשכת שתים-עשרה שעות. רב שמואל בר יצחק מסביר ששתי ההגדרות למעשה מתכוונות לאותו דבר. כיצד?

המסננת והסלים המשמשים בגת מוכשרים בדרכים שונות, בהתאם לחומר שממנו הם עשויים, שכן רמת הספיגה משתנה.

אם אשכולות ענבים מונחות בגת ויושבות בתוך מיץ מהענבים, האם הן נחשבות ליחידה אחת לעניין טומאה? יש לכך השלכה מעשית: אם עם הארץ—מי שאינו נאמן על דיני טהרה—נוגע באשכול אחד, האם כל שאר האשכולות שסביבו נטמאים גם הם?

אם אדם קונה כלים מאינו יהודי, כיצד יש להכשירם? השיטה תלויה באופן השימוש בכלי: אם השתמשו בו למאכלים קרים—יש לשוטפו במים; אם השתמשו בו במים חמים—יש להגעילו במים חמים; ואם באש ישירה—יש ללבן אותו באש. סכין יש ללטש. כל הכלים הללו גם דורשים טבילה במקווה. דין טבילת כלים נלמד משני ביטויים שונים בפסוק במדבר לא:כג, לאחר מלחמת מדיין. מדוע יש צורך בשני הביטויים? רב נחמן מסביר שגם כלים חדשים שנקנו מאינו יהודי דורשים טבילה, שכן כלים ישנים שהוכשרו נחשבים כחדשים. כלים שנשאלו מאינו יהודי אינם דורשים טבילה, אך עולה שאלה לגבי כלי שניתן ליהודי כמשכוןן.

כלי מתכת וזכוכית דורשים טבילה, אך כלי חרס אינם דורשים. אם כלי החרס מצופה בעופרת, האם דינו כחרס או כמתכת?

אם השתמשו בכלים מבלי להכשירם, האם האוכל שהוכן בהם אסור? התשובה תלויה בזמן שעבר מאז השימוש האחרון בכלי (בן יומו או לא בן יומו), וכן בשאלה האם נותן טעם לפגם מותר או אסור.

הלימוד השבוע מוקדש ע”י קרולין הוכשטדטר, אדם דיקר והמשפחה לע”נ פרד הוכשטדטר, אפרים בן קילה וברוך ולכבוד פדיון הבן היום של הנכד הצבר הראשון, זכריה עמי.

הדף היום מוקדש ע”י רחל חפץ לע”נ בעלה, לני חפץ, אריה לייב בן יהודה. "נלקח מוקדם מדי. אבל אני מודה להקב”ה על הזמן שזכינו בחיוך שלו, ברוחב הלב, בחוש ההומור ובאהבה שלו. יהי זכרו ברוך.”

הדף היום מוקדש ע”י אמה רינברג לרפואת בנה יוסף יצחק ניסן בן נחמה לאה אסתר. 

המשנה מונה דברים שונים שאסורים בהנאה והם אוסרים במשהו בתערובת (אינם בטלים). הגמרא שואלת ומבארת מדוע יש עוד דברים שאינם נכללים ברשימת המשנה כגון פירות ערלה וכלאי הכרם.

אם יין נסך נופל לתוך בור, כל כמות היין נאסרת. עם זאת, רבי שמעון בן גמליאל פסק שניתן למכור את התערובת, בתנאי שמחיר היין יופחת בהתאם לערך של יין הנסך המעורב בו. יש מחלוקת בין האמוראים האם פוסקים כרבי שמעון בן גמליאל בכל המקרים, או רק במצבים מסוימים—כגון כאשר חבית של יין נסך מתערבת עם חבית של יין מותר, אך לא במקרה שבו כמות קטנה של יין אסור מתערבת בכד או בחבית של יין מותר.

לגבי הכשרת גת ששימש או הוכן על ידי אינו יהודי, תהליך ההכשרה תלוי בחומר שממנו עשויה הגת, וכן בשאלה האם היא הייתה מצופה בזפת.

זה הדף של שבת. לצפייה בדף של שישי, לחצו כאן.

המשנה דנה בדיני ביטול לגבי יין נסך (יין ששימש לעבודה זרה) שהתערב ביין מותר. היא מבחינה בין יין שהתערב ביין (מין במינו – אותו סוג), האוסר בכל שהוא, לבין יין שהתערב במים (מין בשאינו מינו – סוג שונה), האסור רק אם הוא נותן טעם.

רב דימי מצטט את רבי יוחנן באומרו שאם אדם שופך יין נסך מחבית לתוך בור של יין כשר, כל טיפה מתבטלת מיד עם המגע. הגמרא מקשה שלוש קושיות על פירושו של רב דימי מתוך המשנה, ומתרצת אותן על ידי פירוש מחודש של המקרים במשנה. רב יצחק בר יוסף מציע הבנה מצמצמת יותר של דברי רבי יוחנן – הוא מגביל את ההיתר למקרה של שפיכה מכד לתוך חבית, אך לא מחבית לתוך בור.

רבין גם מוסר הלכה בשם רבי יוחנן לגבי תערובת הכוללת דבר אסור שהתערב גם עם מין דומה וגם עם מין שונה. במקרה כזה, הדבר האסור מתבטל על ידי המין השונה המותר (למשל, יין נסך שהתערב ביין ובמים), ואילו המין הדומה נחשב כאילו אינו קיים. גם רב שמואל בר יהודה מצטט את רבי יוחנן, אך קיימות שתי גרסאות לדבריו. באחת, הוא חולק על רבין ומגביל את ההלכה למקרים שבהם המין השונה היה נוכח תחילה. בגרסה השנייה, דבריו מתייחסים למשנה, והוא למעשה מסכים עם רבין.

מחלוקת בין חזקיה ורבי יוחנן עוסקת גם היא במקרה שבו דבר אסור מתערב עם מין דומה ומין שונה. מהו המחלוקת ומהו הבסיס למחלוקת?

רב ושמואל חולקים על עמדת רבי יוחנן וריש לקיש בשאלה האם ההבחנה בין תערובות מין במינו ומין בשאינו מינו חלה על כל איסורים, או רק על יין נסך וטבל (תוצרת שלא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות). הגמרא מסבירה מדוע חכמים החמירו במיוחד בשני איסורים אלו.

הפתרון לקושי השני על עמדתו של רב אשי נדחה, והגמרא מסכמת שמשיכה אכן מהווה קניין אצל אינו יהודי.

המשנה במסכת עבודה זרה דף ע”א מדגישה את חשיבות ההסכמה על המחיר כתנאי מוקדם לקניין (פסיקת) ביין נסך. בעקבות זאת, עלו שאלות שונות בנוגע ליישום העיקרון הזה במכירת נכסים. בתחילה, רב יוסף ואביי חלוקים בשאלה האם עיקרון זה חל גם על מכירת נכסים אחרים, שכן המשנה עוסקת רק ביין נסך, ואולי הדין מוגבל להקשר זה בלבד. אך הגמרא מסיקה שאביי צודק, וההיגיון שבמשנה חל גם על שאר נכסים, בהתבסס על פסק של רב הונא, הנשען על משנה בבבא בתרא דף פה ע”ב. עם זאת, במקרה אחר, מתעוררת מחלוקת נוספת האם הכלל הזה תקף, אם כי בנסיבות ייחודיות יותר.

המשנה דנה בשני מקרים: במקרה הראשון, יהודי מוזג יין דרך משפך לתוך כד של אינו יהודי. אם נותרו טיפות יין במשפך – הן אסורות. במקרה השני, כאשר יהודי מוזג יין מכלי אחד לכלי אחר – היין שבכלי הראשון מותר, ואילו היין שבכלי השני אסור.

הגמרא מביאה תחילה משנה במסכת טהרות ח:ט, העוסקת בסוגיית ניצוק – זרם מים – בהקשר של טומאה. אם מים שזורמים למטה נטמאים, כלומר נשפכים לכלי טמא, הם אינם מטמאים את המים העליונים שטרם נכנסו לכלי. אולם רב הונא פסק שבמקרה מקביל של יין נסך, גם הנוזל העליון יהיה אסור. על סמך מה קבע רב הונא את דינו? הגמרא מציעה ארבעה מקורות אפשריים: המשנה בטהרות, הרישא של משנתנו, הסיפא של משנתנו, וברייתא – אך אף אחד מהם אינו מוכיח את דבריו באופן חד משמעי.

מר זוטרא התיר לשתות יין דרך קנישקניו – קש משותף – עם אינו יהודי, בתנאי שהיהודי שותה ראשון. רבה בר רב הונא פסק כך על פי דבריו.

הדף היום מוקדש ע”י דוד ומיצי גפן לע”נ אחיה של מיצי, ד”ר דניס לוק, ביום השנה לפטירתו. "הוא היה בעל אוהב, אב, דוד וסבא, רופא מסור; ואהב ללמוד תורה.”

הדף היום מוקדש ע”י רחל בייפסקי ומיכאל פרנקוס לבכוד לידת בתם אביטל תמימה, שנולדה י”ב באב. "היא כבר מקשיבה לפודקאסט של הרבנית מישל במהלך ההנקות! שתגדל לאהוב ללמוד.”

אם צי מגיע לעיר בזמן שלום, כל חביות היין הפתוחות אסורות, מחשש ששתו מהן. אולם, אם מדובר בזמן מלחמה, אין להם פנאי לשתות, ולכן מניחים שלא ניסכו את היין לעבודה זרה. מקור סותר טוען שגם בזמן מצור, מניחים שנשות הקהילה נאנסו. רב מרי מיישב את הסתירה על ידי הבחנה בין סוגיית האונס לבין שתיית היין.

המשנה מסבירה כיצד פועל יהודי שמקבל שכרו ביין מאינו יהודי יכול לבקש תשלום בכסף באופן שלא יפר את איסור ההנאה מיין נסך. האם אינו יהודי יכול לשלם מס למלך ביין בשם יהודי, או שמא הדבר אסור משום שהיהודי נהנה מיין נסך?

המשנה פוסקת שאם יהודי מוכר יין לאינו יהודי, עליו לקבוע תחילה את המחיר ורק לאחר מכן לשפוך את היין לתוך הכד כדי למסור לי. אחרת, היין ייחשב לרשות האינו יהודי לפני שהמכירה הושלמה, והיהודי ייהנה מיין נסך.

אמימר ורב אשי נחלקו בשאלה האם משיכה יוצרת קניין אצל אינו יהודי. רב אשי, שפוסק שלא, מביא ראיה מדברי רב שהורה למוכרי היין לוודא שקיבלו תשלום קודם למדידת היין. אולם הגמרא מציעה דרך אחרת להבין מדוע רב הקפיד על כך.

קושיה מובאת על דברי אמימר, ושתי קושיות על דברי רב אשי, אחת מהמשנה שלנו – אך כולן נפתרות.