Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ד בכסלו תשפ״ד | 27 נובמבר 2023
  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא כה

הדף היום מוקדש לרפואת אלמה אברהם, שחזרה הביתה אתמול מהשבי במצב קשה. אנו מתפללים גם לבריאותם של כל החטופים שחזרו ולבריאותם וביטחונם של הרבים שעדיין מוחזקים כשבויים ושיחזרו במהרה.

רבי טרפון וחכמים חלוקים בשאלה האם יש לחייב בנזקי קרן ברשות הניזק חצי נזק או נזק שלם. להוכחת דעתו, מביא רבי טרפון טיעון קל וחומר משן ורגל ברשות הרבים (פטור)  וקרן ברשות הרבים (חצי נזק). חכמים אומרים שמאחר שהוא נגזר ממקרה של חצי נזק, אין ביכולתו ללמד נזק שלם שכן דיו לבוא מן הדין להיות כנדון – לא ניתן להשתמש בטיעוני קל וחומר ללמד דין מחמיר מהמקרה המקורי. רבי טרפון סבור שלא מפעילים דיו במקרה שבו אם מפעילים דיו, לא היה צורך כלל בטענת הקל וחומר. האם יש דעה שלא חושבת שעיקרון דיו לא עובד בכל מקרה? שני מקורות תנאים מובאים כדי לנסות להעלות קושי ולהראות שיש תנא שסובר שלא משתמשים בדיו בכלל. אולם דוחים שני מקורות אלו מלהוכיח שיש תנא שסובר כך.

לא אדון קרן מקרן אני אדון קרן מרגל ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים החמיר בקרן מקום שהחמיר על השן ועל הרגל ברשות הניזק אינו דין שנחמיר בקרן

אמרו לו דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה ברשות הרבים חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק

גמ׳ ורבי טרפון לית ליה דיו והא דיו דאורייתא הוא דתניא מדין קל וחומר כיצד ויאמר ה׳ אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים קל וחומר לשכינה ארבעה עשר יום אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון

כי לית ליה דיו היכא דמפריך קל וחומר היכא דלא מפריך קל וחומר אית ליה דיו התם שבעה דשכינה לא כתיבי אתא קל וחומר אייתי ארבסר אתא דיו אפיק שבעה ואוקי שבעה

אבל הכא חצי נזק כתיב ואתא קל וחומר ואייתי חצי נזק אחרינא ונעשה נזק שלם אי דרשת דיו אפריך ליה קל וחומר

ורבנן שבעה דשכינה כתיבי תסגר שבעת ימים

ורבי טרפון ההוא תסגר דדרשינן דיו הוא

ורבנן כתיב קרא אחרינא ותסגר מרים ורבי טרפון ההוא דאפילו בעלמא דרשינן דיו ולא תאמר הכא משום כבודו של משה אבל בעלמא לא קא משמע לן

אמר ליה רב פפא לאביי והא האי תנא דלא דריש דיו ואף על גב דלא מפריך קל וחומר דתניא קרי בזב מניין ודין הוא מה טהור בטהור טמא בטמא טמא בטהור אינו דין שיהא טמא בטמא

וקא מייתי לה בין למגע בין למשא ואמאי נימא אהני קל וחומר למגע אהני דיו לאפוקי משא

וכי תימא למגע לא אצטריך קל וחומר דלא גרע מגברא טהור איצטריך סלקא דעתך אמינא מקרה לילה כתיב מי שקריו גורם לו יצא זה שאין קריו גורם לו אלא דבר אחר גרם לו קא משמע לן

מידי ולא דבר אחר כתיב

ומאן תנא דשמעת ליה דאמר שכבת זרע של זב מטמא במשא לא רבי אליעזר ולא רבי יהושע דתנן שכבת זרע של זב מטמא במגע ואין מטמא במשא דברי רבי אליעזר ורבי יהושע אומר אף מטמא במשא לפי שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה

עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם אלא שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה הא לאו הכי לא אלא האי תנא הוא דתנן למעלה מהן


זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו ודם הנדה מטמאין בין במגע בין במשא

ודלמא הכי נמי לפי שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה אם כן לתנייה גבי זובו מאי שנא דקתני לה גבי רוקו אלא משום דאתי מרוקו

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא והא האי תנא לא דריש דיו ואף על גב דלא מפריך קל וחומר דתניא מפץ במת מניין ודין הוא ומה פכין קטנים שטהורים בזב מטמא במת מפץ שמטמא בזב אינו דין שיטמא במת

וקמייתי לה בין לטומאת ערב בין לטומאת שבעה ואמאי אימא אהני קל וחומר לטומאת ערב ואהני דיו לאפוקי טומאת שבעה

אמר ליה כבר רמא ניהליה רב נחמן בר זכריה לאביי ואמר ליה אביי תנא ממפץ בשרץ מייתי לה והכי קאמר מפץ בשרץ מניין ודין הוא ומה פכין קטנים שטהורים בזב טמאין בשרץ מפץ שטמא בזב אינו דין שיהא טמא בשרץ

אלא מפץ במת מניין נאמר בגד ועור בשרץ ונאמר בגד ועור במת מה בגד ועור האמור בשרץ מפץ טמא בו אף בגד ועור האמור במת מפץ טמא בו

מופנה דאי לא מופנה איכא למפרך מה לשרץ שכן מטמא בכעדשה תאמר במת שאין מטמא בכעדשה אלא בכזית

לאיי אפנויי מופנה מכדי שרץ אתקש לשכבת זרע דכתיב או איש אשר תצא וגו׳ וסמיך ליה או איש אשר יגע בכל שרץ וכתיב ביה בשכבת זרע וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע

בגד ועור דכתב רחמנא בשרץ למה לי שמע מינה לאפנויי

ואכתי מופנה מצד אחד הוא הניחא למאן דאמר מופנה מצד אחד למידין ואין משיבין שפיר אלא למאן דאמר למידין ומשיבין מאי איכא למימר

דמת נמי אפנויי מופנה מכדי מת אתקש לשכבת זרע דכתיב והנוגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו וגו׳ וכתיב ביה בשכבת זרע וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע בגד ועור דכתב רחמנא במת למה לי שמע מינה לאפנויי והוי מופנה משני צדדין

הניחא למאן דאמר דון מינה ואוקי באתרא אלא למאן דאמר דון מינה ומינה מאי איכא למימר

אמר רבא אמר קרא וכבסתם בגדיכם ביום השביעי כל טמאות שאתם מטמאין במת לא יהו פחותין משבעה

ותהא שן ורגל חייב ברשות הרבים מקל וחומר ומה קרן שברשות הניזק אינו משלם אלא חצי נזק ברשות הרבים חייבת שן ורגל שברשות הניזק משלם נזק שלם אינו דין שברשות הרבים חייב

אמר קרא ובער בשדה אחר ולא ברשות הרבים


  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא קמא כה

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא כה

לא אדון קרן מקרן אני אדון קרן מרגל ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים החמיר בקרן מקום שהחמיר על השן ועל הרגל ברשות הניזק אינו דין שנחמיר בקרן

אמרו לו דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה ברשות הרבים חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק

גמ׳ ורבי טרפון לית ליה דיו והא דיו דאורייתא הוא דתניא מדין קל וחומר כיצד ויאמר ה׳ אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים קל וחומר לשכינה ארבעה עשר יום אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון

כי לית ליה דיו היכא דמפריך קל וחומר היכא דלא מפריך קל וחומר אית ליה דיו התם שבעה דשכינה לא כתיבי אתא קל וחומר אייתי ארבסר אתא דיו אפיק שבעה ואוקי שבעה

אבל הכא חצי נזק כתיב ואתא קל וחומר ואייתי חצי נזק אחרינא ונעשה נזק שלם אי דרשת דיו אפריך ליה קל וחומר

ורבנן שבעה דשכינה כתיבי תסגר שבעת ימים

ורבי טרפון ההוא תסגר דדרשינן דיו הוא

ורבנן כתיב קרא אחרינא ותסגר מרים ורבי טרפון ההוא דאפילו בעלמא דרשינן דיו ולא תאמר הכא משום כבודו של משה אבל בעלמא לא קא משמע לן

אמר ליה רב פפא לאביי והא האי תנא דלא דריש דיו ואף על גב דלא מפריך קל וחומר דתניא קרי בזב מניין ודין הוא מה טהור בטהור טמא בטמא טמא בטהור אינו דין שיהא טמא בטמא

וקא מייתי לה בין למגע בין למשא ואמאי נימא אהני קל וחומר למגע אהני דיו לאפוקי משא

וכי תימא למגע לא אצטריך קל וחומר דלא גרע מגברא טהור איצטריך סלקא דעתך אמינא מקרה לילה כתיב מי שקריו גורם לו יצא זה שאין קריו גורם לו אלא דבר אחר גרם לו קא משמע לן

מידי ולא דבר אחר כתיב

ומאן תנא דשמעת ליה דאמר שכבת זרע של זב מטמא במשא לא רבי אליעזר ולא רבי יהושע דתנן שכבת זרע של זב מטמא במגע ואין מטמא במשא דברי רבי אליעזר ורבי יהושע אומר אף מטמא במשא לפי שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה

עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם אלא שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה הא לאו הכי לא אלא האי תנא הוא דתנן למעלה מהן


זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו ודם הנדה מטמאין בין במגע בין במשא

ודלמא הכי נמי לפי שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה אם כן לתנייה גבי זובו מאי שנא דקתני לה גבי רוקו אלא משום דאתי מרוקו

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא והא האי תנא לא דריש דיו ואף על גב דלא מפריך קל וחומר דתניא מפץ במת מניין ודין הוא ומה פכין קטנים שטהורים בזב מטמא במת מפץ שמטמא בזב אינו דין שיטמא במת

וקמייתי לה בין לטומאת ערב בין לטומאת שבעה ואמאי אימא אהני קל וחומר לטומאת ערב ואהני דיו לאפוקי טומאת שבעה

אמר ליה כבר רמא ניהליה רב נחמן בר זכריה לאביי ואמר ליה אביי תנא ממפץ בשרץ מייתי לה והכי קאמר מפץ בשרץ מניין ודין הוא ומה פכין קטנים שטהורים בזב טמאין בשרץ מפץ שטמא בזב אינו דין שיהא טמא בשרץ

אלא מפץ במת מניין נאמר בגד ועור בשרץ ונאמר בגד ועור במת מה בגד ועור האמור בשרץ מפץ טמא בו אף בגד ועור האמור במת מפץ טמא בו

מופנה דאי לא מופנה איכא למפרך מה לשרץ שכן מטמא בכעדשה תאמר במת שאין מטמא בכעדשה אלא בכזית

לאיי אפנויי מופנה מכדי שרץ אתקש לשכבת זרע דכתיב או איש אשר תצא וגו׳ וסמיך ליה או איש אשר יגע בכל שרץ וכתיב ביה בשכבת זרע וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע

בגד ועור דכתב רחמנא בשרץ למה לי שמע מינה לאפנויי

ואכתי מופנה מצד אחד הוא הניחא למאן דאמר מופנה מצד אחד למידין ואין משיבין שפיר אלא למאן דאמר למידין ומשיבין מאי איכא למימר

דמת נמי אפנויי מופנה מכדי מת אתקש לשכבת זרע דכתיב והנוגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו וגו׳ וכתיב ביה בשכבת זרע וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע בגד ועור דכתב רחמנא במת למה לי שמע מינה לאפנויי והוי מופנה משני צדדין

הניחא למאן דאמר דון מינה ואוקי באתרא אלא למאן דאמר דון מינה ומינה מאי איכא למימר

אמר רבא אמר קרא וכבסתם בגדיכם ביום השביעי כל טמאות שאתם מטמאין במת לא יהו פחותין משבעה

ותהא שן ורגל חייב ברשות הרבים מקל וחומר ומה קרן שברשות הניזק אינו משלם אלא חצי נזק ברשות הרבים חייבת שן ורגל שברשות הניזק משלם נזק שלם אינו דין שברשות הרבים חייב

אמר קרא ובער בשדה אחר ולא ברשות הרבים


גלול כלפי מעלה