Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ח בכסלו תשפ״ד | 1 דצמבר 2023
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י שיפרא טייברג ורפאל וונגר לע"נ צבי בן ישראל יצחק טייברג.

  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא ל

אם מישהו שופך מים ברשות הרבים, המשנה מחייבת לאותו אדם לשלם על נזקים שנגרמו. רב שוב מגביל זאת לפגיעה בלבוש/כלים, לא לאדם. אם כן, מה מוסיפה משנה זו על המשנה הקודמת? מה הדין למי שמסתיר קוצים או שברי זכוכית בקיר שלו? מה אם יסתירו אותו בקיר של מישהו אחר ובעל הקיר שובר את הקיר והקוצים מזיקים – מי אחראי? אם רוצים להיות חסיד, יש מחלוקת אם צריך ללמוד נזיקין, אבות או ברכות. אם פורשים קש/תבן ברשות הרבים ליצירת דשן, והוא גורם נזק, חייבים בנזקים וחכמים קנסו את מי שהוציאו והכריזו שהם הפקר. אולם יש מחלוקת בין תנא קמא לרבן שמעון בן גמליאל ולא ברור על מה הם חלוקים. האם ניתן להסביר את המשנה לפי רבי יהודה שנראה שסובר שמותר ליצור דשן ברשות הרבים? האם העובדה שמותר לעשות משהו מסירה את האחריות לנזק שהוא עלול לגרום? רב וזעירי חלוקים בשאלה האם הקש עצמו הופך להפקר או רק השבח (הגדלת ערכו על ידי הפיכתו לדשן). האם זה גם מחלוקת תנאים? האם זו הסוגיה שחכמים ורבן שמעון בן גמליאל חלוקים עליה במשנה?

משום רבי ישמעאל כו׳

לא קשיא הא דידיה הא דרביה

מתני׳ השופך מים ברשות הרבים והוזק בהן אחר חייב בנזקו המצניע את הקוץ ואת הזכוכית והגודר את גדרו בקוצים וגדר שנפל לרשות הרבים והוזקו בהן אחרים חייב בנזקן

גמ׳ אמר רב לא שנו אלא דנטנפו כליו במים אבל הוא עצמו פטור קרקע עולם הזיקתו

אמר ליה רב הונא לרב לא יהא אלא כרפשו

מי סברת דלא תמו מיא בדתמו מיא

ותרתי למה לי

חדא בימות החמה וחדא בימות הגשמים

דתניא כל אלו שאמרו פותקין ביבותיהן וגורפין מערותיהן בימות החמה אין להן רשות ובימות הגשמים יש להם רשות ואף על פי שברשות אם הזיקו חייבין לשלם

המצניע את הקוץ [וכו׳] אמר רבי יוחנן לא שנו אלא מפריח אבל מצמצם לא מאי טעמא פטור אמר רב אחא בריה דרב איקא לפי שאין דרכן של בני אדם להתחכך בכתלים

תנו רבנן המצניע קוצותיו וזכוכיותיו לתוך כותל של חבירו ובא בעל כותל וסתר כותלו ונפל לרשות הרבים והזיקו חייב המצניע

אמר רבי יוחנן לא שנו אלא בכותל רעוע אבל בכותל בריא המצניע פטור וחייב בעל הכותל

אמר רבינא זאת אומרת המכסה בורו בדליו של חבירו ובא בעל דלי ונטל דליו חייב בעל הבור

פשיטא

מהו דתימא התם הוא דלא הוי ידע ליה דלודעיה אבל הכא דידע ליה הוה ליה לאודועיה קא משמע לן

תנו רבנן חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהן ומעמיקים להן שלשה טפחים כדי שלא יעכב המחרישה

רב ששת שדי להו בנורא רבא שדי להו בדגלת

אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין רבא אמר מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות

מתני׳ המוציא את תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים והוזק בהן אחר חייב בנזקו וכל הקודם בהן זכה רבן שמעון בן גמליאל אומר כל המקלקלין ברשות הרבים והזיקו חייבין לשלם וכל הקודם בהן זכה

ההופך את הגלל ברשות הרבים והוזק בהן אחר חייב בנזקו

גמ׳ לימא מתניתין דלא כרבי יהודה

דתניא רבי יהודה אומר בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לרשות הרבים וצוברו כל שלשים יום כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ

אפילו תימא רבי יהודה מודה רבי יהודה שאם הזיק משלם מה שהזיק

והתנן רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור מפני שהוא ברשות מאי לאו משום רשות בית דין

לא משום רשות מצוה דתניא רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור מפני שהוא רשות מצוה

תא שמע כל אלו שאמרו מותרין לקלקל ברשות הרבים אם הזיקו חייבין לשלם ורבי יהודה פוטר

אמר רב נחמן מתניתין שלא בשעת הוצאת זבלים ורבי יהודה היא

רב אשי אמר


תבנו וקשו תנן משום דמשרקי

כל הקודם בהן זכה אמר רב בין בגופן בין בשבחן וזעירי אמר בשבחן אבל לא בגופן

במאי קמיפלגי רב סבר קנסו גופן משום שבחן וזעירי סבר לא קנסו גופן משום שבחן

תנן ההופך את הגלל ברשות הרבים והוזק בהן אחר חייב בנזקו ואילו כל הקודם זכה לא קתני

תנא לרישא והוא הדין לסיפא

והא תני עלה אסורין משום גזל

כי קתני אסורין משום גזל אכולה מתניתין קאי לאותו שקדם וזכה

והא לא קתני הכי דתנן המוציא תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים והוזק בהן אחר חייב בנזקו וכל הקודם בהן זכה ומותר משום גזל וההופך את הגלל לרשות הרבים והוזק בהן אחר חייב ואסור משום גזל

אמר רב נחמן בר יצחק גלל קרמית דבר שיש בו שבח קנסו גופו משום שבחו דבר שאין בו שבח לא קנסו

איבעיא להו לדברי האומר קנסו גופן משום שבחן לאלתר קנסינן או לכי מייתי שבחא קנסינן

תא שמע מדקאיירינן גלל

ותסברא כי איירינן גלל מיקמי דלשני רב נחמן לבתר דשני רב נחמן מי איכא למירמא גלל כלל

לימא כתנאי שטר שכתוב בו רבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית דברי רבי מאיר וחכמים אומרים גובה את הקרן אבל לא את הרבית לימא רב דאמר כרבי מאיר וזעירי דאמר כרבנן

אמר לך רב אנא דאמרי אפילו לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא קרן דבהתירא אבל הכא קרן גופא קמזיק

וזעירי אמר לך אנא דאמרי אפילו לרבי מאיר עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם אלא דמשעת כתיבה דעבד ליה שומא אבל הכא מי יימר דמזיק

לימא כהני תנאי המוציא תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים והוזק בהן אחר חייב בנזקו וכל הקודם בהן זכה ואסורין משום גזל רבן שמעון בן גמליאל אומר כל המקלקלין ברשות הרבים והזיקו חייבין לשלם וכל הקודם בהן זכה ומותרין משום גזל

הא גופא קשיא אמרת כל הקודם בהן זכה והדר קאמר אסורין משום גזל אלא לאו הכי קאמר וכל הקודם בהן זכה בשבחן ואסורין משום גזל אגופן ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר אפילו גופן נמי כל הקודם בהן זכה

לזעירי ודאי תנאי היא לרב מי לימא תנאי היא

אמר לך רב דכולי עלמא קנסו גופן משום שבחן והכא בהלכה ואין מורין כן קא מיפלגי דאתמר רב הונא אמר רב הלכה ואין מורין כן רב אדא בר אהבה אמר הלכה ומורין כן

איני והא רב הונא אפקר חושלי רב אדא בר אהבה אפקר


  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י שיפרא טייברג ורפאל וונגר לע"נ צבי בן ישראל יצחק טייברג.

  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא קמא ל

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא ל

משום רבי ישמעאל כו׳

לא קשיא הא דידיה הא דרביה

מתני׳ השופך מים ברשות הרבים והוזק בהן אחר חייב בנזקו המצניע את הקוץ ואת הזכוכית והגודר את גדרו בקוצים וגדר שנפל לרשות הרבים והוזקו בהן אחרים חייב בנזקן

גמ׳ אמר רב לא שנו אלא דנטנפו כליו במים אבל הוא עצמו פטור קרקע עולם הזיקתו

אמר ליה רב הונא לרב לא יהא אלא כרפשו

מי סברת דלא תמו מיא בדתמו מיא

ותרתי למה לי

חדא בימות החמה וחדא בימות הגשמים

דתניא כל אלו שאמרו פותקין ביבותיהן וגורפין מערותיהן בימות החמה אין להן רשות ובימות הגשמים יש להם רשות ואף על פי שברשות אם הזיקו חייבין לשלם

המצניע את הקוץ [וכו׳] אמר רבי יוחנן לא שנו אלא מפריח אבל מצמצם לא מאי טעמא פטור אמר רב אחא בריה דרב איקא לפי שאין דרכן של בני אדם להתחכך בכתלים

תנו רבנן המצניע קוצותיו וזכוכיותיו לתוך כותל של חבירו ובא בעל כותל וסתר כותלו ונפל לרשות הרבים והזיקו חייב המצניע

אמר רבי יוחנן לא שנו אלא בכותל רעוע אבל בכותל בריא המצניע פטור וחייב בעל הכותל

אמר רבינא זאת אומרת המכסה בורו בדליו של חבירו ובא בעל דלי ונטל דליו חייב בעל הבור

פשיטא

מהו דתימא התם הוא דלא הוי ידע ליה דלודעיה אבל הכא דידע ליה הוה ליה לאודועיה קא משמע לן

תנו רבנן חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהן ומעמיקים להן שלשה טפחים כדי שלא יעכב המחרישה

רב ששת שדי להו בנורא רבא שדי להו בדגלת

אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין רבא אמר מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות

מתני׳ המוציא את תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים והוזק בהן אחר חייב בנזקו וכל הקודם בהן זכה רבן שמעון בן גמליאל אומר כל המקלקלין ברשות הרבים והזיקו חייבין לשלם וכל הקודם בהן זכה

ההופך את הגלל ברשות הרבים והוזק בהן אחר חייב בנזקו

גמ׳ לימא מתניתין דלא כרבי יהודה

דתניא רבי יהודה אומר בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לרשות הרבים וצוברו כל שלשים יום כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ

אפילו תימא רבי יהודה מודה רבי יהודה שאם הזיק משלם מה שהזיק

והתנן רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור מפני שהוא ברשות מאי לאו משום רשות בית דין

לא משום רשות מצוה דתניא רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור מפני שהוא רשות מצוה

תא שמע כל אלו שאמרו מותרין לקלקל ברשות הרבים אם הזיקו חייבין לשלם ורבי יהודה פוטר

אמר רב נחמן מתניתין שלא בשעת הוצאת זבלים ורבי יהודה היא

רב אשי אמר


תבנו וקשו תנן משום דמשרקי

כל הקודם בהן זכה אמר רב בין בגופן בין בשבחן וזעירי אמר בשבחן אבל לא בגופן

במאי קמיפלגי רב סבר קנסו גופן משום שבחן וזעירי סבר לא קנסו גופן משום שבחן

תנן ההופך את הגלל ברשות הרבים והוזק בהן אחר חייב בנזקו ואילו כל הקודם זכה לא קתני

תנא לרישא והוא הדין לסיפא

והא תני עלה אסורין משום גזל

כי קתני אסורין משום גזל אכולה מתניתין קאי לאותו שקדם וזכה

והא לא קתני הכי דתנן המוציא תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים והוזק בהן אחר חייב בנזקו וכל הקודם בהן זכה ומותר משום גזל וההופך את הגלל לרשות הרבים והוזק בהן אחר חייב ואסור משום גזל

אמר רב נחמן בר יצחק גלל קרמית דבר שיש בו שבח קנסו גופו משום שבחו דבר שאין בו שבח לא קנסו

איבעיא להו לדברי האומר קנסו גופן משום שבחן לאלתר קנסינן או לכי מייתי שבחא קנסינן

תא שמע מדקאיירינן גלל

ותסברא כי איירינן גלל מיקמי דלשני רב נחמן לבתר דשני רב נחמן מי איכא למירמא גלל כלל

לימא כתנאי שטר שכתוב בו רבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית דברי רבי מאיר וחכמים אומרים גובה את הקרן אבל לא את הרבית לימא רב דאמר כרבי מאיר וזעירי דאמר כרבנן

אמר לך רב אנא דאמרי אפילו לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא קרן דבהתירא אבל הכא קרן גופא קמזיק

וזעירי אמר לך אנא דאמרי אפילו לרבי מאיר עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם אלא דמשעת כתיבה דעבד ליה שומא אבל הכא מי יימר דמזיק

לימא כהני תנאי המוציא תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים והוזק בהן אחר חייב בנזקו וכל הקודם בהן זכה ואסורין משום גזל רבן שמעון בן גמליאל אומר כל המקלקלין ברשות הרבים והזיקו חייבין לשלם וכל הקודם בהן זכה ומותרין משום גזל

הא גופא קשיא אמרת כל הקודם בהן זכה והדר קאמר אסורין משום גזל אלא לאו הכי קאמר וכל הקודם בהן זכה בשבחן ואסורין משום גזל אגופן ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר אפילו גופן נמי כל הקודם בהן זכה

לזעירי ודאי תנאי היא לרב מי לימא תנאי היא

אמר לך רב דכולי עלמא קנסו גופן משום שבחן והכא בהלכה ואין מורין כן קא מיפלגי דאתמר רב הונא אמר רב הלכה ואין מורין כן רב אדא בר אהבה אמר הלכה ומורין כן

איני והא רב הונא אפקר חושלי רב אדא בר אהבה אפקר


גלול כלפי מעלה