Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״א בכסלו תשפ״ד | 4 דצמבר 2023
  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא לב

המשנה מביאה מקרה של שני אנשים שהולכים ברחוב – האחד עם קורה והשני עם חבית, אם הקורה שוברת את החבית, האם זה שמחזיק בקורה חייב? במה זה תלוי? רבה בר נתן שואל את רב הונא שאלה על בעל שפוגע באשתו בעת תשמיש המיטה – האם צריך לפצותה או לא? רב הונא עונה שאפשר ללמוד ממשנתנו שבגלל שמותר לו להיות שם, אינו צריך לשלם על נזקים. רבא לא מסכים כי הוא משווה את זה למי שהרג בשגגה ומחויב ללכת לעיר מקלט למרות שלרוצח היה רשות להיות שם (מקרה בתורה היה שהרגו ביער שלשניהם רשות להיות שם). כמו כן, התייחסה המשנה למקרה בו נגרם הנזק ללא כל פעולה אקטיבי מטעמו של נושא הקורה, מה שאין כן במעשה תשמיש. ריש לקיש מבחין בין מקרה שבו שתי פרות – אחת הלכה (התנהגות רגילה) והשנייה רבצה (התנהגות לא רגילה) ואחת בעטה בשנייה. באיזה מקרה הבעלים חייב ובאיזה מקרה הבעלים פטור? הגמרא מנסה לחזק את פסיקתו משניים מהמקרים במשנתנו, אך שני הניסיונות לא צלחו. מה הדין אם אדם אחד הולך ברשות הרבים והשני הולך והם נתקלים זה בזה וגורמים נזק? מה אם שניהם רצים? האם יש הבדל אם זה קורה בערב שבת בין השמשות כאשר מותר לאנשים לרוץ להתכונן לשבת? אם כורתים עצים בתחום אחד והשבבים עפים לתחום אחר ופוגעים, האם הכורת חייב? ברייתא משווה מקרה דומה עם בעל חנות ומישהו נכנס לחנות עם/בלי רשות ובעל החנות הורגו בשגגה. מה ההבדל בפסיקה? רבי יוסי בן רבי חנינא סובר שחייבים בארבעה סוגי תשלומי נזק ופטור מללכת לעיר מקלט. האם האמירה שלו מגבילה את המקרה בברייתא שבו היה חייב או את המקרה שבו היה פטור?

ואם עמד בעל קורה חייב ואם אמר לבעל חבית עמוד פטור

היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון נשברה חבית בקורה חייב ואם עמד בעל חבית פטור ואם אמר לבעל קורה עמוד חייב וכן זה בא בנרו וזה בפשתנו

גמ׳ בעא מיניה רבה בר נתן מרב הונא המזיק את אשתו בתשמיש המטה מהו כיון דברשות קעביד פטור או דילמא איבעי ליה לעיוני

אמר ליה תניתוה שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך

אמר רבא קל וחומר ומה יער שזה לרשותו נכנס וזה לרשותו נכנס נעשה כמי שנכנס לרשות חבירו וחייב זה שלרשות חבירו נכנס לא כל שכן

אלא הא קתני שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך

התם תרוייהו כהדדי נינהו הכא איהו קעביד מעשה

והיא לא והכתיב ונכרתו הנפשות העשת מקרב עמם

הנאה לתרוייהו אית להו איהו מעשה הוא דקעביד

היה בעל קורה ראשון כו׳ אמר ריש לקיש שתי פרות ברשות הרבים אחת רבוצה ואחת מהלכת בעטה מהלכת ברבוצה פטורה בעטה רבוצה במהלכת חייבת

לימא מסייע ליה היה בעל קורה ראשון ובעל חבית אחרון נשברה החבית בקורה פטור ואם עמד בעל קורה חייב והא הכא דכרבוצה במהלכת דמי וקתני חייב

ותסברא הא סייעי בעיא לא מסתייא דלא מסייעי אלא מקשה נמי קשיא טעמא דבעטה הא הוזקה ממילא פטור והא מתניתין דממילא וקתני חייב

מתניתין דפסקה לאורחא כשלדא הכא כגון דרבעה בחד גיסא איבעי לה לסגויי באידך גיסא

אלא סיפא דמתניתין מסייע ליה לריש לקיש דקתני היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון נשברה חבית בקורה חייב ואם עמד בעל חבית פטור והא הכא דכמהלכת ברבוצה דמי וקתני פטור

מתניתין דכי אורחיה קא מסגי הכא אמרה לה נהי דאית לך רשות לסגויי עלי לבעוטי בי לית לך רשותא

מתני׳ שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים אחד רץ ואחד מהלך או שהיו שניהם רצין והזיקו זה את זה שניהם פטורין

גמ׳ מתניתין דלא כאיסי בן יהודה דתניא איסי בן יהודה אומר רץ חייב מפני שהוא משונה ומודה איסי בערב שבת בין השמשות שהוא פטור מפני שרץ ברשות

אמר רבי יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן אחד רץ ואחד מהלך או שהיו שניהם רצין פטורין

מתניתין בערב שבת בין השמשות

ממאי מדקתני או שהיו שניהם רצין פטורין הא תו למה לי השתא אחד רץ ואחד מהלך פטור שניהם רצין מיבעיא אלא הכי קאמר אחד רץ ואחד מהלך פטור במה דברים אמורים בערב שבת בין השמשות אבל בחול אחד רץ ואחד מהלך חייב שניהם רצין אפילו בחול פטורין

אמר מר ומודה איסי בערב שבת בין השמשות שהוא פטור מפני שרץ ברשות בערב שבת מאי ברשות איכא

כדרבי חנינא דאמר רבי חנינא


בואו ונצא לקראת כלה מלכתא ואמרי לה לקראת שבת כלה מלכתא רבי ינאי מתעטף וקאי ואמר בואי כלה בואי כלה

מתני׳ המבקע ברשות הרבים והזיק ברשות היחיד ברשות היחיד והזיק ברשות הרבים ברשות היחיד והזיק ברשות היחיד אחר חייב

גמ׳ וצריכא דאי תנא המבקע ברשות היחיד והזיק ברשות הרבים משום דשכיחי רבים אבל מרשות הרבים לרשות היחיד דלא שכיחי רבים אימא לא

ואי תנא מרשות הרבים לרשות היחיד משום דמעיקרא שלא ברשות עביד אבל מרשות היחיד לרשות הרבים דברשות עביד אימא לא

ואי תנא הנך תרתי הא משום דשכיחי רבים והא משום דשלא ברשות אבל מרשות היחיד לרשות היחיד אחר דלא שכיחי רבים ומעיקרא ברשות אימא לא צריכא

תנו רבנן הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה בקעת וטפחה על פניו ומת פטור ואם נכנס ברשות חייב

מאי חייב אמר רבי יוסי בר חנינא חייב בארבעה דברים ופטור מגלות

לפי שאין דומה ליער יער זה לרשותו נכנס וזה לרשותו נכנס זה לרשות חבירו נכנס

אמר רבא קל וחומר ומה יער זה לדעתו נכנס וזה לדעתו נכנס נעשה כמי שנכנס לדעת חבירו וגולה זה שלדעת חבירו נכנס לא כל שכן

אלא אמר רבא מאי פטור מגלות דלא סגי ליה בגלות והיינו טעמא דרבי יוסי בר חנינא משום דהוי ליה שוגג קרוב למזיד

מתיב רבא הוסיף לו רצועה אחת ומת הרי זה גולה על ידו והא הכא דשוגג קרוב למזיד הוא דאיבעי אסוקי אדעתיה דמייתי אינשי בחדא רצועה וקתני הרי זה גולה אמר רב שימי מנהרדעא דטעי במנינא

טפח ליה רבא בסנדליה אמר ליה אטו הוא מני והתניא גדול שבדיינין קורא והשני מונה והשלישי אומר הכהו

אלא אמר רב שימי מנהרדעא דטעה דיינא גופיה

מיתיבי הזורק את האבן לרשות הרבים והרג הרי זה גולה והא הכא דשוגג קרוב למזיד הוא דאיבעי ליה אסוקי אדעתיה דברשות הרבים שכיחי אינשי וקתני הרי זה גולה

אמר רב שמואל בר יצחק בסותר את כותלו

איבעי ליה עיוני בסותר בלילה

בלילה נמי איבעי ליה עיוני בסותר את כותלו ביום לאשפה

האי אשפה היכי דמי אי דשכיחי רבים מזיד הוא ואי לא שכיחי רבים אנוס הוא

אמר רב פפא [לא צריכא אלא] באשפה העשויה להפנות בלילה ואינה עשויה להפנות ביום ואיכא דמיקרי ויתיב מזיד לא הוי דהא אינה עשויה להפנות ביום אנוס נמי לא הוי דהא איכא דמיקרי ויתיב

רב פפא משמיה דרבא מתני לה ארישא הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה לו בקעת וטפחה לו על פניו ומת פטור אמר רבי יוסי בר חנינא חייב בארבעה דברים ופטור מגלות

מאן דמתני לה אסיפא כל שכן ארישא ומאן דמתני לה ארישא אבל אסיפא כיון דברשות חייב גלות

ומי חייב גלות והתניא הנכנס לחנותו של נפח ונתזה ניצוצות וטפחה לו על פניו ומת פטור ואפילו נכנס ברשות

הכא במאי עסקינן בשוליא דנפחי שוליא דנפחי למקטלא קאי כשרבו מסרהב בו לצאת ואינו יוצא

ומשום דרבו מסרהב בו לצאת למיקטליה קאי כסבור יצא אי הכי אחר נמי


  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא קמא לב

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא לב

ואם עמד בעל קורה חייב ואם אמר לבעל חבית עמוד פטור

היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון נשברה חבית בקורה חייב ואם עמד בעל חבית פטור ואם אמר לבעל קורה עמוד חייב וכן זה בא בנרו וזה בפשתנו

גמ׳ בעא מיניה רבה בר נתן מרב הונא המזיק את אשתו בתשמיש המטה מהו כיון דברשות קעביד פטור או דילמא איבעי ליה לעיוני

אמר ליה תניתוה שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך

אמר רבא קל וחומר ומה יער שזה לרשותו נכנס וזה לרשותו נכנס נעשה כמי שנכנס לרשות חבירו וחייב זה שלרשות חבירו נכנס לא כל שכן

אלא הא קתני שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך

התם תרוייהו כהדדי נינהו הכא איהו קעביד מעשה

והיא לא והכתיב ונכרתו הנפשות העשת מקרב עמם

הנאה לתרוייהו אית להו איהו מעשה הוא דקעביד

היה בעל קורה ראשון כו׳ אמר ריש לקיש שתי פרות ברשות הרבים אחת רבוצה ואחת מהלכת בעטה מהלכת ברבוצה פטורה בעטה רבוצה במהלכת חייבת

לימא מסייע ליה היה בעל קורה ראשון ובעל חבית אחרון נשברה החבית בקורה פטור ואם עמד בעל קורה חייב והא הכא דכרבוצה במהלכת דמי וקתני חייב

ותסברא הא סייעי בעיא לא מסתייא דלא מסייעי אלא מקשה נמי קשיא טעמא דבעטה הא הוזקה ממילא פטור והא מתניתין דממילא וקתני חייב

מתניתין דפסקה לאורחא כשלדא הכא כגון דרבעה בחד גיסא איבעי לה לסגויי באידך גיסא

אלא סיפא דמתניתין מסייע ליה לריש לקיש דקתני היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון נשברה חבית בקורה חייב ואם עמד בעל חבית פטור והא הכא דכמהלכת ברבוצה דמי וקתני פטור

מתניתין דכי אורחיה קא מסגי הכא אמרה לה נהי דאית לך רשות לסגויי עלי לבעוטי בי לית לך רשותא

מתני׳ שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים אחד רץ ואחד מהלך או שהיו שניהם רצין והזיקו זה את זה שניהם פטורין

גמ׳ מתניתין דלא כאיסי בן יהודה דתניא איסי בן יהודה אומר רץ חייב מפני שהוא משונה ומודה איסי בערב שבת בין השמשות שהוא פטור מפני שרץ ברשות

אמר רבי יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן אחד רץ ואחד מהלך או שהיו שניהם רצין פטורין

מתניתין בערב שבת בין השמשות

ממאי מדקתני או שהיו שניהם רצין פטורין הא תו למה לי השתא אחד רץ ואחד מהלך פטור שניהם רצין מיבעיא אלא הכי קאמר אחד רץ ואחד מהלך פטור במה דברים אמורים בערב שבת בין השמשות אבל בחול אחד רץ ואחד מהלך חייב שניהם רצין אפילו בחול פטורין

אמר מר ומודה איסי בערב שבת בין השמשות שהוא פטור מפני שרץ ברשות בערב שבת מאי ברשות איכא

כדרבי חנינא דאמר רבי חנינא


בואו ונצא לקראת כלה מלכתא ואמרי לה לקראת שבת כלה מלכתא רבי ינאי מתעטף וקאי ואמר בואי כלה בואי כלה

מתני׳ המבקע ברשות הרבים והזיק ברשות היחיד ברשות היחיד והזיק ברשות הרבים ברשות היחיד והזיק ברשות היחיד אחר חייב

גמ׳ וצריכא דאי תנא המבקע ברשות היחיד והזיק ברשות הרבים משום דשכיחי רבים אבל מרשות הרבים לרשות היחיד דלא שכיחי רבים אימא לא

ואי תנא מרשות הרבים לרשות היחיד משום דמעיקרא שלא ברשות עביד אבל מרשות היחיד לרשות הרבים דברשות עביד אימא לא

ואי תנא הנך תרתי הא משום דשכיחי רבים והא משום דשלא ברשות אבל מרשות היחיד לרשות היחיד אחר דלא שכיחי רבים ומעיקרא ברשות אימא לא צריכא

תנו רבנן הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה בקעת וטפחה על פניו ומת פטור ואם נכנס ברשות חייב

מאי חייב אמר רבי יוסי בר חנינא חייב בארבעה דברים ופטור מגלות

לפי שאין דומה ליער יער זה לרשותו נכנס וזה לרשותו נכנס זה לרשות חבירו נכנס

אמר רבא קל וחומר ומה יער זה לדעתו נכנס וזה לדעתו נכנס נעשה כמי שנכנס לדעת חבירו וגולה זה שלדעת חבירו נכנס לא כל שכן

אלא אמר רבא מאי פטור מגלות דלא סגי ליה בגלות והיינו טעמא דרבי יוסי בר חנינא משום דהוי ליה שוגג קרוב למזיד

מתיב רבא הוסיף לו רצועה אחת ומת הרי זה גולה על ידו והא הכא דשוגג קרוב למזיד הוא דאיבעי אסוקי אדעתיה דמייתי אינשי בחדא רצועה וקתני הרי זה גולה אמר רב שימי מנהרדעא דטעי במנינא

טפח ליה רבא בסנדליה אמר ליה אטו הוא מני והתניא גדול שבדיינין קורא והשני מונה והשלישי אומר הכהו

אלא אמר רב שימי מנהרדעא דטעה דיינא גופיה

מיתיבי הזורק את האבן לרשות הרבים והרג הרי זה גולה והא הכא דשוגג קרוב למזיד הוא דאיבעי ליה אסוקי אדעתיה דברשות הרבים שכיחי אינשי וקתני הרי זה גולה

אמר רב שמואל בר יצחק בסותר את כותלו

איבעי ליה עיוני בסותר בלילה

בלילה נמי איבעי ליה עיוני בסותר את כותלו ביום לאשפה

האי אשפה היכי דמי אי דשכיחי רבים מזיד הוא ואי לא שכיחי רבים אנוס הוא

אמר רב פפא [לא צריכא אלא] באשפה העשויה להפנות בלילה ואינה עשויה להפנות ביום ואיכא דמיקרי ויתיב מזיד לא הוי דהא אינה עשויה להפנות ביום אנוס נמי לא הוי דהא איכא דמיקרי ויתיב

רב פפא משמיה דרבא מתני לה ארישא הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה לו בקעת וטפחה לו על פניו ומת פטור אמר רבי יוסי בר חנינא חייב בארבעה דברים ופטור מגלות

מאן דמתני לה אסיפא כל שכן ארישא ומאן דמתני לה ארישא אבל אסיפא כיון דברשות חייב גלות

ומי חייב גלות והתניא הנכנס לחנותו של נפח ונתזה ניצוצות וטפחה לו על פניו ומת פטור ואפילו נכנס ברשות

הכא במאי עסקינן בשוליא דנפחי שוליא דנפחי למקטלא קאי כשרבו מסרהב בו לצאת ואינו יוצא

ומשום דרבו מסרהב בו לצאת למיקטליה קאי כסבור יצא אי הכי אחר נמי


גלול כלפי מעלה