Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ב בכסלו תשפ״ד | 5 דצמבר 2023
  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא לג

הדף היום מוקדש ע"י נינה בלק לכבוד יום הולדתה של חברתה הטובה, ג'יין שפירא.

מי שנכנס לבית מלאכה ונפגע מהעובד שם, האם בעל המלאכה חייב בארבעת תשלומי הנזק ואם יש מוות בשוגג, האם ההורג צריך ללכת לעיר מקלט? האם זה תלוי אם הפצוע/המת נכנס ברשות או לא? אם מישהו זרק אבן ואז מישהו הוציא את ראשו החוצה והאבן הרגו/הזיקו, האם יהיה חייב ללכת לעיר מקלט/לשלם נזק? באיזה מקרה אמר רבי יוסי בן רבי חנינא את דבריו שחייב בארבעה תשלומי נזיקין אך פטור מללכת לעיר מקלט? על מקרה זה או על הקודם? אם אדם ילך לבית המעסיק כדי לקבל משכורתו ויתקף על ידי חיה של המעסיק, מה הדין ובמה זה תלוי? איך מחשבים תשלומי נזיקין במקרה שבו שני בעלי חיים תקפו זה את זה, או שני אנשים תקפו זה את זה, או אדם ובהמה? האם דין חצי נזק של שור תם מתייחס גם לשור שנגח אדם? אם שור תם מזיק, מכיוון שהבעלים צריך לשלם עד שווי החיה שלו (מגופו), האם זה אומר שהשור מיועד לתשלום עבור החוב או לא? יש על כך מחלוקת בין רבי עקיבא לרבי ישמעאל והשלכותיו של מחלוקת זו נדונות ומובאים מקורות שונים כדי לנסות לאיזה דעה זה משתלב.

אחר לית ליה אימתא דרביה האי אית ליה אימתא דרביה

רב זביד משמיה דרבא מתני לה אהא ומצא פרט לממציא את עצמו מכאן אמר רבי אליעזר בן יעקב מי שיצתה אבן מתחת ידו והוציא הלה את ראשו וקיבלה פטור אמר רבי יוסי בר חנינא פטור מגלות וחייב בארבעה דברים

מאן דמתני לה אהא כל שכן אקמייתא ומאן דמתני לה אקמייתא אבל אהא פטור לגמרי

תנו רבנן פועלים שבאו לתבוע שכרן מבעל הבית ונגחן שורו של בעל הבית ונשכן כלבו של בעל הבית ומת פטור אחרים אומרים רשאין פועלין לתבוע שכרן מבעל הבית

היכי דמי אי דשכיח במתא מאי טעמא דאחרים אי דשכיח בבית מאי טעמא דתנא קמא

לא צריכא בגברא דשכיח ולא שכיח וקרי אבבא ואמר להו אין מר סבר אין עול תא משמע ומר סבר אין קום אדוכתך משמע

תניא כמאן דאמר אין קום אדוכתך משמע דתניא פועל שנכנס לתבוע שכרו מבעל הבית ונגחו שורו של בעל הבית או נשכו כלבו פטור אף על פי שנכנס ברשות אמאי פטור אלא לאו דקרי אבבא ואמר ליה אין ושמע מינה אין קום אדוכתך משמע

מתני׳ שני שוורין תמין שחבלו זה את זה משלמין במותר חצי נזק שניהן מועדין משלמין במותר נזק שלם

אחד תם ואחד מועד מועד בתם משלם במותר נזק שלם תם במועד משלם במותר חצי נזק

וכן שני אנשים שחבלו זה בזה משלמין במותר נזק שלם

אדם במועד ומועד באדם משלם במותר נזק שלם אדם בתם ותם באדם אדם בתם משלם במותר נזק שלם תם באדם משלם במותר חצי נזק רבי עקיבא אומר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם

גמ׳ תנו רבנן כמשפט הזה יעשה לו כמשפט שור בשור כך משפט שור באדם מה שור בשור תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם אף שור באדם תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם

רבי עקיבא אומר כמשפט הזה כתחתון ולא כעליון

יכול משלם מן העלייה תלמוד לומר יעשה לו מגופו משלם ואינו משלם מן העלייה

ורבנן זה למה לי לפוטרו מארבעה דברים

ורבי עקיבא לפוטרו מארבעה דברים מנא ליה נפקא ליה מאיש כי יתן מום בעמיתו איש בעמיתו ולא שור בעמיתו

ורבנן אי מההיא הוה אמינא צער לחודיה אבל ריפוי ושבת אימא ליתן ליה קא משמע לן

מתני׳ שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום נוטל את השור

גמ׳ מתניתין מני רבי עקיבא היא דתניא יושם השור בבית דין דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר הוחלט השור

במאי קמיפלגי רבי ישמעאל סבר בעל חוב הוא וזוזי הוא דמסיק ליה ורבי עקיבא סבר שותפי נינהו

וקמיפלגי בהאי קרא ומכרו את השור החי וחצו את כספו רבי ישמעאל סבר לבי דינא קמזהר רחמנא ורבי עקיבא סבר לניזק ומזיק מזהר להו רחמנא

מאי בינייהו הקדישו ניזק איכא בינייהו

בעא מיניה רבא מרב נחמן מכרו מזיק לרבי ישמעאל מהו כיון דאמר רבי ישמעאל בעל חוב הוא וזוזי הוא דמסיק ליה מכור או דלמא


כיון דמשעבד ליה לניזק לאו כל כמיניה אמר ליה אינו מכור

והתניא מכרו מכור חוזר וגובהו וכי מאחר שחוזר וגובהו למה מכור לרידיא

שמע מינה לוה ומוכר מטלטלין בית דין גובין לו מהם שאני התם דכמאן דעשאו אפותיקי דמי

והאמר רבא עשה עבדו אפותיקי ומכרו בעל חוב גובה הימנו שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה הימנו

עבד מאי טעמא משום דאית ליה קלא האי נמי כיון דנגח קלא אית ליה דתורא נגחנא קרו ליה

תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו מכרו אין מכור הקדישו מוקדש

מכרו מאן אילימא מזיק מכרו אין מכור מני רבי עקיבא היא דאמר הוחלט השור והקדישו מוקדש אתאן לרבי ישמעאל דאמר יושם השור בבית דין

אלא ניזק מכרו אינו מכור מני רבי ישמעאל הקדישו מוקדש אתאן לרבי עקיבא

לעולם מזיק ודברי הכל מכרו אינו מכור אפילו לרבי ישמעאל דהא משעבדא ליה לניזק

הקדישו מוקדש אפילו לרבי עקיבא משום דרבי אבהו דאמר רבי אבהו גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון

תנו רבנן שור תם שהזיק עד שלא עמד בדין מכרו מכור הקדישו מוקדש שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי משעמד בדין מכרו אינו מכור הקדישו אינו מוקדש שחטו ונתנו במתנה לא עשה ולא כלום

קדמו בעלי חובות והגביהו בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב לא עשו ולא כלום לפי שאין משתלם אלא מגופו

מועד שהזיק בין שעמד בדין בין שלא עמד בדין מכרו מכור הקדישו מוקדש שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי קדמו בעלי חובות והגביהו בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב מה שעשה עשוי לפי שאין משתלם אלא מן העלייה

אמר מר מכרו מכור לרדיא

הקדישו מוקדש משום דרבי אבהו

שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי בשלמא נתנו במתנה מה שעשה עשוי לרדיא אלא שחטו ליתי ולשתלם מבשריה

דתניא חי אין לי אלא חי שחטו מנין תלמוד לומר ומכרו את השור מכל מקום

אמר רב שיזבי לא נצרכא אלא לפחת שחיטה

אמר רב הונא בריה דרב יהושע זאת אומרת המזיק שעבודו של חבירו פטור

פשיטא מהו דתימא התם הוא דאמר ליה לא חסרתיך ולא מידי דאמר ליה זיקא בעלמא הוא דשקלי מינך אבל בעלמא ליחייב קא משמע לן

הא נמי רבה אמרה דאמר רבה השורף שטרותיו של חבירו פטור

מהו דתימא התם הוא דאמר ליה ניירא בעלמא קלאי מינך אבל היכא דחפר בה בורות שיחין ומערות ליחייב קא משמע לן דהא הכא כמאן דחפר בה בורות שיחין ומערות דמי וקאמר מה שעשה עשוי

קדמו בעלי חובות והגביהו בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב לא עשה ולא כלום לפי שאין משלם אלא מגופו

בשלמא הזיק עד שלא חב ניזקין קדמו אבל חב עד שלא הזיק בעל חוב קדים


  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא קמא לג

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא לג

אחר לית ליה אימתא דרביה האי אית ליה אימתא דרביה

רב זביד משמיה דרבא מתני לה אהא ומצא פרט לממציא את עצמו מכאן אמר רבי אליעזר בן יעקב מי שיצתה אבן מתחת ידו והוציא הלה את ראשו וקיבלה פטור אמר רבי יוסי בר חנינא פטור מגלות וחייב בארבעה דברים

מאן דמתני לה אהא כל שכן אקמייתא ומאן דמתני לה אקמייתא אבל אהא פטור לגמרי

תנו רבנן פועלים שבאו לתבוע שכרן מבעל הבית ונגחן שורו של בעל הבית ונשכן כלבו של בעל הבית ומת פטור אחרים אומרים רשאין פועלין לתבוע שכרן מבעל הבית

היכי דמי אי דשכיח במתא מאי טעמא דאחרים אי דשכיח בבית מאי טעמא דתנא קמא

לא צריכא בגברא דשכיח ולא שכיח וקרי אבבא ואמר להו אין מר סבר אין עול תא משמע ומר סבר אין קום אדוכתך משמע

תניא כמאן דאמר אין קום אדוכתך משמע דתניא פועל שנכנס לתבוע שכרו מבעל הבית ונגחו שורו של בעל הבית או נשכו כלבו פטור אף על פי שנכנס ברשות אמאי פטור אלא לאו דקרי אבבא ואמר ליה אין ושמע מינה אין קום אדוכתך משמע

מתני׳ שני שוורין תמין שחבלו זה את זה משלמין במותר חצי נזק שניהן מועדין משלמין במותר נזק שלם

אחד תם ואחד מועד מועד בתם משלם במותר נזק שלם תם במועד משלם במותר חצי נזק

וכן שני אנשים שחבלו זה בזה משלמין במותר נזק שלם

אדם במועד ומועד באדם משלם במותר נזק שלם אדם בתם ותם באדם אדם בתם משלם במותר נזק שלם תם באדם משלם במותר חצי נזק רבי עקיבא אומר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם

גמ׳ תנו רבנן כמשפט הזה יעשה לו כמשפט שור בשור כך משפט שור באדם מה שור בשור תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם אף שור באדם תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם

רבי עקיבא אומר כמשפט הזה כתחתון ולא כעליון

יכול משלם מן העלייה תלמוד לומר יעשה לו מגופו משלם ואינו משלם מן העלייה

ורבנן זה למה לי לפוטרו מארבעה דברים

ורבי עקיבא לפוטרו מארבעה דברים מנא ליה נפקא ליה מאיש כי יתן מום בעמיתו איש בעמיתו ולא שור בעמיתו

ורבנן אי מההיא הוה אמינא צער לחודיה אבל ריפוי ושבת אימא ליתן ליה קא משמע לן

מתני׳ שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום נוטל את השור

גמ׳ מתניתין מני רבי עקיבא היא דתניא יושם השור בבית דין דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר הוחלט השור

במאי קמיפלגי רבי ישמעאל סבר בעל חוב הוא וזוזי הוא דמסיק ליה ורבי עקיבא סבר שותפי נינהו

וקמיפלגי בהאי קרא ומכרו את השור החי וחצו את כספו רבי ישמעאל סבר לבי דינא קמזהר רחמנא ורבי עקיבא סבר לניזק ומזיק מזהר להו רחמנא

מאי בינייהו הקדישו ניזק איכא בינייהו

בעא מיניה רבא מרב נחמן מכרו מזיק לרבי ישמעאל מהו כיון דאמר רבי ישמעאל בעל חוב הוא וזוזי הוא דמסיק ליה מכור או דלמא


כיון דמשעבד ליה לניזק לאו כל כמיניה אמר ליה אינו מכור

והתניא מכרו מכור חוזר וגובהו וכי מאחר שחוזר וגובהו למה מכור לרידיא

שמע מינה לוה ומוכר מטלטלין בית דין גובין לו מהם שאני התם דכמאן דעשאו אפותיקי דמי

והאמר רבא עשה עבדו אפותיקי ומכרו בעל חוב גובה הימנו שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה הימנו

עבד מאי טעמא משום דאית ליה קלא האי נמי כיון דנגח קלא אית ליה דתורא נגחנא קרו ליה

תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו מכרו אין מכור הקדישו מוקדש

מכרו מאן אילימא מזיק מכרו אין מכור מני רבי עקיבא היא דאמר הוחלט השור והקדישו מוקדש אתאן לרבי ישמעאל דאמר יושם השור בבית דין

אלא ניזק מכרו אינו מכור מני רבי ישמעאל הקדישו מוקדש אתאן לרבי עקיבא

לעולם מזיק ודברי הכל מכרו אינו מכור אפילו לרבי ישמעאל דהא משעבדא ליה לניזק

הקדישו מוקדש אפילו לרבי עקיבא משום דרבי אבהו דאמר רבי אבהו גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון

תנו רבנן שור תם שהזיק עד שלא עמד בדין מכרו מכור הקדישו מוקדש שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי משעמד בדין מכרו אינו מכור הקדישו אינו מוקדש שחטו ונתנו במתנה לא עשה ולא כלום

קדמו בעלי חובות והגביהו בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב לא עשו ולא כלום לפי שאין משתלם אלא מגופו

מועד שהזיק בין שעמד בדין בין שלא עמד בדין מכרו מכור הקדישו מוקדש שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי קדמו בעלי חובות והגביהו בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב מה שעשה עשוי לפי שאין משתלם אלא מן העלייה

אמר מר מכרו מכור לרדיא

הקדישו מוקדש משום דרבי אבהו

שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי בשלמא נתנו במתנה מה שעשה עשוי לרדיא אלא שחטו ליתי ולשתלם מבשריה

דתניא חי אין לי אלא חי שחטו מנין תלמוד לומר ומכרו את השור מכל מקום

אמר רב שיזבי לא נצרכא אלא לפחת שחיטה

אמר רב הונא בריה דרב יהושע זאת אומרת המזיק שעבודו של חבירו פטור

פשיטא מהו דתימא התם הוא דאמר ליה לא חסרתיך ולא מידי דאמר ליה זיקא בעלמא הוא דשקלי מינך אבל בעלמא ליחייב קא משמע לן

הא נמי רבה אמרה דאמר רבה השורף שטרותיו של חבירו פטור

מהו דתימא התם הוא דאמר ליה ניירא בעלמא קלאי מינך אבל היכא דחפר בה בורות שיחין ומערות ליחייב קא משמע לן דהא הכא כמאן דחפר בה בורות שיחין ומערות דמי וקאמר מה שעשה עשוי

קדמו בעלי חובות והגביהו בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב לא עשה ולא כלום לפי שאין משלם אלא מגופו

בשלמא הזיק עד שלא חב ניזקין קדמו אבל חב עד שלא הזיק בעל חוב קדים


גלול כלפי מעלה