Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ט בכסלו תשפ״ד | 12 דצמבר 2023
  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא מ

הדף היום מוקדש על ידי ג'ודי שפירו שירה קרבס לעילוי נשמת ארי יחיאל בן אברהם ראובן ומרים זנילמן, הי"ד שנפל בקרב בעזה אתמול. 

רבא ואביי נתנו כל אחד הסברים שונים לדעתו של רבי יעקב לגבי בהמה שבבעלותו של חירש-אילם, שוטה או קטן – האפוטרופוס משלם חצי נזק. מדוע רבא לא בחר בהסבר פשוט יותר? אפוטרופוס יכול להיות מחויב לשלם את מלוא התשלום לשור מועד אך אינו משלם תשלום כופר במקרה שהבהמה הרגה אדם. זאת משום שקטן אינו חייב בתשלום זה כפי שהתשלום לצורך כפרה ולא לפיצוי ממוני. האם טיבו של תשלום הכופר (כפרה או ממון) הוא מחלוקת תנאים? עוד כמה שאלות בנוגע לאופי תשלום הכופר מועלות על ידי רב אחא בר יעקב לרב נחמן ורב נחמן אינו מצליח לענות עליהן. שאלותיו היו: האם ניתן לחלוק אותו בין בעלים המשותפים ואם כן, כיצד? האם אנו יכולים להניח שאדם ייקח זאת ברצינות כמו מי שחייב בחטאת או קורבן אשם ולכן לא ממשכנים אותו במידה ולא שילם? שני נושאים מועלים לגבי בהמה מושאלת – אחד שבו השואל חשב ששאל שור תם אבל הוא באמת היה שור מועד – הדין הוא שהם חולקים את התשלום (כל אחד משלם חצי). אם השור הפך לשור מועד בזמן שהושאל אך כאשר הוא מוחזר לבעלים המקורי, הוא חוזר להיות שור תם. מה ההיגיון מאחורי הדינים וכיצד ניתן לפתור סתירה לכאורה בין השניים? שור האצטדין שהרג אדם לא נסקל – אך האם אפשר להקריבו על גבי המזבח?

אי לרבי יהודה דעבד ליה שמירה פחותה ולא עבד ליה שמירה מעולה אי לרבי אליעזר בן יעקב דלא עביד ליה שמירה כלל

דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר אחד תם ואחד מועד ששמרן שמירה פחותה פטורין והא קא משמע לן רבי יעקב דמעמידין להן אפוטרופין לתם לגבות מגופו

אמר ליה הכי קאמר חדא דאית ביה תרתי טעמא

רבינא אמר רשות משנה איכא בינייהו כגון דהוה מועד ונתפקח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן רבי יהודה סבר הרי הוא בחזקתו רבי יעקב סבר רשות משנה

תנו רבנן אפוטרופסים משלמין מן העלייה ואין משלמין כופר

מאן תנא כופרא כפרה ויתמי לאו בני כפרה נינהו

אמר רב חסדא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא דתניא ונתן פדין נפשו דמי ניזק רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר דמי מזיק

מאי לאו בהא קמיפלגי דרבנן סברי כופרא ממונא הוא ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבר כופרא כפרה

אמר רב פפא לא דכולי עלמא כופרא כפרה הוא והכא בהא קמיפלגי רבנן סברי בדניזק שיימינן ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבר בדמזיק שיימינן

מאי טעמא דרבנן נאמרה שיתה למטה ונאמרה שיתה למעלה מה להלן בדניזק אף כאן בדניזק

ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבר ונתן פדין נפשו כתיב

ורבנן אין פדיון נפשו כתיב מיהו כי שיימינן בדניזק שיימינן

משבח ליה רבא לרב נחמן בדרב אחא בר יעקב דאדם גדול הוא אמר ליה לכשיבא לידך הביאהו לידי

כי אתא לגביה אמר ליה בעי מינאי מילתא בעא מיניה שור של שני שותפין כיצד משלמין כופר

משלם האי כופר והאי כופר כופר אחד אמר רחמנא ולא שני כופרין האי חצי כופר והאי חצי כופר כופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר

אדיתיב וקא מעיין בה אמר ליה תנן חייבי ערכין ממשכנין אותן חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן חייבי כופרין מאי

כיון דכפרה הוא כחטאת ואשם דמי מחמר חמיר עילויה ולא בעי משכוניה או דלמא כיון דלחבריה הוא דבעי מיתבא ליה ממונא הוא ולא לגבוה הוא ולא חמיר עליה ובעי משכוניה

אי נמי כיון דהוא לא חטא וממוניה הוא דאזיק לא חמיר מילתא עילויה ובעי משכוניה

אמר ליה שבקן אסתגר בקמייתא

תנו רבנן שאלו בחזקת תם ונמצא מועד בעלים משלמין חצי נזק ושואל משלם חצי נזק

הועד בבית שואל והחזירו לבעלים בעלים משלמין חצי נזק ושואל פטור מכלום

אמר מר שאלו בחזקת תם ונמצא מועד בעלים משלמין חצי נזק ושואל חצי נזק ואמאי לימא ליה תורא שאילי אריא לא שאילי

אמר רב הכא במאי עסקינן שהכיר בו שהוא נגחן

ונימא ליה תם שאילי מועד לא שאילי

משום דאמר ליה סוף סוף אי תם הוה פלגא נזקא בעית שלומי השתא נמי זיל שלים פלגא נזקא

ונימא ליה אי תם הוה משתלם מגופו

משום דאמר ליה סוף סוף את לאו תורא בעית שלומי לדידי

ונימא ליה


אם תם הוה מודינא ומפטרינא

ואפילו למאן דאמר פלגא נזקא ממונא נימא ליה אי תם הוא הוה מעריקנא ליה לאגמא

אלא הכא במאי עסקינן כגון דאקדים בי דינא ותפסיה

אי הכי בעלים אמאי משלמים חצי נזק נימא ליה אתפסתיה לתוראי בידא מאן דלא מצינא לאשתעויי דינא בהדיה משום דאמר ליה אי אהדרתיה ניהלך לאו מינך הוו שקלי ליה

ונימא ליה אי אהדרתיה ניהליה הוה מעריקנא ליה לאגמא משום דאמר ליה סוף סוף לאו מעלייה הוו משתלמי

הניחא היכא דאית ליה נכסי היכא דלית ליה נכסי מאי איכא למימר

משום דאמר ליה כי היכא דמשתעבדנא לדידך הכי נמי משתעבדנא להאיך מדרבי נתן

דתניא רבי נתן אומר מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מנין שמוציאין מזה ונותנים לזה תלמוד לומר ונתן לאשר אשם לו

הועד בבית שואל והחזירו לבעלים בעלים משלמין חצי נזק ושואל פטור מכלום

סיפא רשות משנה רישא רשות אינה משנה

אמר רבי יוחנן תברא מי ששנה זו לא שנה זו

רבה אמר מדרישא רשות אינה משנה סיפא נמי רשות אינה משנה וסיפא היינו טעמא משום דאמר ליה לאו כל כמינך דמייעדת ליה לתוראי

רב פפא אמר מדסיפא רשות משנה רישא נמי רשות משנה ורישא היינו טעמא משום דכל מקום שהולך שם בעליו עליו

שור האצטדין אינו חייב מיתה איבעיא להו מהו לגבי מזבח

רב אמר כשר ושמואל אמר פסול רב אמר כשר אנוס הוא ושמואל אמר פסול הרי נעבד בו עבירה

מיתיבי מן הבהמה להוציא את הרובע ואת הנרבע מן הבקר להוציא את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה ומן הצאן להוציא את הנוגח

אמר רבי שמעון אם נאמר רובע למה נאמר נוגח ואם נאמר נוגח למה נאמר רובע

מפני שיש ברובע שאין בנוגח ויש בנוגח שאין ברובע

רובע עשה בו אונס כרצון נוגח לא עשה בו אונס כרצון נוגח משלם כופר רובע אינו משלם את הכופר לפיכך הוצרך לומר רובע והוצרך לומר נוגח

קתני מיהת רובע עשה בו אונס כרצון נוגח לא עשה בו אונס כרצון למאי הלכתא לאו לקרבן

לא לקטלא

הכי נמי מסתברא דאי אמרת לקרבן נוגח לא עשה בו אונס כרצון לאו אונס דידיה כתיב ולאו רצון דידיה כתיב אלא לאו לקטלא

אמר מר נוגח משלם את הכופר רובע אינו משלם את הכופר היכי דמי אילימא דרבעה וקטלה מה לי קטלה בקרנא מה לי קטלה ברביעה

ואלא דרבעה ולא קטלה האי דלא משלם כופר משום דלא קטלה הוא

אמר אביי לעולם דרבעה ולא קטלה דאתיוה לבי דינא וקטלוה מהו דתימא


  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא קמא מ

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא מ

אי לרבי יהודה דעבד ליה שמירה פחותה ולא עבד ליה שמירה מעולה אי לרבי אליעזר בן יעקב דלא עביד ליה שמירה כלל

דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר אחד תם ואחד מועד ששמרן שמירה פחותה פטורין והא קא משמע לן רבי יעקב דמעמידין להן אפוטרופין לתם לגבות מגופו

אמר ליה הכי קאמר חדא דאית ביה תרתי טעמא

רבינא אמר רשות משנה איכא בינייהו כגון דהוה מועד ונתפקח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן רבי יהודה סבר הרי הוא בחזקתו רבי יעקב סבר רשות משנה

תנו רבנן אפוטרופסים משלמין מן העלייה ואין משלמין כופר

מאן תנא כופרא כפרה ויתמי לאו בני כפרה נינהו

אמר רב חסדא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא דתניא ונתן פדין נפשו דמי ניזק רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר דמי מזיק

מאי לאו בהא קמיפלגי דרבנן סברי כופרא ממונא הוא ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבר כופרא כפרה

אמר רב פפא לא דכולי עלמא כופרא כפרה הוא והכא בהא קמיפלגי רבנן סברי בדניזק שיימינן ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבר בדמזיק שיימינן

מאי טעמא דרבנן נאמרה שיתה למטה ונאמרה שיתה למעלה מה להלן בדניזק אף כאן בדניזק

ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבר ונתן פדין נפשו כתיב

ורבנן אין פדיון נפשו כתיב מיהו כי שיימינן בדניזק שיימינן

משבח ליה רבא לרב נחמן בדרב אחא בר יעקב דאדם גדול הוא אמר ליה לכשיבא לידך הביאהו לידי

כי אתא לגביה אמר ליה בעי מינאי מילתא בעא מיניה שור של שני שותפין כיצד משלמין כופר

משלם האי כופר והאי כופר כופר אחד אמר רחמנא ולא שני כופרין האי חצי כופר והאי חצי כופר כופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר

אדיתיב וקא מעיין בה אמר ליה תנן חייבי ערכין ממשכנין אותן חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן חייבי כופרין מאי

כיון דכפרה הוא כחטאת ואשם דמי מחמר חמיר עילויה ולא בעי משכוניה או דלמא כיון דלחבריה הוא דבעי מיתבא ליה ממונא הוא ולא לגבוה הוא ולא חמיר עליה ובעי משכוניה

אי נמי כיון דהוא לא חטא וממוניה הוא דאזיק לא חמיר מילתא עילויה ובעי משכוניה

אמר ליה שבקן אסתגר בקמייתא

תנו רבנן שאלו בחזקת תם ונמצא מועד בעלים משלמין חצי נזק ושואל משלם חצי נזק

הועד בבית שואל והחזירו לבעלים בעלים משלמין חצי נזק ושואל פטור מכלום

אמר מר שאלו בחזקת תם ונמצא מועד בעלים משלמין חצי נזק ושואל חצי נזק ואמאי לימא ליה תורא שאילי אריא לא שאילי

אמר רב הכא במאי עסקינן שהכיר בו שהוא נגחן

ונימא ליה תם שאילי מועד לא שאילי

משום דאמר ליה סוף סוף אי תם הוה פלגא נזקא בעית שלומי השתא נמי זיל שלים פלגא נזקא

ונימא ליה אי תם הוה משתלם מגופו

משום דאמר ליה סוף סוף את לאו תורא בעית שלומי לדידי

ונימא ליה


אם תם הוה מודינא ומפטרינא

ואפילו למאן דאמר פלגא נזקא ממונא נימא ליה אי תם הוא הוה מעריקנא ליה לאגמא

אלא הכא במאי עסקינן כגון דאקדים בי דינא ותפסיה

אי הכי בעלים אמאי משלמים חצי נזק נימא ליה אתפסתיה לתוראי בידא מאן דלא מצינא לאשתעויי דינא בהדיה משום דאמר ליה אי אהדרתיה ניהלך לאו מינך הוו שקלי ליה

ונימא ליה אי אהדרתיה ניהליה הוה מעריקנא ליה לאגמא משום דאמר ליה סוף סוף לאו מעלייה הוו משתלמי

הניחא היכא דאית ליה נכסי היכא דלית ליה נכסי מאי איכא למימר

משום דאמר ליה כי היכא דמשתעבדנא לדידך הכי נמי משתעבדנא להאיך מדרבי נתן

דתניא רבי נתן אומר מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מנין שמוציאין מזה ונותנים לזה תלמוד לומר ונתן לאשר אשם לו

הועד בבית שואל והחזירו לבעלים בעלים משלמין חצי נזק ושואל פטור מכלום

סיפא רשות משנה רישא רשות אינה משנה

אמר רבי יוחנן תברא מי ששנה זו לא שנה זו

רבה אמר מדרישא רשות אינה משנה סיפא נמי רשות אינה משנה וסיפא היינו טעמא משום דאמר ליה לאו כל כמינך דמייעדת ליה לתוראי

רב פפא אמר מדסיפא רשות משנה רישא נמי רשות משנה ורישא היינו טעמא משום דכל מקום שהולך שם בעליו עליו

שור האצטדין אינו חייב מיתה איבעיא להו מהו לגבי מזבח

רב אמר כשר ושמואל אמר פסול רב אמר כשר אנוס הוא ושמואל אמר פסול הרי נעבד בו עבירה

מיתיבי מן הבהמה להוציא את הרובע ואת הנרבע מן הבקר להוציא את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה ומן הצאן להוציא את הנוגח

אמר רבי שמעון אם נאמר רובע למה נאמר נוגח ואם נאמר נוגח למה נאמר רובע

מפני שיש ברובע שאין בנוגח ויש בנוגח שאין ברובע

רובע עשה בו אונס כרצון נוגח לא עשה בו אונס כרצון נוגח משלם כופר רובע אינו משלם את הכופר לפיכך הוצרך לומר רובע והוצרך לומר נוגח

קתני מיהת רובע עשה בו אונס כרצון נוגח לא עשה בו אונס כרצון למאי הלכתא לאו לקרבן

לא לקטלא

הכי נמי מסתברא דאי אמרת לקרבן נוגח לא עשה בו אונס כרצון לאו אונס דידיה כתיב ולאו רצון דידיה כתיב אלא לאו לקטלא

אמר מר נוגח משלם את הכופר רובע אינו משלם את הכופר היכי דמי אילימא דרבעה וקטלה מה לי קטלה בקרנא מה לי קטלה ברביעה

ואלא דרבעה ולא קטלה האי דלא משלם כופר משום דלא קטלה הוא

אמר אביי לעולם דרבעה ולא קטלה דאתיוה לבי דינא וקטלוה מהו דתימא


גלול כלפי מעלה