Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ד בטבת תשפ״ד | 26 דצמבר 2023
  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא נד

הדף היום מוקדש ע"י איימי פרדז' לכבוד יום הולדתה של עדינה חג'ג' שחל בז' טבת. "היא עוסקת בתורה ובגמילות חסדים, ועליה ניתן לומר 'אשריכם זרעי כל מים, משלחי רגל השור והחמור': כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים, זוכה לנחלת שני שבטים (ב"ק יז)."

הדף היום מוקדש ע"י בקי גולדשטיין לע"נ יואל בן מאיר פראם, ניצול שואה שהשריש בנו את חשיבותו של לימוד תורה.

הדף היום מוקדש ע"י יעל קלמפנר לרפואת שרה שושנה בת שרה.

מאיפה דרשו ר' יהודה וחכמים את שיטותיהם בעניין חיוב/פטור כלים בבור? מאיפה למדו שעל כל בעל חיים חייבים בנזקי בור? חייב על נזק לשור חרש שוטה וקטן אבל כנראה שפטורים מנזק לשור פיקח שהולך ביום. למה? רבא מסביר שהשור היה צריך להסתכל לאן הוא הולך. המשנה מביאה כל מיני מקרים אחרים בתורה שכתוב בהמה בכלל או בהמה ספציפי והכוונה לכל בעלי חיים. הגמרא עוברת על כל דוגמה ומסבירה מאיפה לנו שכל בהמה בכלל.

או מיבעי ליה לחלק ורבי יהודה לחלק מונפל נפקא ורבנן ונפל טובא משמע

אימא ונפל כלל שור וחמור פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט שור וחמור אין מידי אחרינא לא

אמרי בעל הבור ישלם חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש בעלי חיים אף כל בעלי חיים

אי מה הפרט מפורש דבר שנבלתה מטמאה במגע ובמשא אף כל דבר שנבלתה מטמאה במגע ובמשא אבל עופות לא

אם כן נכתוב רחמנא חד פרטא הי נכתוב אי כתב שור הוה אמינא קרב לגבי מזבח אין שאינו קרב לגבי מזבח לא ואי כתב רחמנא חמור הוה אמינא קדוש בבכורה אין שאין קדוש בבכורה לא

אלא אמר קרא והמת יהיה לו כל דבר מיתה

בין לרבנן דקא ממעטי להו לכלים ובין לרבי יהודה דקא מרבי להו לכלים כלים בני מיתה נינהו אמרי שבירתן זו היא מיתתן

ולרב דאמר בור שחייבה עליו תורה להבלו ולא לחבטו בין לרבנן בין לרבי יהודה כלים בני הבלא נינהו אמרי בחדתי דמיפקעי מהבלא

האי והמת יהיה לו מבעי ליה לכדרבא דאמר רבא שור פסולי המוקדשין שנפל לבור פטור שנאמר והמת יהיה לו במי שהמת שלו יצא זה שאין המת שלו

אלא אמר קרא כסף ישיב לבעליו לרבות כל דאית ליה בעלים אי הכי אפילו כלים ואדם נמי

אמר קרא שור ולא אדם חמור ולא כלים ולרבי יהודה דקא מרבי להו לכלים בשלמא שור ממעט ביה אדם אלא חמור מאי ממעט ביה

אלא אמר רבא חמור דבור לרבי יהודה ושה דאבידה לדברי הכל קשיא

נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן חייב מאי שור חרש שוטה וקטן אילימא שור של חרש שור של שוטה שור של קטן הא שור של פקח פטור

אמר רבי יוחנן שור שהוא חרש שור שהוא שוטה שור שהוא קטן


הא שור שהוא פקח פטור

אמר רבי ירמיה לא מיבעיא קאמר לא מבעיא שור שהוא פקח דחייב אבל שור חרש שוטה וקטן אימא חרשותו גרמה לו קטנותו גרמה לו וליפטר קא משמע לן

אמר ליה רב אחא לרבינא והתניא נפל לתוכו בר דעת פטור מאי לאו שור בר דעת אמר ליה לא אדם אלא מעתה אדם בן דעת הוא דפטור הא לאו בן דעת הוא דחייב שור ולא אדם כתיב

אלא מאי בן דעת מין בן דעת אמר ליה והתניא נפל לתוכו שור בן דעת פטור

אלא אמר רבא שור והוא חרש שור והוא שוטה שור והוא קטן דוקא אבל שור והוא פקח פטור מאי טעמא דבעי ליה עיוני ומיזל תניא נמי הכי נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן וסומא ומהלך בלילה חייב פקח ומהלך ביום פטור

מתני׳ אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור ולהפרשת הר סיני ולתשלומי כפל ולהשבת אבידה לפריקה לחסימה לכלאים ולשבת

וכן חיה ועוף כיוצא בהן אם כן למה נאמר שור או חמור אלא שדבר הכתוב בהווה

גמ׳ לנפילת הבור כסף ישיב לבעליו כתיב כל דאית ליה בעלים כדאמרן להפרשת הר סיני אם בהמה אם איש לא יחיה וחיה בכלל בהמה הויא אם לרבות את העופות

לתשלומי כפל כדאמרינן על כל דבר פשע כלל כל דבר פשיעה להשבת אבידה לכל אבדת אחיך לפריקה יליף חמור חמור משבת

לחסימה יליף שור שור משבת

לכלאים אי כלאים דחרישה יליף שור שור משבת

אי כלאים דהרבעה יליף בהמתך בהמתך משבת

וגבי שבת מנלן דתניא רבי יוסי אומר משום רבי ישמעאל בדברות הראשונות נאמר עבדך ואמתך ובהמתך ובדברות האחרונות נאמר ושורך וחמרך וכל בהמתך והלא שור וחמור בכלל כל בהמה היו ולמה יצאו לומר לך מה שור וחמור האמור כאן חיה ועוף כיוצא בהן אף כל חיה ועוף כיוצא בהן

אימא בהמה דדברות הראשונות כלל שורך וחמרך דדברות האחרונות פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט שור וחמור אין מידי אחרינא לא

אמרי וכל בהמתך דדברות האחרונות חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש בעלי חיים אף כל בעלי חיים

ואימא מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמא במגע ובמשא אף כל דבר שנבלתו מטמא במגע ובמשא אבל עופות לא

אמרי אם כן נכתוב רחמנא חד פרטא הי נכתוב רחמנא אי כתב רחמנא שור הוה אמינא קרב לגבי מזבח אין שאינו קרב לגבי מזבח לא כתב רחמנא חמור ואי כתב רחמנא חמור הוה אמינא קדוש בבכורה אין שאין קדוש בבכורה לא כתב רחמנא שור

אלא וכל בהמתך ריבויא הוא

וכל היכא דכתב רחמנא כל ריבויא הוא והא גבי מעשר דכתיב כל וקא דרשינן ליה בכלל ופרט

דתניא ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך כלל בבקר ובצאן וביין ובשכר פרט ובכל אשר תשאלך נפשך חזר וכלל

כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע אף כל פרי מפרי וגידולי קרקע

אמרי בכל כללא כל ריבויא איבעית אימא כל נמי כללא הוא מיהו האי כל דהכא ריבויא הוא מדהוה ליה למכתב ובהמתך כדכתיב בדברות הראשונות וכתב וכל בהמתך שמע מינה ריבויא

השתא דאמרת כל ריבויא הוא בהמתך דדברות הראשונות ושור וחמור דדברות האחרונות למה לי

אמרי שור לאגמורי שור שור לחסימה

חמור לאגמורי חמור חמור לפריקה

בהמתך לאגמורי בהמתך בהמתך לכלאים

אי הכי אפילו אדם ליתסר אלמה תנן אדם מותר עם כולן לחרוש ולמשוך

אמר רב פפא פפונאי ידעי טעמא דהא מילתא ומנו רב אחא בר יעקב אמר קרא למען ינוח עבדך ואמתך כמוך להנחה הקשתיו ולא לדבר אחר

שאל רבי חנינא בן עגיל את רבי חייא בר אבא מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב ובדברות האחרונות


  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא קמא נד

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא נד

או מיבעי ליה לחלק ורבי יהודה לחלק מונפל נפקא ורבנן ונפל טובא משמע

אימא ונפל כלל שור וחמור פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט שור וחמור אין מידי אחרינא לא

אמרי בעל הבור ישלם חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש בעלי חיים אף כל בעלי חיים

אי מה הפרט מפורש דבר שנבלתה מטמאה במגע ובמשא אף כל דבר שנבלתה מטמאה במגע ובמשא אבל עופות לא

אם כן נכתוב רחמנא חד פרטא הי נכתוב אי כתב שור הוה אמינא קרב לגבי מזבח אין שאינו קרב לגבי מזבח לא ואי כתב רחמנא חמור הוה אמינא קדוש בבכורה אין שאין קדוש בבכורה לא

אלא אמר קרא והמת יהיה לו כל דבר מיתה

בין לרבנן דקא ממעטי להו לכלים ובין לרבי יהודה דקא מרבי להו לכלים כלים בני מיתה נינהו אמרי שבירתן זו היא מיתתן

ולרב דאמר בור שחייבה עליו תורה להבלו ולא לחבטו בין לרבנן בין לרבי יהודה כלים בני הבלא נינהו אמרי בחדתי דמיפקעי מהבלא

האי והמת יהיה לו מבעי ליה לכדרבא דאמר רבא שור פסולי המוקדשין שנפל לבור פטור שנאמר והמת יהיה לו במי שהמת שלו יצא זה שאין המת שלו

אלא אמר קרא כסף ישיב לבעליו לרבות כל דאית ליה בעלים אי הכי אפילו כלים ואדם נמי

אמר קרא שור ולא אדם חמור ולא כלים ולרבי יהודה דקא מרבי להו לכלים בשלמא שור ממעט ביה אדם אלא חמור מאי ממעט ביה

אלא אמר רבא חמור דבור לרבי יהודה ושה דאבידה לדברי הכל קשיא

נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן חייב מאי שור חרש שוטה וקטן אילימא שור של חרש שור של שוטה שור של קטן הא שור של פקח פטור

אמר רבי יוחנן שור שהוא חרש שור שהוא שוטה שור שהוא קטן


הא שור שהוא פקח פטור

אמר רבי ירמיה לא מיבעיא קאמר לא מבעיא שור שהוא פקח דחייב אבל שור חרש שוטה וקטן אימא חרשותו גרמה לו קטנותו גרמה לו וליפטר קא משמע לן

אמר ליה רב אחא לרבינא והתניא נפל לתוכו בר דעת פטור מאי לאו שור בר דעת אמר ליה לא אדם אלא מעתה אדם בן דעת הוא דפטור הא לאו בן דעת הוא דחייב שור ולא אדם כתיב

אלא מאי בן דעת מין בן דעת אמר ליה והתניא נפל לתוכו שור בן דעת פטור

אלא אמר רבא שור והוא חרש שור והוא שוטה שור והוא קטן דוקא אבל שור והוא פקח פטור מאי טעמא דבעי ליה עיוני ומיזל תניא נמי הכי נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן וסומא ומהלך בלילה חייב פקח ומהלך ביום פטור

מתני׳ אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור ולהפרשת הר סיני ולתשלומי כפל ולהשבת אבידה לפריקה לחסימה לכלאים ולשבת

וכן חיה ועוף כיוצא בהן אם כן למה נאמר שור או חמור אלא שדבר הכתוב בהווה

גמ׳ לנפילת הבור כסף ישיב לבעליו כתיב כל דאית ליה בעלים כדאמרן להפרשת הר סיני אם בהמה אם איש לא יחיה וחיה בכלל בהמה הויא אם לרבות את העופות

לתשלומי כפל כדאמרינן על כל דבר פשע כלל כל דבר פשיעה להשבת אבידה לכל אבדת אחיך לפריקה יליף חמור חמור משבת

לחסימה יליף שור שור משבת

לכלאים אי כלאים דחרישה יליף שור שור משבת

אי כלאים דהרבעה יליף בהמתך בהמתך משבת

וגבי שבת מנלן דתניא רבי יוסי אומר משום רבי ישמעאל בדברות הראשונות נאמר עבדך ואמתך ובהמתך ובדברות האחרונות נאמר ושורך וחמרך וכל בהמתך והלא שור וחמור בכלל כל בהמה היו ולמה יצאו לומר לך מה שור וחמור האמור כאן חיה ועוף כיוצא בהן אף כל חיה ועוף כיוצא בהן

אימא בהמה דדברות הראשונות כלל שורך וחמרך דדברות האחרונות פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט שור וחמור אין מידי אחרינא לא

אמרי וכל בהמתך דדברות האחרונות חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש בעלי חיים אף כל בעלי חיים

ואימא מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמא במגע ובמשא אף כל דבר שנבלתו מטמא במגע ובמשא אבל עופות לא

אמרי אם כן נכתוב רחמנא חד פרטא הי נכתוב רחמנא אי כתב רחמנא שור הוה אמינא קרב לגבי מזבח אין שאינו קרב לגבי מזבח לא כתב רחמנא חמור ואי כתב רחמנא חמור הוה אמינא קדוש בבכורה אין שאין קדוש בבכורה לא כתב רחמנא שור

אלא וכל בהמתך ריבויא הוא

וכל היכא דכתב רחמנא כל ריבויא הוא והא גבי מעשר דכתיב כל וקא דרשינן ליה בכלל ופרט

דתניא ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך כלל בבקר ובצאן וביין ובשכר פרט ובכל אשר תשאלך נפשך חזר וכלל

כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע אף כל פרי מפרי וגידולי קרקע

אמרי בכל כללא כל ריבויא איבעית אימא כל נמי כללא הוא מיהו האי כל דהכא ריבויא הוא מדהוה ליה למכתב ובהמתך כדכתיב בדברות הראשונות וכתב וכל בהמתך שמע מינה ריבויא

השתא דאמרת כל ריבויא הוא בהמתך דדברות הראשונות ושור וחמור דדברות האחרונות למה לי

אמרי שור לאגמורי שור שור לחסימה

חמור לאגמורי חמור חמור לפריקה

בהמתך לאגמורי בהמתך בהמתך לכלאים

אי הכי אפילו אדם ליתסר אלמה תנן אדם מותר עם כולן לחרוש ולמשוך

אמר רב פפא פפונאי ידעי טעמא דהא מילתא ומנו רב אחא בר יעקב אמר קרא למען ינוח עבדך ואמתך כמוך להנחה הקשתיו ולא לדבר אחר

שאל רבי חנינא בן עגיל את רבי חייא בר אבא מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב ובדברות האחרונות


גלול כלפי מעלה