Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ׳ בטבת תשפ״ד | 1 ינואר 2024
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י שיפרא טייברג ורפאל וונגר לע"נ צבי בן ישראל יצחק טייברג.

  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא ס

הלימוד החודש מוקדש ע"י ציפורה שבט לע"נ חנה ליבה בת חיים.

הלימוד השבוע מוקדש ע"י תמר אורוול.

ריש לקיש ור' יוחנן חולקים באיזה מקרה מי שמעביר אש לחרש שוטה וקטן יהיה פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמיים. אם אדם ליבה את הגחלת יחד עם הרוח ורק בגלל עזרת הרוח זה הפך לאש שהתפשט, פטור. איך זה שונה למלאכה זורה בהלכות שבת שחייבים עליו למרות שהפעולה נעשית רק בעשרת הרוח? יש ארבעה תירוצים לקושי. למה נצרכת כל המילים בפסוק של נזקי אש – קוצים, גדיש, קמה ושדה? דורשים מפסוק זה שכשפורענות בא לעולם זה בגלל הרשעים אבל מתחילה עם הצדיקים. משם הגמרא סוטה לנושאים תיאולוגיים לגבי צדיק ורע לו. ודורשים את הפסוק בכמת בכורות שהזהירו את העם להיכנס פנימה כי המשחית בארץ. פסוק זה מלמדת כמה וכמה דברים בקשר לתקופות שמלאך המוות שולט יותר.

סלתא שרגא דההוא ודאי מעשה דידיה גרמו

שלח ביד פקח הפקח חייב וכו׳ אמר רב נחמן בר יצחק מאן דתני ליבה לא משתבש ומאן דתני ניבה לא משתבש

מאן דתני ליבה לא משתבש דכתיב בלבת אש ומאן דתני ניבה לא משתבש דכתיב בורא ניב שפתים

לבתה הרוח כולן פטורין תנו רבנן ליבה ולבתה הרוח אם יש בלבויו כדי ללבותה חייב ואם לאו פטור

אמאי ליהוי כזורה ורוח מסייעתו

אמר אביי הכא במאי עסקינן כגון שליבה מצד אחד ולבתו הרוח מצד אחר רבא אמר כגון שליבה ברוח מצויה ולבתו הרוח ברוח שאינה מצויה רבי זירא אמר כגון דצמרה צמורי

רב אשי אמר כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו הני מילי לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בעלמא הוא וגרמא בנזקין פטור

מתני׳ השולח את הבערה ואכלה עצים או אבנים או עפר חייב שנאמר כי תצא אש ומצאה קצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבער את הבערה

גמ׳ אמר רבא למה לי דכתב רחמנא קוצים גדיש קמה ושדה

צריכי דאי כתב רחמנא קוצים הוה אמינא קוצים הוא דחייב רחמנא משום דשכיח אש גבייהו ושכיח דפשע אבל גדיש דלא שכיח אש גבייהו ולא שכיח דפשע אימא לא ואי כתב רחמנא גדיש הוה אמינא גדיש חייב רחמנא משום דהפסד מרובה הוא אבל קוצים דהפסד מועט אימא לא

קמה למה לי מה קמה בגלוי אף כל בגלוי

ולרבי יהודה דמחייב אנזקי טמון באש קמה למה לי לרבות כל בעלי קומה ורבנן לרבות כל בעלי קומה מנא להו נפקא להו מאו הקמה

ורבי יהודה או מיבעי ליה לחלק ורבנן לחלק מנא להו נפקא להו מאו השדה

ורבי יהודה איידי דכתב רחמנא או הקמה כתב או השדה

שדה למה לי לאתויי לחכה נירו וסכסכה אבניו ולכתוב רחמנא שדה ולא בעי הנך צריכא דאי כתב רחמנא שדה הוה אמינא מה שבשדה אין מידי אחרינא לא קא משמע לן

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה שנאמר כי תצא אש ומצאה קצים אימתי אש יוצאה בזמן שקוצים מצוין לה ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה שנאמר ונאכל גדיש ואכל גדיש לא נאמר אלא ונאכל גדיש שנאכל גדיש כבר

תאני רב יוסף מאי דכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיקים תחלה שנאמר והכרתי ממך צדיק ורשע

בכי רב יוסף כולי האי נמי לאין דומין אמר ליה אביי טיבותא הוא לגבייהו דכתיב כי מפני הרעה נאסף הצדיק

אמר רב יהודה אמר רב


לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר

תנו רבנן דבר בעיר כנס רגליך שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר ואומר לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך ואומר מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה

מאי ואומר וכי תימא הני מילי בליליא אבל ביממא לא תא שמע לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך

וכי תימא הני מילי [היכא] דליכא אימה מגואי אבל היכא דאיכא אימה מגואי כי נפיק יתיב ביני אינשי בצוותא בעלמא טפי מעלי תא שמע מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה אף על גב דמחדרים אימה מחוץ תשכל חרב

רבא בעידן רתחא הוי סכר כוי דכתיב כי עלה מות בחלונינו

תנו רבנן רעב בעיר פזר רגליך שנאמר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה [לגור] (ויגר) שם ואומר אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם

מאי ואומר וכי תימא הני מילי היכא דליכא ספק נפשות אבל היכא דאיכא ספק נפשות לא תא שמע לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחינו נחיה

תנו רבנן דבר בעיר אל יהלך אדם באמצע הדרך מפני שמלאך המות מהלך באמצע הדרכים דכיון דיהיבא ליה רשותא מסגי להדיא שלום בעיר אל יהלך בצדי דרכים דכיון דלית ליה רשותא מחבי חבויי ומסגי

תנו רבנן דבר בעיר אל יכנס אדם יחיד לבית הכנסת שמלאך המות מפקיד שם כליו והני מילי היכא דלא קרו ביה דרדקי ולא מצלו ביה עשרה

תנו רבנן כלבים בוכים מלאך המות בא לעיר כלבים משחקים אליהו הנביא בא לעיר והני מילי דלית בהו נקבה

יתיב רב אמי ורב אסי קמיה דרבי יצחק נפחא מר אמר ליה לימא מר שמעתתא ומר אמר ליה לימא מר אגדתא פתח למימר אגדתא ולא שביק מר פתח למימר שמעתתא ולא שביק מר

אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה לאדם שיש לו שתי נשים אחת ילדה ואחת זקינה ילדה מלקטת לו לבנות זקינה מלקטת לו שחורות נמצא קרח מכאן ומכאן

אמר להן אי הכי אימא לכו מלתא דשויא לתרוייכו כי תצא אש ומצאה קצים תצא מעצמה שלם ישלם המבער את הבערה אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם את הבערה שהבערתי

אני הציתי אש בציון שנאמר ויצת אש בציון ותאכל יסדתיה ואני עתיד לבנותה באש שנאמר ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה

שמעתתא פתח הכתוב בנזקי ממונו וסיים בנזקי גופו לומר לך אשו משום חציו

ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבאר בית לחם אשר בשער ויבקעו שלשת הגבורים במחנה פלשתים וישאבו מים מבאר בית לחם אשר בשער [וגו׳]

מאי קא מיבעיא ליה אמר רבא אמר רב נחמן טמון באש קמיבעיא ליה אי כרבי יהודה אי כרבנן ופשטו ליה מאי דפשטו ליה

רב הונא אמר גדישים דשעורים דישראל הוו דהוו מטמרי פלשתים בהו וקא מיבעיא ליה מהו להציל עצמו בממון חבירו

שלחו ליה אסור להציל עצמו בממון חבירו אבל אתה מלך אתה [ומלך] פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו

ורבנן ואיתימא רבה בר מרי אמרו גדישים דשעורין דישראל הוו וגדישין דעדשים דפלשתים וקא מיבעיא להו מהו ליטול גדישין של שעורין דישראל ליתן לפני בהמתו על מנת לשלם גדישין של עדשים דפלשתים

שלחו ליה חבל ישיב רשע גזלה ישלם אף על פי שגזילה משלם רשע הוא אבל אתה מלך אתה ומלך פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו

בשלמא למאן דאמר לאחלופי היינו דכתיב חד קרא ותהי שם חלקת השדה מלאה עדשים וכתיב חד קרא ותהי חלקת השדה מלאה שעורים

אלא למאן דאמר למקלי מאי איבעיא להו להני תרי קראי אמר לך דהוו נמי גדישים דעדשים דישראל דהוו מיטמרו בהו פלשתים

בשלמא למאן דאמר למקלי היינו דכתיב ויתיצב בתוך החלקה ויצילה אלא למאן דאמר לאחלופי מאי ויצילה

דלא שבק להו לאחלופי

בשלמא הני תרתי היינו דכתיב תרי קראי


  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י שיפרא טייברג ורפאל וונגר לע"נ צבי בן ישראל יצחק טייברג.

  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא קמא ס

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא ס

סלתא שרגא דההוא ודאי מעשה דידיה גרמו

שלח ביד פקח הפקח חייב וכו׳ אמר רב נחמן בר יצחק מאן דתני ליבה לא משתבש ומאן דתני ניבה לא משתבש

מאן דתני ליבה לא משתבש דכתיב בלבת אש ומאן דתני ניבה לא משתבש דכתיב בורא ניב שפתים

לבתה הרוח כולן פטורין תנו רבנן ליבה ולבתה הרוח אם יש בלבויו כדי ללבותה חייב ואם לאו פטור

אמאי ליהוי כזורה ורוח מסייעתו

אמר אביי הכא במאי עסקינן כגון שליבה מצד אחד ולבתו הרוח מצד אחר רבא אמר כגון שליבה ברוח מצויה ולבתו הרוח ברוח שאינה מצויה רבי זירא אמר כגון דצמרה צמורי

רב אשי אמר כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו הני מילי לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בעלמא הוא וגרמא בנזקין פטור

מתני׳ השולח את הבערה ואכלה עצים או אבנים או עפר חייב שנאמר כי תצא אש ומצאה קצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבער את הבערה

גמ׳ אמר רבא למה לי דכתב רחמנא קוצים גדיש קמה ושדה

צריכי דאי כתב רחמנא קוצים הוה אמינא קוצים הוא דחייב רחמנא משום דשכיח אש גבייהו ושכיח דפשע אבל גדיש דלא שכיח אש גבייהו ולא שכיח דפשע אימא לא ואי כתב רחמנא גדיש הוה אמינא גדיש חייב רחמנא משום דהפסד מרובה הוא אבל קוצים דהפסד מועט אימא לא

קמה למה לי מה קמה בגלוי אף כל בגלוי

ולרבי יהודה דמחייב אנזקי טמון באש קמה למה לי לרבות כל בעלי קומה ורבנן לרבות כל בעלי קומה מנא להו נפקא להו מאו הקמה

ורבי יהודה או מיבעי ליה לחלק ורבנן לחלק מנא להו נפקא להו מאו השדה

ורבי יהודה איידי דכתב רחמנא או הקמה כתב או השדה

שדה למה לי לאתויי לחכה נירו וסכסכה אבניו ולכתוב רחמנא שדה ולא בעי הנך צריכא דאי כתב רחמנא שדה הוה אמינא מה שבשדה אין מידי אחרינא לא קא משמע לן

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה שנאמר כי תצא אש ומצאה קצים אימתי אש יוצאה בזמן שקוצים מצוין לה ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה שנאמר ונאכל גדיש ואכל גדיש לא נאמר אלא ונאכל גדיש שנאכל גדיש כבר

תאני רב יוסף מאי דכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיקים תחלה שנאמר והכרתי ממך צדיק ורשע

בכי רב יוסף כולי האי נמי לאין דומין אמר ליה אביי טיבותא הוא לגבייהו דכתיב כי מפני הרעה נאסף הצדיק

אמר רב יהודה אמר רב


לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר

תנו רבנן דבר בעיר כנס רגליך שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר ואומר לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך ואומר מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה

מאי ואומר וכי תימא הני מילי בליליא אבל ביממא לא תא שמע לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך

וכי תימא הני מילי [היכא] דליכא אימה מגואי אבל היכא דאיכא אימה מגואי כי נפיק יתיב ביני אינשי בצוותא בעלמא טפי מעלי תא שמע מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה אף על גב דמחדרים אימה מחוץ תשכל חרב

רבא בעידן רתחא הוי סכר כוי דכתיב כי עלה מות בחלונינו

תנו רבנן רעב בעיר פזר רגליך שנאמר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה [לגור] (ויגר) שם ואומר אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם

מאי ואומר וכי תימא הני מילי היכא דליכא ספק נפשות אבל היכא דאיכא ספק נפשות לא תא שמע לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחינו נחיה

תנו רבנן דבר בעיר אל יהלך אדם באמצע הדרך מפני שמלאך המות מהלך באמצע הדרכים דכיון דיהיבא ליה רשותא מסגי להדיא שלום בעיר אל יהלך בצדי דרכים דכיון דלית ליה רשותא מחבי חבויי ומסגי

תנו רבנן דבר בעיר אל יכנס אדם יחיד לבית הכנסת שמלאך המות מפקיד שם כליו והני מילי היכא דלא קרו ביה דרדקי ולא מצלו ביה עשרה

תנו רבנן כלבים בוכים מלאך המות בא לעיר כלבים משחקים אליהו הנביא בא לעיר והני מילי דלית בהו נקבה

יתיב רב אמי ורב אסי קמיה דרבי יצחק נפחא מר אמר ליה לימא מר שמעתתא ומר אמר ליה לימא מר אגדתא פתח למימר אגדתא ולא שביק מר פתח למימר שמעתתא ולא שביק מר

אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה לאדם שיש לו שתי נשים אחת ילדה ואחת זקינה ילדה מלקטת לו לבנות זקינה מלקטת לו שחורות נמצא קרח מכאן ומכאן

אמר להן אי הכי אימא לכו מלתא דשויא לתרוייכו כי תצא אש ומצאה קצים תצא מעצמה שלם ישלם המבער את הבערה אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם את הבערה שהבערתי

אני הציתי אש בציון שנאמר ויצת אש בציון ותאכל יסדתיה ואני עתיד לבנותה באש שנאמר ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה

שמעתתא פתח הכתוב בנזקי ממונו וסיים בנזקי גופו לומר לך אשו משום חציו

ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבאר בית לחם אשר בשער ויבקעו שלשת הגבורים במחנה פלשתים וישאבו מים מבאר בית לחם אשר בשער [וגו׳]

מאי קא מיבעיא ליה אמר רבא אמר רב נחמן טמון באש קמיבעיא ליה אי כרבי יהודה אי כרבנן ופשטו ליה מאי דפשטו ליה

רב הונא אמר גדישים דשעורים דישראל הוו דהוו מטמרי פלשתים בהו וקא מיבעיא ליה מהו להציל עצמו בממון חבירו

שלחו ליה אסור להציל עצמו בממון חבירו אבל אתה מלך אתה [ומלך] פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו

ורבנן ואיתימא רבה בר מרי אמרו גדישים דשעורין דישראל הוו וגדישין דעדשים דפלשתים וקא מיבעיא להו מהו ליטול גדישין של שעורין דישראל ליתן לפני בהמתו על מנת לשלם גדישין של עדשים דפלשתים

שלחו ליה חבל ישיב רשע גזלה ישלם אף על פי שגזילה משלם רשע הוא אבל אתה מלך אתה ומלך פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו

בשלמא למאן דאמר לאחלופי היינו דכתיב חד קרא ותהי שם חלקת השדה מלאה עדשים וכתיב חד קרא ותהי חלקת השדה מלאה שעורים

אלא למאן דאמר למקלי מאי איבעיא להו להני תרי קראי אמר לך דהוו נמי גדישים דעדשים דישראל דהוו מיטמרו בהו פלשתים

בשלמא למאן דאמר למקלי היינו דכתיב ויתיצב בתוך החלקה ויצילה אלא למאן דאמר לאחלופי מאי ויצילה

דלא שבק להו לאחלופי

בשלמא הני תרתי היינו דכתיב תרי קראי


גלול כלפי מעלה