Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ז בשבט תשפ״ד | 27 ינואר 2024
  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא פו

רבה שואל האם ישנה חובה לשלם נזק בגין גרימת חבלה זמנית (שבסופו של דבר תתרפא לחלוטין). לרבא ולאביי יש עמדות שונות בשאלה זו. הם חלוקים גם במקרה של תשלום נזיקין לתשלום בעבור עבד עברי שכרתו ממנו אבר (שלא יתרפא) למי מגיע התשלום – לעבד או לבעלים? לפי איזו דעה תנאית (ר' מאיר, ר' יהודה או ר' שמעון) סוברת המשנה כשהיא פוסקת שלגבי תשלום בושת הדבר תלוי בסטטוס הן של המבייש והן של המתבייש? מובאת ברייתא אחרת לגבי תשלום בושת, והגמרא מציעה שתי דרכים להבין אותה – לפי שיטת רבי מאיר או שיטת רבי יהודה. המשנה עוסקת במקרים שבהם מישהו גרם בושת לאדם שהיה עירום, עיוור או ישן ופוסקת שבכל המקרים הללו, יש תשלום בושת. מה הכוונה לבייש אדם עירום? רבי אבא בר ממל שואל שאלה לגבי מי שבייש אדם כשישן ומת לפני שהתעורר, האם צריך לשלם דמי בושת ליורשים? רב זביד ורב פפא מסבירים כל אחד את השאלה בצורה שונה. רבי יהודה חולק על פסיקת המשנה לגבי עיוור ופוטר מתשלום את המבייש את העיוור. הוא גם פוסק שעיוור אינו חייב לגלות לעיר מקלט אם הרג בשגגה, ואינו מקבל מלקות או מיתת בית דין. מהיכן בתורה הוא דורש הלכות אלו?

חייב בכולן

האי לא עשה בו חבורה היכי דמי לאו כגון שהכהו על ידו וסופו לחזור וקתני חייב בכולן

אמרי הכא במאי עסקינן כגון שחירשו ולא עשה בו חבורה והאמר רבה החורש את אביו נהרג לפי שאי אפשר לחרישה בלא חבורה טיפתא דדמא נפלה ליה באודניה

אלא הכא במאי עסקינן כגון שגילחו גילחו מהדר הדר והיינו בעיין

אמרי הכא במאי עסקינן כגון שסכו נשא דלא הדר

צער דאית ליה קרטופני ברישיה וצווחי מהנהו קרטופני ריפוי דבעיא אסויי שבת דהוה מרקיד בי כובי דבעיא מחוי גוני ארישא ולא מחוי מהנהו קרטופני בושת אין לך בושת גדול מזה

ומילתא דבעיא ליה לרבה פשיטא ליה לאביי להך גיסא ולרבא להך גיסא דאתמר הכהו על ידו וצמתה וסופה לחזור אביי אמר נותן לו שבת גדולה ושבת קטנה ורבא אמר אינו נותן לו אלא דמי שבתו שבכל יום ויום

איתמר הקוטע יד עבד עברי של חבירו אביי אמר נותן לו שבת גדולה לעבד ושבת קטנה לרב רבא אמר הכל ינתן לעבד וילקח בהן קרקע והרב אוכל פירות

פשיטא פיחת אצל עצמו ואצל רבו לא פיחת היכי דמי דפסקיה לריש אוניה או לריש נחיריה הכל לעצמו פיחת אצל רבו פלוגתא דאביי ורבא

בושת הכל לפי המבייש והמתבייש מני מתניתין לא רבי מאיר ולא רבי יהודה אלא רבי שמעון היא

דתנן וכולן רואין אותן כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם שהן בני אברהם יצחק ויעקב דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר הגדול לפי גודלו והקטן לפי קטנו רבי שמעון אומר עשירים רואין אותן כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם עניים כפחותין שבהן

מני השתא אי רבי מאיר מתניתין קתני הכל לפי המבייש והמתבייש ורבי מאיר כולהו בהדי הדדי נינהו ואי רבי יהודה מתניתין קתני המבייש את הסומא חייב ואילו רבי יהודה אומר סומא אין לו בושת אלא לאו רבי שמעון היא

אפילו תימא רבי יהודה כי אמר רבי יהודה סומא אין לו בושת למשקל מיניה אבל למיתבא ליה יהבינן ליה

והא מדקתני סיפא המבייש את הישן חייב וישן שבייש פטור ולא קתני סומא שבייש פטור מכלל דלא שנא הכי ולא שנא הכי אלא מחוורתא מתניתין רבי שמעון היא

מאן תנא להא דתנו רבנן נתכוון לבייש את הקטן ובייש את הגדול נותן לגדול דמי בושתו של קטן לבייש את העבד ובייש את בן חורין נותן לבן חורין דמי בושתו של עבד מני לא רבי מאיר ולא רבי יהודה ולא רבי שמעון

קא סלקא דעתך קטן קטן בנכסים גדול גדול בנכסים אי רבי מאיר האמר כולהו בהדי הדדי נינהו ואי רבי יהודה האמר אין לעבדים בושת ואי רבי שמעון האמר נתכוון לבייש את זה ובייש את זה פטור

מאי טעמא כקטלא מה קטלא עד דמתכוון ליה דכתיב וארב לו וקם עליו עד שיתכוון לו בושת נמי עד דמיכוין ליה דכתיב ושלחה ידה והחזיקה במבשיו עד שיתכוון לו

לעולם רבי יהודה וכי קאמר רבי יהודה אין לעבדים בושת למיתבא להו אבל למישם שיימינן בהו

ואי בעית אימא אפילו תימא רבי מאיר מי סברת גדול גדול בנכסים קטן קטן בנכסים לא גדול גדול ממש וקטן קטן ממש

וקטן בר בושת הוא אין כדאמר רב פפא דמיכלמו ליה ומיכלם הכא נמי


דמיכלמו ליה ומיכלם

מתני׳ המבייש את הערום המבייש את הסומא והמבייש את הישן חייב וישן שבייש פטור נפל מן הגג והזיק ובייש חייב על הנזק ופטור על הבושת עד שיהא מתכוין

גמ׳ תנו רבנן ביישו ערום חייב ואינו דומה ביישו ערום לביישו לבוש ביישו בבית המרחץ חייב ואינו דומה ביישו בבית המרחץ לביישו בשוק

אמר מר ביישו ערום חייב ערום בר בושת הוא אמר רב פפא מאי ערום דאתא זיקא כרכינהו למאניה ואתא הוא דלינהו טפי וביישיה

ביישו בבית המרחץ חייב בית המרחץ בר בושת הוא אמר רב פפא שביישו על גב הנהר

בעי רבי אבא בר ממל ביישו ישן ומת מהו מאי קמבעיא ליה אמר רב זביד הכי קמבעיא ליה משום כיסופא הוא והא מית ליה ולית ליה כיסופא או דלמא משום זילותא הוא והא אוזליה

תא שמע רבי מאיר אומר חרש וקטן יש להן בושת שוטה אין לו בושת אי אמרת בשלמא משום זילותא היינו דקתני קטן אלא אי אמרת משום כיסופא קטן בר בושת הוא

אלא מאי משום זילותא אפילו שוטה נמי אמרי שוטה אין לך בושת גדולה מזו

מכל מקום ניפשוט מינה דמשום זילותא הוא דאי משום כיסופא קטן בר כיסופא הוא כדאמר רב פפא דמיכלמו ליה ומיכלם הכא נמי דמיכלמו ליה ומיכלם

רב פפא אמר הכי קמבעיא ליה משום כיסופא דידיה הוא והוא מיית ליה או דלמא משום בושת משפחה

תא שמע חרש וקטן יש לו בושת שוטה אין לו בושת אי אמרת בשלמא משום בושת משפחה היינו דקתני קטן אלא אי אמרת משום כיסופא דידיה קטן בר בושת הוא

אלא מאי משום בושת דבני משפחה אפילו שוטה נמי שוטה אין לך בושת גדולה מזו

מכל מקום ניפשוט מינה דמשום בושת משפחה דאי משום כיסופא קטן בר כיסופא הוא אמר רב פפא אין דמיכלמו ליה ומיכלם

והתניא רבי אומר חרש יש לו בושת שוטה אין לו בושת קטן פעמים יש לו פעמים אין לו הא דמיכלמו ליה ומיכלם הא דמיכלמו ליה ולא מיכלם

המבייש את הסומא וכו׳ מתניתין דלא כרבי יהודה דתניא רבי יהודה אומר סומא אין לו בושת וכך היה רבי יהודה פוטר מחייבי גליות ומחייבי מלקיות ומחייבי מיתות בית דין

מאי טעמא דרבי יהודה גמר עינך עינך מעדים זוממין מה התם סומין לא אף הכא סומין לא

מחייבי גליות דתניא בלא ראות פרט לסומא דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר לרבות את הסומא

מאי טעמא דרבי יהודה אמר לך ואשר יבא את רעהו ביער לחטב עצים ואפילו סומא כתב רחמנא בלא ראות למעוטי

ורבי מאיר כתב רחמנא בלא ראות למעוטי וכתב רחמנא בבלי דעת למעוטי הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות

ורבי יהודה ההוא בבלי דעת פרט למתכוין הוא דאתא

חייבי מיתות בית דין אתיא רצח רצח מחייבי גליות

חייבי מלקיות אתיא רשע רשע מחייבי מיתות בית דין

תניא אידך רבי יהודה אומר סומא אין לו בושת


  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא קמא פו

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא פו

חייב בכולן

האי לא עשה בו חבורה היכי דמי לאו כגון שהכהו על ידו וסופו לחזור וקתני חייב בכולן

אמרי הכא במאי עסקינן כגון שחירשו ולא עשה בו חבורה והאמר רבה החורש את אביו נהרג לפי שאי אפשר לחרישה בלא חבורה טיפתא דדמא נפלה ליה באודניה

אלא הכא במאי עסקינן כגון שגילחו גילחו מהדר הדר והיינו בעיין

אמרי הכא במאי עסקינן כגון שסכו נשא דלא הדר

צער דאית ליה קרטופני ברישיה וצווחי מהנהו קרטופני ריפוי דבעיא אסויי שבת דהוה מרקיד בי כובי דבעיא מחוי גוני ארישא ולא מחוי מהנהו קרטופני בושת אין לך בושת גדול מזה

ומילתא דבעיא ליה לרבה פשיטא ליה לאביי להך גיסא ולרבא להך גיסא דאתמר הכהו על ידו וצמתה וסופה לחזור אביי אמר נותן לו שבת גדולה ושבת קטנה ורבא אמר אינו נותן לו אלא דמי שבתו שבכל יום ויום

איתמר הקוטע יד עבד עברי של חבירו אביי אמר נותן לו שבת גדולה לעבד ושבת קטנה לרב רבא אמר הכל ינתן לעבד וילקח בהן קרקע והרב אוכל פירות

פשיטא פיחת אצל עצמו ואצל רבו לא פיחת היכי דמי דפסקיה לריש אוניה או לריש נחיריה הכל לעצמו פיחת אצל רבו פלוגתא דאביי ורבא

בושת הכל לפי המבייש והמתבייש מני מתניתין לא רבי מאיר ולא רבי יהודה אלא רבי שמעון היא

דתנן וכולן רואין אותן כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם שהן בני אברהם יצחק ויעקב דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר הגדול לפי גודלו והקטן לפי קטנו רבי שמעון אומר עשירים רואין אותן כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם עניים כפחותין שבהן

מני השתא אי רבי מאיר מתניתין קתני הכל לפי המבייש והמתבייש ורבי מאיר כולהו בהדי הדדי נינהו ואי רבי יהודה מתניתין קתני המבייש את הסומא חייב ואילו רבי יהודה אומר סומא אין לו בושת אלא לאו רבי שמעון היא

אפילו תימא רבי יהודה כי אמר רבי יהודה סומא אין לו בושת למשקל מיניה אבל למיתבא ליה יהבינן ליה

והא מדקתני סיפא המבייש את הישן חייב וישן שבייש פטור ולא קתני סומא שבייש פטור מכלל דלא שנא הכי ולא שנא הכי אלא מחוורתא מתניתין רבי שמעון היא

מאן תנא להא דתנו רבנן נתכוון לבייש את הקטן ובייש את הגדול נותן לגדול דמי בושתו של קטן לבייש את העבד ובייש את בן חורין נותן לבן חורין דמי בושתו של עבד מני לא רבי מאיר ולא רבי יהודה ולא רבי שמעון

קא סלקא דעתך קטן קטן בנכסים גדול גדול בנכסים אי רבי מאיר האמר כולהו בהדי הדדי נינהו ואי רבי יהודה האמר אין לעבדים בושת ואי רבי שמעון האמר נתכוון לבייש את זה ובייש את זה פטור

מאי טעמא כקטלא מה קטלא עד דמתכוון ליה דכתיב וארב לו וקם עליו עד שיתכוון לו בושת נמי עד דמיכוין ליה דכתיב ושלחה ידה והחזיקה במבשיו עד שיתכוון לו

לעולם רבי יהודה וכי קאמר רבי יהודה אין לעבדים בושת למיתבא להו אבל למישם שיימינן בהו

ואי בעית אימא אפילו תימא רבי מאיר מי סברת גדול גדול בנכסים קטן קטן בנכסים לא גדול גדול ממש וקטן קטן ממש

וקטן בר בושת הוא אין כדאמר רב פפא דמיכלמו ליה ומיכלם הכא נמי


דמיכלמו ליה ומיכלם

מתני׳ המבייש את הערום המבייש את הסומא והמבייש את הישן חייב וישן שבייש פטור נפל מן הגג והזיק ובייש חייב על הנזק ופטור על הבושת עד שיהא מתכוין

גמ׳ תנו רבנן ביישו ערום חייב ואינו דומה ביישו ערום לביישו לבוש ביישו בבית המרחץ חייב ואינו דומה ביישו בבית המרחץ לביישו בשוק

אמר מר ביישו ערום חייב ערום בר בושת הוא אמר רב פפא מאי ערום דאתא זיקא כרכינהו למאניה ואתא הוא דלינהו טפי וביישיה

ביישו בבית המרחץ חייב בית המרחץ בר בושת הוא אמר רב פפא שביישו על גב הנהר

בעי רבי אבא בר ממל ביישו ישן ומת מהו מאי קמבעיא ליה אמר רב זביד הכי קמבעיא ליה משום כיסופא הוא והא מית ליה ולית ליה כיסופא או דלמא משום זילותא הוא והא אוזליה

תא שמע רבי מאיר אומר חרש וקטן יש להן בושת שוטה אין לו בושת אי אמרת בשלמא משום זילותא היינו דקתני קטן אלא אי אמרת משום כיסופא קטן בר בושת הוא

אלא מאי משום זילותא אפילו שוטה נמי אמרי שוטה אין לך בושת גדולה מזו

מכל מקום ניפשוט מינה דמשום זילותא הוא דאי משום כיסופא קטן בר כיסופא הוא כדאמר רב פפא דמיכלמו ליה ומיכלם הכא נמי דמיכלמו ליה ומיכלם

רב פפא אמר הכי קמבעיא ליה משום כיסופא דידיה הוא והוא מיית ליה או דלמא משום בושת משפחה

תא שמע חרש וקטן יש לו בושת שוטה אין לו בושת אי אמרת בשלמא משום בושת משפחה היינו דקתני קטן אלא אי אמרת משום כיסופא דידיה קטן בר בושת הוא

אלא מאי משום בושת דבני משפחה אפילו שוטה נמי שוטה אין לך בושת גדולה מזו

מכל מקום ניפשוט מינה דמשום בושת משפחה דאי משום כיסופא קטן בר כיסופא הוא אמר רב פפא אין דמיכלמו ליה ומיכלם

והתניא רבי אומר חרש יש לו בושת שוטה אין לו בושת קטן פעמים יש לו פעמים אין לו הא דמיכלמו ליה ומיכלם הא דמיכלמו ליה ולא מיכלם

המבייש את הסומא וכו׳ מתניתין דלא כרבי יהודה דתניא רבי יהודה אומר סומא אין לו בושת וכך היה רבי יהודה פוטר מחייבי גליות ומחייבי מלקיות ומחייבי מיתות בית דין

מאי טעמא דרבי יהודה גמר עינך עינך מעדים זוממין מה התם סומין לא אף הכא סומין לא

מחייבי גליות דתניא בלא ראות פרט לסומא דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר לרבות את הסומא

מאי טעמא דרבי יהודה אמר לך ואשר יבא את רעהו ביער לחטב עצים ואפילו סומא כתב רחמנא בלא ראות למעוטי

ורבי מאיר כתב רחמנא בלא ראות למעוטי וכתב רחמנא בבלי דעת למעוטי הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות

ורבי יהודה ההוא בבלי דעת פרט למתכוין הוא דאתא

חייבי מיתות בית דין אתיא רצח רצח מחייבי גליות

חייבי מלקיות אתיא רשע רשע מחייבי מיתות בית דין

תניא אידך רבי יהודה אומר סומא אין לו בושת


גלול כלפי מעלה