Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ח בשבט תשפ״ד | 28 ינואר 2024
  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא פז

דעתו של רבי יהודה לגבי עיוורים (סומא) מופיעה במספר ברייתות. ברייתא אחת מרחיבה את הפטור של עיוורים מדינים (דיני ממונות) ואחרת מרחיבה לפטור מכל המצוות. רב יוסף, שהיה עיוור, התרגש בהתחלה לשמוע על דעה זו ואמר שאם נפסוק כשיטתו הוא יחגוג כי זה אומר שהוא מקיים מצוות שעליהן הוא פטור והוא הניח שיקבל על זה שכר גדול יותר. לאחר ששמע את רבי חנינא אומר גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, קיווה שההלכה לא הלכה לפי דעתו של רבי יהודה. המשנה משווה בין ההלכות לאדם המזיק אדם לבין בעל חיים המזיק באדם. המשנה מפרטת גם מקרים שבהם אדם פטור מתשלום כיוון שחייבים גם בעונש מוות, כגון בחובל בהוריו ועשה בהם חבורה. מה הדין למי שפוגע בעבד עברי או בעבד כנעני? מה אם פוגע בקטן, שוטה או חירש-אילם? מה הדין אם אותם אנשים פוגעים באדם אחר? מה אם מי שמכה היא אישה או עבד כנעני שאין לה כסף משלהם? רבי אלעזר שאל את רב אם ילדה קטנה נפצעת, האם הכסף הולך לאביה כמו כסף קידושין או לה? רב עונה שזה מגיע אליה. רבי אלעזר מעלה שני קשיים נגד רב – אחד ממשנתנו ואחד מברייתא. לאחר תגובתו של רב לקושיות, מעלה הגמרא סתירה נגד הברייתא מברייתא אחרת ופותרת אותה. ריש לקיש ורבי יוחנן חלוקים בעניין התשובה לשאלת רבי אלעזר – ריש לקיש סובר כרב ור' יוחנן אומר שהכסף הולך לאביה.

וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל דינים שבתורה מאי טעמא דרבי יהודה אמר קרא ושפטו העדה בין המכה ובין גאל הדם על המשפטים האלה כל שישנו במכה ובגואל הדם ישנו במשפטים כל שאינו במכה ובגואל הדם אינו במשפטים

תניא אידך רבי יהודה אומר סומא אין לו בושת וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל מצות האמורות בתורה אמר רב שישא בריה דרב אידי מאי טעמא דרבי יהודה אמר קרא ואלה המצות החקים והמשפטים כל שישנו במשפטים ישנו במצות וחקים וכל שאינו במשפטים אינו במצות וחקים

אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דאמר הלכה כרבי יהודה דאמר סומא פטור מן המצות קא עבדינא יומא טבא לרבנן מאי טעמא דלא מפקדינא וקא עבדינא מצות

והשתא דשמעית להא דרבי חנינא דאמר רבי חנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה מאן דאמר לי אין הלכה כרבי יהודה עבדינא יומא טבא לרבנן מאי טעמא דכי מפקדינא אית לי אגרא טפי

מתני׳ זה חומר באדם מבשור שהאדם משלם נזק צער ריפוי שבת ובושת ומשלם דמי ולדות ושור אינו משלם אלא נזק ופטור מדמי ולדות

המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בהן חבורה וחובל בחבירו ביום הכפורים חייב בכולן

החובל בעבד עברי חייב בכולן חוץ מן השבת בזמן שהוא שלו החובל בעבד כנעני של אחרים חייב בכולן רבי יהודה אומר אין לעבדים בושת

חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין

העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהם חייב והם שחבלו באחרים פטורין אבל משלמין לאחר זמן נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבין לשלם

המכה אביו ואמו ועשה בהן חבורה והחובל בחבירו בשבת פטור מכולן מפני שהוא נדון בנפשו

והחובל בעבד כנעני שלו פטור מכולן

גמ׳ בעא מיניה רבי אלעזר מרב החובל בבת קטנה של אחרים חבלה למי

מי אמרינן כיון דאקני ליה רחמנא שבח נעורים לאב חבלה נמי דאבוה הוי מאי טעמא דהא אפחתה מכספה או דילמא שבח נעורים הוא דאקני ליה רחמנא דאי בעי לממסר לה למוכה שחין מצי מסר אבל חבלה כיון דאי בעי מתחבל בה לא מצי חביל לא קנייה ליה רחמנא


אמר ליה לא זכתה תורה לאב אלא שבח נעורים בלבד איתיביה החובל בעבד עברי חייב בכולן חוץ מן השבת בזמן שהוא שלו אמר אביי מודה רב בשבת דמעשה ידיה עד שעת בגרות דאבוה הוי

איתיביה החובל בבנו גדול יתן לו מיד בבנו קטן יעשה לו סגולה החובל בבתו קטנה פטור ולא עוד אלא אחרים שחבלו בה חייבין ליתן לאביה הכי נמי בשבת

ובבנו גדול יתן לו מיד ורמינהו החובל בבניו ובבנותיו של אחרים גדולים יתן להם מיד קטנים יעשה להם סגולה בבניו ובבנותיו שלו פטור

אמרי לא קשיא כאן כשסמוכים על שלחנו כאן כשאין סמוכין על שלחנו

במאי אוקימתא לקמייתא בשאין סמוכין על שלחנו אי הכי אימא סיפא החובל בבתו הקטנה פטור ולא עוד אלא אחרים שחבלו בה חייבין ליתן לאביה לדידה בעי למיתב לה דבעיא מזוני

ואפילו למאן דאמר יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך הני מילי בעבד כנעני דאמר ליה עביד עבידתא כולי יומא ולאורתא זיל סחר ואכול אבל עבד עברי דכתיב כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה לא כל שכן בתו

כדאמר רבא בריה דרב עולא לא נצרכה אלא להעדפה הכא נמי לא נצרכה אלא להעדפה

במאי אוקימתא לבתרייתא בסמוכין על שלחנו גדולים יתן להם מיד קטנים יעשה להם סגולה אמאי לאביהם בעי למיתבי

אמרי כי קא קפיד במידי דקא חסר במידי דאתא מעלמא לא קפיד

והא מציאה דמעלמא קאתי להו וקא קפיד אמרי רווחא דקאתי להו מעלמא ולית להו צערא דגופייהו בגווה קפיד אבל חבלה דאית להו צערא דגופייהו ומעלמא קאתי להו לא קפיד

והא התם דאית לה צערא דגופא ומעלמא קאתי לה וקא קפיד דקתני ולא עוד אלא (אפילו) אחרים שחבלו בה חייבין ליתן לאביה

אמרי התם דגברא קפדנא הוא דהא אין סמוכין על שלחנו אפילו במידי דאתי להו מעלמא קפיד הכא דלאו גברא קפדנא הוא דהא סמוכין על שלחנו כי קא קפיד במידי דקא חסר ליה במידי דאתי להו מעלמא לא קפיד

מאי סגולה רב חסדא אמר ספר תורה רבה בר רב הונא אמר דיקלא דאכיל מיניה תמרי

וכן אמר ריש לקיש לא זכתה תורה לאב אלא שבח נעורים בלבד ורבי יוחנן אמר אפילו פציעה

פציעה סלקא דעתך אפילו רבי אלעזר לא קמיבעיא ליה אלא חבלה


  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא קמא פז

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא פז

וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל דינים שבתורה מאי טעמא דרבי יהודה אמר קרא ושפטו העדה בין המכה ובין גאל הדם על המשפטים האלה כל שישנו במכה ובגואל הדם ישנו במשפטים כל שאינו במכה ובגואל הדם אינו במשפטים

תניא אידך רבי יהודה אומר סומא אין לו בושת וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל מצות האמורות בתורה אמר רב שישא בריה דרב אידי מאי טעמא דרבי יהודה אמר קרא ואלה המצות החקים והמשפטים כל שישנו במשפטים ישנו במצות וחקים וכל שאינו במשפטים אינו במצות וחקים

אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דאמר הלכה כרבי יהודה דאמר סומא פטור מן המצות קא עבדינא יומא טבא לרבנן מאי טעמא דלא מפקדינא וקא עבדינא מצות

והשתא דשמעית להא דרבי חנינא דאמר רבי חנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה מאן דאמר לי אין הלכה כרבי יהודה עבדינא יומא טבא לרבנן מאי טעמא דכי מפקדינא אית לי אגרא טפי

מתני׳ זה חומר באדם מבשור שהאדם משלם נזק צער ריפוי שבת ובושת ומשלם דמי ולדות ושור אינו משלם אלא נזק ופטור מדמי ולדות

המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בהן חבורה וחובל בחבירו ביום הכפורים חייב בכולן

החובל בעבד עברי חייב בכולן חוץ מן השבת בזמן שהוא שלו החובל בעבד כנעני של אחרים חייב בכולן רבי יהודה אומר אין לעבדים בושת

חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין

העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהם חייב והם שחבלו באחרים פטורין אבל משלמין לאחר זמן נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבין לשלם

המכה אביו ואמו ועשה בהן חבורה והחובל בחבירו בשבת פטור מכולן מפני שהוא נדון בנפשו

והחובל בעבד כנעני שלו פטור מכולן

גמ׳ בעא מיניה רבי אלעזר מרב החובל בבת קטנה של אחרים חבלה למי

מי אמרינן כיון דאקני ליה רחמנא שבח נעורים לאב חבלה נמי דאבוה הוי מאי טעמא דהא אפחתה מכספה או דילמא שבח נעורים הוא דאקני ליה רחמנא דאי בעי לממסר לה למוכה שחין מצי מסר אבל חבלה כיון דאי בעי מתחבל בה לא מצי חביל לא קנייה ליה רחמנא


אמר ליה לא זכתה תורה לאב אלא שבח נעורים בלבד איתיביה החובל בעבד עברי חייב בכולן חוץ מן השבת בזמן שהוא שלו אמר אביי מודה רב בשבת דמעשה ידיה עד שעת בגרות דאבוה הוי

איתיביה החובל בבנו גדול יתן לו מיד בבנו קטן יעשה לו סגולה החובל בבתו קטנה פטור ולא עוד אלא אחרים שחבלו בה חייבין ליתן לאביה הכי נמי בשבת

ובבנו גדול יתן לו מיד ורמינהו החובל בבניו ובבנותיו של אחרים גדולים יתן להם מיד קטנים יעשה להם סגולה בבניו ובבנותיו שלו פטור

אמרי לא קשיא כאן כשסמוכים על שלחנו כאן כשאין סמוכין על שלחנו

במאי אוקימתא לקמייתא בשאין סמוכין על שלחנו אי הכי אימא סיפא החובל בבתו הקטנה פטור ולא עוד אלא אחרים שחבלו בה חייבין ליתן לאביה לדידה בעי למיתב לה דבעיא מזוני

ואפילו למאן דאמר יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך הני מילי בעבד כנעני דאמר ליה עביד עבידתא כולי יומא ולאורתא זיל סחר ואכול אבל עבד עברי דכתיב כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה לא כל שכן בתו

כדאמר רבא בריה דרב עולא לא נצרכה אלא להעדפה הכא נמי לא נצרכה אלא להעדפה

במאי אוקימתא לבתרייתא בסמוכין על שלחנו גדולים יתן להם מיד קטנים יעשה להם סגולה אמאי לאביהם בעי למיתבי

אמרי כי קא קפיד במידי דקא חסר במידי דאתא מעלמא לא קפיד

והא מציאה דמעלמא קאתי להו וקא קפיד אמרי רווחא דקאתי להו מעלמא ולית להו צערא דגופייהו בגווה קפיד אבל חבלה דאית להו צערא דגופייהו ומעלמא קאתי להו לא קפיד

והא התם דאית לה צערא דגופא ומעלמא קאתי לה וקא קפיד דקתני ולא עוד אלא (אפילו) אחרים שחבלו בה חייבין ליתן לאביה

אמרי התם דגברא קפדנא הוא דהא אין סמוכין על שלחנו אפילו במידי דאתי להו מעלמא קפיד הכא דלאו גברא קפדנא הוא דהא סמוכין על שלחנו כי קא קפיד במידי דקא חסר ליה במידי דאתי להו מעלמא לא קפיד

מאי סגולה רב חסדא אמר ספר תורה רבה בר רב הונא אמר דיקלא דאכיל מיניה תמרי

וכן אמר ריש לקיש לא זכתה תורה לאב אלא שבח נעורים בלבד ורבי יוחנן אמר אפילו פציעה

פציעה סלקא דעתך אפילו רבי אלעזר לא קמיבעיא ליה אלא חבלה


גלול כלפי מעלה