Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ט בשבט תשפ״ד | 29 ינואר 2024
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י שיפרא טייברג ורפאל וונגר לע"נ צבי בן ישראל יצחק טייברג.

  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא פח

חכמים ורבי יהודה חלוקים בשאלה האם משולם תשלום בושת למי שבייש עבד כנעני. בסיס הויכוח שלהם תלוי בשאלה האם עבד כנעני כלול במונח 'אחיך' המופיע בפסוק בתורה לגבי תשלום בושת (דברים כה:יא). כיצד משתלבים הפירושים שלהם ל'אחיך' עם פסוקים אחרים בתורה המשתמשים במונח זה, כמו עד זומם המעידים נגד 'אחיו, מלך שנבחר ,מקרב אחיך', ומי כשר להיות עד. הגמרא מביאה שתי דרכים שונות שמתוכן אפשר ללמוד שעבדים אינם כשרים להעיד. במה זה שונה מגר שכשר להיות עד? אמו של רב שמואל בר אבא רצתה שיירש את רכושה כשתמות, במקום שבעלה יירש אותה ולכן היא כתבה שטר שבו הורישה לבנה את נכסיה. מאחר ולבעלה היו זכויות בפירות הנכס בזמן שהיו נשואים, האם בעת כתיבת השטר הייתה לה זכות להעביר את נכסיה לבנה? על כך חלקו הרבנים והגמרא מסבירה את בסיס עמדותיהם.

דאפחתה מכספה אבל פציעה דלא אפחתה מכספה לא קמיבעיא ליה

אמר רבי יוסי בר חנינא שפצעה בפניה ואפחתה מכספה

החובל בעבד כנעני של אחרים חייב וכו׳ מאי טעמא דרבי יהודה אמר קרא כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו במי שיש לו אחוה יצא עבד שאין לו אחוה ורבנן אחיו הוא במצות

אלא מעתה לרבי יהודה זוממי עבד לא יהרוגו דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו אמר רבא אמר רב ששת אמר קרא ובערת הרע מקרבך מכל מקום

אלא מעתה לרבנן עבד יהא כשר למלכות אמרי ולטעמיך תיקשי לך גר לדברי הכל אלא אמר קרא מקרב אחיך ממובחר שבאחיך

אלא מעתה לרבנן יהא עבד כשר לעדות דכתיב והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו

אמר עולא עדות לא מצית אמרת אתיא עדות בקל וחומר מאשה ומה אשה שהיא ראויה לבא בקהל פסולה לעדות עבד שאינו ראוי לבא בקהל אינו דין שפסול לעדות

מה לאשה שכן אינה ראויה למילה תאמר בעבד שהוא ראוי למילה קטן יוכיח שישנו במילה ופסול לעדות

מה לקטן שאינו במצות תאמר בעבד שהוא במצות אשה תוכיח שישנה במצות ופסולה לעדות

וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שכן אינן בכל המצות ופסולין להעיד אף אני אביא את העבד שאינו בכל המצות ופסול להעיד

מה להצד השוה שבהם שכן אינו איש תאמר בעבד שהוא איש

אלא תיתי מגזלן מה לגזלן שכן מעשיו גרמו לו תאמר בעבד שאין מעשיו גרמו לו

אלא תיתי מגזלן ומחד מהנך

מר בריה דרבינא אמר אמר קרא לא יומתו אבות על בנים לא יומתו על פי אבות שאין להם חייס בנים דאי סלקא דעתך כדאמרינן לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים לכתוב רחמנא לא יומתו אבות על בניהם מאי בנים שמע מינה דלא יומתו על פי אבות שאין להם חייס בנים

אלא מעתה ובנים לא יומתו על אבות הכי נמי לא יומתו על פי בנים שאין להם חייס אבות אלא גר הכי נמי דפסול לעדות

אמרי הכי השתא גר נהי דאין לו חייס למעלה למטה יש לו חייס לאפוקי עבד דאין לו חייס לא למעלה ולא למטה

דאי סלקא דעתך גר פסול לעדות לכתוב רחמנא לא יומתו אבות על בניהם לכדאמרינן לא יומתו בעדות בנים ונכתוב רחמנא ובנים לא יומתו על אבות דשמעת מינה תרי חדא לא יומתו בנים בעדות אבות ואידך לא יומתו על פי בנים שאין להם חייס אבות

ועבד נפקא ליה בקל וחומר מגר ומה גר דלמעלה הוא דאין לו חייס אבל למטה יש לו חייס פסול לעדות עבד שאין לו חייס לא למעלה ולא למטה אינו דין שיהא פסול לעדות

אלא מדכתב רחמנא לא יומתו אבות על בנים דמשמע לא יומתו על פי אבות שאין לו חייס בנים שמע מינה עבד שאין לו חייס לא למעלה ולא למטה הוא דפסול לעדות אבל גר כיון דיש לו חייס למטה כשר לעדות

וכי תימא לכתוב רחמנא ובנים לא יומתו על אבותיהם למה לי דכתב רחמנא ובנים לא יומתו על אבות דמשמע לא יומתו על פי בנים שאין להם חייס אבות איידי דכתב לא יומתו אבות על בנים כתב נמי ובנים לא יומתו על אבות

חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה אימיה דרב שמואל בר אבא מהגרוניא הות נסיבא ליה לרבי אבא כתבתינהו לנכסי לרב שמואל בר אבא ברה בתר דשכיבא


אזל רב שמואל בר אבא קמיה דרבי ירמיה בר אבא אוקמיה בנכסי אזל רבי אבא אמרה למילתא קמיה דרב הושעיא אזל רב הושעיא אמרה קמיה דרב יהודה אמר ליה הכי אמר שמואל האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות

אמרוה קמיה דרבי ירמיה בר אבא אמר להו אנא מתניתא ידענא דתנן הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו הבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב והאב אינו יכול למכור מפני שהן כתובין לבן מכר האב מכורים עד שימות מכר הבן אין לו ללוקח עד שימות האב

כי מיית אב מיהא אית ליה ללוקח ואף על גב דמת הבן בחיי אב דלא אתו לידי הבן

כרבי שמעון בן לקיש דאמר לא שנא מת הבן בחיי האב דלא אתו לידיה דבן לא שנא מת האב בחיי הבן דאתו לידיה דבן קנה לוקח

דאתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח ריש לקיש אמר קנה לוקח

רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח אמר לך כי קתני מתניתין מכר הבן לא קנה לוקח עד שימות האב וכי מיית האב אית ליה ללוקח דלא מת הבן בחיי האב דאתו לידי הבן אבל מת הבן בחיי האב דלא אתו לידיה דבן כי מיית אב נמי לית ליה ללוקח

אלמא קא סבר קנין פירות כקנין הגוף דמי וכי זבין לאו דידיה זבין

רבי שמעון בן לקיש אומר קנה לוקח כי קתני מתניתין מכר הבן אין ללוקח עד שימות האב כי מיית אב מיהת אית ליה ללוקח לא שנא לא מת הבן בחיי האב דאתו לידיה דבן ולא שנא מת הבן בחיי האב דלא אתו לידיה דבן קנה לוקח

אלמא קסבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וכי קא זבין דידיה קא זבין

ואנן השתא בין רבי ירמיה בר אבא ובין רב יהודה כרבי שמעון בן לקיש סבירא להו וקאמר רבי ירמיה בר אבא אי סלקא דעתך קנין פירות כקנין הגוף דמי כי מיית אב ומיית הבן בחיי האב אמאי אית ליה ללוקח כי קא זבין האי לאו דידיה קא זבין

אלא לאו שמע מינה קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי

אהדרוה לקמיה דרב יהודה אמר להו הכי אמר שמואל זו אינה דומה למשנתנו

מאי טעמא אמר רב יוסף בשלמא אי תני איפכא הכותב נכסיו לאביו איכא למפשט מינה דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי

אלא השתא דקתני הכותב נכסיו לבנו משום דראוי ליורשו הוא

אמר ליה אביי אטו ברא ירית אבא אבא לא ירית ברא אלא לאברוחינהו לנכסי מבריה קא אתי הכא נמי לאברוחינהו לנכסי מאחוה אתי

אלא מאי אינה דומה למשנתנו משום תקנת אושא דאמר רבי יוסי בר חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות

אמר רב אידי בר אבין אף אנן נמי תנינא מעידים אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ונתן כתובתה


  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י שיפרא טייברג ורפאל וונגר לע"נ צבי בן ישראל יצחק טייברג.

  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא קמא פח

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא פח

דאפחתה מכספה אבל פציעה דלא אפחתה מכספה לא קמיבעיא ליה

אמר רבי יוסי בר חנינא שפצעה בפניה ואפחתה מכספה

החובל בעבד כנעני של אחרים חייב וכו׳ מאי טעמא דרבי יהודה אמר קרא כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו במי שיש לו אחוה יצא עבד שאין לו אחוה ורבנן אחיו הוא במצות

אלא מעתה לרבי יהודה זוממי עבד לא יהרוגו דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו אמר רבא אמר רב ששת אמר קרא ובערת הרע מקרבך מכל מקום

אלא מעתה לרבנן עבד יהא כשר למלכות אמרי ולטעמיך תיקשי לך גר לדברי הכל אלא אמר קרא מקרב אחיך ממובחר שבאחיך

אלא מעתה לרבנן יהא עבד כשר לעדות דכתיב והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו

אמר עולא עדות לא מצית אמרת אתיא עדות בקל וחומר מאשה ומה אשה שהיא ראויה לבא בקהל פסולה לעדות עבד שאינו ראוי לבא בקהל אינו דין שפסול לעדות

מה לאשה שכן אינה ראויה למילה תאמר בעבד שהוא ראוי למילה קטן יוכיח שישנו במילה ופסול לעדות

מה לקטן שאינו במצות תאמר בעבד שהוא במצות אשה תוכיח שישנה במצות ופסולה לעדות

וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שכן אינן בכל המצות ופסולין להעיד אף אני אביא את העבד שאינו בכל המצות ופסול להעיד

מה להצד השוה שבהם שכן אינו איש תאמר בעבד שהוא איש

אלא תיתי מגזלן מה לגזלן שכן מעשיו גרמו לו תאמר בעבד שאין מעשיו גרמו לו

אלא תיתי מגזלן ומחד מהנך

מר בריה דרבינא אמר אמר קרא לא יומתו אבות על בנים לא יומתו על פי אבות שאין להם חייס בנים דאי סלקא דעתך כדאמרינן לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים לכתוב רחמנא לא יומתו אבות על בניהם מאי בנים שמע מינה דלא יומתו על פי אבות שאין להם חייס בנים

אלא מעתה ובנים לא יומתו על אבות הכי נמי לא יומתו על פי בנים שאין להם חייס אבות אלא גר הכי נמי דפסול לעדות

אמרי הכי השתא גר נהי דאין לו חייס למעלה למטה יש לו חייס לאפוקי עבד דאין לו חייס לא למעלה ולא למטה

דאי סלקא דעתך גר פסול לעדות לכתוב רחמנא לא יומתו אבות על בניהם לכדאמרינן לא יומתו בעדות בנים ונכתוב רחמנא ובנים לא יומתו על אבות דשמעת מינה תרי חדא לא יומתו בנים בעדות אבות ואידך לא יומתו על פי בנים שאין להם חייס אבות

ועבד נפקא ליה בקל וחומר מגר ומה גר דלמעלה הוא דאין לו חייס אבל למטה יש לו חייס פסול לעדות עבד שאין לו חייס לא למעלה ולא למטה אינו דין שיהא פסול לעדות

אלא מדכתב רחמנא לא יומתו אבות על בנים דמשמע לא יומתו על פי אבות שאין לו חייס בנים שמע מינה עבד שאין לו חייס לא למעלה ולא למטה הוא דפסול לעדות אבל גר כיון דיש לו חייס למטה כשר לעדות

וכי תימא לכתוב רחמנא ובנים לא יומתו על אבותיהם למה לי דכתב רחמנא ובנים לא יומתו על אבות דמשמע לא יומתו על פי בנים שאין להם חייס אבות איידי דכתב לא יומתו אבות על בנים כתב נמי ובנים לא יומתו על אבות

חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה אימיה דרב שמואל בר אבא מהגרוניא הות נסיבא ליה לרבי אבא כתבתינהו לנכסי לרב שמואל בר אבא ברה בתר דשכיבא


אזל רב שמואל בר אבא קמיה דרבי ירמיה בר אבא אוקמיה בנכסי אזל רבי אבא אמרה למילתא קמיה דרב הושעיא אזל רב הושעיא אמרה קמיה דרב יהודה אמר ליה הכי אמר שמואל האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות

אמרוה קמיה דרבי ירמיה בר אבא אמר להו אנא מתניתא ידענא דתנן הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו הבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב והאב אינו יכול למכור מפני שהן כתובין לבן מכר האב מכורים עד שימות מכר הבן אין לו ללוקח עד שימות האב

כי מיית אב מיהא אית ליה ללוקח ואף על גב דמת הבן בחיי אב דלא אתו לידי הבן

כרבי שמעון בן לקיש דאמר לא שנא מת הבן בחיי האב דלא אתו לידיה דבן לא שנא מת האב בחיי הבן דאתו לידיה דבן קנה לוקח

דאתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח ריש לקיש אמר קנה לוקח

רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח אמר לך כי קתני מתניתין מכר הבן לא קנה לוקח עד שימות האב וכי מיית האב אית ליה ללוקח דלא מת הבן בחיי האב דאתו לידי הבן אבל מת הבן בחיי האב דלא אתו לידיה דבן כי מיית אב נמי לית ליה ללוקח

אלמא קא סבר קנין פירות כקנין הגוף דמי וכי זבין לאו דידיה זבין

רבי שמעון בן לקיש אומר קנה לוקח כי קתני מתניתין מכר הבן אין ללוקח עד שימות האב כי מיית אב מיהת אית ליה ללוקח לא שנא לא מת הבן בחיי האב דאתו לידיה דבן ולא שנא מת הבן בחיי האב דלא אתו לידיה דבן קנה לוקח

אלמא קסבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וכי קא זבין דידיה קא זבין

ואנן השתא בין רבי ירמיה בר אבא ובין רב יהודה כרבי שמעון בן לקיש סבירא להו וקאמר רבי ירמיה בר אבא אי סלקא דעתך קנין פירות כקנין הגוף דמי כי מיית אב ומיית הבן בחיי האב אמאי אית ליה ללוקח כי קא זבין האי לאו דידיה קא זבין

אלא לאו שמע מינה קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי

אהדרוה לקמיה דרב יהודה אמר להו הכי אמר שמואל זו אינה דומה למשנתנו

מאי טעמא אמר רב יוסף בשלמא אי תני איפכא הכותב נכסיו לאביו איכא למפשט מינה דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי

אלא השתא דקתני הכותב נכסיו לבנו משום דראוי ליורשו הוא

אמר ליה אביי אטו ברא ירית אבא אבא לא ירית ברא אלא לאברוחינהו לנכסי מבריה קא אתי הכא נמי לאברוחינהו לנכסי מאחוה אתי

אלא מאי אינה דומה למשנתנו משום תקנת אושא דאמר רבי יוסי בר חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות

אמר רב אידי בר אבין אף אנן נמי תנינא מעידים אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ונתן כתובתה


גלול כלפי מעלה