Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ב בשבט תשפ״ד | 1 פברואר 2024
  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא צא

הדף היום מוקדש ע"י בקי גולדשטיין לע"נ אמה, שושנה רוזה בת שמואל ומינדה לאה.

אם שור מועד הורג מישהו ואז מזיק, בית הדין דן תחילה על הנזיקין, אחר כך על ההריגה, והשור ייהרג. אם קודם הם דנים על הנפשות, הם לא יכולים עוד לדין את הבעלים על הממונות. כך עולה בקנה אחד עם רבי שמעון התימני שקבע כי יש להביא את הכלי המשמש לפגיעה בפני בית הדין, שכן ברגע שהשור נידון למוות הוא נהרג מיד (אין מענים את הדין) ולכן לא ניתן להביאו לבית הדין. הסבר נוסף הוא שהפסיקה היא על פי רבי עקיבא שחולק על רבי שמעון התמני, והמקרה הוא שהבעלים ברח, ולכן אין אנו יכולים לדון את הבעלים על הנזקים. האם בית הדין צריך לעשות אומנדא – הערכה – האם הגיוני שהניזק במעשהו גרם לנזק שנוצר? מובאים ארבעה מקורות כדי לענות על שאלה זו. שלושת הראשונים נדחים אך האחרון מוכיח שבית הדין אכן צריך לעשות אומדנא. אם בית הדין מעריך כמה אמור להיות תשלום ריפוי ואז יש צורך ליותר או פחות, בית הדין לא משנה את הסכום – למה? המשנה הזכירה מקרה בו ביקש הנאשם מועד לעיכוב התשלום. באילו מקרים זה מותר? האם אסור לאדם להזיק לעצמו? נראה שיש מקורות סותרים בנושא זה. לאחר שניסו ליישב מקורות אלו ללא הצלחה, הם מסבירים זאת כמחלוקת תנאי ומייחסים את הדעה שאסור לרבי אלעזר הכפר המסביר את קרבן החטאת של הנזיר מאחר והנזיר ציער עצמו כזה שמנע משתיית יין. רבה בר בר חנה הביא ברייתא שבה כתוב שאם אחד מאשים את חבירו בהריגת שורו או בקציצת נטיועתיו, יכול השני לטעון "אמרת לי לעשות". איך זה יכול להיות? כל אחד יכול אז לפטור את עצמו בבית הדין בטענה זו! רב הסביר את הברייתא במקרה שבו השור עומד להיהרג כי שהרג אדם והנטיעה עומדת להישמד כי שימש לעבודת אלילים. אילו סוגי עצי פרי אינם ניתנים לקצץ, ומתי יש חריג לכלל זה?

אלמא בעינן אומדנא דבי דינא והא כיון דגמר דינא לקטלא לא משהינן ליה לאומדנא דבי דינא ולא מענינן לדיניה

ואמינא להו אנא אפילו תימא רבי עקיבא הכא במאי עסקינן כגון שברח

אי ברח כי לא דנוהו דיני נפשות היכי דיינינא ליה דיני ממונות בלא בעלים דקביל סהדי וברח

סוף סוף מהיכא משתלם מרידיא אי הכי תם נדייניה דיני ממונות ברישא ונשתלם מרידיא והדר נדייניה דיני נפשות

אמר רב מרי בריה דרב כהנא זאת אומרת רידייא עלייה דמרה הוא

איבעיא להו יש אומד לנזקין או אין אומד לנזקין

מי אמרינן לקטלא הוא דאמדינן בהכי נפקא נשמה בהכי לא נפקא נשמה אבל לנזקין כל דהו או דלמא לא שנא

תא שמע מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים אף כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור הוזק בו חייב

מאי לאו ממטה למעלה קא חשיב והכי קאמר מטפח ועד עשרה מיתה ליכא נזקין איכא אלמא לנזקין כל דהו שמע מינה אין אומדין לנזקין

לא ממעלה למטה קא חשיב והכי קאמר עשרה מיתה איכא פחות מעשרה פורתא נזקין איתא מיתה ליכא ולעולם אימא לך יש אומד לנזקין וכל מידי ומידי כי היכי דמיתזקה ביה בעינן

תא שמע הכהו על עינו וסימאו על אזנו וחירשו עבד יוצא בהן לחירות כנגד עינו ואינו רואה כנגד אזנו ואינו שומע אין עבד יוצא בהן לחירות מאי טעמא לאו משום דבעינן אומדנא ושמע מינה יש אומדנא לנזקין

לא משום דאמרינן הוא דאבעית נפשיה כדתניא המבעית את חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים כיצד תקע באזנו וחירשו פטור אחזו ותקע באזנו וחירשו חייב

תא שמע חמשה דברים אומדין אותו ונותנין לו מיד ריפוי ושבת עד שיתרפא אמדוהו והיה מתנונה והולך אין נותנין לו אלא כמו שאמדוהו

אמדוהו והבריא נותנין לו כל מה שאמדוהו שמע מינה יש אומד לנזקין למימד גברא כמה ליקצר מיהא מכה כמה לא מקצר לא קא מבעי לן דודאי אמדינן כי קא מבעיא לן למימד חפצא אי עביד האי נזקא או לא מאי

תא שמע שמעון התימני אומר מה אגרוף מיוחד שמסור לעדה ולעדים אף כל מיוחד שמסור לעדה ולעדים שמע מינה יש אומד לנזקין שמע מינה

אמר מר אמדוהו והבריא נותנין לו כל מה שאמדוהו מסייע ליה לרבא דאמר רבא האי מאן דאמדוהו לכולי יומא ואיתפח לפלגא דיומא וקא עביד עבידתא יהבינן ליה דכולי יומא מן שמיא הוא דרחמי עליה

רקק והגיע בו הרוק והעביר כו׳ אמר רב פפא לא שנו אלא בו אבל בבגדו לא וניהוי כי בייש בדברים

אמרי במערבא משמיה דרבי יוסי בר אבין זאת אומרת ביישו בדברים פטור מכלום

הכל לפי כבודו [וכו׳] איבעיא להו תנא קמא לקולא קאמר או לחומרא קאמר לקולא קאמר דאיכא עני דלא בעי למשקל כולי האי או דלמא לחומרא קאמר דאיכא עשיר דבעי למיתב ליה טפי

תא שמע מדקאמר רבי עקיבא אפילו עניים שבישראל רואין אותן כאילו הן בני חורין שירדו מנכסיהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב שמע מינה תנא קמא לקולא קאמר שמע מינה

ומעשה באחד שפרע ראש האשה [וכו׳] ומי יהבינן זמן והאמר רבי חנינא אין נותנין זמן לחבלות

כי לא יהבינן ליה זמן לחבלה דחסריה ממונא אבל לבושת דלא חסריה ממונא יהבינן

שמרה עומדת על פתח חצירה וכו׳ והתניא אמר לו רבי עקיבא צללת במים אדירים והעלית חרס בידך אדם רשאי לחבל בעצמו

אמר רבא לא קשיא כאן בחבלה כאן בבושת והא מתניתין בבושת הוא


וקתני החובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור הכי קאמר ליה לא מבעיא בושת דאדם רשאי לבייש את עצמו אלא אפילו חבלה דאין אדם רשאי לחבל בעצמו אחרים שחבלו בו חייבין

ואין אדם רשאי לחבל בעצמו והתניא יכול נשבע להרע בעצמו ולא הרע יהא פטור תלמוד לומר להרע או להטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות אביא נשבע להרע בעצמו ולא הרע

אמר שמואל באשב בתענית

דכוותה גבי הרעת אחרים להשיבם בתענית אחרים מי מותיב להו בתעניתא

אין דמהדק להו באנדרונא

והתניא איזהו הרעת אחרים אכה פלוני ואפצע את מוחו

אלא תנאי היא דאיכא למאן דאמר אין אדם רשאי לחבל בעצמו ואיכא מאן דאמר אדם רשאי לחבל בעצמו

מאן תנא דשמעת ליה דאמר אין אדם רשאי לחבל בעצמו אילימא האי תנא הוא דתניא ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש רבי אלעזר אומר מיד נפשותיכם אדרש את דמכם

ודלמא קטלא שאני

אלא האי תנא הוא דתניא מקרעין על המת ולא מדרכי האמורי אמר רבי אלעזר שמעתי שהמקרע על המת יותר מדאי לוקה משום בל תשחית וכל שכן גופו

ודלמא בגדים שאני דפסידא דלא הדר הוא כי הא דרבי יוחנן קרי למאני מכבדותא ורב חסדא כד הוה מסגי ביני היזמי והגא מדלי להו למאניה אמר זה מעלה ארוכה וזה אינו מעלה ארוכה

אלא האי תנא הוא דתניא אמר רבי אלעזר הקפר ברבי מה תלמוד לומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכי באיזה נפש חטא זה אלא שציער עצמו מן היין והלא דברים קל וחומר ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה

הקוצץ נטיעותיו [וכו׳] תני רבה בר בר חנה קמיה דרב שורי הרגת נטיעותי קצצת אתה אמרת לי להורגו אתה אמרת לי לקוצצו פטור אמר ליה אם כן לא שבקת חיי לברייתא כל כמיניה

אמר ליה איסמייה אמר ליה לא תתרגם מתניתך בשור העומד להריגה ובאילן העומד לקציצה

אי הכי מאי קא טעין ליה דאמר ליה אנא בעינא למיעבד הא מצוה

דתניא ושפך וכסה מי ששפך יכסה ומעשה באחד ששחט וקדם חבירו וכסה וחייבו רבן גמליאל ליתן לו עשרה זהובים

אמר רב דיקלא דטען קבא אסור למקצציה

מיתיבי כמה יהא בזית ולא יקצצו רובע שאני זיתים דחשיבי

אמר רבי חנינא לא שכיב שיבחת ברי אלא דקץ תאינתא בלא זמנה אמר רבינא ואם היה מעולה בדמים מותר

תניא נמי הכי רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק

וכי מאחר שסופו לרבות כל דבר מה תלמוד לומר כי לא עץ מאכל להקדים סרק למאכל


  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא קמא צא

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא צא

אלמא בעינן אומדנא דבי דינא והא כיון דגמר דינא לקטלא לא משהינן ליה לאומדנא דבי דינא ולא מענינן לדיניה

ואמינא להו אנא אפילו תימא רבי עקיבא הכא במאי עסקינן כגון שברח

אי ברח כי לא דנוהו דיני נפשות היכי דיינינא ליה דיני ממונות בלא בעלים דקביל סהדי וברח

סוף סוף מהיכא משתלם מרידיא אי הכי תם נדייניה דיני ממונות ברישא ונשתלם מרידיא והדר נדייניה דיני נפשות

אמר רב מרי בריה דרב כהנא זאת אומרת רידייא עלייה דמרה הוא

איבעיא להו יש אומד לנזקין או אין אומד לנזקין

מי אמרינן לקטלא הוא דאמדינן בהכי נפקא נשמה בהכי לא נפקא נשמה אבל לנזקין כל דהו או דלמא לא שנא

תא שמע מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים אף כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור הוזק בו חייב

מאי לאו ממטה למעלה קא חשיב והכי קאמר מטפח ועד עשרה מיתה ליכא נזקין איכא אלמא לנזקין כל דהו שמע מינה אין אומדין לנזקין

לא ממעלה למטה קא חשיב והכי קאמר עשרה מיתה איכא פחות מעשרה פורתא נזקין איתא מיתה ליכא ולעולם אימא לך יש אומד לנזקין וכל מידי ומידי כי היכי דמיתזקה ביה בעינן

תא שמע הכהו על עינו וסימאו על אזנו וחירשו עבד יוצא בהן לחירות כנגד עינו ואינו רואה כנגד אזנו ואינו שומע אין עבד יוצא בהן לחירות מאי טעמא לאו משום דבעינן אומדנא ושמע מינה יש אומדנא לנזקין

לא משום דאמרינן הוא דאבעית נפשיה כדתניא המבעית את חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים כיצד תקע באזנו וחירשו פטור אחזו ותקע באזנו וחירשו חייב

תא שמע חמשה דברים אומדין אותו ונותנין לו מיד ריפוי ושבת עד שיתרפא אמדוהו והיה מתנונה והולך אין נותנין לו אלא כמו שאמדוהו

אמדוהו והבריא נותנין לו כל מה שאמדוהו שמע מינה יש אומד לנזקין למימד גברא כמה ליקצר מיהא מכה כמה לא מקצר לא קא מבעי לן דודאי אמדינן כי קא מבעיא לן למימד חפצא אי עביד האי נזקא או לא מאי

תא שמע שמעון התימני אומר מה אגרוף מיוחד שמסור לעדה ולעדים אף כל מיוחד שמסור לעדה ולעדים שמע מינה יש אומד לנזקין שמע מינה

אמר מר אמדוהו והבריא נותנין לו כל מה שאמדוהו מסייע ליה לרבא דאמר רבא האי מאן דאמדוהו לכולי יומא ואיתפח לפלגא דיומא וקא עביד עבידתא יהבינן ליה דכולי יומא מן שמיא הוא דרחמי עליה

רקק והגיע בו הרוק והעביר כו׳ אמר רב פפא לא שנו אלא בו אבל בבגדו לא וניהוי כי בייש בדברים

אמרי במערבא משמיה דרבי יוסי בר אבין זאת אומרת ביישו בדברים פטור מכלום

הכל לפי כבודו [וכו׳] איבעיא להו תנא קמא לקולא קאמר או לחומרא קאמר לקולא קאמר דאיכא עני דלא בעי למשקל כולי האי או דלמא לחומרא קאמר דאיכא עשיר דבעי למיתב ליה טפי

תא שמע מדקאמר רבי עקיבא אפילו עניים שבישראל רואין אותן כאילו הן בני חורין שירדו מנכסיהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב שמע מינה תנא קמא לקולא קאמר שמע מינה

ומעשה באחד שפרע ראש האשה [וכו׳] ומי יהבינן זמן והאמר רבי חנינא אין נותנין זמן לחבלות

כי לא יהבינן ליה זמן לחבלה דחסריה ממונא אבל לבושת דלא חסריה ממונא יהבינן

שמרה עומדת על פתח חצירה וכו׳ והתניא אמר לו רבי עקיבא צללת במים אדירים והעלית חרס בידך אדם רשאי לחבל בעצמו

אמר רבא לא קשיא כאן בחבלה כאן בבושת והא מתניתין בבושת הוא


וקתני החובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור הכי קאמר ליה לא מבעיא בושת דאדם רשאי לבייש את עצמו אלא אפילו חבלה דאין אדם רשאי לחבל בעצמו אחרים שחבלו בו חייבין

ואין אדם רשאי לחבל בעצמו והתניא יכול נשבע להרע בעצמו ולא הרע יהא פטור תלמוד לומר להרע או להטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות אביא נשבע להרע בעצמו ולא הרע

אמר שמואל באשב בתענית

דכוותה גבי הרעת אחרים להשיבם בתענית אחרים מי מותיב להו בתעניתא

אין דמהדק להו באנדרונא

והתניא איזהו הרעת אחרים אכה פלוני ואפצע את מוחו

אלא תנאי היא דאיכא למאן דאמר אין אדם רשאי לחבל בעצמו ואיכא מאן דאמר אדם רשאי לחבל בעצמו

מאן תנא דשמעת ליה דאמר אין אדם רשאי לחבל בעצמו אילימא האי תנא הוא דתניא ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש רבי אלעזר אומר מיד נפשותיכם אדרש את דמכם

ודלמא קטלא שאני

אלא האי תנא הוא דתניא מקרעין על המת ולא מדרכי האמורי אמר רבי אלעזר שמעתי שהמקרע על המת יותר מדאי לוקה משום בל תשחית וכל שכן גופו

ודלמא בגדים שאני דפסידא דלא הדר הוא כי הא דרבי יוחנן קרי למאני מכבדותא ורב חסדא כד הוה מסגי ביני היזמי והגא מדלי להו למאניה אמר זה מעלה ארוכה וזה אינו מעלה ארוכה

אלא האי תנא הוא דתניא אמר רבי אלעזר הקפר ברבי מה תלמוד לומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכי באיזה נפש חטא זה אלא שציער עצמו מן היין והלא דברים קל וחומר ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה

הקוצץ נטיעותיו [וכו׳] תני רבה בר בר חנה קמיה דרב שורי הרגת נטיעותי קצצת אתה אמרת לי להורגו אתה אמרת לי לקוצצו פטור אמר ליה אם כן לא שבקת חיי לברייתא כל כמיניה

אמר ליה איסמייה אמר ליה לא תתרגם מתניתך בשור העומד להריגה ובאילן העומד לקציצה

אי הכי מאי קא טעין ליה דאמר ליה אנא בעינא למיעבד הא מצוה

דתניא ושפך וכסה מי ששפך יכסה ומעשה באחד ששחט וקדם חבירו וכסה וחייבו רבן גמליאל ליתן לו עשרה זהובים

אמר רב דיקלא דטען קבא אסור למקצציה

מיתיבי כמה יהא בזית ולא יקצצו רובע שאני זיתים דחשיבי

אמר רבי חנינא לא שכיב שיבחת ברי אלא דקץ תאינתא בלא זמנה אמר רבינא ואם היה מעולה בדמים מותר

תניא נמי הכי רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק

וכי מאחר שסופו לרבות כל דבר מה תלמוד לומר כי לא עץ מאכל להקדים סרק למאכל


גלול כלפי מעלה