הדף היומי
-
מסכת קידושין מוקדשת ע"י ג'ולי ומרטין מנדלסון לכבוד שני ילדיהם שזכו להתחתן השנה!
קידושין מג
הדף היום מוקדש ע"י גיטה ודוד ניופלד לע"נ מאיר בן אריה לייב הלוי.
מדוע אנו אומרים שאין שליח לדבר עבירה, ז"א אם שולחים שליח לעשות עבירה, השליח נענש ולא המשלח? למרות שיש מקרים שבהם המשלח חייב, אנחנו לא בונים מאותם מקרים בניין אב כדי ללמוד מהם על כל שאר המצוות – למה לא? לשמאי הזקן יש גישה אחרת. ישנן שלוש פרשנויות שונות המסבירות את דעתו. האם שליח יכול לתפקד גם כעד במקרה שבו הוא היה גם השליח? רב רבי שילה חלוקים בשאלה זו. מה עומד בבסיס המחלוקת ביניהם? מועלית שאלה נגד עמדתו של רב מדיון בין בית שמאי ובית הלל, אך היא נפתרת. הפסיקה היא שהשליח יכולים לתפקד כעד. רב נחמן פוסק כך בנישואין, בגירושין ובדיני ממונות. מדוע היה צורך לפרט לגבי כל אחד? מדוע לא היה מודאג בדיני ממונות שהעד הוא נוגע בדבר? איך זה השתנה ברגע שהחכמים דרשו שבועת היסט? האם נערהיכולה לקבל גט לגירושין או לקבל קידושין או שרק אביה יכול? באיזה מקרה יש מחלוקת?
פּוֹדְקַסְט (דף-יומי-לנשים): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
נילף מיניה משום דהוה מעילה טביחה ומכירה שני כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין מעילה הא דאמרן טביחה ומכירה מאי היא אמר קרא וטבחו או מכרו מה מכירה על ידי אחר אף טביחה על ידי אחר
דבי רבי ישמעאל תנא או לרבות את השליח דבי חזקיה תנא תחת לרבות את השליח
הניחא למאן דאמר שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר גלי רחמנא בשחוטי חוץ דם יחשב לאיש ההוא דם שפך הוא ולא שלוחו
אשכחן גבי שחוטי חוץ בכל התורה מנלן דיליף משחוטי חוץ
אדיליף משחוטי חוץ ניליף מהנך הדר כתב רחמנא ונכרת האיש ההוא אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לכל התורה כולה
ולמאן דאמר שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים הני ההוא ההוא מאי דריש בהו חד למעוטי שנים שאוחזים בסכין ושוחטים וחד הוא ולא אנוס הוא ולא שוגג הוא ולא מוטעה
ואידך מהוא ההוא ואידך הוא ההוא לא דריש
והא דתני האומר לשלוחו צא הרוג את הנפש הוא חייב ושולחיו פטור שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא שולחיו חייב שנאמר אתו הרגת בחרב בני עמון
מאי טעמיה דשמאי הזקן קסבר שני כתובים הבאים כאחד מלמדין והוא ההוא לא דריש ואיבעית אימא לעולם דריש ומאי חייב חייב בדיני שמים
מכלל דתנא קמא סבר אפילו מדיני שמים נמי פטור אלא דינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו
ואיבעית אימא שאני התם דגלי רחמנא אתו הרגת בחרב בני עמון
ואידך הרי לך כחרב בני עמון מה חרב בני עמון אין אתה נענש עליו אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו מאי טעמא מורד במלכות הוה דקאמר ליה ואדני יואב ועבדי אדני על פני השדה חנים
אמר רבא אם תמצי לומר סבר שמאי שני כתובים הבאים כאחד מלמדין והוא ההוא לא דריש מודה באומר לשלוחו צא בעול את הערוה ואכול את החלב שהוא חייב ושולחיו פטור שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב
איתמר רב אמר שליח נעשה עד דבי רבי שילא אמרי אין שליח נעשה עד מאי טעמא דבי רבי שילא אילימא משום דלא אמר ליה הוי לי עד אלא מעתה קידש אשה בפני שנים ולא אמר להם אתם עדיי הכי נמי דלא הוו קידושי
אלא רב אמר שליח נעשה עד אלומי קא מאלימנא למילתיה דבי רבי שילא אמרי אין שליח נעשה עד כיון דאמר מר שלוחו של אדם כמותו הוה ליה כגופיה
מיתיבי אמר לשלשה צאו וקדשו לי האשה אחד שליח ושנים עדים דברי בית שמאי ובית הלל אומרים כולם שלוחין הן ואין שליח נעשה עד עד כאן לא פליגי אלא בשלשה אבל בשנים דברי הכל לא
הוא דאמר כי האי תנא דתניא רבי נתן אומר בית שמאי אומרים שליח ועד אחד ובית הלל אומרים שליח ושני עדים ורב כבית שמאי איפוך ורב אחא בריה דרבא מתני איפכא רב אמר אין שליח נעשה עד דבי רבי שילא אמרי שליח נעשה עד והילכתא שליח נעשה עד
אמר רבא אמר רב נחמן אמר לשנים צאו וקדשו לי את האשה הן הן שלוחיו הן הן עדיו וכן בגירושין
וכן בדיני ממונות
וצריכא דאי אשמעינן בקידושין משום דלמיסרה קאתי אבל גירושין ניחוש שמא עיניו נתן בה
ואי אשמעינן גירושין משום דאיתתא לבי תרי לא חזיא אבל ממונא אימא הני מיפלג פלגי צריכי
מאי קסבר אי קסבר המלוה חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים הני נוגעים בעדות נינהו דאי אמרי לא פרעניה אמר להו פרעוני
אלא לעולם קסבר המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים ומגו דיכלי למימר אהדרינהו ללוה יכולין למימר פרעניה למלוה
והשתא דתקון רבנן שבועת היסת משתבעי הני עדים דיהיבנא ליה ומשתבע מלוה דלא שקיל ליה ופרע ליה לוה למלוה
האיש מקדש את בתו תנן התם נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה אמר רבי יהודה אין שתי ידים זוכות כאחד אלא אביה מקבל את גיטה וכל שאין יכולה לשמור את גיטה אין יכולה להתגרש
אמר ריש לקיש כמחלוקת לגירושין כך מחלוקת לקידושין ורבי יוחנן אמר מחלוקת לגירושין אבל לקידושין דברי הכל אביה ולא היא
ואמר רבי יוסי ברבי חנינא מאי טעמיה דרבי יוחנן אליבא דרבנן גירושין דמכנסת עצמה לרשות אביה בין היא ובין אביה קידושין דמפקעת עצמה מרשות אביה אביה ולא היא
והרי מאמר דמפקעת עצמה מרשות אביה ותנן
-
מסכת קידושין מוקדשת ע"י ג'ולי ומרטין מנדלסון לכבוד שני ילדיהם שזכו להתחתן השנה!
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
קידושין מג
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
נילף מיניה משום דהוה מעילה טביחה ומכירה שני כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין מעילה הא דאמרן טביחה ומכירה מאי היא אמר קרא וטבחו או מכרו מה מכירה על ידי אחר אף טביחה על ידי אחר
דבי רבי ישמעאל תנא או לרבות את השליח דבי חזקיה תנא תחת לרבות את השליח
הניחא למאן דאמר שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר גלי רחמנא בשחוטי חוץ דם יחשב לאיש ההוא דם שפך הוא ולא שלוחו
אשכחן גבי שחוטי חוץ בכל התורה מנלן דיליף משחוטי חוץ
אדיליף משחוטי חוץ ניליף מהנך הדר כתב רחמנא ונכרת האיש ההוא אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לכל התורה כולה
ולמאן דאמר שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים הני ההוא ההוא מאי דריש בהו חד למעוטי שנים שאוחזים בסכין ושוחטים וחד הוא ולא אנוס הוא ולא שוגג הוא ולא מוטעה
ואידך מהוא ההוא ואידך הוא ההוא לא דריש
והא דתני האומר לשלוחו צא הרוג את הנפש הוא חייב ושולחיו פטור שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא שולחיו חייב שנאמר אתו הרגת בחרב בני עמון
מאי טעמיה דשמאי הזקן קסבר שני כתובים הבאים כאחד מלמדין והוא ההוא לא דריש ואיבעית אימא לעולם דריש ומאי חייב חייב בדיני שמים
מכלל דתנא קמא סבר אפילו מדיני שמים נמי פטור אלא דינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו
ואיבעית אימא שאני התם דגלי רחמנא אתו הרגת בחרב בני עמון
ואידך הרי לך כחרב בני עמון מה חרב בני עמון אין אתה נענש עליו אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו מאי טעמא מורד במלכות הוה דקאמר ליה ואדני יואב ועבדי אדני על פני השדה חנים
אמר רבא אם תמצי לומר סבר שמאי שני כתובים הבאים כאחד מלמדין והוא ההוא לא דריש מודה באומר לשלוחו צא בעול את הערוה ואכול את החלב שהוא חייב ושולחיו פטור שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב
איתמר רב אמר שליח נעשה עד דבי רבי שילא אמרי אין שליח נעשה עד מאי טעמא דבי רבי שילא אילימא משום דלא אמר ליה הוי לי עד אלא מעתה קידש אשה בפני שנים ולא אמר להם אתם עדיי הכי נמי דלא הוו קידושי
אלא רב אמר שליח נעשה עד אלומי קא מאלימנא למילתיה דבי רבי שילא אמרי אין שליח נעשה עד כיון דאמר מר שלוחו של אדם כמותו הוה ליה כגופיה
מיתיבי אמר לשלשה צאו וקדשו לי האשה אחד שליח ושנים עדים דברי בית שמאי ובית הלל אומרים כולם שלוחין הן ואין שליח נעשה עד עד כאן לא פליגי אלא בשלשה אבל בשנים דברי הכל לא
הוא דאמר כי האי תנא דתניא רבי נתן אומר בית שמאי אומרים שליח ועד אחד ובית הלל אומרים שליח ושני עדים ורב כבית שמאי איפוך ורב אחא בריה דרבא מתני איפכא רב אמר אין שליח נעשה עד דבי רבי שילא אמרי שליח נעשה עד והילכתא שליח נעשה עד
אמר רבא אמר רב נחמן אמר לשנים צאו וקדשו לי את האשה הן הן שלוחיו הן הן עדיו וכן בגירושין
וכן בדיני ממונות
וצריכא דאי אשמעינן בקידושין משום דלמיסרה קאתי אבל גירושין ניחוש שמא עיניו נתן בה
ואי אשמעינן גירושין משום דאיתתא לבי תרי לא חזיא אבל ממונא אימא הני מיפלג פלגי צריכי
מאי קסבר אי קסבר המלוה חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים הני נוגעים בעדות נינהו דאי אמרי לא פרעניה אמר להו פרעוני
אלא לעולם קסבר המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים ומגו דיכלי למימר אהדרינהו ללוה יכולין למימר פרעניה למלוה
והשתא דתקון רבנן שבועת היסת משתבעי הני עדים דיהיבנא ליה ומשתבע מלוה דלא שקיל ליה ופרע ליה לוה למלוה
האיש מקדש את בתו תנן התם נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה אמר רבי יהודה אין שתי ידים זוכות כאחד אלא אביה מקבל את גיטה וכל שאין יכולה לשמור את גיטה אין יכולה להתגרש
אמר ריש לקיש כמחלוקת לגירושין כך מחלוקת לקידושין ורבי יוחנן אמר מחלוקת לגירושין אבל לקידושין דברי הכל אביה ולא היא
ואמר רבי יוסי ברבי חנינא מאי טעמיה דרבי יוחנן אליבא דרבנן גירושין דמכנסת עצמה לרשות אביה בין היא ובין אביה קידושין דמפקעת עצמה מרשות אביה אביה ולא היא
והרי מאמר דמפקעת עצמה מרשות אביה ותנן
