Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ה בתשרי תשפ״ד | 10 אוקטובר 2023
  • מסכת קידושין מוקדשת ע"י ג'ולי ומרטין מנדלסון לכבוד שני ילדיהם שזכו להתחתן השנה!

קידושין נח

הדף היום מוקדש ע"י מינדי גרסטמן לע"נ ד"ר אסתר ארמן, המייסדת של קבוצת דף יומי לנשים בבית שמש שנפטרה בגיל 98 בחג סוכות. "היא המשיכה ללמוד איתנו עד ערב סוכות." ולעילוי נשמות כל אלו שנפלו בימים האחרונים. אנו מתפללים לשלום ילדינו, נכדינו וקרובינו ולכל אלו המשרתים בצה"ל.

הדף היום מוקדש ע"י מרגרט אקסטיין לע"נ ד"ר אסתר ארמן.

האם יש סתירה בדברי ר' שמעון בקשר לחולין שנשחטו בעזרה – האם אסורים בהנאה מדאורייתא או לא? כל הדברים שאסורים בהנאה במשנה, אם מכרו, איסור ההנאה לא עובר לחפץ השני אלא נשאר בראשון בלבד. מניין לומדים הלכה זו? המקדש בתורמה מקודשת – אפילו אם הוא ישראל. האם זה מפני שטובת הנאה נחשב ממון? כנראה שלא ומקימים את המשנה במקרה של נכד של כהן (דרך אמו) המקבל טבל מסבו הכהן – ולפי הדעה שמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ואם כן, התרומה היתה כבר בבעלותו של הסב והוא הוריש את זה לנכדו. מציעים שטובת הנאה ממון או לא זה מחלוקת תנאים כפי שמופיע בברייתא הגונב טבל האם צריך להחזיר את הכל או רק דמי חולין שבו. אך מציעים ארבע אפרויות אחרות להבין את נקודת המחלוקת. אי אפשדר לקבל שכר להיות דיין, עד, להזות ולקדש מי פרה אדומה. האם זה סותר את משנתינו שאפשר לקדש במי חטאת או אפר חטאת? מי ששלח שליח לקדש אשה מסויימת והלך השליח וקידש אותה לעצמו, היא מקודשת לו. אם איש קידש אשה בתנאי שיחולו הקידושין בעוד שלושים יום ובא אחר וקידשה בינתיים, היא מקודשת לשני. באיזה מקרה תהיה מקודשת לשניהם מספק?

הראוים ליקרב מנין לרבות בעלי מומין מרבה אני בעלי מומין שכן מין המכשיר ומנין לרבות את החיה מרבה אני את החיה שהיא בשחיטה כבהמה מנין לרבות את העופות תלמוד לומר ושחטו ושחט אותו ושחט אותו

יכול לא ישחוט ואם שחט ישליכנו לפני כלבים תלמוד לומר לכלב תשלכון אתו אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך חולין שנשחטו בעזרה

אשכחינהו מר יהודה לרב יוסף ולרב שמואל בריה דרבה בר בר חנה דהוו קיימי אפיתחא דבי רבה אמר להו תניא המקדש בפטר חמור בבשר בחלב ובחולין שנשחטו בעזרה רבי שמעון אומר מקודשת וחכמים אומרים אינה מקודשת אלמא חולין שנשחטו בעזרה לרבי שמעון לאו דאורייתא

ורמינהו רבי שמעון אומר חולין שנשחטו בעזרה ישרפו וכן חיה שנשחטה בעזרה אישתיקו

אתו לקמיה דרבה אמר להו פלגא אוקמינכי הכא במאי עסקינן כגון שנשחטה ונמצאת טריפה ורבי שמעון לטעמיה

דתניא השוחט את הטריפה וכן השוחט ונמצאת טריפה זה וזה חולין בעזרה רבי שמעון מתיר בהנאה וחכמים אוסרים

מכרן וקידש בדמיהן מקודשת מנלן מדגלי רחמנא בעבודה זרה והיית חרם כמהו כל שאתה מהייה הימנה הרי הוא כמוהו מכלל דכל איסורים שבתורה שרו

ונילף מינה משום דהוה עבודה זרה ושביעית שני כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין

עבודה זרה הא דאמרן שביעית מאי היא יובל היא קדש תהיה לכם מה קודש תופס את דמיו אף שביעית תופסת דמיה

אי מה קודש תופס את דמיו ויוצא לחולין אף שביעית תופסת דמיה ויוצאה לחולין תלמוד לומר תהיה בהוייתה תהא

כיצד לקח בפירות שביעית בשר אלו ואלו מתבערים בשביעית בבשר דגים יצא בשר נכנסו דגים בדגים יין יצאו דגים נכנס יין ביין שמן יצא יין נכנס שמן הא כיצד אחרון אחרון נתפס בשביעית ופירי עצמו אסור

הניחא למאן דאמר אין מלמדין אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר מיעוטי כתיבי כתיב הכא כי חרם הוא וכתיב התם יובל היא היא אין מידי אחרינא לא

מתני׳ המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת הרי זו מקודשת ואפילו ישראל

גמ׳ אמר עולא טובת הנאה אינה ממון איתיביה רבי אבא לעולא המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות במי חטאת ובאפר פרה הרי זו מקודשת ואפילו ישראל

אמר ליה הכא בישראל שנפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן וקא סבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין

בעא מיניה רבי חייא בר אבין מרב הונא טובת הנאה ממון או אינה ממון אמר ליה תניתוה המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות במי חטאת ובאפר פרה הרי זו מקודשת ואפילו ישראל אמר ליה ולאו אוקימנא בישראל שנפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן


אמר ליה הוצאה את איכסיף הוא סבר משמעתא קאמר ליה אמר ליה הכי קאמינא רב אסי דהוצל קאי כותיך

נימא כתנאי הגונב טבלו של חבירו משלם לו דמי טבלו של חבירו דברי רבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר אינו משלם אלא דמי חולין שבו מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר טובת הנאה ממון ומר סבר טובת הנאה אינה ממון

לא דכולי עלמא טובת הנאה אינה ממון והכא בטבלים שנפלו לו מבית אבי אמו כהן ובמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין קמיפלגי מר סבר כמי שהורמו דמיין ומר סבר לאו כמי שהורמו דמיין

ואיבעית אימא דכולי עלמא כמי שהורמו דמיין וטובת הנאה אינה ממון והכא בדשמואל קמיפלגי דאמר שמואל חיטה אחת פוטרת את הכרי

דמר אית ליה דשמואל ומר לית ליה דשמואל

ואיבעית אימא דכולי עלמא לית להו דשמואל והכא היינו טעמא דרבי דקנסוהו רבנן לגנב

ואיבעית אימא דכולי עלמא אית להו דשמואל והכא היינו טעמא דרבי יוסי ברבי יהודה דקנסוהו רבנן לבעל הבית דלא איבעי ליה לשהויה לטיבליה

תנן המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות במי חטאת ובאפר פרה הרי זו מקודשת ואף על פי ישראל ורמינהו הנוטל שכר לדון דיניו בטלים להעיד עדותו בטלה להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה

אמר אביי לא קשיא כאן בשכר הבאה ומילוי כאן בשכר הזאה וקידוש

דיקא נמי דקתני הכא במי חטאת ובאפר פרה וקתני התם להזות ולקדש שמע מינה

הדרן עלך האיש מקדש

האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקדשה לעצמו מקודשת לשני וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני בת ישראל לכהן תאכל בתרומה

מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת ואינה מקודשת בת ישראל לכהן או בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה

גמ׳ האומר לחבירו צא וקדש תנא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות ותנא דידן הלך נמי דקתני הלך ברמאות

מאי שנא הכא דקתני האומר לחבירו


  • מסכת קידושין מוקדשת ע"י ג'ולי ומרטין מנדלסון לכבוד שני ילדיהם שזכו להתחתן השנה!

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

קידושין נח

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

קידושין נח

הראוים ליקרב מנין לרבות בעלי מומין מרבה אני בעלי מומין שכן מין המכשיר ומנין לרבות את החיה מרבה אני את החיה שהיא בשחיטה כבהמה מנין לרבות את העופות תלמוד לומר ושחטו ושחט אותו ושחט אותו

יכול לא ישחוט ואם שחט ישליכנו לפני כלבים תלמוד לומר לכלב תשלכון אתו אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך חולין שנשחטו בעזרה

אשכחינהו מר יהודה לרב יוסף ולרב שמואל בריה דרבה בר בר חנה דהוו קיימי אפיתחא דבי רבה אמר להו תניא המקדש בפטר חמור בבשר בחלב ובחולין שנשחטו בעזרה רבי שמעון אומר מקודשת וחכמים אומרים אינה מקודשת אלמא חולין שנשחטו בעזרה לרבי שמעון לאו דאורייתא

ורמינהו רבי שמעון אומר חולין שנשחטו בעזרה ישרפו וכן חיה שנשחטה בעזרה אישתיקו

אתו לקמיה דרבה אמר להו פלגא אוקמינכי הכא במאי עסקינן כגון שנשחטה ונמצאת טריפה ורבי שמעון לטעמיה

דתניא השוחט את הטריפה וכן השוחט ונמצאת טריפה זה וזה חולין בעזרה רבי שמעון מתיר בהנאה וחכמים אוסרים

מכרן וקידש בדמיהן מקודשת מנלן מדגלי רחמנא בעבודה זרה והיית חרם כמהו כל שאתה מהייה הימנה הרי הוא כמוהו מכלל דכל איסורים שבתורה שרו

ונילף מינה משום דהוה עבודה זרה ושביעית שני כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין

עבודה זרה הא דאמרן שביעית מאי היא יובל היא קדש תהיה לכם מה קודש תופס את דמיו אף שביעית תופסת דמיה

אי מה קודש תופס את דמיו ויוצא לחולין אף שביעית תופסת דמיה ויוצאה לחולין תלמוד לומר תהיה בהוייתה תהא

כיצד לקח בפירות שביעית בשר אלו ואלו מתבערים בשביעית בבשר דגים יצא בשר נכנסו דגים בדגים יין יצאו דגים נכנס יין ביין שמן יצא יין נכנס שמן הא כיצד אחרון אחרון נתפס בשביעית ופירי עצמו אסור

הניחא למאן דאמר אין מלמדין אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר מיעוטי כתיבי כתיב הכא כי חרם הוא וכתיב התם יובל היא היא אין מידי אחרינא לא

מתני׳ המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת הרי זו מקודשת ואפילו ישראל

גמ׳ אמר עולא טובת הנאה אינה ממון איתיביה רבי אבא לעולא המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות במי חטאת ובאפר פרה הרי זו מקודשת ואפילו ישראל

אמר ליה הכא בישראל שנפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן וקא סבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין

בעא מיניה רבי חייא בר אבין מרב הונא טובת הנאה ממון או אינה ממון אמר ליה תניתוה המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות במי חטאת ובאפר פרה הרי זו מקודשת ואפילו ישראל אמר ליה ולאו אוקימנא בישראל שנפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן


אמר ליה הוצאה את איכסיף הוא סבר משמעתא קאמר ליה אמר ליה הכי קאמינא רב אסי דהוצל קאי כותיך

נימא כתנאי הגונב טבלו של חבירו משלם לו דמי טבלו של חבירו דברי רבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר אינו משלם אלא דמי חולין שבו מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר טובת הנאה ממון ומר סבר טובת הנאה אינה ממון

לא דכולי עלמא טובת הנאה אינה ממון והכא בטבלים שנפלו לו מבית אבי אמו כהן ובמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין קמיפלגי מר סבר כמי שהורמו דמיין ומר סבר לאו כמי שהורמו דמיין

ואיבעית אימא דכולי עלמא כמי שהורמו דמיין וטובת הנאה אינה ממון והכא בדשמואל קמיפלגי דאמר שמואל חיטה אחת פוטרת את הכרי

דמר אית ליה דשמואל ומר לית ליה דשמואל

ואיבעית אימא דכולי עלמא לית להו דשמואל והכא היינו טעמא דרבי דקנסוהו רבנן לגנב

ואיבעית אימא דכולי עלמא אית להו דשמואל והכא היינו טעמא דרבי יוסי ברבי יהודה דקנסוהו רבנן לבעל הבית דלא איבעי ליה לשהויה לטיבליה

תנן המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות במי חטאת ובאפר פרה הרי זו מקודשת ואף על פי ישראל ורמינהו הנוטל שכר לדון דיניו בטלים להעיד עדותו בטלה להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה

אמר אביי לא קשיא כאן בשכר הבאה ומילוי כאן בשכר הזאה וקידוש

דיקא נמי דקתני הכא במי חטאת ובאפר פרה וקתני התם להזות ולקדש שמע מינה

הדרן עלך האיש מקדש

האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקדשה לעצמו מקודשת לשני וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני בת ישראל לכהן תאכל בתרומה

מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת ואינה מקודשת בת ישראל לכהן או בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה

גמ׳ האומר לחבירו צא וקדש תנא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות ותנא דידן הלך נמי דקתני הלך ברמאות

מאי שנא הכא דקתני האומר לחבירו


גלול כלפי מעלה