Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ג׳ באדר א׳ תשפ״ד | 12 פברואר 2024
  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא קב

הדף היום מוקדש ע"י הינדה הרמן לע"נ אמה, אתל רוזנטל.

ברוך מתיר אסורים! הדף היום מוקדש לכבוד שחרורם של החטופים פרנרנדו מרמן ולואיס הר. מתפללים להחלמתם המליאה ולשחרורם של כל שאר החטופים וחזרתם בשלום. 

האם כוונת המלקט משחקת תפקיד בקביעה אם לפירות יש או אין קדושת שביעית בשנת השמיטה? אם כורתים עצים להסקה, כיון שמבערים אותם לפני שנהנים מהם, אין  בהם קדושת שביעית, שהרי הוא שונה מאוכל שביעורן והנאתן באים יחד. אולם אם חותכים עצים לחום או לעשות להבה, כיון שהנאתם באה עם צריכתם, האם יש לו קדושת שביעית? מצד שני, מאחר שעצים נחתכים בדרך כלל לעצי הסקה, האם כל עצים דנים בהם כפי הרוב וכאילו נחתכו לעצי הסקה, ללא קשר לכוונה? סוגיה זו היא נושא למחלוקת בין חכמים ורבי יוסי לגבי שימושים שונים ביין. רבי יוסי פוסק שאם נקטפו ענבים לשימושים אחרים, כגון להשריית פשתן, שההנאה היא לאחר ביעורן, אין בפירות קדושת שביעית, ולכן ניתן להשתמש בהם להשריית פשתן ושאר שימושים. עם זאת, הכוונה משחקת תפקיד רק אם מדובר בשימוש ששווה לכולם. אם מדובר בשימוש שהוא רק לחולים או רק לעשירים, הרי שגם לפי רבי יוסי הכוונה לא משחקת תפקיד ולפירות תהיה קדושת שביעית. רב הונא פסק כרבי יהושע בן קרחה בנושא אחד וכמו רבי יהודה במשנתנו. רב יוסף שמע את פסיקותיו והתעצבן עליו על כך שאמר את דבר המובן מאליו לגבי רבי יהודה כיון שיש מחלוקת ואחר כך סתם משנה הפוסקת כר' יהודה וכל פעם שיש כזה דבר, הלכה כמו הסתם משנה. כיוון שפסיקתו של רבי יהודה מופיעה בבבא מציעא, המסכת הבאה, ברור שאנו פוסקים כמו רבי יהודה. אם כן, כיצד הסביר רב הונא את הצורך במתן פסק דין זה? אם ממנים שליח לקנות סוג תבואה והשליח קונה סוג אחר, מה הדין? שני ברייתות מביאים שני פסקי דין שונים ורבי יוחנן ורבי אלעזר חלוקים כיצד ליישב בין השניים. האם זה אותה מחלוקת כמו בין רבי מאיר לרבי יהודה במשנתנו או ששניהם לפי רבי מאיר אבל כל ברייתא מתייחסת למטרה אחרת של השליחות – באחת הייתה לאכילה ובשנייה למטרות השקעה/מכירה חוזרת. בארץ העלו קושי עם פרשנותו של רבי יוחנן המסביר את אחד הבריתות כמו רבי יהודה – איך המכירה יכולה להיות תקפה שכן המוכר מתכוון למכור אותה לשליח, מבלי לדעת שהשליח קונה עבור מישהו אחר.

סתם עצים להסקה הן עומדין

אמר רב כהנא ועצים להסקה תנאי היא דתניא אין מוסרין פירות שביעית לא למשרה ולא לכבוסה ורבי יוסי אומר נותנין פירות שביעית לתוך המשרה ולתוך הכבוסה

מאי טעמא דרבנן אמר קרא לאכלה ולא למשרה לאכלה ולא לכבוסה ורבי יוסי אומר אמר קרא לכם לכל צרכיכם

ורבנן נמי הכתיב לכם לכם דומיא דלאכלה במי שהנאתו וביעורו שוין יצאו משרה וכבוסה שהנאתן אחר ביעורן

ורבי יוסי נמי הכתיב לאכלה אמר לך ההוא מיבעי ליה לכדתניא דתניא לאכלה ולא למלוגמא אתה אומר לאכלה ולא למלוגמא או אינו אלא לאכלה ולא לכבוסה כשהוא אומר לכם הרי כבוסה אמור הא מה אני מקיים לאכלה לאכלה ולא למלוגמא

ומה ראית לרבות הכבוסה ולהוציא את המלוגמא מרבה אני את הכבוסה ששוה בכל אדם ומוציא אני את המלוגמא שאינו שוה בכל אדם

כמאן אזלא הא דתניא לאכלה ולא למלוגמא לאכלה ולא לזילוף לאכלה ולא לעשות ממנה אפיקטויזין כמאן כרבי יוסי דאי כרבנן איכא נמי משרה וכבוסה

רבי יהודה אומר אם השבח כו׳ (סימן סבן)

יתיב רב יוסף אחורי דרבי אבא קמיה דרב הונא ויתיב רב הונא וקאמר הלכה כרבי יהושע בן קרחה והלכה כרבי יהודה

אהדרינהו רב יוסף לאפיה אמר בשלמא רבי יהושע בן קרחה אצטריך סלקא דעתך אמינא יחיד ורבים הלכה כרבים קא משמע לן הלכה כיחיד

רבי יהושע בן קרחה מאי היא דתניא רבי יהושע בן קרחה אומר מלוה בשטר אין נפרעין מהן מלוה על פה נפרעין מהן מפני שהוא כמציל מידם

אלא הלכה כרבי יהודה למה לי מחלוקת ואחר כך סתם היא ומחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם

מחלוקת בבבא קמא לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום רבי מאיר אומר נותן לו דמי צמרו רבי יהודה אומר אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח וסתם בבבא מציעא דתנן כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה

ורב הונא אצטריך סלקא דעתך אמינא אין סדר למשנה וסתם ואחר כך מחלוקת היא ורב יוסף אי הכי כל מחלוקת ואחר כך סתמא נימא אין סדר למשנה וסתם ואחר כך מחלוקת היא

ורב הונא כי לא אמרינן אין סדר למשנה בחדא מסכתא אבל בתרי מסכתות אמרינן ורב יוסף כולה נזיקין חדא מסכתא היא

ואיבעית אימא משום דקתני לה גבי הלכתא פסיקתא כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה

תנו רבנן הנותן מעות לשלוחו


ליקח לו חטין ולקח מהם שעורין שעורין ולקח מהם חטין תניא חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו ותני חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע

אמר רבי יוחנן לא קשיא הא רבי מאיר והא רבי יהודה

הא רבי מאיר דאמר שינוי קונה והא רבי יהודה דאמר שינוי אינו קונה

מתקיף לה רבי אלעזר ממאי דלמא עד כאן לא קאמר רבי מאיר אלא במידי דחזי ליה לגופיה אבל לסחורה לא אמר

אלא אמר רבי אלעזר הא והא רבי מאיר ולא קשיא כאן לאכילה כאן לסחורה

מחכו עלה במערבא לרבי יוחנן אליבא דרבי יהודה וכי מי הודיעו לבעל חטין שיקנה חטין לבעל מעות מתקיף לה רב שמואל בר ססרטי אי הכי אפילו חטין וחטין נמי לא

אמר רבי אבהו שאני חטין וחטין דשליחותיה קא עביד וכי בעל הבית דמי

תדע דתנן אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך את עצמו אין לו בכסות אשתו ולא בכסות בניו ולא בצבע שצבע לשמן ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן

ואמאי לימא הכא נמי מי הודיעו לצבע שיקנה צבעו לאשה אלא לאו משום דאמרינן [דשליחותיה קא עביד וכיד אשתו דמי הכא נמי] שליחותיה קא עביד וכיד בעל הבית דמי

אמר רבי אבא לא כל המקדיש נכסיו אין דעתו על כסות אשתו ובניו

מתקיף לה רבי זירא וכי דעתו של אדם על תפיליו ותנן המקדיש נכסיו מעלין לו תפילין אמר ליה אביי אין דעתו של אדם על תפילין המקדיש נכסיו סבר מצוה קא עבידנא ואין דעתו של אדם על כסות אשתו ובניו משום איבה

מתקיף לה רב אושעיא והלא חייבי ערכין שנו כאן ותנן חייבי ערכין ממשכנין אותן

וכי דעתו של אדם על עצמו למשכנו

אלא אמר רבי אבא כל המקדיש נכסיו נעשה כמי שהקנה להן כסות אשתו ובניו מעיקרא

תנו רבנן הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין אותו למכור ואם אמר לו על מנת כופין אותו למכור

מאי קאמר אמר רב ששת הכי קאמר הלוקח שדה מחבירו בשם ריש גלותא אין כופין אותו ריש גלותא למכור ואם אמר על מנת כופין את ריש גלותא למכור

אמר מר הלוקח שדה בשם ריש גלותא אין כופין אותו ריש גלותא למכור מכלל דמקנא קניא ליה לימא פליגא דבני מערבא דאמרי וכי מי הודיעו לבעל חטין שיקנה חטין לבעל הבית

אי משום הא לא קשיא כגון דאודעיה לבעל שדה ואודעינהו לסהדי

אלא אימא סיפא על מנת כופין אותו ריש גלותא למכור אמאי ולימא ריש גלותא לא יקרייכו בעינא ולא זילותייכו בעינא

אלא אמר אביי הכי קאמר הלוקח שדה בשם חבירו ריש גלותא


  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא קמא קב

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא קב

סתם עצים להסקה הן עומדין

אמר רב כהנא ועצים להסקה תנאי היא דתניא אין מוסרין פירות שביעית לא למשרה ולא לכבוסה ורבי יוסי אומר נותנין פירות שביעית לתוך המשרה ולתוך הכבוסה

מאי טעמא דרבנן אמר קרא לאכלה ולא למשרה לאכלה ולא לכבוסה ורבי יוסי אומר אמר קרא לכם לכל צרכיכם

ורבנן נמי הכתיב לכם לכם דומיא דלאכלה במי שהנאתו וביעורו שוין יצאו משרה וכבוסה שהנאתן אחר ביעורן

ורבי יוסי נמי הכתיב לאכלה אמר לך ההוא מיבעי ליה לכדתניא דתניא לאכלה ולא למלוגמא אתה אומר לאכלה ולא למלוגמא או אינו אלא לאכלה ולא לכבוסה כשהוא אומר לכם הרי כבוסה אמור הא מה אני מקיים לאכלה לאכלה ולא למלוגמא

ומה ראית לרבות הכבוסה ולהוציא את המלוגמא מרבה אני את הכבוסה ששוה בכל אדם ומוציא אני את המלוגמא שאינו שוה בכל אדם

כמאן אזלא הא דתניא לאכלה ולא למלוגמא לאכלה ולא לזילוף לאכלה ולא לעשות ממנה אפיקטויזין כמאן כרבי יוסי דאי כרבנן איכא נמי משרה וכבוסה

רבי יהודה אומר אם השבח כו׳ (סימן סבן)

יתיב רב יוסף אחורי דרבי אבא קמיה דרב הונא ויתיב רב הונא וקאמר הלכה כרבי יהושע בן קרחה והלכה כרבי יהודה

אהדרינהו רב יוסף לאפיה אמר בשלמא רבי יהושע בן קרחה אצטריך סלקא דעתך אמינא יחיד ורבים הלכה כרבים קא משמע לן הלכה כיחיד

רבי יהושע בן קרחה מאי היא דתניא רבי יהושע בן קרחה אומר מלוה בשטר אין נפרעין מהן מלוה על פה נפרעין מהן מפני שהוא כמציל מידם

אלא הלכה כרבי יהודה למה לי מחלוקת ואחר כך סתם היא ומחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם

מחלוקת בבבא קמא לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום רבי מאיר אומר נותן לו דמי צמרו רבי יהודה אומר אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח וסתם בבבא מציעא דתנן כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה

ורב הונא אצטריך סלקא דעתך אמינא אין סדר למשנה וסתם ואחר כך מחלוקת היא ורב יוסף אי הכי כל מחלוקת ואחר כך סתמא נימא אין סדר למשנה וסתם ואחר כך מחלוקת היא

ורב הונא כי לא אמרינן אין סדר למשנה בחדא מסכתא אבל בתרי מסכתות אמרינן ורב יוסף כולה נזיקין חדא מסכתא היא

ואיבעית אימא משום דקתני לה גבי הלכתא פסיקתא כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה

תנו רבנן הנותן מעות לשלוחו


ליקח לו חטין ולקח מהם שעורין שעורין ולקח מהם חטין תניא חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו ותני חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע

אמר רבי יוחנן לא קשיא הא רבי מאיר והא רבי יהודה

הא רבי מאיר דאמר שינוי קונה והא רבי יהודה דאמר שינוי אינו קונה

מתקיף לה רבי אלעזר ממאי דלמא עד כאן לא קאמר רבי מאיר אלא במידי דחזי ליה לגופיה אבל לסחורה לא אמר

אלא אמר רבי אלעזר הא והא רבי מאיר ולא קשיא כאן לאכילה כאן לסחורה

מחכו עלה במערבא לרבי יוחנן אליבא דרבי יהודה וכי מי הודיעו לבעל חטין שיקנה חטין לבעל מעות מתקיף לה רב שמואל בר ססרטי אי הכי אפילו חטין וחטין נמי לא

אמר רבי אבהו שאני חטין וחטין דשליחותיה קא עביד וכי בעל הבית דמי

תדע דתנן אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך את עצמו אין לו בכסות אשתו ולא בכסות בניו ולא בצבע שצבע לשמן ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן

ואמאי לימא הכא נמי מי הודיעו לצבע שיקנה צבעו לאשה אלא לאו משום דאמרינן [דשליחותיה קא עביד וכיד אשתו דמי הכא נמי] שליחותיה קא עביד וכיד בעל הבית דמי

אמר רבי אבא לא כל המקדיש נכסיו אין דעתו על כסות אשתו ובניו

מתקיף לה רבי זירא וכי דעתו של אדם על תפיליו ותנן המקדיש נכסיו מעלין לו תפילין אמר ליה אביי אין דעתו של אדם על תפילין המקדיש נכסיו סבר מצוה קא עבידנא ואין דעתו של אדם על כסות אשתו ובניו משום איבה

מתקיף לה רב אושעיא והלא חייבי ערכין שנו כאן ותנן חייבי ערכין ממשכנין אותן

וכי דעתו של אדם על עצמו למשכנו

אלא אמר רבי אבא כל המקדיש נכסיו נעשה כמי שהקנה להן כסות אשתו ובניו מעיקרא

תנו רבנן הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין אותו למכור ואם אמר לו על מנת כופין אותו למכור

מאי קאמר אמר רב ששת הכי קאמר הלוקח שדה מחבירו בשם ריש גלותא אין כופין אותו ריש גלותא למכור ואם אמר על מנת כופין את ריש גלותא למכור

אמר מר הלוקח שדה בשם ריש גלותא אין כופין אותו ריש גלותא למכור מכלל דמקנא קניא ליה לימא פליגא דבני מערבא דאמרי וכי מי הודיעו לבעל חטין שיקנה חטין לבעל הבית

אי משום הא לא קשיא כגון דאודעיה לבעל שדה ואודעינהו לסהדי

אלא אימא סיפא על מנת כופין אותו ריש גלותא למכור אמאי ולימא ריש גלותא לא יקרייכו בעינא ולא זילותייכו בעינא

אלא אמר אביי הכי קאמר הלוקח שדה בשם חבירו ריש גלותא


גלול כלפי מעלה