Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ב באדר א׳ תשפ״ד | 21 פברואר 2024
  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא קיא

הדף היום מוקדש ע"י נשות הדרן לונג איילנד לכבוד נישואיה של נכדתה של רוקי בילט.

כשמישהו גונב מגר שאחר כך מת, אם הגנב רוצה לחזור בתשובה, הגנב חייב לשלם את הקרן, חומש ולהביא קרבן אשם. כולם ניתנים למשפחת הכהנים העובדת בבית המקדש בשבוע שבו מגיע הגנב להביא את הקרבן (אנשי המשמר). יש לשלם את הקרן לפני הקרבת האשם. מה אם הגב מביא את הכסף והקרבן לשתי משפחות שונות של כהנים בשבועות שונים? אם הביאו אותם באותו שבוע אבל אחד למשפחה במשמר ואחד למשפחה לא במשמר של אותו שבוע – את מי קונסים ולמה? זה מחלוקת בין רבי יהודה וחכמים. עורכים השוואה בין הדרך לכפר על גזילה לבין הדרך לכפר על מעילה – הנאה מרכוש הקדש. מובאים שלוש ברייתות כל אחד מצטט את רבי (רבי יהודה הנשיא) המסביר את עמדתו של רבי יהודה במקרים מסוימים. הגמרא עוזרת להבין טוב יותר דברי כל ברייתא. הפרק העשירי מתחיל בדיון על מי שאוכל את החפץ הגזול (לא הגזלן אלא מישהו אחר) או שקיבל חפץ גזול בירושה – האם הבעלים יכול לדרוש את הכסף בחזרה ממי שאכל אותו או מהיורשים, או רק מהגזלן? המשנה פוסקת שאין הבעלים יכול לדרוש זאת מהיורשים או ממי שאכל. רב חסדא סבור שזה תלוי אם הבעלים התייאשן או לא. במקרה בו היה ייאוש הבעלים אינו יכול לדרוש זאת ממי שאכן אותו כי ייאוש ושינוי רשות קונה. ולכן לבעלים המקורי אין טענה כלפי הבנאדם השלישי. אבל אם הבעלים המקורי לא התייאש, הרי מי שאכל נחשב כאילו גנב אותו מהבעלים המקורי שכן היה עדיין ברשות הבעלים בזמן האכילה. הוא מבין שהמשנה בוודאי מתייחסת למקרה שהיה ייאוש. האם רואים ביורשים כקונים (כלומר שכאשר הפריט עובר אליהם, הוא נחשב כשינוי רשות) או לא? רמי בר חמא ורבא חלוקים על כך וזה שמוביל אותם למחלוקת כיצד להבין את המקרה במשנה לגבי היורשים.

דמינח ניחא לה בכל דהו כריש לקיש דאמר ריש לקיש טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו

נתן את הכסף ליהויריב וכו׳ תנו רבנן נתן אשם ליהויריב וכסף לידעיה יחזיר כסף אצל אשם דברי רבי יהודה וחכמים אומרים יחזיר אשם אצל כסף

היכי דמי אילימא דיהיב ליה אשם ליהויריב במשמרתו דיהויריב וכסף לידעיה במשמרתו דידעיה זה זכה בשלו וזה זכה בשלו

אמר רבא הכא במאי עסקינן דיהיב אשם ליהויריב במשמרתו דיהויריב וכסף לידעיה במשמרתו דיהויריב רבי יהודה סבר כיון דלאו משמרת דידעיה היא לידעיה קנסינן ליה הלכך יחזיר כסף אצל אשם ורבנן סברי שלא כדין הוא עבוד בני יהויריב דקיבלו אשם מקמי כסף הלכך לדידהו קנסינן להו ויחזור אשם אצל כסף

תניא אמר רבי לדברי רבי יהודה אם קדמו בני יהויריב והקריבו את האשם יחזור ויביא אשם אחר ויקריבוהו בני ידעיה וזכו הללו במה שבידן

אמרי למאי חזי אשם פסול הוא אמר רבא לעורו

תניא אמר רבי לדברי רבי יהודה אם קיים אשם יחזיר אשם אצל כסף

והא רבי יהודה יחזיר כסף אצל אשם אית ליה הכא במאי עסקינן כגון דנפק משמרתו דיהויריב ולא תבעו והא קא משמע לן דאחולי אחילו גבייהו

תניא אידך אמר רבי לדברי רבי יהודה אם קיים אשם יחזור כסף אצל אשם פשיטא הכי אית ליה

הכא במאי עסקינן כגון דנפיק משמרתם דהני ודהני ולא תבעו מהו דתימא אחולי גבי הדדי קא משמע לן דאמרינן כיון דלא תבעי להדרו ברישא

שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו [וכו׳] מנהני מילי אמר רבא דאמר קרא האשם המושב לה׳ לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו מכלל דכסף ברישא

אמר ההוא מרבנן לרבא אלא מעתה מלבד עלת הבקר הכי נמי מכלל דמוספין ברישא

והתניא מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר תלמוד לומר וערך עליה העלה ואמר רבא העולה עולה ראשונה

אמר ליה אנא מאשר יכפר בו נפקא ליה ועדיין לא כיפר

נתן לו את הקרן וכו׳ תנו רבנן מנין שאם הביא מעילתו ולא הביא אשמו אשמו ולא הביא מעילתו שלא יצא

תלמוד לומר באיל האשם ונסלח לו

ומנין שאם הביא אשמו עד שלא הביא מעילתו שלא יצא תלמוד לומר באיל האשם האשם בכבר

יכול כשם שאיל ואשם מעכבים כך חומש מעכב תלמוד לומר באיל האשם ונסלח לו איל ואשם מעכבים בהקדש ואין חומש מעכב

וילמד הקדש מהדיוט והדיוט מהקדש

הקדש מהדיוט מה אשם דהתם קרן אף אשם דהכא קרן והדיוט מהקדש מה הקדש אין חומש מעכב אף הדיוט נמי אין חומש מעכב

הדרן עלך הגוזל עצים


מתני׳ הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם פטורין מלשלם ואם היה דבר שיש בו אחריות חייבין לשלם

גמ׳ אמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו ממנו רצה מזה גובה רצה מזה גובה מאי טעמא כל כמה דלא נתייאשו הבעלים ברשותיה דמריה קאי

תנן הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם פטורין מלשלם תיובתא דרב חסדא אמר לך רב חסדא כי תניא ההיא לאחר יאוש

אם הניח לפניהם פטורין מלשלם אמר רמי בר חמא זאת אומרת רשות יורש כרשות לוקח דמי

רבא אמר רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי והכא במאי עסקינן כשאכלום

הא מדקתני סיפא אם היה דבר שיש בו אחריות חייבין לשלם מכלל דרישא בגזילה קיימת עסקינן אמר לך רבא הכי קאמר אם הניח להם אביהם אחריות נכסים חייבין לשלם

והא מתני ליה רבי לרבי שמעון בריה לא דבר שיש בו אחריות ממש אלא אפילו פרה וחורש בה חמור ומחמר אחריו חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן

אלא אמר רבא כי שכיבנא רבי אושעיא נפיק לוותי דתריצנא מתניתין כוותיה דתני רבי אושעיא הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם הניח לפניהם גזילה קיימת חייבין אין הגזילה קיימת פטורין הניח להם אביהם אחריות נכסים חייבין לשלם

אמר מר אין הגזילה קיימת פטורין נימא תיהוי תיובתא דרב חסדא אמר לך רב חסדא כי תניא ההיא לאחר יאוש

אמר מר גזילה קיימת חייבין לשלם נימא תיהוי תיובתא דרמי בר חמא אמר לך רמי בר חמא כי תניא ההיא


  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

במחשבה שניה icon (YouTube Thumbnail)

גזל הגוי – במחשבה שניה

במחשבה שניה היא סדרת שיעורי מחשבה על נושאים העולים בדף היומי עם הרבנית יפית קליימר ⁠⁠דף מקורות⁠⁠ בבא קמא קיג מקורות: גזל הגוי   הרמב"ם (הלכות גזלה ואבדה פרק א, הל' א-ב): "כל הגוזל את חברו שווה פרוטה עובר בלא תעשה, שנ' (ויקרא י"ט י"א) לא תגזול… ואסור לגזול כל שהוא דין תורה, אפילו גוי…

בבא קמא קיא

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא קיא

דמינח ניחא לה בכל דהו כריש לקיש דאמר ריש לקיש טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו

נתן את הכסף ליהויריב וכו׳ תנו רבנן נתן אשם ליהויריב וכסף לידעיה יחזיר כסף אצל אשם דברי רבי יהודה וחכמים אומרים יחזיר אשם אצל כסף

היכי דמי אילימא דיהיב ליה אשם ליהויריב במשמרתו דיהויריב וכסף לידעיה במשמרתו דידעיה זה זכה בשלו וזה זכה בשלו

אמר רבא הכא במאי עסקינן דיהיב אשם ליהויריב במשמרתו דיהויריב וכסף לידעיה במשמרתו דיהויריב רבי יהודה סבר כיון דלאו משמרת דידעיה היא לידעיה קנסינן ליה הלכך יחזיר כסף אצל אשם ורבנן סברי שלא כדין הוא עבוד בני יהויריב דקיבלו אשם מקמי כסף הלכך לדידהו קנסינן להו ויחזור אשם אצל כסף

תניא אמר רבי לדברי רבי יהודה אם קדמו בני יהויריב והקריבו את האשם יחזור ויביא אשם אחר ויקריבוהו בני ידעיה וזכו הללו במה שבידן

אמרי למאי חזי אשם פסול הוא אמר רבא לעורו

תניא אמר רבי לדברי רבי יהודה אם קיים אשם יחזיר אשם אצל כסף

והא רבי יהודה יחזיר כסף אצל אשם אית ליה הכא במאי עסקינן כגון דנפק משמרתו דיהויריב ולא תבעו והא קא משמע לן דאחולי אחילו גבייהו

תניא אידך אמר רבי לדברי רבי יהודה אם קיים אשם יחזור כסף אצל אשם פשיטא הכי אית ליה

הכא במאי עסקינן כגון דנפיק משמרתם דהני ודהני ולא תבעו מהו דתימא אחולי גבי הדדי קא משמע לן דאמרינן כיון דלא תבעי להדרו ברישא

שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו [וכו׳] מנהני מילי אמר רבא דאמר קרא האשם המושב לה׳ לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו מכלל דכסף ברישא

אמר ההוא מרבנן לרבא אלא מעתה מלבד עלת הבקר הכי נמי מכלל דמוספין ברישא

והתניא מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר תלמוד לומר וערך עליה העלה ואמר רבא העולה עולה ראשונה

אמר ליה אנא מאשר יכפר בו נפקא ליה ועדיין לא כיפר

נתן לו את הקרן וכו׳ תנו רבנן מנין שאם הביא מעילתו ולא הביא אשמו אשמו ולא הביא מעילתו שלא יצא

תלמוד לומר באיל האשם ונסלח לו

ומנין שאם הביא אשמו עד שלא הביא מעילתו שלא יצא תלמוד לומר באיל האשם האשם בכבר

יכול כשם שאיל ואשם מעכבים כך חומש מעכב תלמוד לומר באיל האשם ונסלח לו איל ואשם מעכבים בהקדש ואין חומש מעכב

וילמד הקדש מהדיוט והדיוט מהקדש

הקדש מהדיוט מה אשם דהתם קרן אף אשם דהכא קרן והדיוט מהקדש מה הקדש אין חומש מעכב אף הדיוט נמי אין חומש מעכב

הדרן עלך הגוזל עצים


מתני׳ הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם פטורין מלשלם ואם היה דבר שיש בו אחריות חייבין לשלם

גמ׳ אמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו ממנו רצה מזה גובה רצה מזה גובה מאי טעמא כל כמה דלא נתייאשו הבעלים ברשותיה דמריה קאי

תנן הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם פטורין מלשלם תיובתא דרב חסדא אמר לך רב חסדא כי תניא ההיא לאחר יאוש

אם הניח לפניהם פטורין מלשלם אמר רמי בר חמא זאת אומרת רשות יורש כרשות לוקח דמי

רבא אמר רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי והכא במאי עסקינן כשאכלום

הא מדקתני סיפא אם היה דבר שיש בו אחריות חייבין לשלם מכלל דרישא בגזילה קיימת עסקינן אמר לך רבא הכי קאמר אם הניח להם אביהם אחריות נכסים חייבין לשלם

והא מתני ליה רבי לרבי שמעון בריה לא דבר שיש בו אחריות ממש אלא אפילו פרה וחורש בה חמור ומחמר אחריו חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן

אלא אמר רבא כי שכיבנא רבי אושעיא נפיק לוותי דתריצנא מתניתין כוותיה דתני רבי אושעיא הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם הניח לפניהם גזילה קיימת חייבין אין הגזילה קיימת פטורין הניח להם אביהם אחריות נכסים חייבין לשלם

אמר מר אין הגזילה קיימת פטורין נימא תיהוי תיובתא דרב חסדא אמר לך רב חסדא כי תניא ההיא לאחר יאוש

אמר מר גזילה קיימת חייבין לשלם נימא תיהוי תיובתא דרמי בר חמא אמר לך רמי בר חמא כי תניא ההיא


גלול כלפי מעלה