Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ד באדר א׳ תשפ״ד | 23 פברואר 2024
  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא קיד

הדף היום מוקדש ע"י איימי גולדשטיין לע"נ סבתה אן ברנט.  

רבא מביא דין נוסף המתייחס לבתי דין שאינם יהודים – יהודי אינו יכול להעיד בענייני ממונות נגד יהודי אם בית המשפט של האנים יהודים מקבל עדות של עד אחד כיון שזה נוגד את ההלכה היהודית ובכך יגרום להוצאת ממון מיהודי שלא על פי דין תורה. מנדים את מי שעושה זאת. גם מנדים את מי שמוכר קרקע לאינו יהודי אם הוא גובל בקרקע של יהודי. מאיזו סיבה זה אסור? המשנה אומרת שאם מישהו גוזל ונותן לנגזל חפץ אחר בתמורה, או אם גבאי מיסים גבה חפץ והחליפו בחפץ אחר, לא צריך להחזיר את הפריט שכן אפשר להניח שהבעל המקורי התייאש מלקבל אותו בחזרה, וייאוש עם שינוי רשות מועיל להקנות לאדם בעלות על החפץ. אבל במקרים אחרים מזכירה המשנה שרק אם אנחנו יודעים שהבעל התייאש, אז החפץ נקנה. כיצד נוכל ליישב את ההבדל בין שני משפטים אלו במשנה? המשנה אינה מבדילה בין גניבה לגזילה וניתן להסיק מהשורה הראשונה במשנה שאם לא נדע שהבעלים התייאשו, מניחים שהתייאשו. אם כן, משתנינו וגם ברייתא אחרת סותרות את הבנתו של רבה (במחלוקת בינו לבין עולא) במשנה במסכת כלים כו:ח במחלוקת בין רבי שמעון לחכמים שכל אחד מהם חושב שיש סיבה להבחין בין גניבה לגזילה לעניין ייאוש (כל אחד בצורה אחרת). מובאות תשובות שונות, ביניהן מציגות דעה חדשה של רבי הסובר שדין ייאוש בגניבה הוא כמו בגזילה. האם רבי סבור שגניבה כגזילה כרבי שמעון (שיש ייאוש בגזילה) או כדעת חכמים (שאין ייאוש בגזילה)? שני המקורות שהובאו לפני (משנתנו והברייתא) מובאים כדי לענות על השאלה, אך נדחים. מובא מקור שלישי שבו מוכיח שרבי סבור שלגניבה וגזילה יש דין זהה כגזילה לרבי שמעון ואפשר להניח שהבעל התייאש. המשנה קובעת שאשה וקטן נאמנים להעיד מיהו הבעלים של נחיל דבורים. אך הגמרא מצמצמת את זה למקרה שהסיחו לפי תומם (סיפרו סיפור ותוך כדי אפשר היה להבין מיהו הבעלים, אך לא במקרה שהעידו בבית דין). מתי עוד אפשר להאמין למי שמסיח לפי תומו?

אפומא דחד ולא אמרן אלא חד אבל בתרי לא וחד נמי לא אמרן אלא בדיני דמגיסתא אבל בי דוואר אינהו נמי חד אמומתא שדו ליה

אמר רב אשי כי הוינא בי רב הונא איבעיא לן אדם חשוב דסמכי עליה כבי תרי מפקי ממונא אפומיה ולא איבעי ליה לאסהודי או דלמא כיון דאדם חשוב הוא לא מצי משתמיט להו ומצי לאסהודי תיקו

אמר רב אשי האי בר ישראל דזבין ליה ארעא לגוי אמצרא דבר ישראל חבריה משמתינן ליה מאי טעמא אי נימא משום דינא דבר מצרא והאמר מר זבין מגוי וזבין לגוי ליכא משום דינא דבר מצרא

אלא דאמרינן ליה ארבעית לי אריא אמצראי משמתינן ליה עד דקביל עליה כל אונסא דאתי מחמתיה

מתני׳ נטלו מוכסין את חמורו ונתנו לו חמור אחר נטלו לסטים את כסותו ונתנו לו כסות אחרת הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהן המציל מן הנהר או מן הגייס או מן הלסטין אם נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו וכן נחיל של דבורים אם נתייאשו הרי אלו שלו

אמר רבי יוחנן בן ברוקה נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה ומהלך בתוך שדה חבירו להציל את נחילו ואם הזיק משלם מה שהזיק אבל לא יקוץ את סוכו על מנת ליתן את הדמים רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר אף קוצץ ונותן את הדמים

גמ׳ תנא אם נטל מחזיר לבעלים הראשונים קסבר יאוש כדי לא קני ומעיקרא באיסורא אתא לידיה

ואיכא דאמרי אם בא להחזיר יחזיר לבעלים ראשונים מאי טעמא יאוש כדי קני מיהו אי אמר אי אפשי בממון שאינו שלי מחזיר לבעלים הראשונים

הרי אלו שלו מפני שהבעלים כו׳ אמר רב אשי לא שנו אלא לסטים גוי אבל ליסטים ישראל לא סבר למחר נקיטנא ליה בדינא

מתקיף לה רב יוסף אדרבה איפכא מסתברא גוים דדייני בגיתי לא מייאש ישראל כיון דאמרי מימר מייאש

אלא אי איתמר אסיפא איתמר המציל מן הגוים ומן הלסטים אם נתייאשו הבעלים אין סתמא לא

לא שנו אלא גוי משום דדייני בגיתי אבל לסטים ישראל כיון דאמרי מימר מייאש

תנן התם עורות של בעל הבית מחשבה מטמאתן

ושל עבדן אין מחשבה מטמאתן

של גזלן אין מחשבה מטמאתן ושל גנב מחשבה מטמאתן

רבי שמעון אומר חילוף הדברים של גזלן מחשבה מטמאתן של גנב אין מחשבה מטמאתן לפי שלא נתייאשו הבעלים

אמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע דברי הכל יאוש קני רבה אמר בידוע נמי מחלוקת

אמר ליה אביי לרבה לא תיפלוג עליה דעולא דתנן במתניתין כוותיה לפי שלא נתייאשו הבעלים טעמא דלא נתייאשו הבעלים אבל נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו

אמר ליה אנן לפי שאין יאוש לבעלים מתנינן לה

תנן נטלו מוכסין חמורו כו׳ מני

אי רבנן קשיא גזלן אי רבי שמעון קשיא גנב

בשלמא לעולא דאמר בידוע קני הכא נמי בידוע ודברי הכל

אלא לרבה דאמר בידוע נמי מחלוקת הא מני לא רבנן ולא רבי שמעון בלסטים מזויין ורבי שמעון היא

אי הכי היינו גזלן תרי גווני גזלן

תא שמע הגנב והגזלן והאנס הקדשן הקדש ותרומתן תרומה ומעשרותן מעשר

מני אי רבנן קשיא גזלן אי רבי שמעון קשיא גנב

בשלמא לעולא דאמר בידוע קני הכא נמי בידוע ודברי הכל היא אלא לרבה דאמר בידוע נמי מחלוקת הא מני לא רבנן ולא רבי שמעון

הכא נמי בלסטים מזויין ורבי שמעון היא אי הכי היינו גזלן תרי גווני גזלן

ואי בעית אימא הא מתניתא רבי היא דתניא רבי אמר גנב כגזלן


וקימא לן כגזלן לרבי שמעון

גופא רבי אומר אומר אני גנב כגזלן איבעיא להו כגזלן דרבנן קאמר ולא קני או דלמא כגזלן דרבי שמעון קאמר וקני

תא שמע נטלו מוכסין חמורו וכו׳

מני אי רבנן קשיא גזלן אי רבי שמעון קשיא גנב

אי אמרת בשלמא רבי כגזלן דרבי שמעון קאמר וקני הא מני רבי היא משום הכי קני

אלא אי אמרת כגזלן דרבנן קאמר ולא קני הא מני לא רבי ולא רבי שמעון ולא רבנן

הכא במאי עסקינן בלסטים מזויין ורבי שמעון היא אי הכי היינו גזלן תרי גווני גזלן

תא שמע הגנב והגזלן והאנס הקדשן הקדש ותרומתן תרומה ומעשרותן מעשר

מני אי רבנן קשיא גזלן אי רבי שמעון קשיא גנב

אי אמרת בשלמא גנב כגזלן דרבי שמעון קאמר משום הכי קני אלא אי אמרת גנב כגזלן דרבנן הא מני

בלסטים מזויין ורבי שמעון היא אי הכי היינו גזלן תרי גווני גזלן

אמר ליה רב אשי לרבה תא שמע דמתני רבי לרבי שמעון בריה לא דבר שיש בו אחריות ממש אלא אפילו פרה וחורש בה חמור ומחמר אחריו חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן

טעמא מפני כבוד אביהן הא לאו כבוד אביהן לא שמע מינה רבי גזלן דרבי שמעון קאמר שמע מינה

וכן נחיל של דבורים מאי וכן

הכי קאמר אפילו נחיל של דבורים דקנין דרבנן הוא סלקא דעתך אמינא האי כיון דרבנן בעלמא הוא דקני ליה אפילו סתמא נמי מייאש קא משמע לן אם נתייאשו הבעלים אין אי לא לא

אמר רבי יוחנן בן ברוקה נאמנת אשה וקטן כו׳

אשה וקטן בני עדות נינהו אמר רב יהודה אמר שמואל הכא במאי עסקינן כגון שהיו בעלים מרדפין אחריהם ואשה וקטן מסיחין לפי תומם ואומר מכאן יצא נחיל זה

אמר רב אשי אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד

אמר ליה רבינא לרב אשי ולא והרי נחיל של דבורים מסיח לפי תומו הוא שאני נחיל של דבורים דקנין דרבנן הוא

ודאורייתא לא והאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו ואומר זכורני כשאני תינוק ומורכבני על כתיפו של אבא והוציאוני מבית הספר והפשיטוני את כתנתי והטבילוני לאכול בתרומה לערב

ורבי חנינא מסיים בה הכי וחבירי בדילין ממני והיו קורין אותי יוחנן אוכל חלות והעלהו רבי לכהונה על פיו

בתרומה דרבנן

ואכתי דאורייתא לא והא כי אתא רב דימי אמר רב חנא קרטיגנא ואמרי לה רב אחא קרטיגנא משתעי מעשה בא לפני רבי יהושע בן לוי ואמרי לה מעשה בא לפני רבי בתינוק אחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר אני ואמי נשבינו לבין הגוים יצאתי לשאוב מים דעתי על אמי ללקוט עצים דעתי על אמי

והשיאה רבי על פיו לכהונה

בשבויה הקילו

אבל לא יקוץ את סוכו [וכו׳] תניא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר תנאי בית דין הוא שיהא יורד לתוך שדה של חבירו וקוצץ סוכו של חבירו להציל את נחילו ונוטל דמי סוכו מתוך נחילו של חבירו

ותנאי בית דין הוא שיהא שופך יינו ומציל את דובשנו של חבירו ונוטל דמי יינו מתוך דובשנו של חבירו ותנאי בית דין הוא שיהא מפרק את עציו וטוען פשתנו של חבירו ונוטל דמי עציו מתוך פשתנו של חבירו שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ

מתני׳ המכיר כליו וספריו ביד אחר ויצא לו שם גניבה בעיר ישבע לו לוקח כמה נתן ויטול ואם לאו לאו כל המנו שאני אומר מכרן לאחר ולקחן זה הימנו

גמ׳ וכי יצא לו שם גניבה בעיר מאי הוי ליחוש דילמא זבנינהו והוא ניהו קא מפיק שמא

אמר רב יהודה אמר רב כגון שבאו בני אדם בתוך ביתו ועמד והפגין בלילה ואמר נגנבו כליי כל שכן עילא מצא

רב כהנא מסיים בה משמיה דרב כגון שהיתה מחתרת חתורה בתוך ביתו ובני אדם שלנו בתוך ביתו יצאו ואנבורקראות של כלים על כתפיהם והכל אומרים נגנבו כליו של פלוני

ודלמא כלים הוו ספרים לא הוו אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כגון דקאמרי נמי ספרים

וליחוש דלמא זוטרי וקא טעין רברבי אמר רבי יוסי בר חנינא דקאמרי ספר פלוני ופלוני

ודלמא הוו עתיקי וקא טעין חדתי אמר רב כגון דאמרי הללו כליו של פלוני הללו ספריו של פלוני

ומי אמר רב הכי והאמר רב בא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור מאי טעמא בדמי קננהו

הני מילי דקננהו בבא במחתרת דמעיקרא מסר נפשיה לקטלא אבל הני כיון דלא מסרו נפשייהו לקטלא לא

אמר רבא לא שנו אלא בעל הבית העשוי למכור כליו אבל בעל הבית שאינו עשוי למכור כליו


  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

במחשבה שניה icon (YouTube Thumbnail)

גזל הגוי – במחשבה שניה

במחשבה שניה היא סדרת שיעורי מחשבה על נושאים העולים בדף היומי עם הרבנית יפית קליימר ⁠⁠דף מקורות⁠⁠ בבא קמא קיג מקורות: גזל הגוי   הרמב"ם (הלכות גזלה ואבדה פרק א, הל' א-ב): "כל הגוזל את חברו שווה פרוטה עובר בלא תעשה, שנ' (ויקרא י"ט י"א) לא תגזול… ואסור לגזול כל שהוא דין תורה, אפילו גוי…

בבא קמא קיד

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא קיד

אפומא דחד ולא אמרן אלא חד אבל בתרי לא וחד נמי לא אמרן אלא בדיני דמגיסתא אבל בי דוואר אינהו נמי חד אמומתא שדו ליה

אמר רב אשי כי הוינא בי רב הונא איבעיא לן אדם חשוב דסמכי עליה כבי תרי מפקי ממונא אפומיה ולא איבעי ליה לאסהודי או דלמא כיון דאדם חשוב הוא לא מצי משתמיט להו ומצי לאסהודי תיקו

אמר רב אשי האי בר ישראל דזבין ליה ארעא לגוי אמצרא דבר ישראל חבריה משמתינן ליה מאי טעמא אי נימא משום דינא דבר מצרא והאמר מר זבין מגוי וזבין לגוי ליכא משום דינא דבר מצרא

אלא דאמרינן ליה ארבעית לי אריא אמצראי משמתינן ליה עד דקביל עליה כל אונסא דאתי מחמתיה

מתני׳ נטלו מוכסין את חמורו ונתנו לו חמור אחר נטלו לסטים את כסותו ונתנו לו כסות אחרת הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהן המציל מן הנהר או מן הגייס או מן הלסטין אם נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו וכן נחיל של דבורים אם נתייאשו הרי אלו שלו

אמר רבי יוחנן בן ברוקה נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה ומהלך בתוך שדה חבירו להציל את נחילו ואם הזיק משלם מה שהזיק אבל לא יקוץ את סוכו על מנת ליתן את הדמים רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר אף קוצץ ונותן את הדמים

גמ׳ תנא אם נטל מחזיר לבעלים הראשונים קסבר יאוש כדי לא קני ומעיקרא באיסורא אתא לידיה

ואיכא דאמרי אם בא להחזיר יחזיר לבעלים ראשונים מאי טעמא יאוש כדי קני מיהו אי אמר אי אפשי בממון שאינו שלי מחזיר לבעלים הראשונים

הרי אלו שלו מפני שהבעלים כו׳ אמר רב אשי לא שנו אלא לסטים גוי אבל ליסטים ישראל לא סבר למחר נקיטנא ליה בדינא

מתקיף לה רב יוסף אדרבה איפכא מסתברא גוים דדייני בגיתי לא מייאש ישראל כיון דאמרי מימר מייאש

אלא אי איתמר אסיפא איתמר המציל מן הגוים ומן הלסטים אם נתייאשו הבעלים אין סתמא לא

לא שנו אלא גוי משום דדייני בגיתי אבל לסטים ישראל כיון דאמרי מימר מייאש

תנן התם עורות של בעל הבית מחשבה מטמאתן

ושל עבדן אין מחשבה מטמאתן

של גזלן אין מחשבה מטמאתן ושל גנב מחשבה מטמאתן

רבי שמעון אומר חילוף הדברים של גזלן מחשבה מטמאתן של גנב אין מחשבה מטמאתן לפי שלא נתייאשו הבעלים

אמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע דברי הכל יאוש קני רבה אמר בידוע נמי מחלוקת

אמר ליה אביי לרבה לא תיפלוג עליה דעולא דתנן במתניתין כוותיה לפי שלא נתייאשו הבעלים טעמא דלא נתייאשו הבעלים אבל נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו

אמר ליה אנן לפי שאין יאוש לבעלים מתנינן לה

תנן נטלו מוכסין חמורו כו׳ מני

אי רבנן קשיא גזלן אי רבי שמעון קשיא גנב

בשלמא לעולא דאמר בידוע קני הכא נמי בידוע ודברי הכל

אלא לרבה דאמר בידוע נמי מחלוקת הא מני לא רבנן ולא רבי שמעון בלסטים מזויין ורבי שמעון היא

אי הכי היינו גזלן תרי גווני גזלן

תא שמע הגנב והגזלן והאנס הקדשן הקדש ותרומתן תרומה ומעשרותן מעשר

מני אי רבנן קשיא גזלן אי רבי שמעון קשיא גנב

בשלמא לעולא דאמר בידוע קני הכא נמי בידוע ודברי הכל היא אלא לרבה דאמר בידוע נמי מחלוקת הא מני לא רבנן ולא רבי שמעון

הכא נמי בלסטים מזויין ורבי שמעון היא אי הכי היינו גזלן תרי גווני גזלן

ואי בעית אימא הא מתניתא רבי היא דתניא רבי אמר גנב כגזלן


וקימא לן כגזלן לרבי שמעון

גופא רבי אומר אומר אני גנב כגזלן איבעיא להו כגזלן דרבנן קאמר ולא קני או דלמא כגזלן דרבי שמעון קאמר וקני

תא שמע נטלו מוכסין חמורו וכו׳

מני אי רבנן קשיא גזלן אי רבי שמעון קשיא גנב

אי אמרת בשלמא רבי כגזלן דרבי שמעון קאמר וקני הא מני רבי היא משום הכי קני

אלא אי אמרת כגזלן דרבנן קאמר ולא קני הא מני לא רבי ולא רבי שמעון ולא רבנן

הכא במאי עסקינן בלסטים מזויין ורבי שמעון היא אי הכי היינו גזלן תרי גווני גזלן

תא שמע הגנב והגזלן והאנס הקדשן הקדש ותרומתן תרומה ומעשרותן מעשר

מני אי רבנן קשיא גזלן אי רבי שמעון קשיא גנב

אי אמרת בשלמא גנב כגזלן דרבי שמעון קאמר משום הכי קני אלא אי אמרת גנב כגזלן דרבנן הא מני

בלסטים מזויין ורבי שמעון היא אי הכי היינו גזלן תרי גווני גזלן

אמר ליה רב אשי לרבה תא שמע דמתני רבי לרבי שמעון בריה לא דבר שיש בו אחריות ממש אלא אפילו פרה וחורש בה חמור ומחמר אחריו חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן

טעמא מפני כבוד אביהן הא לאו כבוד אביהן לא שמע מינה רבי גזלן דרבי שמעון קאמר שמע מינה

וכן נחיל של דבורים מאי וכן

הכי קאמר אפילו נחיל של דבורים דקנין דרבנן הוא סלקא דעתך אמינא האי כיון דרבנן בעלמא הוא דקני ליה אפילו סתמא נמי מייאש קא משמע לן אם נתייאשו הבעלים אין אי לא לא

אמר רבי יוחנן בן ברוקה נאמנת אשה וקטן כו׳

אשה וקטן בני עדות נינהו אמר רב יהודה אמר שמואל הכא במאי עסקינן כגון שהיו בעלים מרדפין אחריהם ואשה וקטן מסיחין לפי תומם ואומר מכאן יצא נחיל זה

אמר רב אשי אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד

אמר ליה רבינא לרב אשי ולא והרי נחיל של דבורים מסיח לפי תומו הוא שאני נחיל של דבורים דקנין דרבנן הוא

ודאורייתא לא והאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו ואומר זכורני כשאני תינוק ומורכבני על כתיפו של אבא והוציאוני מבית הספר והפשיטוני את כתנתי והטבילוני לאכול בתרומה לערב

ורבי חנינא מסיים בה הכי וחבירי בדילין ממני והיו קורין אותי יוחנן אוכל חלות והעלהו רבי לכהונה על פיו

בתרומה דרבנן

ואכתי דאורייתא לא והא כי אתא רב דימי אמר רב חנא קרטיגנא ואמרי לה רב אחא קרטיגנא משתעי מעשה בא לפני רבי יהושע בן לוי ואמרי לה מעשה בא לפני רבי בתינוק אחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר אני ואמי נשבינו לבין הגוים יצאתי לשאוב מים דעתי על אמי ללקוט עצים דעתי על אמי

והשיאה רבי על פיו לכהונה

בשבויה הקילו

אבל לא יקוץ את סוכו [וכו׳] תניא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר תנאי בית דין הוא שיהא יורד לתוך שדה של חבירו וקוצץ סוכו של חבירו להציל את נחילו ונוטל דמי סוכו מתוך נחילו של חבירו

ותנאי בית דין הוא שיהא שופך יינו ומציל את דובשנו של חבירו ונוטל דמי יינו מתוך דובשנו של חבירו ותנאי בית דין הוא שיהא מפרק את עציו וטוען פשתנו של חבירו ונוטל דמי עציו מתוך פשתנו של חבירו שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ

מתני׳ המכיר כליו וספריו ביד אחר ויצא לו שם גניבה בעיר ישבע לו לוקח כמה נתן ויטול ואם לאו לאו כל המנו שאני אומר מכרן לאחר ולקחן זה הימנו

גמ׳ וכי יצא לו שם גניבה בעיר מאי הוי ליחוש דילמא זבנינהו והוא ניהו קא מפיק שמא

אמר רב יהודה אמר רב כגון שבאו בני אדם בתוך ביתו ועמד והפגין בלילה ואמר נגנבו כליי כל שכן עילא מצא

רב כהנא מסיים בה משמיה דרב כגון שהיתה מחתרת חתורה בתוך ביתו ובני אדם שלנו בתוך ביתו יצאו ואנבורקראות של כלים על כתפיהם והכל אומרים נגנבו כליו של פלוני

ודלמא כלים הוו ספרים לא הוו אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כגון דקאמרי נמי ספרים

וליחוש דלמא זוטרי וקא טעין רברבי אמר רבי יוסי בר חנינא דקאמרי ספר פלוני ופלוני

ודלמא הוו עתיקי וקא טעין חדתי אמר רב כגון דאמרי הללו כליו של פלוני הללו ספריו של פלוני

ומי אמר רב הכי והאמר רב בא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור מאי טעמא בדמי קננהו

הני מילי דקננהו בבא במחתרת דמעיקרא מסר נפשיה לקטלא אבל הני כיון דלא מסרו נפשייהו לקטלא לא

אמר רבא לא שנו אלא בעל הבית העשוי למכור כליו אבל בעל הבית שאינו עשוי למכור כליו


גלול כלפי מעלה