Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ז באדר א׳ תשפ״ד | 26 פברואר 2024
  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא קטז

השיעור היום עם ד"ר איילת ליבזון.

הדף היום מוקדש ע"י מריל והרולד ססונוביץ לע"נ אמותיהם, מלכה בת חיה אתל ומרדכי וטובי רייזל בת רחל וצבי.

בית שמאי ובית הלל חלוקים בשאלה האם אפשר להחזיק בבית יין של תרומה טמאה כדי שישמש לאורך זמן ליצירת ריח טוב בבית (זילוף) או שצריך לדאוג שהוא עלול לגרום לעבירה שכן אפשר לשכוח שהיין טמא ועלול לשתות אותו (חוששים לתקלה או לא). רבי ישמעאל ברבי יוסי מציע גישת פשרה, אולם אחרים לא אהבו את ההצעה. לפי המשנה, אם מטפטף דבש מכלי ובעל הדבש מבטיח לבעל היין שאם ישפוך את היין, בעל הדבש יפצה אותו על אובדן היין, אז בעל הדבש חייב לשלם כפי שהבטיח. הגמרא מקשה שמברייתא אחרת נראה שאפשר לטעון "לא באמת התכוונתי למה שאמרתי, משטה אני בך". איך נפתר הקושי? למה המשנה מביאה לא רק מארזמקרה של דבש/יין אלא גם עם שני אנשים שלכל אחד יש חמור (האחד שווה יותר מהשני) שנסחף בנהר ואחד מבקש מהשני להציל את שלו במקום להציל את החמור של עצמו? נשאלות שתי שאלות אחרות על מקרה החמור. מה אם אחד יציל את חמור השני והבטיחו לו פיצוי על החמור של עצמו אבל אז החמור שלו יוצא מהנהר – האם הם עדיין מקבלים פיצוי כפי שהובטח? מה אם מישהו מנסה להציל את החמור אך לא מצליח להצילו? התוספתא בבבא מציעא ז:ז מובאת שבה יש כמה מקרים של חלוקת הוצאות לקבוצת אנשים שנוסעת יחד אם למשל באים שודדים או אם הם צריכים לשכור מורה דרך. מהם הקריטריונים המשמשים לקביעת שיטת החלוקה? התוספתא ממשיכה עם מקרה של אנשים על ספינה שמתחילה לטבוע – איך קובעים כמה צריך כל אדם לזרוק מהסירה כדי להציל את עצמו? אם אדם גונב שדה ואז נותן אותה לבריונים שבאים לתפוס רכוש, האם הגנב צריך להחזיר את שווי השדה לנגזל או האם הוא יכול לומר לבעלים "הרי שלך לפניך" כלומר, לך תביא אותה מהבריונים? במה זה תלוי?

תשפך הכל ובית הלל אומרים תעשה זילוף אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי אני אכריע בבית תעשה זילוף ובשדה תשפך הכל

איכא דאמרי בישן תעשה זילוף ובחדש תשפך הכל אמרו לו אין הכרעה שלישית מכרעת

אם אמר לו אציל את שלך וכו׳ אמאי ונימא ליה משטה אני בך

מי לא תניא הרי שהיה בורח מבית האסורין והיתה מעבורת לפניו אמר לו טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו אלמא אמר ליה משטה אני בך הכא נמי לימא ליה משטה אני בך

הא לא דמי אלא לסיפא ואם אמר לו טול דינר זה בשכרך והעבירני נותן לו שכרו משלם

מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רמי בר חמא בצייד השולה דגים מן הים ואמר ליה אפסדתני כוורי בזוזא

שטף נהר חמורו וחמור חבירו שלו יפה מנה וכו׳ וצריכא דאי אשמעינן קמייתא התם הוא דכי פירש יהיב ליה דמי כוליה משום דבידים קא פסיד אבל הכא דממילא נימא אין לו אלא שכרו

ואי אשמעינן סיפא הכא הוא דבסתמא אין לו אלא שכרו משום דממילא אבל התם דבידים אימא אפילו בסתמא יהיב ליה דמי כולה צריכא

בעא מיניה רב כהנא מרב ירד להציל ועלה שלו מאליו מהו אמר ליה משמיא רחימו עליה

כי הא דרב ספרא הוה קא אזיל בשיירתא לוינהו ההוא ארי כל לילא קא שדר ליה חמרא דחד מינייהו וקא אכיל כי מטא זמניה דרב ספרא שדר ליה חמרא ולא אכליה קדים רב ספרא וזכה ביה

אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא למה ליה למיזכי ביה נהי דכי אפקריה אדעתא דאריה אפקריה אדעתא דכולי עלמא לא אפקריה אמר ליה רב ספרא לרווחא דמילתא הוא דעבד

בעא מיניה רב מרבי ירד להציל ולא הציל מהו אמר לו וזו שאילה אין לו אלא שכרו

איתיביה השוכר את הפועל


להביא כרוב ודורמסקנין לחולה והלך ומצאו שמת או שהבריא נותן לו שכרו משלם

אמר ליה מי דמי התם עביד שליח שליחותיה הכא לא עביד שליח שליחותיה

תנו רבנן שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לטורפה מחשבין לפי ממון ואין מחשבין לפי נפשות

ואם שכרו תייר ההולך לפניהם מחשבין אף לפי נפשות ולא ישנו ממנהג החמרין

רשאין החמרין להתנות שכל מי שיאבד לו חמורו יעמיד לו חמור אחר בכוסיא אין מעמידין שלא בכוסיא מעמידין לו ואם אמר תנו לי ואני אשמור אין שומעין לו

פשיטא לא צריכא דאית ליה חמרא אחרינא מהו דתימא הא קא מינטר ליה קא משמע לן שאני נטירותא דחד מנטירותא דבי תרי

תנו רבנן ספינה שהיתה מהלכת בים עמד עליה נחשול לטובעה והקילו ממשאה מחשבין לפי משאוי ואין מחשבין לפי ממון ולא ישנו ממנהג הספנים

ורשאין הספנים להתנות שכל מי שאבדה לו ספינה יעמיד לו ספינה אחרת אבדה לו בכוסיא אין מעמידין שלא בכוסיא מעמידין לו ואי פירש למקום שאין הספינות הולכין אין מעמידין

פשיטא לא צריכא דבניסן מרחקי חד אשלא ובתשרי מרחקי תרי אשלי וקא אזיל ביומי ניסן למקום תשרי מהו דתימא דוושיה נקיט ואזיל קא משמע לן

תנו רבנן שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד גייס וטרפה ועמד אחד מהן והציל הציל לאמצע ואם אמר אני אציל לעצמי הציל לעצמו

היכי דמי אי דיכול להציל אפילו סיפא נמי לאמצע ואי דלא יכול להציל אפילו רישא נמי לעצמו

אמר רמי בר חמא הכא בשותפין עסקינן וכגון זה שותף חולק שלא לדעת חבירו אמר פליג לא אמר לא פליג

רבא אמר הכא בפועלין עסקינן וכרב דאמר רב פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום

וכמה דלא הדר ביה כברשותיה דבעל הבית דמי וכי הדר ביה טעמא אחרינא הוא דכתיב כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים

רב אשי אמר כשיכול להציל על ידי הדחק גלי דעתיה לעצמו לא גלי דעתיה לאמצע

מתני׳ הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מסיקין אם מכת מדינה היא אומר לו הרי שלך לפניך אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר

גמ׳ אמר רב נחמן בר יצחק מאן דתני מסיקין לא משתבש ומאן דתני מציקין לא משתבש מאן דתני מציקין לא משתבש דכתיב במצור ובמצוק

ומאן דתני מסיקין לא משתבש דכתיב יירש הצלצל ומתרגמינן יחסניניה סקאה

אם מחמת הגזלן חייב היכי דמי אילימא דאנסוה לארעא דידיה ולא אנסוה כולי ארעתא הא מרישא שמעת מינה אם מכת מדינה היא כו׳ אי לא לא

לא צריכא דאחוי אחוויי לישנא אחרינא הכא במאי עסקינן כגון דאנסוה גויים ואמרי ליה אחויי ארעתיה ואחוי ההוא בהדייהו

ההוא גברא דאחוי אכריא דחטי דבי ריש גלותא אתא לקמיה דרב נחמן חייביה רב נחמן לשלומי יתיב רב יוסף אחוריה דרב הונא בר חייא ויתיב רב הונא בר חייא קמיה דרב נחמן אמר ליה רב הונא בר חייא לרב נחמן דינא או קנסא

אמר ליה מתניתין היא דתנן אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה ואוקימנא דאחוי אחוויי בתר דנפק אמר ליה רב יוסף לרב הונא בר חייא מאי נפקא לך מיניה


  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא קמא קטז

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא קטז

תשפך הכל ובית הלל אומרים תעשה זילוף אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי אני אכריע בבית תעשה זילוף ובשדה תשפך הכל

איכא דאמרי בישן תעשה זילוף ובחדש תשפך הכל אמרו לו אין הכרעה שלישית מכרעת

אם אמר לו אציל את שלך וכו׳ אמאי ונימא ליה משטה אני בך

מי לא תניא הרי שהיה בורח מבית האסורין והיתה מעבורת לפניו אמר לו טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו אלמא אמר ליה משטה אני בך הכא נמי לימא ליה משטה אני בך

הא לא דמי אלא לסיפא ואם אמר לו טול דינר זה בשכרך והעבירני נותן לו שכרו משלם

מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רמי בר חמא בצייד השולה דגים מן הים ואמר ליה אפסדתני כוורי בזוזא

שטף נהר חמורו וחמור חבירו שלו יפה מנה וכו׳ וצריכא דאי אשמעינן קמייתא התם הוא דכי פירש יהיב ליה דמי כוליה משום דבידים קא פסיד אבל הכא דממילא נימא אין לו אלא שכרו

ואי אשמעינן סיפא הכא הוא דבסתמא אין לו אלא שכרו משום דממילא אבל התם דבידים אימא אפילו בסתמא יהיב ליה דמי כולה צריכא

בעא מיניה רב כהנא מרב ירד להציל ועלה שלו מאליו מהו אמר ליה משמיא רחימו עליה

כי הא דרב ספרא הוה קא אזיל בשיירתא לוינהו ההוא ארי כל לילא קא שדר ליה חמרא דחד מינייהו וקא אכיל כי מטא זמניה דרב ספרא שדר ליה חמרא ולא אכליה קדים רב ספרא וזכה ביה

אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא למה ליה למיזכי ביה נהי דכי אפקריה אדעתא דאריה אפקריה אדעתא דכולי עלמא לא אפקריה אמר ליה רב ספרא לרווחא דמילתא הוא דעבד

בעא מיניה רב מרבי ירד להציל ולא הציל מהו אמר לו וזו שאילה אין לו אלא שכרו

איתיביה השוכר את הפועל


להביא כרוב ודורמסקנין לחולה והלך ומצאו שמת או שהבריא נותן לו שכרו משלם

אמר ליה מי דמי התם עביד שליח שליחותיה הכא לא עביד שליח שליחותיה

תנו רבנן שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לטורפה מחשבין לפי ממון ואין מחשבין לפי נפשות

ואם שכרו תייר ההולך לפניהם מחשבין אף לפי נפשות ולא ישנו ממנהג החמרין

רשאין החמרין להתנות שכל מי שיאבד לו חמורו יעמיד לו חמור אחר בכוסיא אין מעמידין שלא בכוסיא מעמידין לו ואם אמר תנו לי ואני אשמור אין שומעין לו

פשיטא לא צריכא דאית ליה חמרא אחרינא מהו דתימא הא קא מינטר ליה קא משמע לן שאני נטירותא דחד מנטירותא דבי תרי

תנו רבנן ספינה שהיתה מהלכת בים עמד עליה נחשול לטובעה והקילו ממשאה מחשבין לפי משאוי ואין מחשבין לפי ממון ולא ישנו ממנהג הספנים

ורשאין הספנים להתנות שכל מי שאבדה לו ספינה יעמיד לו ספינה אחרת אבדה לו בכוסיא אין מעמידין שלא בכוסיא מעמידין לו ואי פירש למקום שאין הספינות הולכין אין מעמידין

פשיטא לא צריכא דבניסן מרחקי חד אשלא ובתשרי מרחקי תרי אשלי וקא אזיל ביומי ניסן למקום תשרי מהו דתימא דוושיה נקיט ואזיל קא משמע לן

תנו רבנן שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד גייס וטרפה ועמד אחד מהן והציל הציל לאמצע ואם אמר אני אציל לעצמי הציל לעצמו

היכי דמי אי דיכול להציל אפילו סיפא נמי לאמצע ואי דלא יכול להציל אפילו רישא נמי לעצמו

אמר רמי בר חמא הכא בשותפין עסקינן וכגון זה שותף חולק שלא לדעת חבירו אמר פליג לא אמר לא פליג

רבא אמר הכא בפועלין עסקינן וכרב דאמר רב פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום

וכמה דלא הדר ביה כברשותיה דבעל הבית דמי וכי הדר ביה טעמא אחרינא הוא דכתיב כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים

רב אשי אמר כשיכול להציל על ידי הדחק גלי דעתיה לעצמו לא גלי דעתיה לאמצע

מתני׳ הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מסיקין אם מכת מדינה היא אומר לו הרי שלך לפניך אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר

גמ׳ אמר רב נחמן בר יצחק מאן דתני מסיקין לא משתבש ומאן דתני מציקין לא משתבש מאן דתני מציקין לא משתבש דכתיב במצור ובמצוק

ומאן דתני מסיקין לא משתבש דכתיב יירש הצלצל ומתרגמינן יחסניניה סקאה

אם מחמת הגזלן חייב היכי דמי אילימא דאנסוה לארעא דידיה ולא אנסוה כולי ארעתא הא מרישא שמעת מינה אם מכת מדינה היא כו׳ אי לא לא

לא צריכא דאחוי אחוויי לישנא אחרינא הכא במאי עסקינן כגון דאנסוה גויים ואמרי ליה אחויי ארעתיה ואחוי ההוא בהדייהו

ההוא גברא דאחוי אכריא דחטי דבי ריש גלותא אתא לקמיה דרב נחמן חייביה רב נחמן לשלומי יתיב רב יוסף אחוריה דרב הונא בר חייא ויתיב רב הונא בר חייא קמיה דרב נחמן אמר ליה רב הונא בר חייא לרב נחמן דינא או קנסא

אמר ליה מתניתין היא דתנן אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה ואוקימנא דאחוי אחוויי בתר דנפק אמר ליה רב יוסף לרב הונא בר חייא מאי נפקא לך מיניה


גלול כלפי מעלה