Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ׳ באדר א׳ תשפ״ד | 29 פברואר 2024
  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא קיט

הדף היום מוקדש ע"י ליסה לו לכבוד דויד דנקר וכל החיילים של חטיבה 55 המגנים עלינו.

הדף היום מוקדש ע"י סוזן וישנר לע"נ הוריה יהודה גדליה בן סנדר חיים ופרל ורבקה רחל בת נחמן יאיר ומנוחה ביילא.

מתוארים מצבים שונים שבהם יש חשש שהמוכר מוכר חפצים גנובים ולכן אסור לרכוש אותם. באילו מקרים/נסיבות אנחנו חושדים/לא חושדים? מאיפה לומדים שמי שגונב נחשב כאילו נטל נפשו של הנגזל. אם בעל הבית מביא חומר לאומן או פועל ליצור משהו, אילו שיריים מותר לעובד/אומן לשמור לעצמו ואיזה הוא צריך להחזיר לבעלים. במה תלויים דינים אלו? בתיאור מקרים אלו, סוף המסכת מרמזת לנו שכל אדם, במצבים יומיומיים רגילים, יכול אפילו שלא במכוון להפוך לגנב ועד כמה חשוב להיזהר בחפצים של אחרים.

להאזנה לסיום:

לצפייה בסיום: 

מדאמר בכל מקום שמע מינה אסיפא קאי ולקולא שמע מינה

ולא משומרי פירות כו׳ רב זבין שבישתא מאריסא אמר ליה אביי והא תנן ולא משומרי פירות עצים ופירות אמר ליה הני מילי בשומר דלית ליה בגופא דארעא מידי אבל אריס דאית ליה בגוויה אימא מדנפשיה קא מזבין

תנו רבנן שומרי פירות לוקחין מהן כשהן יושבין ומוכרין והסלין לפניהם וטורטני לפניהם וכולן שאמרו הטמן אסור לוקחין מהן מפתח הגינה אבל לא מאחורי הגינה

איתמר גזלן מאימת מותר לקנות הימנו רב אמר עד שתהא רוב משלו ושמואל אמר אפילו מיעוט שלו

אורי ליה רב יהודה לאדא דיילא כדברי האומר אפילו מיעוט שלו

ממון מסור רב הונא ורב יהודה חד אמר מותר לאבדו ביד וחד אמר אסור לאבדו ביד

מאן דאמר מותר לאבדו ביד לא יהא ממונו חמור מגופו ומאן דאמר אסור לאבדו דלמא הוה ליה זרעא מעליא וכתיב יכין רשע וצדיק ילבש

רב חסדא הוה ליה ההוא אריסא דהוה תקיל ויהיב תקיל ושקיל סלקיה קרא אנפשיה וצפון לצדיק חיל חוטא

כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו רב הונא ורב חסדא חד אמר נפשו דנגזל וחד אמר נפשו של גזלן

מאן דאמר נפשו של נגזל דכתיב כן ארחות כל בצע בצע את נפש בעליו יקח מאן דאמר נפשו של גזלן דכתיב אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה׳ יריב ריבם וקבע את קבעיהם נפש

ואידך נמי הכתיב נפש בעליו יקח מאי בעליו בעליו דהשתא

ואידך נמי הכתיב וקבע את קבעיהם נפש מה טעם קאמר מה טעם וקבע את קבעיהם משום דקבעי נפש

אמר רבי יוחנן כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו שנאמר כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח ואומר ואכל קצירך ולחמך בניך ובנותיך

ואומר מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם ואומר אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבענים

מאי ואומר וכי תימא נפש דידיה אבל נפש בניו ובנותיו לא תא שמע בשר בניו ובנותיו

וכי תימא הני מילי היכא דלא יהיב דמי אבל היכא דיהיב דמי לא תא שמע מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי (בארצכם) [בארצם]

וכי תימא הני מילי היכא דקעביד בידים אבל גרמא לא תא שמע אל שאול ואל בית הדמים [על] אשר המית את הגבענים וכי היכן מצינו שהרג שאול את הגבעונים אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להן מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן

אבל לוקחין מן הנשים תנו רבנן לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל אבל לא יינות ושמנים וסלתות ולא מן העבדים ולא מן התינוקות אבא שאול אומר מוכרת אשה בארבעה וחמשה דינר כדי לעשות כפה לראשה וכולן שאמרו להטמין אסור

גבאי צדקה לוקחין מהן דבר מועט אבל לא דבר מרובה

והבדדין לוקחין מהן זתים במידה ושמן במידה אבל לא זיתים במועט ושמן במועט רבן שמעון בן גמליאל אומר לוקחין מנשים זיתים במועט בגליל העליון שפעמים אדם בוש למכור על פתח ביתו ונותן לאשתו ומוכרת

רבינא איקלע לבי מחוזא אתו נשי דבי מחוזא רמו קמיה כבלי ושירי קביל מינייהו אמר ליה רבה תוספאה לרבינא והתניא גבאי צדקה מקבלין מהן דבר מועט אבל לא דבר מרובה אמר ליה הני לבני מחוזא דבר מועט נינהו

מתני׳ מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו והסורק מוציא הרי אלו של בעל הבית כובס נוטל שלשה חוטין והן שלו יתר מכן הרי אלו של בעל הבית אם היה שחור על גבי הלבן נוטל את הכל והן שלו

החייט ששייר את החוט כדי לתפור בו ומטלית שהיא שלש על שלש הרי אלו של בעל הבית מה שהחרש מוציא במעצד הרי אלו שלו ובכשיל של בעל הבית ואם היה עושה אצל בעל הבית אף הנסרים של בעל הבית

גמ׳ תנו רבנן לוקחין מוכין מן הכובס מפני שהן שלו הכובס נוטל שני חוטין העליונים והן שלו


ולא יטיל בו יותר משלשה חובין ולא יסרוק הבגד לשתיו אלא לערבו ומשויהו לארכו אבל לא לרחבו ואם בא להשוותו עד טפח רשאי

אמר מר שני חוטין והאנן תנן שלש לא קשיא הא באלימי והא בקטיני

ולא יסרוק הבגד לשתיו אלא לערבו והתניא איפכא לא קשיא הא בגלימא הא בסרבלא

ולא יטיל בו יותר משלשה חובין בעי רבי ירמיה אמטויי ואתויי חד או דלמא אמטויי ואתויי תרי תיקו

ומשויהו לארכו אבל לא לרחבו והתניא איפכא לא קשיא הא בגלימא הא בהמיוני

תנו רבנן אין לוקחין מן הסורק מוכין מפני שאינו שלו ובמקום שנהגו להיות שלו לוקחין ובכל מקום לוקחין מהן כר מלא מוכין וכסת מלאה מוכין מאי טעמא קננהו בשינוי

תנו רבנן אין לוקחין מגרדי לא אירין ולא נירין ולא פונקלין ולא שיורי פקיעות

אבל לוקחין מהן בגד מנומר ערב ושתי טווי ואריג

אמרי השתא טווי שקלי ארוג מבעיא מאי אריג תיכי

תנו רבנן אין לוקחין מן הצבע לא אותות ולא דוגמות ולא תלושים של צמר אבל לוקחין מהן בגד צבוע טווי בגדים השתא טווי שקיל בגדים מיבעיא מאי בגדים נמטי

תנו רבנן הנותן עורות לעבדן הקיצועין והתלושין הרי אלו של בעל הבית והעולה ומשטף במים הרי אלו שלו

אם היה שחור [וכו׳] אמר רב יהודה קצרא שמיה וקצרא שקיל ליה אמר רב יהודה הכל עולין למנין תכלת ויצחק ברי קפיד עלייהו

החייט ששייר (מן) [את] החוט כו׳ וכמה לתפור אמר רב אסי מלא מחט חוץ למחט איבעיא להו מלא מחט וחוץ למחט כמלא מחט או דלמא מלא מחט וחוץ למחט משהו

תא שמע דתניא החייט ששייר את החוט פחות מכדי לתפור בו ומטלית שהיא פחותה משלש על שלש בזמן שבעל הבית מקפיד עליהן הרי אלו של בעל הבית אין בעל הבית מקפיד עליהן הרי אלו שלו

אי אמרת בשלמא מלא מחט וחוץ למחט כמלא מחט פחות מכאן חזי לסיכתא אלא אי אמרת מלא מחט וחוץ למחט משהו פחות מכאן למאי חזי

אלא שמע מינה מלא מחט וחוץ למחט כמלא מחט שמע מינה

מה שהחרש כו׳ ורמינהי מה שהחרש מוציא במעצד והנפסק במגירה הרי אלו של בעל הבית והיוצא מתחת מקדח ומתחת רהיטני והנגרר במגירה הרי אלו שלו

אמר רבא באתרא דתנא דידן איכא תרתי חציני לרבתי קרי לה כשיל ולזוטרתי קרי לה מעצד באתרא דתנא ברא חד הוא דאיכא וקרו לה מעצד

ואם היה עושה אצל כו׳ תנו רבנן מסתתי אבנים אין בהם משום גזל מפסגי אילנות מפסגי גפנים מנקפי היגי מנכשי זרעים ועודרי ירקות בזמן שבעל הבית מקפיד עליהם יש בהן משום גזל אין בעל הבית מקפיד עליהן הרי אלו שלו

אמר רב יהודה כשות וחזיז אין בהם משום גזל באתרא דקפדי יש בהן משום גזל אמר רבינא ומתא מחסיא אתרא דקפדי הוא

הדרן עלך הגוזל בתרא וסליקא לה מסכת בבא קמא


  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

נורית ממליה סיום מסכת בבא קמא

הפער בין דיני נזיקין בחוק הישראלי לבבא קמא – נורית ממליה

מתוך סיום מסכת בבא קמא לצייה בסיום המלא: סיום מסכת בבא קמא  

סיום מסכת בבא קמא האם ניתן לאמוד כמה בן אדם שווה

האם ניתן לאמוד כמה בן אדם שווה?

האם ניתן לאמוד כמה בן אדם שווה? עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס) מתוך סיום בבא קמא מקורות להאזנה: לצפייה: לצייה בסיום המלא: סיום מסכת בבא קמא

סיום מסכת בבא קמא (YOUTUBE)

סיום מסכת בבא קמא

מזל טוב לכל מסיימות ומסיימי מסכת בבא קמא! עלו והצליחו! סיום מסכת בבא קמא: סוף דף קיט וסיום עם הרבנית מישל פרבר האם ניתן לאמוד כמה בן אדם שווה? עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס) הפער בין דיני נזיקין בחוק הישראלי לבבא קמא עם נורית ממליה למען הצלחת חיילינו, להחזרת השבויים בשלום, לע"נ הנופלים ולרפואה שלמה…

בבא קמא קיט

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא קיט

מדאמר בכל מקום שמע מינה אסיפא קאי ולקולא שמע מינה

ולא משומרי פירות כו׳ רב זבין שבישתא מאריסא אמר ליה אביי והא תנן ולא משומרי פירות עצים ופירות אמר ליה הני מילי בשומר דלית ליה בגופא דארעא מידי אבל אריס דאית ליה בגוויה אימא מדנפשיה קא מזבין

תנו רבנן שומרי פירות לוקחין מהן כשהן יושבין ומוכרין והסלין לפניהם וטורטני לפניהם וכולן שאמרו הטמן אסור לוקחין מהן מפתח הגינה אבל לא מאחורי הגינה

איתמר גזלן מאימת מותר לקנות הימנו רב אמר עד שתהא רוב משלו ושמואל אמר אפילו מיעוט שלו

אורי ליה רב יהודה לאדא דיילא כדברי האומר אפילו מיעוט שלו

ממון מסור רב הונא ורב יהודה חד אמר מותר לאבדו ביד וחד אמר אסור לאבדו ביד

מאן דאמר מותר לאבדו ביד לא יהא ממונו חמור מגופו ומאן דאמר אסור לאבדו דלמא הוה ליה זרעא מעליא וכתיב יכין רשע וצדיק ילבש

רב חסדא הוה ליה ההוא אריסא דהוה תקיל ויהיב תקיל ושקיל סלקיה קרא אנפשיה וצפון לצדיק חיל חוטא

כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו רב הונא ורב חסדא חד אמר נפשו דנגזל וחד אמר נפשו של גזלן

מאן דאמר נפשו של נגזל דכתיב כן ארחות כל בצע בצע את נפש בעליו יקח מאן דאמר נפשו של גזלן דכתיב אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה׳ יריב ריבם וקבע את קבעיהם נפש

ואידך נמי הכתיב נפש בעליו יקח מאי בעליו בעליו דהשתא

ואידך נמי הכתיב וקבע את קבעיהם נפש מה טעם קאמר מה טעם וקבע את קבעיהם משום דקבעי נפש

אמר רבי יוחנן כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו שנאמר כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח ואומר ואכל קצירך ולחמך בניך ובנותיך

ואומר מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם ואומר אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבענים

מאי ואומר וכי תימא נפש דידיה אבל נפש בניו ובנותיו לא תא שמע בשר בניו ובנותיו

וכי תימא הני מילי היכא דלא יהיב דמי אבל היכא דיהיב דמי לא תא שמע מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי (בארצכם) [בארצם]

וכי תימא הני מילי היכא דקעביד בידים אבל גרמא לא תא שמע אל שאול ואל בית הדמים [על] אשר המית את הגבענים וכי היכן מצינו שהרג שאול את הגבעונים אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להן מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן

אבל לוקחין מן הנשים תנו רבנן לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל אבל לא יינות ושמנים וסלתות ולא מן העבדים ולא מן התינוקות אבא שאול אומר מוכרת אשה בארבעה וחמשה דינר כדי לעשות כפה לראשה וכולן שאמרו להטמין אסור

גבאי צדקה לוקחין מהן דבר מועט אבל לא דבר מרובה

והבדדין לוקחין מהן זתים במידה ושמן במידה אבל לא זיתים במועט ושמן במועט רבן שמעון בן גמליאל אומר לוקחין מנשים זיתים במועט בגליל העליון שפעמים אדם בוש למכור על פתח ביתו ונותן לאשתו ומוכרת

רבינא איקלע לבי מחוזא אתו נשי דבי מחוזא רמו קמיה כבלי ושירי קביל מינייהו אמר ליה רבה תוספאה לרבינא והתניא גבאי צדקה מקבלין מהן דבר מועט אבל לא דבר מרובה אמר ליה הני לבני מחוזא דבר מועט נינהו

מתני׳ מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו והסורק מוציא הרי אלו של בעל הבית כובס נוטל שלשה חוטין והן שלו יתר מכן הרי אלו של בעל הבית אם היה שחור על גבי הלבן נוטל את הכל והן שלו

החייט ששייר את החוט כדי לתפור בו ומטלית שהיא שלש על שלש הרי אלו של בעל הבית מה שהחרש מוציא במעצד הרי אלו שלו ובכשיל של בעל הבית ואם היה עושה אצל בעל הבית אף הנסרים של בעל הבית

גמ׳ תנו רבנן לוקחין מוכין מן הכובס מפני שהן שלו הכובס נוטל שני חוטין העליונים והן שלו


ולא יטיל בו יותר משלשה חובין ולא יסרוק הבגד לשתיו אלא לערבו ומשויהו לארכו אבל לא לרחבו ואם בא להשוותו עד טפח רשאי

אמר מר שני חוטין והאנן תנן שלש לא קשיא הא באלימי והא בקטיני

ולא יסרוק הבגד לשתיו אלא לערבו והתניא איפכא לא קשיא הא בגלימא הא בסרבלא

ולא יטיל בו יותר משלשה חובין בעי רבי ירמיה אמטויי ואתויי חד או דלמא אמטויי ואתויי תרי תיקו

ומשויהו לארכו אבל לא לרחבו והתניא איפכא לא קשיא הא בגלימא הא בהמיוני

תנו רבנן אין לוקחין מן הסורק מוכין מפני שאינו שלו ובמקום שנהגו להיות שלו לוקחין ובכל מקום לוקחין מהן כר מלא מוכין וכסת מלאה מוכין מאי טעמא קננהו בשינוי

תנו רבנן אין לוקחין מגרדי לא אירין ולא נירין ולא פונקלין ולא שיורי פקיעות

אבל לוקחין מהן בגד מנומר ערב ושתי טווי ואריג

אמרי השתא טווי שקלי ארוג מבעיא מאי אריג תיכי

תנו רבנן אין לוקחין מן הצבע לא אותות ולא דוגמות ולא תלושים של צמר אבל לוקחין מהן בגד צבוע טווי בגדים השתא טווי שקיל בגדים מיבעיא מאי בגדים נמטי

תנו רבנן הנותן עורות לעבדן הקיצועין והתלושין הרי אלו של בעל הבית והעולה ומשטף במים הרי אלו שלו

אם היה שחור [וכו׳] אמר רב יהודה קצרא שמיה וקצרא שקיל ליה אמר רב יהודה הכל עולין למנין תכלת ויצחק ברי קפיד עלייהו

החייט ששייר (מן) [את] החוט כו׳ וכמה לתפור אמר רב אסי מלא מחט חוץ למחט איבעיא להו מלא מחט וחוץ למחט כמלא מחט או דלמא מלא מחט וחוץ למחט משהו

תא שמע דתניא החייט ששייר את החוט פחות מכדי לתפור בו ומטלית שהיא פחותה משלש על שלש בזמן שבעל הבית מקפיד עליהן הרי אלו של בעל הבית אין בעל הבית מקפיד עליהן הרי אלו שלו

אי אמרת בשלמא מלא מחט וחוץ למחט כמלא מחט פחות מכאן חזי לסיכתא אלא אי אמרת מלא מחט וחוץ למחט משהו פחות מכאן למאי חזי

אלא שמע מינה מלא מחט וחוץ למחט כמלא מחט שמע מינה

מה שהחרש כו׳ ורמינהי מה שהחרש מוציא במעצד והנפסק במגירה הרי אלו של בעל הבית והיוצא מתחת מקדח ומתחת רהיטני והנגרר במגירה הרי אלו שלו

אמר רבא באתרא דתנא דידן איכא תרתי חציני לרבתי קרי לה כשיל ולזוטרתי קרי לה מעצד באתרא דתנא ברא חד הוא דאיכא וקרו לה מעצד

ואם היה עושה אצל כו׳ תנו רבנן מסתתי אבנים אין בהם משום גזל מפסגי אילנות מפסגי גפנים מנקפי היגי מנכשי זרעים ועודרי ירקות בזמן שבעל הבית מקפיד עליהם יש בהן משום גזל אין בעל הבית מקפיד עליהן הרי אלו שלו

אמר רב יהודה כשות וחזיז אין בהם משום גזל באתרא דקפדי יש בהן משום גזל אמר רבינא ומתא מחסיא אתרא דקפדי הוא

הדרן עלך הגוזל בתרא וסליקא לה מסכת בבא קמא


גלול כלפי מעלה