Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ט״ז בכסלו תשפ״ד | 29 נובמבר 2023
  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא כז

הדף היום מוקדש ע"י רות לאה כהנא לכבוד בעלה דויד שתורם כליה הבוקר. מאחלים לו ולנתרם רפואה שלמה ומהירה. 

הדף היום מוקדש ע"י רון ושירה קרבס לע"נ סבה, יצחק לייב בן דוד בר הכהן ומלכה.

אם מישהו זורק כלי מהחלון ובדרכו למטה, מישהו שובר אותו במקל, מי אחראי? מה אם זה היה ילד שנזרק? מה אם שור נוגח אותו בדרך למטה ולא אדם? אם מישהו נופל מהגג על מישהו אחר והזיקו, האחריות תלויה באם האדם נפל מרוח מצויה או מרוח שאינה מצויה וזה ישפיע על מה חייב לשלם. איזה סוג של כוונה נדרשת כדי לקיים את מצוות ייבום? למרות שאנשים תמיד אחראים למעשיהם (אדם מועד לעולם), יש ויכוח בין הפירושים האם יש או אין פטור למצב שהיה אונס גמור. המשנה קובעת שאם מישהו השאיר כד ברשות הרבים ומישהו אחד נתקל בה ושוברו, מי ששבר פטור. אם האדם נפגע מכך כשנתקל ושבר, בעל הכד אחראי לתשלום נזק. ראשית, הגמרא מפקפקת בלשון המשנה – תחילה השתמשה במונח כד ואז עברה לחבית. מה אפשר להפיק מזה? הרבנים מתקשים להבין מדוע מי ששבר אותו אינו אחראי לשבירת כד של מישהו אחר – הרי אדם מועד לעולם! ניתנות ארבע תשובות ולתשובות אלו יש השלכות חשובות בהבנת מתי יישא באחריות. האם אפשר לקחת את החוק לידיים? באילו נסיבות?

פטורין רבי יהודה בן בתירא אומר בזה אחר זה האחרון חייב מפני שקירב מיתתו

בא שור וקבלו בקרניו פלוגתא דרבי ישמעאל בנו של יוחנן בן ברוקא ורבנן דתניא ונתן פדין נפשו דמי ניזק רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר דמי מזיק

ואמר רבה נפל מראש הגג ונתקע באשה חייב בארבעה דברים וביבמתו לא קנה

חייב בנזק בצער בריפוי בשבת אבל בשת לא דתנן אינו חייב על הבשת עד שיהא מתכוין

ואמר רבה נפל מראש הגג ברוח שאינה מצויה והזיק ובייש חייב על הנזק ופטור בארבעה דברים ברוח מצויה והזיק ובייש חייב בארבעה דברים ופטור על הבשת ואם נתהפך חייב אף על הבשת

דתניא ממשמע שנאמר ושלחה ידה איני יודע שהחזיקה מה תלמוד לומר והחזיקה לומר לך כיון שנתכוין להזיק אף על פי שלא נתכוין לבייש

ואמר רבה הניח לו גחלת על לבו ומת פטור על בגדו ונשרף חייב

אמר רבא תרוייהו תננהי על לבו דתנן כבש עליו לתוך האור או לתוך המים ואינו יכול לעלות משם ומת חייב דחפו לתוך האור או לתוך המים ויכול לעלות משם ומת פטור

בגדו דתנן קרע את כסותי שבר את כדי חייב על מנת לפטור פטור

בעי רבה הניח גחלת על לב עבדו מהו כגופו דמי או כממונו דמי אם תמצא לומר כגופו דמי שורו מהו

הדר פשטה עבדו כגופו שורו כממונו

הדרן עלך כיצד הרגל

מתני׳ המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור ואם הוזק בה בעל החבית חייב בנזקו

גמ׳ פתח בכד וסיים בחבית

ותנן נמי זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה כדו של זה בקורתו של זה פטור פתח בחבית וסיים בכד

ותנן נמי זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש נסדקה חבית של דבש ושפך זה יינו והציל את הדבש לתוכו אין לו אלא שכרו פתח בכד וסיים בחבית

אמר רב פפא היינו כד היינו חבית למאי נפקא מינה למקח וממכר

היכי דמי אילימא באתרא דכדא לא קרו חבית וחבית לא קרו כדא הא לא קרו לה

לא צריכא דרובא קרו לה לכדא כדא ולחביתא חביתא ואיכא נמי דקרו לחביתא כדא ולכדא חביתא מהו דתימא זיל בתר רובא


קא משמע לן דאין הולכין בממון אחר הרוב

ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור אמאי פטור איבעי ליה לעיוני ומיזל

אמרי דבי רב משמיה דרב בממלא רשות הרבים כולה חביות שמואל אמר באפילה שנו רבי יוחנן אמר בקרן זוית

אמר רב פפא לא דיקא מתניתין אלא או כשמואל או כרבי יוחנן דאי כרב מאי אריא נתקל אפילו שבר נמי

אמר רב זביד משמיה דרבא הוא הדין דאפילו שבר והאי דקתני נתקל איידי דבעי למתני סיפא ואם הוזק בה בעל חבית חייב בנזקו דדוקא נתקל אבל שבר לא מאי טעמא הוא דאזיק אנפשיה קתני רישא נתקל

אמר ליה רבי אבא לרב אשי הכי אמרי במערבא משמיה דרבי עולא לפי שאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים

הוה עובדא בנהרדעא וחייב שמואל בפומבדיתא וחייב רבא

בשלמא שמואל כשמעתיה אלא רבא לימא כשמואל סבירא ליה

אמר רב פפא קרנא דעצרא הוי דכיון דברשות קעבדי איבעי ליה לעיוני ומיזל

שלח ליה רב חסדא לרב נחמן הרי אמרו לרכובה שלש ולבעיטה חמש ולסנוקרת שלש עשרה לפנדא דמרא ולקופינא דמרא מאי

שלח ליה חסדא חסדא קנסא קא מגבית בבבל אימא לי גופא דעובדא היכי הוה

שלח ליה דההוא גרגותא דבי תרי דכל יומא הוה דלי חד מנייהו אתא חד קא דלי ביומא דלא דיליה אמר ליה יומא דידי הוא לא אשגח ביה שקל פנדא דמרא מחייה

אמר ליה מאה פנדי בפנדא למחייה אפילו למאן דאמר לא עביד איניש דינא לנפשיה במקום פסידא עביד איניש דינא לנפשיה

דאתמר רב יהודה אמר לא עביד איניש דינא לנפשיה רב נחמן אמר עביד איניש דינא לנפשיה

היכא דאיכא פסידא כולי עלמא לא פליגי דעביד איניש דינא לנפשיה כי פליגי היכא דליכא פסידא רב יהודה אמר לא עביד איניש דינא לנפשיה דכיון דליכא פסידא ליזיל קמיה דיינא רב נחמן אמר עביד איניש דינא לנפשיה דכיון דבדין עביד לא טרח

מתיב רב כהנא בן בג בג אומר אל תיכנס לחצר חברך ליטול את שלך שלא ברשות שמא תראה עליו כגנב אלא שבור את שיניו ואמור לו שלי אני נוטל

אמר ליה


  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא קמא כז

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא כז

פטורין רבי יהודה בן בתירא אומר בזה אחר זה האחרון חייב מפני שקירב מיתתו

בא שור וקבלו בקרניו פלוגתא דרבי ישמעאל בנו של יוחנן בן ברוקא ורבנן דתניא ונתן פדין נפשו דמי ניזק רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר דמי מזיק

ואמר רבה נפל מראש הגג ונתקע באשה חייב בארבעה דברים וביבמתו לא קנה

חייב בנזק בצער בריפוי בשבת אבל בשת לא דתנן אינו חייב על הבשת עד שיהא מתכוין

ואמר רבה נפל מראש הגג ברוח שאינה מצויה והזיק ובייש חייב על הנזק ופטור בארבעה דברים ברוח מצויה והזיק ובייש חייב בארבעה דברים ופטור על הבשת ואם נתהפך חייב אף על הבשת

דתניא ממשמע שנאמר ושלחה ידה איני יודע שהחזיקה מה תלמוד לומר והחזיקה לומר לך כיון שנתכוין להזיק אף על פי שלא נתכוין לבייש

ואמר רבה הניח לו גחלת על לבו ומת פטור על בגדו ונשרף חייב

אמר רבא תרוייהו תננהי על לבו דתנן כבש עליו לתוך האור או לתוך המים ואינו יכול לעלות משם ומת חייב דחפו לתוך האור או לתוך המים ויכול לעלות משם ומת פטור

בגדו דתנן קרע את כסותי שבר את כדי חייב על מנת לפטור פטור

בעי רבה הניח גחלת על לב עבדו מהו כגופו דמי או כממונו דמי אם תמצא לומר כגופו דמי שורו מהו

הדר פשטה עבדו כגופו שורו כממונו

הדרן עלך כיצד הרגל

מתני׳ המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור ואם הוזק בה בעל החבית חייב בנזקו

גמ׳ פתח בכד וסיים בחבית

ותנן נמי זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה כדו של זה בקורתו של זה פטור פתח בחבית וסיים בכד

ותנן נמי זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש נסדקה חבית של דבש ושפך זה יינו והציל את הדבש לתוכו אין לו אלא שכרו פתח בכד וסיים בחבית

אמר רב פפא היינו כד היינו חבית למאי נפקא מינה למקח וממכר

היכי דמי אילימא באתרא דכדא לא קרו חבית וחבית לא קרו כדא הא לא קרו לה

לא צריכא דרובא קרו לה לכדא כדא ולחביתא חביתא ואיכא נמי דקרו לחביתא כדא ולכדא חביתא מהו דתימא זיל בתר רובא


קא משמע לן דאין הולכין בממון אחר הרוב

ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור אמאי פטור איבעי ליה לעיוני ומיזל

אמרי דבי רב משמיה דרב בממלא רשות הרבים כולה חביות שמואל אמר באפילה שנו רבי יוחנן אמר בקרן זוית

אמר רב פפא לא דיקא מתניתין אלא או כשמואל או כרבי יוחנן דאי כרב מאי אריא נתקל אפילו שבר נמי

אמר רב זביד משמיה דרבא הוא הדין דאפילו שבר והאי דקתני נתקל איידי דבעי למתני סיפא ואם הוזק בה בעל חבית חייב בנזקו דדוקא נתקל אבל שבר לא מאי טעמא הוא דאזיק אנפשיה קתני רישא נתקל

אמר ליה רבי אבא לרב אשי הכי אמרי במערבא משמיה דרבי עולא לפי שאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים

הוה עובדא בנהרדעא וחייב שמואל בפומבדיתא וחייב רבא

בשלמא שמואל כשמעתיה אלא רבא לימא כשמואל סבירא ליה

אמר רב פפא קרנא דעצרא הוי דכיון דברשות קעבדי איבעי ליה לעיוני ומיזל

שלח ליה רב חסדא לרב נחמן הרי אמרו לרכובה שלש ולבעיטה חמש ולסנוקרת שלש עשרה לפנדא דמרא ולקופינא דמרא מאי

שלח ליה חסדא חסדא קנסא קא מגבית בבבל אימא לי גופא דעובדא היכי הוה

שלח ליה דההוא גרגותא דבי תרי דכל יומא הוה דלי חד מנייהו אתא חד קא דלי ביומא דלא דיליה אמר ליה יומא דידי הוא לא אשגח ביה שקל פנדא דמרא מחייה

אמר ליה מאה פנדי בפנדא למחייה אפילו למאן דאמר לא עביד איניש דינא לנפשיה במקום פסידא עביד איניש דינא לנפשיה

דאתמר רב יהודה אמר לא עביד איניש דינא לנפשיה רב נחמן אמר עביד איניש דינא לנפשיה

היכא דאיכא פסידא כולי עלמא לא פליגי דעביד איניש דינא לנפשיה כי פליגי היכא דליכא פסידא רב יהודה אמר לא עביד איניש דינא לנפשיה דכיון דליכא פסידא ליזיל קמיה דיינא רב נחמן אמר עביד איניש דינא לנפשיה דכיון דבדין עביד לא טרח

מתיב רב כהנא בן בג בג אומר אל תיכנס לחצר חברך ליטול את שלך שלא ברשות שמא תראה עליו כגנב אלא שבור את שיניו ואמור לו שלי אני נוטל

אמר ליה


גלול כלפי מעלה