Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ג בכסלו תשפ״ד | 6 דצמבר 2023
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י שיפרא טייברג ורפאל וונגר לע"נ צבי בן ישראל יצחק טייברג.

  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא לד

הדף היום מוקדש ע"י דבורה הופמן-וייד לע"נ שמחה קולינס.

אילו זכויות יש לבעל שור תם או שור מועד למכור את בהמתו לאחר שהזיק, להקדישה, לשחטה או לתת אותה במתנה? האם זה משנה אם זה לפני עמידה בדין? מה אם בעל חוב גובה את הבהמה כתשלום לחוב – האם הניזק יוכל לגבות את השור ממנו? האם זה משנה אם לבעל חוב היה עיקול על הבהמה לפני או אחרי שהיא הזיקה? רבי מאיר ורבי יהודה חלוקים ביניהם כיצד להסביר את תשלום הנזק במקרה  של שור תם המתואר בתורה – כתוב ששני הבעלים מפצלים את ערך הבהמה שהזיקה ואת שווי הנבילה של השור שניזק. הם חלוקים בדעתם אם לבעל השור התם יש זכויות גם לנבילה של הניזק. קיים דיון לגבי מה ההבדל המעשי בין שתי הדעות שכן שניהם מסכימים לגבי הסכום שיקבל הניזק.משיטת ר' יהודה, אפשר להגיע למקרים שבהם בעל השור שהזיק יכול להרוויח מהעסקה או, בקצה השני, לשלם יותר מהנזק ששורו גרם. לפיכך, מבואר שרבי יהודה לא היה מפרש את הפסוק ככה באותם מקרים.

ואפילו הזיק עד שלא חב בעל חוב קדים שמע מינה בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה

לא לעולם אימא לך מה שגבה גבה ושאני התם דאמר ליה אילו גבך הוה לא מינך הוה גבי ליה דהאי תורא דאזקן מיניה משתלמנא

תנו רבנן שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים וחבל בו בחמשים זוז ושבח ועמד על ארבע מאות זוז שאלמלא לא הזיקו היה עומד על שמנה מאות זוז נותן כשעת הנזק

כחש כשעת העמדה בדין

שבח מזיק נותן לו כשעת הנזק כחש כשעת העמדה בדין

אמר מר שבח מזיק נותן כשעת הנזק מני רבי ישמעאל היא דאמר בעל חוב הוא וזוזי הוא דמסיק ליה

אימא סיפא כחש כשעת העמדה בדין אתאן לרבי עקיבא דאמר שותפי נינהו רישא רבי ישמעאל וסיפא רבי עקיבא

לא כולה רבי עקיבא היא והכא במאי עסקינן כשפיטמו

אי כשפיטמו אימא רישא שבח ועמד על ארבע מאות זוז נותן לו כשעת הנזק אי כשפיטמו צריכא למימר

אמר רב פפא רישא משכחת לה בין דפטמה פטומי בין דשבחא ממילא ואצטריך לאשמועינן דהיכא דשבחא ממילא נותן לו כשעת הנזק סיפא לא משכחת לה אלא כשפטמו

כחש כשעת העמדה בדין כחש מחמת מאי אילימא דכחשא מחמת מלאכה לימא ליה את מכחשת ואנא יהיבנא

אמר רב אשי דכחש מחמת מכה דאמר ליה קרנא דתורך קבירא ביה

מתני׳ שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום אמר רבי מאיר על זה נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו

אמר לו רבי יהודה וכן הלכה קיימת ומכרו את השור החי וחצו את כספו ולא קיימת וגם המת יחצון ואיזה זה שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והנבילה יפה חמשים זוז שזה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת

גמ׳ תנו רבנן שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והנבילה יפה חמשים זוז זה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת וזהו שור האמור בתורה דברי רבי יהודה

רבי מאיר אומר אין זהו שור האמור בתורה אלא שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום על זה נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו אלא מה אני מקיים וגם את המת יחצון פחת שפחתו מיתה מחצין בחי

מכדי בין רבי מאיר בין רבי יהודה האי מאה ועשרים וחמשה שקיל והאי מאה ועשרים וחמשה שקיל מאי בינייהו

אמר רבא פחת נבילה איכא בינייהו רבי מאיר סבר פחת נבילה דניזק הוי ורבי יהודה סבר פחת נבילה דמזיק הוי פלגא

אמר ליה אביי אם כן מצינו לרבי יהודה


תם חמור ממועד

וכי תימא הכי נמי כדתנן רבי יהודה אומר תם חייב ומועד פטור אימר דשמעת ליה לרבי יהודה לענין שמירה דכתיבי קראי לענין תשלומין מי שמעת ליה

והתניא רבי יהודה אומר יכול שור שוה מנה שנגח שור שוה חמש סלעים והנבילה יפה סלע זה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת

אמרת וכי מועד למה יוצא להחמיר עליו או להקל עליו הוי אומר להחמיר עליו ומה מועד אינו משלם אלא מה שהזיק תם הקל לא כל שכן

אלא אמר רבי יוחנן שבח נבילה איכא בינייהו דמר סבר דניזק הוי ומר סבר פלגא

והיינו דקא קשיא ליה לרבי יהודה השתא דאמרת חס רחמנא עילויה דמזיק דשקיל בשבחא יכול שור שוה חמש סלעים שנגח שור שוה מנה והנבילה יפה חמשים זוז זה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת

אמרת היכן מצינו מזיק נשכר שזה נשכר ואומר שלם ישלם בעלים משלמין ואין בעלים נוטלין

מאי ואומר וכי תימא הני מילי היכא דאיכא פסידא לניזק אבל היכא דליכא פסידא לניזק כגון שור שוה חמש סלעים שנגח שור שוה חמש סלעים והנבילה יפה שלשים זוז שקיל נמי מזיק בשבחא

ואומר שלם ישלם בעלים משלמין ואין בעלים נוטלין

אמר ליה רב אחא בר תחליפא לרבא אם כן מצינו לרבי יהודה תם משלם יותר מחצי נזק והתורה אמרה ומכרו את השור החי וחצו את כספו

אית ליה לרבי יהודה פחת שפחתה מיתה מחצין בחי

מנא ליה מוגם את המת יחצון והא אפקיה רבי יהודה לזה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת

אם כן נכתוב קרא ואת המת מאי וגם שמע מינה תרתי

מתני׳ יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו פטור על מעשה שורו וחייב על מעשה עצמו

כיצד שורו שבייש פטור והוא שבייש חייב שורו שסימא את עין עבדו והפיל את שינו פטור והוא שסימא את עין עבדו והפיל את שינו חייב

שורו שחבל באביו ובאמו חייב והוא שחבל באביו ואמו פטור שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור מפני שהוא מתחייב בנפשו

גמ׳ תני רבי אבהו קמיה דרבי יוחנן כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר אמר ליה פוק תני לברא חובל ומבעיר אינה משנה ואם תימצי לומר משנה חובל בצריך לכלבו מבעיר בצריך לאפרו

תנן שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור וקתני הוא דומיא דשורו מה שורו דלא קבעי ליה


  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י שיפרא טייברג ורפאל וונגר לע"נ צבי בן ישראל יצחק טייברג.

  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא קמא לד

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא לד

ואפילו הזיק עד שלא חב בעל חוב קדים שמע מינה בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה

לא לעולם אימא לך מה שגבה גבה ושאני התם דאמר ליה אילו גבך הוה לא מינך הוה גבי ליה דהאי תורא דאזקן מיניה משתלמנא

תנו רבנן שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים וחבל בו בחמשים זוז ושבח ועמד על ארבע מאות זוז שאלמלא לא הזיקו היה עומד על שמנה מאות זוז נותן כשעת הנזק

כחש כשעת העמדה בדין

שבח מזיק נותן לו כשעת הנזק כחש כשעת העמדה בדין

אמר מר שבח מזיק נותן כשעת הנזק מני רבי ישמעאל היא דאמר בעל חוב הוא וזוזי הוא דמסיק ליה

אימא סיפא כחש כשעת העמדה בדין אתאן לרבי עקיבא דאמר שותפי נינהו רישא רבי ישמעאל וסיפא רבי עקיבא

לא כולה רבי עקיבא היא והכא במאי עסקינן כשפיטמו

אי כשפיטמו אימא רישא שבח ועמד על ארבע מאות זוז נותן לו כשעת הנזק אי כשפיטמו צריכא למימר

אמר רב פפא רישא משכחת לה בין דפטמה פטומי בין דשבחא ממילא ואצטריך לאשמועינן דהיכא דשבחא ממילא נותן לו כשעת הנזק סיפא לא משכחת לה אלא כשפטמו

כחש כשעת העמדה בדין כחש מחמת מאי אילימא דכחשא מחמת מלאכה לימא ליה את מכחשת ואנא יהיבנא

אמר רב אשי דכחש מחמת מכה דאמר ליה קרנא דתורך קבירא ביה

מתני׳ שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום אמר רבי מאיר על זה נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו

אמר לו רבי יהודה וכן הלכה קיימת ומכרו את השור החי וחצו את כספו ולא קיימת וגם המת יחצון ואיזה זה שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והנבילה יפה חמשים זוז שזה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת

גמ׳ תנו רבנן שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והנבילה יפה חמשים זוז זה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת וזהו שור האמור בתורה דברי רבי יהודה

רבי מאיר אומר אין זהו שור האמור בתורה אלא שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום על זה נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו אלא מה אני מקיים וגם את המת יחצון פחת שפחתו מיתה מחצין בחי

מכדי בין רבי מאיר בין רבי יהודה האי מאה ועשרים וחמשה שקיל והאי מאה ועשרים וחמשה שקיל מאי בינייהו

אמר רבא פחת נבילה איכא בינייהו רבי מאיר סבר פחת נבילה דניזק הוי ורבי יהודה סבר פחת נבילה דמזיק הוי פלגא

אמר ליה אביי אם כן מצינו לרבי יהודה


תם חמור ממועד

וכי תימא הכי נמי כדתנן רבי יהודה אומר תם חייב ומועד פטור אימר דשמעת ליה לרבי יהודה לענין שמירה דכתיבי קראי לענין תשלומין מי שמעת ליה

והתניא רבי יהודה אומר יכול שור שוה מנה שנגח שור שוה חמש סלעים והנבילה יפה סלע זה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת

אמרת וכי מועד למה יוצא להחמיר עליו או להקל עליו הוי אומר להחמיר עליו ומה מועד אינו משלם אלא מה שהזיק תם הקל לא כל שכן

אלא אמר רבי יוחנן שבח נבילה איכא בינייהו דמר סבר דניזק הוי ומר סבר פלגא

והיינו דקא קשיא ליה לרבי יהודה השתא דאמרת חס רחמנא עילויה דמזיק דשקיל בשבחא יכול שור שוה חמש סלעים שנגח שור שוה מנה והנבילה יפה חמשים זוז זה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת

אמרת היכן מצינו מזיק נשכר שזה נשכר ואומר שלם ישלם בעלים משלמין ואין בעלים נוטלין

מאי ואומר וכי תימא הני מילי היכא דאיכא פסידא לניזק אבל היכא דליכא פסידא לניזק כגון שור שוה חמש סלעים שנגח שור שוה חמש סלעים והנבילה יפה שלשים זוז שקיל נמי מזיק בשבחא

ואומר שלם ישלם בעלים משלמין ואין בעלים נוטלין

אמר ליה רב אחא בר תחליפא לרבא אם כן מצינו לרבי יהודה תם משלם יותר מחצי נזק והתורה אמרה ומכרו את השור החי וחצו את כספו

אית ליה לרבי יהודה פחת שפחתה מיתה מחצין בחי

מנא ליה מוגם את המת יחצון והא אפקיה רבי יהודה לזה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת

אם כן נכתוב קרא ואת המת מאי וגם שמע מינה תרתי

מתני׳ יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו פטור על מעשה שורו וחייב על מעשה עצמו

כיצד שורו שבייש פטור והוא שבייש חייב שורו שסימא את עין עבדו והפיל את שינו פטור והוא שסימא את עין עבדו והפיל את שינו חייב

שורו שחבל באביו ובאמו חייב והוא שחבל באביו ואמו פטור שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור מפני שהוא מתחייב בנפשו

גמ׳ תני רבי אבהו קמיה דרבי יוחנן כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר אמר ליה פוק תני לברא חובל ומבעיר אינה משנה ואם תימצי לומר משנה חובל בצריך לכלבו מבעיר בצריך לאפרו

תנן שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור וקתני הוא דומיא דשורו מה שורו דלא קבעי ליה


גלול כלפי מעלה