Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

א׳ בטבת תשפ״ד | 13 דצמבר 2023
  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא מא

הדף היום מוקדש ע"י אלי גלמן לכבוד בקי פורטנוי על יציאתה לפנסיה. "בהצלחה בשלב החדש הזה!"

הדף היום מוקדש ע"י ניקי גרניגר לע"נ הרב דוד אלנסון.

לפי התורה, גם שור תם וגם שור מועד שהורגים אדם נסקל באבנים, אבל תשלום הכופר הוא רק עבור שור מועד. אם שור תם שהורג נסקל, איך יכול להיות מקרה של שור מועד ההורג מישהו? רבנים שונים מציעים שמונה תרחישים אפשריים כיצד יכול להיות מקרה כזה – אולם רבות מהתשובות נדחות. לאחר מכן מביאה הגמרא ברייתא המבארת את הנלמד מדברי הפסוק לגבי סקילת שור תם "ולא יאכל את בשרו". האם אנו דורשים מאותן מילים שאסור לאכול את הבהמה אם שחט אותו לאחר גמר דין אבל לפני שנסקלה או שאין ליהנות מהבשר לאחר סקילת השור? מה נדרש מביטויים אחרים באותו פסוק? "ובעל השור נקי" – יש הדורשים ממילים אלו איסור הנאה משור הנסקל, אחרים לומדים איסור הנאה מעורו, אך רבי אליעזר לומד מהביטוי שאין דמי כופר לבעל שור תם ההורג אדם. רבי עקיבא שואל מדוע בכלל צריך דרשה לדין זה, כיון שנזקי שור תם משלמים מגופו, יש להניח שגם תשלום הכופר יהיה מגופו ואין יכולת לשלם מגופו כי נסקל ואסור בהנאה. ר' אליעזר עונה שמדובר במקרה שלא סוקלים את השור – או משום שיש רק עד אחד שמעיד שהרג, או הבעלים הודו ואין עדים, או בגלל שהתכוון להרוג בהמה והרג אדם או מקרים הדומים לזה (חסרון בכוונה).

כמאן דקטלה דמי קא משמע לן

רבא אמר לעולם דרבעה וקטלה ודקא קשיא לך מה לי קטלה בקרנים מה לי קטלה ברביעה קרן כוונתו להזיק האי כוונתו להנאת עצמו הוא

במאי פליגי ברגל שדרסה על גבי תינוק בחצר הניזק לאביי משלם כופר לרבא לא משלם כופר

תניא כוותיה דרב שור האיצטדין אינו חייב מיתה וכשר לגבי מזבח מפני שהוא כמעושה

מתני׳ שור שנגח את האדם ומת מועד משלם כופר ותם פטור מן הכופר וזה וזה חייבין מיתה וכן בבן וכן בבת נגח עבד או אמה נותן שלשים סלעים בין שהוא יפה מאה מנה ובין שאינו יפה אלא דינר אחד

גמ׳ וכי מאחר דמתם קטלינן ליה מועד היכי משכחת לה

אמר רבה הכא במאי עסקינן כגון שאמדוהו לשלשה בני אדם

רב אשי אמר אומדנא לאו כלום הוא אלא הכא במאי עסקינן כגון שסיכן לשלשה בני אדם

רב זביד אמר כגון שהרג שלשה בהמות

ומועד לבהמה הוי מועד לאדם אלא אמר רב שימי כגון שהרג שלשה גוים

ומועד לגוים הוי מועד לישראל אלא אמר רבי שמעון בן לקיש כגון שהרג שלשה בני אדם טרפה

ומועד לטרפה הוי מועד לשלם אלא אמר רב פפא דקטל וערק לאגמא דקטל וערק לאגמא

רב אחא בריה דרב איקא אמר כגון שהוזמו זוממי זוממין

הניחא אי לייעודי תורא בעינן שפיר אלא אי לייעודי גברא בעינן מימר אמר ליה לא הוה ידענא כגון דאמרי כל אימת דקטיל תוריה גביה הוה קאי

רבינא אמר במכירין את בעל השור ואין מכירין את השור

מאי הוה ליה למעבד משום דאמרי ליה תורא נגחנא אית לך בבקרך איבעי לך נטורי כולי בקרך

וזה וזה חייבין מיתה כו׳ תנו רבנן ממשמע שנאמר סקל יסקל השור איני יודע שנבילה היא ונבילה אסורה באכילה מה תלמוד לומר לא יאכל את בשרו מגיד לך הכתוב שאם שחטו לאחר שנגמר דינו אסור באכילה

אין לי אלא באכילה בהנאה מנין תלמוד לומר ובעל השור נקי

מאי משמע שמעון בן זומא אומר כאדם שאומר לחבירו יצא איש פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה של כלום

וממאי דלא יאכל את בשרו להיכא דשחטו אחר שנגמר דינו שאסור באכילה אימא דהיכא דשחטו לאחר שנגמר דינו שרי באכילה הוא והאי לא יאכל את בשרו להיכא דסקליה מסקל דאסור בהנאה הוא כדרבי אבהו

דאמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע

עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה לגר בנתינה ולנכרי במכירה

אמרי הני מילי היכא דנפיק ליה איסור אכילה ואיסור הנאה מקרא מלא יאכל אבל הכא דאיסור אכילה מסקל יסקל נפקא אי סלקא דעתך האי לא יאכל את בשרו איסור הנאה הוא נכתוב רחמנא לא יהנה אי נמי לא יאכל את בשרו למה לי דאף על גב דעבדיה כעין בשר דשחטיה אסור

מתקיף לה מר זוטרא אימא הני מילי


היכא דבדק צור ושחט בו דעבדיה כעין סקילה אבל היכא דשחטיה בסכין לא

אמרי אטו סכין כתיבא באורייתא והתנן השוחט במגל יד בצור ובקנה שחיטתו כשירה

והשתא דנפקא ליה איסור אכילה ואיסור הנאה מלא יאכל את בשרו בעל השור נקי למה לי להנאת עורו דסלקא דעתך אמינא בשרו הוא דאסור בהנאה עורו נשתרי בהנאה קמשמע לן בעל השור נקי

ולהנך תנאי דמפקי ליה להאי בעל השור נקי לדרשה אחרינא [כדבעינן למימר קמן] הנאת עורו מנא להו

נפקא להו מאת בשרו את הטפל לבשרו מאי ניהו עורו

והאי תנא את לא דריש

כדתניא שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה׳ אלהיך תירא פירש אמרו לו תלמידיו רבי כל אתין שדרשת מה תהא עליהן אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך קבלתי שכר על הפרישה

עד שבא רבי עקיבא ולימד את ה׳ אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים

תנו רבנן ובעל השור נקי רבי אליעזר אומר נקי מחצי כופר

אמר לו רבי עקיבא והלא הוא עצמו אין משתלם אלא מגופו הביאהו לבית דין וישלם לך

אמר לו רבי אליעזר כך אני בעיניך שדיני בזה שחייב מיתה אין דיני אלא כשהמית את האדם על פי עד אחד או על פי בעלים

על פי בעלים מודה בקנס הוא

קסבר כופרא כפרה

תניא אידך אמר לו רבי אליעזר עקיבא כך אני בעיניך שדיני בזה שחייב מיתה אין דיני אלא במתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם לגוי והרג ישראל לנפלים והרג בן קיימא

הי אמר ליה ברישא רב כהנא משמיה דרבא אמר מתכוון אמר ליה ברישא רב טביומי משמיה דרבא אמר המית אמר ליה ברישא

רב כהנא משמיה דרבא אמר מתכוון אמר ליה ברישא משל לציד ששולה דגים מן הים


  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

במחשבה שניה icon (YouTube Thumbnail)

הכוח לומר: לא יודעת! – במחשבה שניה

במחשבה שניה היא סדרת שיעורי מחשבה על נושאים העולים בדף היומי עם הרבנית יפית קליימר דף המקורות  

בבא קמא מא

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא מא

כמאן דקטלה דמי קא משמע לן

רבא אמר לעולם דרבעה וקטלה ודקא קשיא לך מה לי קטלה בקרנים מה לי קטלה ברביעה קרן כוונתו להזיק האי כוונתו להנאת עצמו הוא

במאי פליגי ברגל שדרסה על גבי תינוק בחצר הניזק לאביי משלם כופר לרבא לא משלם כופר

תניא כוותיה דרב שור האיצטדין אינו חייב מיתה וכשר לגבי מזבח מפני שהוא כמעושה

מתני׳ שור שנגח את האדם ומת מועד משלם כופר ותם פטור מן הכופר וזה וזה חייבין מיתה וכן בבן וכן בבת נגח עבד או אמה נותן שלשים סלעים בין שהוא יפה מאה מנה ובין שאינו יפה אלא דינר אחד

גמ׳ וכי מאחר דמתם קטלינן ליה מועד היכי משכחת לה

אמר רבה הכא במאי עסקינן כגון שאמדוהו לשלשה בני אדם

רב אשי אמר אומדנא לאו כלום הוא אלא הכא במאי עסקינן כגון שסיכן לשלשה בני אדם

רב זביד אמר כגון שהרג שלשה בהמות

ומועד לבהמה הוי מועד לאדם אלא אמר רב שימי כגון שהרג שלשה גוים

ומועד לגוים הוי מועד לישראל אלא אמר רבי שמעון בן לקיש כגון שהרג שלשה בני אדם טרפה

ומועד לטרפה הוי מועד לשלם אלא אמר רב פפא דקטל וערק לאגמא דקטל וערק לאגמא

רב אחא בריה דרב איקא אמר כגון שהוזמו זוממי זוממין

הניחא אי לייעודי תורא בעינן שפיר אלא אי לייעודי גברא בעינן מימר אמר ליה לא הוה ידענא כגון דאמרי כל אימת דקטיל תוריה גביה הוה קאי

רבינא אמר במכירין את בעל השור ואין מכירין את השור

מאי הוה ליה למעבד משום דאמרי ליה תורא נגחנא אית לך בבקרך איבעי לך נטורי כולי בקרך

וזה וזה חייבין מיתה כו׳ תנו רבנן ממשמע שנאמר סקל יסקל השור איני יודע שנבילה היא ונבילה אסורה באכילה מה תלמוד לומר לא יאכל את בשרו מגיד לך הכתוב שאם שחטו לאחר שנגמר דינו אסור באכילה

אין לי אלא באכילה בהנאה מנין תלמוד לומר ובעל השור נקי

מאי משמע שמעון בן זומא אומר כאדם שאומר לחבירו יצא איש פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה של כלום

וממאי דלא יאכל את בשרו להיכא דשחטו אחר שנגמר דינו שאסור באכילה אימא דהיכא דשחטו לאחר שנגמר דינו שרי באכילה הוא והאי לא יאכל את בשרו להיכא דסקליה מסקל דאסור בהנאה הוא כדרבי אבהו

דאמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע

עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה לגר בנתינה ולנכרי במכירה

אמרי הני מילי היכא דנפיק ליה איסור אכילה ואיסור הנאה מקרא מלא יאכל אבל הכא דאיסור אכילה מסקל יסקל נפקא אי סלקא דעתך האי לא יאכל את בשרו איסור הנאה הוא נכתוב רחמנא לא יהנה אי נמי לא יאכל את בשרו למה לי דאף על גב דעבדיה כעין בשר דשחטיה אסור

מתקיף לה מר זוטרא אימא הני מילי


היכא דבדק צור ושחט בו דעבדיה כעין סקילה אבל היכא דשחטיה בסכין לא

אמרי אטו סכין כתיבא באורייתא והתנן השוחט במגל יד בצור ובקנה שחיטתו כשירה

והשתא דנפקא ליה איסור אכילה ואיסור הנאה מלא יאכל את בשרו בעל השור נקי למה לי להנאת עורו דסלקא דעתך אמינא בשרו הוא דאסור בהנאה עורו נשתרי בהנאה קמשמע לן בעל השור נקי

ולהנך תנאי דמפקי ליה להאי בעל השור נקי לדרשה אחרינא [כדבעינן למימר קמן] הנאת עורו מנא להו

נפקא להו מאת בשרו את הטפל לבשרו מאי ניהו עורו

והאי תנא את לא דריש

כדתניא שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה׳ אלהיך תירא פירש אמרו לו תלמידיו רבי כל אתין שדרשת מה תהא עליהן אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך קבלתי שכר על הפרישה

עד שבא רבי עקיבא ולימד את ה׳ אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים

תנו רבנן ובעל השור נקי רבי אליעזר אומר נקי מחצי כופר

אמר לו רבי עקיבא והלא הוא עצמו אין משתלם אלא מגופו הביאהו לבית דין וישלם לך

אמר לו רבי אליעזר כך אני בעיניך שדיני בזה שחייב מיתה אין דיני אלא כשהמית את האדם על פי עד אחד או על פי בעלים

על פי בעלים מודה בקנס הוא

קסבר כופרא כפרה

תניא אידך אמר לו רבי אליעזר עקיבא כך אני בעיניך שדיני בזה שחייב מיתה אין דיני אלא במתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם לגוי והרג ישראל לנפלים והרג בן קיימא

הי אמר ליה ברישא רב כהנא משמיה דרבא אמר מתכוון אמר ליה ברישא רב טביומי משמיה דרבא אמר המית אמר ליה ברישא

רב כהנא משמיה דרבא אמר מתכוון אמר ליה ברישא משל לציד ששולה דגים מן הים


גלול כלפי מעלה