Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ג׳ בטבת תשפ״ד | 15 דצמבר 2023
  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא מג

מדוע בפסוק לגבי שור מועד מוזכר שהשור הרג "איש או אשה"? מכאן למד רבי עקיבא שתשלום הכופר לאישה מגיע ליורשיה ולא לבעלה. זאת משום שבעל יורש את רכושה של אשתו שהיה בבעלותה בעת מותה (מוחזק), אך לא כסף שיגיע לה לאחר מותה (ראוי). יש דיון על כסף שחייבים לאישה (אם היא בעלת חוב) האם זה נחשב בידיה בשעת פטירה או לא? האם זה תלוי אם משלמים בכסף או בקרקע? יש מחלוקת בין שלושה אמוראים האם יש תשלום כופר על מקרה שבו הבמה הרגה אדם בלא כוונה והאם יש לשלם קנס של שלושים שקלים אם הרג עבד בלא כוונה? האם תשלום הכופר/קנס לעבד קשור באופן אינטגרלי לחובה לסקול את הבהמה (כלומר, אם הבהמה לא נסקלת, אין כופר או קנס)? אם אין תשלום כופר/קנס, האם יש תשלום דמים (דמי פיצוי למשפחה של הנהרג)?

או גיורת זכה

אמר רבה בגרושה וכן אמר רב נחמן בגרושה

אמרי גרושה נמי תיפלוג בדמי ולדות

אמר רב פפא התורה זכתה דמי ולדות לבעל אפילו בא עליה בזנות מאי טעמא אמר קרא כאשר ישית עליו בעל האשה

ונוקמה לרבה כגון שגבו מעות ולרב נחמן כגון שגבו קרקע

דאמר רבה גבו קרקע יש לו גבו מעות אין לו ורב נחמן אמר גבו מעות יש לו גבו קרקע אין לו

הני מילי לבני מערבא אליבא דרבנן

כי קאמרי הכא כרבי

אמר רבי שמעון בן לקיש שור שהמית את העבד שלא בכוונה פטור משלשים שקלים שנאמר כסף שלשים שקלים יתן לאדניו והשור יסקל כל זמן שהשור בסקילה הבעלים משלמין שלשים שקלים אין השור בסקילה אין הבעלים משלמין שלשים שקלים

אמר רבה שור שהמית בן חורין שלא בכוונה פטור מכופר שנאמר השור יסקל וגם בעליו יומת אם כפר יושת עליו כל זמן שהשור בסקילה בעלים משלמין כופר אין השור בסקילה אין בעלים משלמין כופר

איתיביה אביי המית שורי את פלוני או שורו של פלוני הרי זה משלם על פי עצמו מאי לאו כופר

לא דמים

אי דמים אימא סיפא המית שורי את עבדו של פלוני אינו משלם על פי עצמו ואי דמים אמאי לא

אמר ליה יכילנא לשנויי לך רישא דמים וסיפא קנס מיהו שנוייא דחיקא לא משנינא לך אידי ואידי דמים


מיהו בן חורין דמשלם כופר על פי עצמו והיכי דמי דאי אתו סהדי ואסהידו ביה דקטל ולא ידעי אי תם הוה אי מועד הוה ואמר מריה דמועד הוא דמשלם כופר על פי עצמו היכא דליכא עדים משלם דמים

גבי עבד שאינו משלם קנס על פי עצמו והיכי דמי דאי אתו עדים ואסהידו ביה דקטל ולא ידעי אי תם הוה אי מועד הוה ואמר מריה מועד הוא לא משתלם קנס על פי עצמו היכא דליכא עדים לא משלם דמים

מתיב רב שמואל בר רב יצחק כל שחייב בבן חורין חייב בעבד בין בכופר בין במיתה

כופר בעבד מי איכא אלא לאו דמים

איכא דאמרי הוא מותיב לה והוא מפרק לה איכא דאמרי אמר ליה רבה הכי קתני כל שחייב בבן חורין בכוונה על פי עדים כופר חייב בעבד קנס וכל שחייב בבן חורין שלא בכוונה על פי עדים דמים חייב בעבד שלא בכוונה על פי עדים דמים

אמר ליה רבא אי הכי אשו שלא בכוונה על פי עדים נשלם דמים

ומנא ליה לרבא דלא משלם

אילימא מדתנן היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור

האמר ריש לקיש כגון שהצית בגופו של עבד דקם ליה בדרבה מיניה

ואלא מהא דתניא חומר באש מבבור שהאש מועדת לאכול בין דבר הראוי לה בין דבר שאין ראוי לה מה שאין כן בבור ואילו שהאש משלמת שלא בכוונה דמים מה שאין כן בבור לא קתני

דלמא תנא ושייר

אלא רבא גופיה אבעויי מבעיא ליה אשו שלא בכוונה מי משלם דמים או לא

מי אמרינן גבי שור הוא דבכוונה משלם כופר שלא בכוונה משלם דמים אבל אשו דבכוונה לא משלם כופר שלא בכוונה נמי לא משלם דמים או דלמא כיון דגבי שורו שלא בכוונה אף על גב דליכא כופר משלם דמים גבי אשו נמי אף על גב דבכוונה לא משלם כופר שלא בכוונה מיהת משלם דמים

ולא ידעינן תיקו

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן כפר מה תלמוד לומר אם כפר לרבות כופר שלא בכוונה ככופר בכוונה

אמר ליה אביי אלא מעתה עבד נמי מה תלמוד לומר אם עבד לרבות עבד שלא בכוונה כעבד בכוונה וכי תימא הכי נמי והאמר ריש לקיש שור שהמית את העבד שלא בכוונה פטור משלשים שקלים

אמר ליה גברא אגברא קא רמית

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן עבד מה תלמוד לומר אם עבד לרבות עבד שלא בכוונה כעבד בכוונה

ולריש לקיש נמי נימא מדעבד אם עבד לא דריש כפר אם כפר נמי לא דריש

אמרי לא עבד אם עבד לא דריש כפר אם כפר דריש

ומאי שנא עבד אם עבד לא כתיב במקום תשלומין כפר אם כפר כתיב במקום תשלומין

וכן בבן או בבת תנו רבנן או בן יגח או בת יגח לחייב על הקטנים כגדולים

והלא דין הוא הואיל וחייב אדם באדם וחייב שור באדם מה כשחייב אדם באדם לא שנא בין קטנים לגדולים אף כשחייב שור באדם לא תחלוק בו בין קטנים לגדולים

ועוד קל וחומר הוא ומה אדם באדם שלא עשה בו קטנים כגדולים חייב בו על הקטנים כגדולים


  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא קמא מג

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא מג

או גיורת זכה

אמר רבה בגרושה וכן אמר רב נחמן בגרושה

אמרי גרושה נמי תיפלוג בדמי ולדות

אמר רב פפא התורה זכתה דמי ולדות לבעל אפילו בא עליה בזנות מאי טעמא אמר קרא כאשר ישית עליו בעל האשה

ונוקמה לרבה כגון שגבו מעות ולרב נחמן כגון שגבו קרקע

דאמר רבה גבו קרקע יש לו גבו מעות אין לו ורב נחמן אמר גבו מעות יש לו גבו קרקע אין לו

הני מילי לבני מערבא אליבא דרבנן

כי קאמרי הכא כרבי

אמר רבי שמעון בן לקיש שור שהמית את העבד שלא בכוונה פטור משלשים שקלים שנאמר כסף שלשים שקלים יתן לאדניו והשור יסקל כל זמן שהשור בסקילה הבעלים משלמין שלשים שקלים אין השור בסקילה אין הבעלים משלמין שלשים שקלים

אמר רבה שור שהמית בן חורין שלא בכוונה פטור מכופר שנאמר השור יסקל וגם בעליו יומת אם כפר יושת עליו כל זמן שהשור בסקילה בעלים משלמין כופר אין השור בסקילה אין בעלים משלמין כופר

איתיביה אביי המית שורי את פלוני או שורו של פלוני הרי זה משלם על פי עצמו מאי לאו כופר

לא דמים

אי דמים אימא סיפא המית שורי את עבדו של פלוני אינו משלם על פי עצמו ואי דמים אמאי לא

אמר ליה יכילנא לשנויי לך רישא דמים וסיפא קנס מיהו שנוייא דחיקא לא משנינא לך אידי ואידי דמים


מיהו בן חורין דמשלם כופר על פי עצמו והיכי דמי דאי אתו סהדי ואסהידו ביה דקטל ולא ידעי אי תם הוה אי מועד הוה ואמר מריה דמועד הוא דמשלם כופר על פי עצמו היכא דליכא עדים משלם דמים

גבי עבד שאינו משלם קנס על פי עצמו והיכי דמי דאי אתו עדים ואסהידו ביה דקטל ולא ידעי אי תם הוה אי מועד הוה ואמר מריה מועד הוא לא משתלם קנס על פי עצמו היכא דליכא עדים לא משלם דמים

מתיב רב שמואל בר רב יצחק כל שחייב בבן חורין חייב בעבד בין בכופר בין במיתה

כופר בעבד מי איכא אלא לאו דמים

איכא דאמרי הוא מותיב לה והוא מפרק לה איכא דאמרי אמר ליה רבה הכי קתני כל שחייב בבן חורין בכוונה על פי עדים כופר חייב בעבד קנס וכל שחייב בבן חורין שלא בכוונה על פי עדים דמים חייב בעבד שלא בכוונה על פי עדים דמים

אמר ליה רבא אי הכי אשו שלא בכוונה על פי עדים נשלם דמים

ומנא ליה לרבא דלא משלם

אילימא מדתנן היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור

האמר ריש לקיש כגון שהצית בגופו של עבד דקם ליה בדרבה מיניה

ואלא מהא דתניא חומר באש מבבור שהאש מועדת לאכול בין דבר הראוי לה בין דבר שאין ראוי לה מה שאין כן בבור ואילו שהאש משלמת שלא בכוונה דמים מה שאין כן בבור לא קתני

דלמא תנא ושייר

אלא רבא גופיה אבעויי מבעיא ליה אשו שלא בכוונה מי משלם דמים או לא

מי אמרינן גבי שור הוא דבכוונה משלם כופר שלא בכוונה משלם דמים אבל אשו דבכוונה לא משלם כופר שלא בכוונה נמי לא משלם דמים או דלמא כיון דגבי שורו שלא בכוונה אף על גב דליכא כופר משלם דמים גבי אשו נמי אף על גב דבכוונה לא משלם כופר שלא בכוונה מיהת משלם דמים

ולא ידעינן תיקו

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן כפר מה תלמוד לומר אם כפר לרבות כופר שלא בכוונה ככופר בכוונה

אמר ליה אביי אלא מעתה עבד נמי מה תלמוד לומר אם עבד לרבות עבד שלא בכוונה כעבד בכוונה וכי תימא הכי נמי והאמר ריש לקיש שור שהמית את העבד שלא בכוונה פטור משלשים שקלים

אמר ליה גברא אגברא קא רמית

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן עבד מה תלמוד לומר אם עבד לרבות עבד שלא בכוונה כעבד בכוונה

ולריש לקיש נמי נימא מדעבד אם עבד לא דריש כפר אם כפר נמי לא דריש

אמרי לא עבד אם עבד לא דריש כפר אם כפר דריש

ומאי שנא עבד אם עבד לא כתיב במקום תשלומין כפר אם כפר כתיב במקום תשלומין

וכן בבן או בבת תנו רבנן או בן יגח או בת יגח לחייב על הקטנים כגדולים

והלא דין הוא הואיל וחייב אדם באדם וחייב שור באדם מה כשחייב אדם באדם לא שנא בין קטנים לגדולים אף כשחייב שור באדם לא תחלוק בו בין קטנים לגדולים

ועוד קל וחומר הוא ומה אדם באדם שלא עשה בו קטנים כגדולים חייב בו על הקטנים כגדולים


גלול כלפי מעלה