Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ו׳ בטבת תשפ״ד | 18 דצמבר 2023
  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא מו

מהיכן לומד רבי אליעזר שהדרך היחידה "לשמור" על שור מועד מלפגוע באחרים היא להרוג אותו? המשנה בתחילת הפרק החמישי מביאה שני מקרים עם פרה ועובר בצדה – במקרה הראשון, הפרה נהרגה על ידי שור תם והעובר המת נמצא לידה. לא ברור מתי מת העובר – לפני הנגיחה או לאחר הנגיחה ובגללה ולכן לא ברור אם בעל השור חייב על הנזקים לעובר. במקרה השני, הפרה נגחה ושור ונמצא עגל טרי לצידה ושוב לא ברור אם העגל נולד לפני או אחרי. אם הוא נולד לאחר מכן, העובר היה שותף לנזק ומלמים ממנו גם את תשלום הנזקים. בשני המקרים העובר הוא מקרה של ספק ולכן רבע נזק משולם עבור/על ידי העובר במקום חצי. זאת על סמך עמדתו של סומכוס כי כאשר יש ספק לגבי כסף, שני הצדדים מחלקים את הסכום. חכמים חלוקים בדעתם ואומרים המוציא מחבירו עליה הראיה – וחובת ההוכחה מוטלת על המבקש להוציא כסף מחבירו. ומוסיפים שזה כלל גדול. מדוע היה צורך לומר זאת? הגמרא מביאה שני מצבים אפשריים כדי לענות על השאלה הזו. האחת היא שגם אם הניזק טוען טענה ודאית (ברי) והמזיק אינו טוען טענה ודאית (שמא), עדיין אנו מחזיקים בעקרון (שחובת ההוכחה היא על מי שניזוק). השני הוא שלמרות שבאופן כללי אנחנו הולכים לפי הרוב, במקרים של ממון, העיקרון הזה גובר על דיני רוב. מה המקור לעיקרון המוציא מחבירו עליו הראיה? במקרה השני של המשנה משלם בעל הפרה מחצית משווי הפרה ורבע משווי העגל הנולד. הגמרא שואלת, מדוע מקבל בעל השור שלושת רבעי הנזק במקרה זה כאשר הם אומרים לקבל רק מחצית? כדי לפתור את הקושי, אביי מבין את המשנה אחרת – 'חצי' פירושו רבע, 'רבע' פירושו שמינית, שמסתכם בשלוש שמיניות, שכן היו שני בעלי חיים אחראים כך שכל אחד מהם מכסה רק חצי מהכמות שהם היו צריכים לשלם אילו פעלו לבד. הם מסבירים את המקרה של אביי רק אם לפרה ולעגל היו בעלים שונים (כגון שמישהו מכר את הפרה בלבד אבל השאיר את הולד בבעלותו). רבא דוחה את הסברו של אביי כיוון שהוא אינו מתיישב עם דברי המשנה ומציע הסבר חלופי.

אבל מועד לגמרי לא משכחת ביה צד תמות כלל

רבי אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין (כו׳) אמר רבה מאי טעמא דרבי אליעזר דאמר קרא ולא ישמרנו שוב אין לו שמירה לזה

אמר ליה אביי אלא מעתה דכתיב ולא יכסנו נמי שוב אין לו כיסוי לזה

וכי תימא הכי נמי והתנן כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור

אלא אמר אביי היינו טעמיה דרבי אליעזר כדתניא רבי נתן אומר מניין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו שנאמר ולא תשים דמים בביתך

הדרן עלך שור שנגח ארבעה וחמשה

מתני׳ שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה משלם חצי נזק לפרה ורביע נזק לולד

וכן פרה שנגחה את השור ונמצא ולדה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה משתלם חצי נזק מן הפרה ורביע נזק מן הולד

גמ׳ אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי סומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראיה

למה לי למימר זה כלל גדול בדין אצטריך דאפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא המוציא מחבירו עליו הראיה

אי נמי לכי הא דאתמר המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן רב אמר הרי זה מקח טעות ושמואל אמר יכול שיאמר לו לשחיטה מכרתיו לך

אמאי וניחזי אי גברא דזבין לרדיא אי גברא דזבין לנכסתא לא צריכא בגברא דזבין להא ולהא

וניחזי אי דמי רדיא לרדיא אי דמי נכסתא לנכסתא

לא צריכא דאוקיר בישרא וקאי בדמי רדיא

אמרי


ואי ליכא לאשתלומי מיניה לישקליה לתורא בזוזי דאמרי אנשי ממרי רשוותך פארי אפרע

לא צריכא דאיכא לאשתלומי מיניה

רב אמר הרי זה מקח טעות זיל בתר רובא ורובא דאינשי לרדיא הוא דזבני ושמואל אמר יכול שיאמר לו לשחיטה מכרתיו לך ולא אזלינן בתר רובא כי אזלינן בתר רובא באיסורא אבל בממונא לא אזלינן בתר רובא אלא המוציא מחבירו עליו הראיה

תניא נמי הכי שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואינו יודע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה משלם חצי נזק לפרה ורביע נזק לולד דברי סומכוס וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה

אמר רבי שמואל בר נחמני מניין להמוציא מחבירו עליו הראיה שנאמר מי בעל דברים יגש אלהם יגיש ראיה אליהם

מתקיף לה רב אשי הא למה לי קרא סברא הוא דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא

אלא קרא לכדרב נחמן אמר רבה בר אבוה דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מניין שאין נזקקין אלא לתובע תחלה שנאמר מי בעל דברים יגש אלהם יגיש דבריו אליהם

אמרי נהרדעי פעמים שנזקקין לנתבע תחלה והיכי דמי דקא זילי נכסיה

וכן פרה שנגחה את השור [וכו׳] חצי נזק ורביע נזק פלגא נזקא הוא דבעי שלומי כולי נזקא נכי רבעא מאי עבידתיה

אמר אביי חצי נזק אחד מארבעה בנזק ורביע נזק אחד משמנה בנזק

ואי פרה וולד דחד נינהו הכי נמי דמצי אמר ליה לבעל פרה ממה נפשך חצי נזק הב לי אלא לא צריכא דפרה דחד וולד דחד

ואי דקדים תבעיה לבעל פרה תחלה הכי נמי דאמר ליה לבעל פרה פרה דידך אזיקתן הב לי ראיה דאית לך שותפי

אלא דקדים תבעיה לבעל ולד תחלה דאמר ליה גלית אדעתך דשותפא אית לי

איכא דאמרי אף על גב דקדים תבעיה לבעל פרה תחלה מצי מדחי ליה דאמר ליה מידע ידעי אנא דשותפא אית לי

אמר רבא אטו אחד מארבעה בנזק ואחד משמנה בנזק קתני חצי נזק ורביע נזק קתני אלא אמר רבא לעולם בפרה וולד דחד והכי קאמרינן איתה לפרה משתלם חצי נזק מפרה


  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא קמא מו

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא מו

אבל מועד לגמרי לא משכחת ביה צד תמות כלל

רבי אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין (כו׳) אמר רבה מאי טעמא דרבי אליעזר דאמר קרא ולא ישמרנו שוב אין לו שמירה לזה

אמר ליה אביי אלא מעתה דכתיב ולא יכסנו נמי שוב אין לו כיסוי לזה

וכי תימא הכי נמי והתנן כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור

אלא אמר אביי היינו טעמיה דרבי אליעזר כדתניא רבי נתן אומר מניין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו שנאמר ולא תשים דמים בביתך

הדרן עלך שור שנגח ארבעה וחמשה

מתני׳ שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה משלם חצי נזק לפרה ורביע נזק לולד

וכן פרה שנגחה את השור ונמצא ולדה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה משתלם חצי נזק מן הפרה ורביע נזק מן הולד

גמ׳ אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי סומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראיה

למה לי למימר זה כלל גדול בדין אצטריך דאפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא המוציא מחבירו עליו הראיה

אי נמי לכי הא דאתמר המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן רב אמר הרי זה מקח טעות ושמואל אמר יכול שיאמר לו לשחיטה מכרתיו לך

אמאי וניחזי אי גברא דזבין לרדיא אי גברא דזבין לנכסתא לא צריכא בגברא דזבין להא ולהא

וניחזי אי דמי רדיא לרדיא אי דמי נכסתא לנכסתא

לא צריכא דאוקיר בישרא וקאי בדמי רדיא

אמרי


ואי ליכא לאשתלומי מיניה לישקליה לתורא בזוזי דאמרי אנשי ממרי רשוותך פארי אפרע

לא צריכא דאיכא לאשתלומי מיניה

רב אמר הרי זה מקח טעות זיל בתר רובא ורובא דאינשי לרדיא הוא דזבני ושמואל אמר יכול שיאמר לו לשחיטה מכרתיו לך ולא אזלינן בתר רובא כי אזלינן בתר רובא באיסורא אבל בממונא לא אזלינן בתר רובא אלא המוציא מחבירו עליו הראיה

תניא נמי הכי שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואינו יודע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה משלם חצי נזק לפרה ורביע נזק לולד דברי סומכוס וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה

אמר רבי שמואל בר נחמני מניין להמוציא מחבירו עליו הראיה שנאמר מי בעל דברים יגש אלהם יגיש ראיה אליהם

מתקיף לה רב אשי הא למה לי קרא סברא הוא דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא

אלא קרא לכדרב נחמן אמר רבה בר אבוה דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מניין שאין נזקקין אלא לתובע תחלה שנאמר מי בעל דברים יגש אלהם יגיש דבריו אליהם

אמרי נהרדעי פעמים שנזקקין לנתבע תחלה והיכי דמי דקא זילי נכסיה

וכן פרה שנגחה את השור [וכו׳] חצי נזק ורביע נזק פלגא נזקא הוא דבעי שלומי כולי נזקא נכי רבעא מאי עבידתיה

אמר אביי חצי נזק אחד מארבעה בנזק ורביע נזק אחד משמנה בנזק

ואי פרה וולד דחד נינהו הכי נמי דמצי אמר ליה לבעל פרה ממה נפשך חצי נזק הב לי אלא לא צריכא דפרה דחד וולד דחד

ואי דקדים תבעיה לבעל פרה תחלה הכי נמי דאמר ליה לבעל פרה פרה דידך אזיקתן הב לי ראיה דאית לך שותפי

אלא דקדים תבעיה לבעל ולד תחלה דאמר ליה גלית אדעתך דשותפא אית לי

איכא דאמרי אף על גב דקדים תבעיה לבעל פרה תחלה מצי מדחי ליה דאמר ליה מידע ידעי אנא דשותפא אית לי

אמר רבא אטו אחד מארבעה בנזק ואחד משמנה בנזק קתני חצי נזק ורביע נזק קתני אלא אמר רבא לעולם בפרה וולד דחד והכי קאמרינן איתה לפרה משתלם חצי נזק מפרה


גלול כלפי מעלה