Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ט׳ בטבת תשפ״ד | 21 דצמבר 2023
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י שיפרא טייברג ורפאל וונגר לע"נ צבי בן ישראל יצחק טייברג.

  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא מט

בהמה התוקפת אשה הרה וגורם להפלת העובר, בעל השור לא משלם את ערך העובר אבל אדם שתוקף אשה הרה משלם. זאת משום שהפסוק בתורה מזכיר רק תשלום עבור עובר לגבי מקרה שבו תקף גבר אשה הרה. איך מעריכים את הסכום? האם יתכן שיש איזה מקרה שבו ישלמו בעבור הפלה על ידי בהמה? רשב"ג חולק על תנא קמא אך מובאים שני פירושים שונים לגבי נקודת המחלוקת. תשלום העובר מגיע לבעל. אם הבעל כבר אינו בחיים, זה עובר ליורשיו, אבל מה אם הוא גר או עבד כנעני משוחרר ואין לו יורשים, האם התשלום מגיע לאשה? כמו כן, מבחינים (לפי דעה אחת) בין ערך העובר (דמי ולדות) לבין ערך האישה שעכשיו גדולה יותר מאכילה יותר כתוצאה מההריון (שבח ולדות). הגמרא מביאה הלכות נוספות לגבי רכושם של גרים לאחר מותם. רבי ישמעאל ורבי עקיבא חלוקים בשאלה מהו המקרה הקלאסי של בור בתורה.

אם כן משהאשה יולדת משבחת אלא שמין את הולדות כמה הן יפין ונותן לבעל ואם אין לה בעל נותן ליורשיו

היתה שפחה ונשתחררה או גיורת פטור

גמ׳ טעמא דמתכוין לחבירו הא מתכוין לאשה משלם דמי ולדות לימא תיהוי תיובתא דרב אדא בר אהבה דאמר רב אדא בר אהבה שוורים שנתכוונו לאשה פטורים מדמי ולדות

אמר לך רב אדא בר אהבה הוא הדין דאפילו נתכוונו לאשה נמי פטורים מדמי ולדות והא דקתני שור שהיה מתכוין לחבירו איידי דקא בעי למיתנא סיפא אדם שהיה מתכוין לחבירו דהכי כתיב קרא קתני רישא נמי שור שהיה מתכוין לחבירו

אמר רב פפא שור שנגח את השפחה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות מאי טעמא חמרתא מעברתא בעלמא הוא דאזיק דאמר קרא שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור

כיצד משלם דמי ולדות דמי ולדות שבח ולדות מיבעי ליה הכי נמי קאמר כיצד משלם דמי ולדות ושבח ולדות שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה

אמר רבן שמעון בן גמליאל אם כן משהאשה יולדת משבחת מאי קאמר אמר רבה הכי קאמר וכי אשה משבחת קודם שתלד יותר מלאחר שתלד והלא אשה משבחת לאחר שתלד יותר מקודם שתלד אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל

תניא נמי הכי וכי אשה משבחת קודם שתלד יותר מלאחר שתלד והלא אשה משבחת לאחר שתלד יותר מקודם שתלד אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל

רבא אמר הכי קתני וכי אשה למי שיולדת משבחת ואין לעצמה בשבח ולדות כלום אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל ושבח ולדות חולקין

תניא נמי הכי אמר רבן שמעון בן גמליאל וכי אשה למי שיולדת משבחת ואין לעצמה בשבח ולדות כלום אלא שמין נזק בפני עצמו וצער בפני עצמו ושמין את הולדות ונותנין לבעל ושבח ולדות חולקין

קשיא דרבן שמעון בן גמליאל אדרבן שמעון בן גמליאל

לא קשיא כאן במבכרת כאן בשאינה מבכרת

ורבנן דאמרי שבח ולדות נמי לבעל מאי טעמא כדתנן ממשמע שנאמר ויצאו ילדיה איני יודע שהיא הרה מה תלמוד לומר הרה לומר לך שבח הריון לבעל

ורבן שמעון בן גמליאל האי הרה מאי דריש ביה מבעי ליה לכדתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר לעולם אינו חייב עד שיכנה כנגד בית ההריון אמר רב פפא לא תימא כנגד בית הריון ממש אלא כל היכא דסליק ביה שיחמא לולד לאפוקי יד ורגל דלא

היתה שפחה ונשתחררה או גיורת פטור אמר רבה לא שנו אלא שחבל בה בחיי הגר ומת הגר דכיון דחבל בה בחיי הגר זכה בהו גר וכיון דמת הגר זכה בהו מן הגר אבל חבל בה לאחר מיתת הגר זכיא לה איהי בגוייהו ומיחייב לשלומי לה לדידה

אמר רב חסדא מרי דיכי אטו ולדות צררי נינהו וזכיא בהו אלא איתיה לבעל זכה ליה רחמנא ליתיה לבעל לא

מיתיבי הכה את האשה ויצאו ילדיה נותן נזק וצער לאשה ודמי ולדות לבעל אין הבעל נותן ליורשיו אין האשה נותן ליורשיה היתה שפחה ונשתחררה או גיורת זכה

אמרי ומי עדיפא ממתניתין דאוקימנא שחבל בה בחיי הגר ומת הגר הכא נמי שחבל בה בחיי הגר ומת הגר ואיבעית אימא לאחר מיתת הגר


ותני זכתה

לימא כתנאי בת ישראל שנישאת לגר ונתעברה ממנו וחבל בה בחיי הגר נותן דמי ולדות לגר לאחר מיתת הגר תני חדא חייב ותני חדא פטור מאי לאו תנאי נינהו לרבה ודאי תנאי היא אלא לרב חסדא מי לימא תנאי היא

לא קשיא הא רבנן הא רבן שמעון בן גמליאל

אי רבן שמעון בן גמליאל מאי אריא לאחר מיתה אפילו מחיים נמי אית לה פלגא מחיים אית לה פלגא לאחר מיתה כוליה

ואיבעית אימא הא והא רבן שמעון בן גמליאל כאן בשבח ולדות כאן בדמי ולדות

אמרי משבח ולדות לישמע דמי ולדות ומרבן שמעון בן גמליאל לישמע לרבנן

אמרי לא שבח ולדות דשייכא ידה בגוייהו זכיא בהו בכולהו דמי ולדות לא שייכא ידה בגוייהו לא זכיא בהו כלל

בעי מיניה רב ייבא סבא מרב נחמן המחזיק בשטרותיו של גר מהו מאן דמחזיק בשטרא אדעתיה דארעא הוא מחזיק ובארעא הא לא אחזיק ושטרא נמי לא קנה דלאו דעתיה אשטרא או דלמא דעתיה נמי אשטרא

אמר ליה עני מורי וכי לצור על פי צלוחיתו הוא צריך אמר ליה לצור ולצור

אמר רבה משכונו של ישראל ביד גר ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בו מוציאין אותו מידו מאי טעמא כיון דמית ליה גר פקע ליה שעבודיה

משכונו של גר ביד ישראל ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בו זה קנה כנגד מעותיו וזה קנה את השאר

ואמאי תקני ליה חצירו דהאמר רבי יוסי בר חנינא חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו

אמרי הכא במאי עסקינן דליתיה כל היכא דאיתא לדידיה דאי בעי מקני [מצי] קני קניא ליה [נמי] חצירו כל היכא דליתיה לדידיה דאי בעי הוא למיקני לא מצי קני חצירו נמי לא קניא

והלכתא דליתיה בחצירו דלא קנה

מתני׳ החופר בור ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים או ברשות הרבים ופתחו לרשות היחיד ברשות היחיד ופתחו לרשות היחיד אחר חייב

גמ׳ תנו רבנן החופר בור ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים ברשות הרבים ופתחו לרשות היחיד חייב וזהו בור האמור בתורה דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר הפקיר רשותו ולא הפקיר בורו זהו בור האמור בתורה

אמר רבה בבור ברשות הרבים כולי עלמא לא פליגי דמיחייב מאי טעמא אמר קרא כי יפתח וכי יכרה אם על פתיחה חייב על כרייה לא כל שכן אלא שעל עסקי פתיחה ועל עסקי כרייה באה לו לא נחלקו אלא


  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י שיפרא טייברג ורפאל וונגר לע"נ צבי בן ישראל יצחק טייברג.

  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא קמא מט

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא מט

אם כן משהאשה יולדת משבחת אלא שמין את הולדות כמה הן יפין ונותן לבעל ואם אין לה בעל נותן ליורשיו

היתה שפחה ונשתחררה או גיורת פטור

גמ׳ טעמא דמתכוין לחבירו הא מתכוין לאשה משלם דמי ולדות לימא תיהוי תיובתא דרב אדא בר אהבה דאמר רב אדא בר אהבה שוורים שנתכוונו לאשה פטורים מדמי ולדות

אמר לך רב אדא בר אהבה הוא הדין דאפילו נתכוונו לאשה נמי פטורים מדמי ולדות והא דקתני שור שהיה מתכוין לחבירו איידי דקא בעי למיתנא סיפא אדם שהיה מתכוין לחבירו דהכי כתיב קרא קתני רישא נמי שור שהיה מתכוין לחבירו

אמר רב פפא שור שנגח את השפחה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות מאי טעמא חמרתא מעברתא בעלמא הוא דאזיק דאמר קרא שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור

כיצד משלם דמי ולדות דמי ולדות שבח ולדות מיבעי ליה הכי נמי קאמר כיצד משלם דמי ולדות ושבח ולדות שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה

אמר רבן שמעון בן גמליאל אם כן משהאשה יולדת משבחת מאי קאמר אמר רבה הכי קאמר וכי אשה משבחת קודם שתלד יותר מלאחר שתלד והלא אשה משבחת לאחר שתלד יותר מקודם שתלד אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל

תניא נמי הכי וכי אשה משבחת קודם שתלד יותר מלאחר שתלד והלא אשה משבחת לאחר שתלד יותר מקודם שתלד אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל

רבא אמר הכי קתני וכי אשה למי שיולדת משבחת ואין לעצמה בשבח ולדות כלום אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל ושבח ולדות חולקין

תניא נמי הכי אמר רבן שמעון בן גמליאל וכי אשה למי שיולדת משבחת ואין לעצמה בשבח ולדות כלום אלא שמין נזק בפני עצמו וצער בפני עצמו ושמין את הולדות ונותנין לבעל ושבח ולדות חולקין

קשיא דרבן שמעון בן גמליאל אדרבן שמעון בן גמליאל

לא קשיא כאן במבכרת כאן בשאינה מבכרת

ורבנן דאמרי שבח ולדות נמי לבעל מאי טעמא כדתנן ממשמע שנאמר ויצאו ילדיה איני יודע שהיא הרה מה תלמוד לומר הרה לומר לך שבח הריון לבעל

ורבן שמעון בן גמליאל האי הרה מאי דריש ביה מבעי ליה לכדתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר לעולם אינו חייב עד שיכנה כנגד בית ההריון אמר רב פפא לא תימא כנגד בית הריון ממש אלא כל היכא דסליק ביה שיחמא לולד לאפוקי יד ורגל דלא

היתה שפחה ונשתחררה או גיורת פטור אמר רבה לא שנו אלא שחבל בה בחיי הגר ומת הגר דכיון דחבל בה בחיי הגר זכה בהו גר וכיון דמת הגר זכה בהו מן הגר אבל חבל בה לאחר מיתת הגר זכיא לה איהי בגוייהו ומיחייב לשלומי לה לדידה

אמר רב חסדא מרי דיכי אטו ולדות צררי נינהו וזכיא בהו אלא איתיה לבעל זכה ליה רחמנא ליתיה לבעל לא

מיתיבי הכה את האשה ויצאו ילדיה נותן נזק וצער לאשה ודמי ולדות לבעל אין הבעל נותן ליורשיו אין האשה נותן ליורשיה היתה שפחה ונשתחררה או גיורת זכה

אמרי ומי עדיפא ממתניתין דאוקימנא שחבל בה בחיי הגר ומת הגר הכא נמי שחבל בה בחיי הגר ומת הגר ואיבעית אימא לאחר מיתת הגר


ותני זכתה

לימא כתנאי בת ישראל שנישאת לגר ונתעברה ממנו וחבל בה בחיי הגר נותן דמי ולדות לגר לאחר מיתת הגר תני חדא חייב ותני חדא פטור מאי לאו תנאי נינהו לרבה ודאי תנאי היא אלא לרב חסדא מי לימא תנאי היא

לא קשיא הא רבנן הא רבן שמעון בן גמליאל

אי רבן שמעון בן גמליאל מאי אריא לאחר מיתה אפילו מחיים נמי אית לה פלגא מחיים אית לה פלגא לאחר מיתה כוליה

ואיבעית אימא הא והא רבן שמעון בן גמליאל כאן בשבח ולדות כאן בדמי ולדות

אמרי משבח ולדות לישמע דמי ולדות ומרבן שמעון בן גמליאל לישמע לרבנן

אמרי לא שבח ולדות דשייכא ידה בגוייהו זכיא בהו בכולהו דמי ולדות לא שייכא ידה בגוייהו לא זכיא בהו כלל

בעי מיניה רב ייבא סבא מרב נחמן המחזיק בשטרותיו של גר מהו מאן דמחזיק בשטרא אדעתיה דארעא הוא מחזיק ובארעא הא לא אחזיק ושטרא נמי לא קנה דלאו דעתיה אשטרא או דלמא דעתיה נמי אשטרא

אמר ליה עני מורי וכי לצור על פי צלוחיתו הוא צריך אמר ליה לצור ולצור

אמר רבה משכונו של ישראל ביד גר ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בו מוציאין אותו מידו מאי טעמא כיון דמית ליה גר פקע ליה שעבודיה

משכונו של גר ביד ישראל ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בו זה קנה כנגד מעותיו וזה קנה את השאר

ואמאי תקני ליה חצירו דהאמר רבי יוסי בר חנינא חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו

אמרי הכא במאי עסקינן דליתיה כל היכא דאיתא לדידיה דאי בעי מקני [מצי] קני קניא ליה [נמי] חצירו כל היכא דליתיה לדידיה דאי בעי הוא למיקני לא מצי קני חצירו נמי לא קניא

והלכתא דליתיה בחצירו דלא קנה

מתני׳ החופר בור ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים או ברשות הרבים ופתחו לרשות היחיד ברשות היחיד ופתחו לרשות היחיד אחר חייב

גמ׳ תנו רבנן החופר בור ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים ברשות הרבים ופתחו לרשות היחיד חייב וזהו בור האמור בתורה דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר הפקיר רשותו ולא הפקיר בורו זהו בור האמור בתורה

אמר רבה בבור ברשות הרבים כולי עלמא לא פליגי דמיחייב מאי טעמא אמר קרא כי יפתח וכי יכרה אם על פתיחה חייב על כרייה לא כל שכן אלא שעל עסקי פתיחה ועל עסקי כרייה באה לו לא נחלקו אלא


גלול כלפי מעלה