Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י׳ בטבת תשפ״ד | 22 דצמבר 2023
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י שיפרא טייברג ורפאל וונגר לע"נ צבי בן ישראל יצחק טייברג.

  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא נ

הדף היום מוקדש לע"נ סמל ראשון איתן דישון בן שירה ודורי שנפל מות גיבורים במלחמה בעזה. "אהב את התורה שהאירה את פניו ואת דרכו. התחיל ללמוד עם אביו את הדף היומי ואנו בע"ה נשלים זאת בשבילו."

רבי עקיבא ורבי ישמעאל חולקים במהו המקרה הקלאסי של בור – ברשות הרבים או ברשות היחיד שהפקירו הבעלים רשותו ולא את בורו. רבה ורב יוסף מבינים שרבי עקיבא ורבי ישמעאל מסכימים לגבי הדין במקרה אחד (רשות הרבים/היחיד) וחולקים לגבי השני. רבה סבור שהם מסכימים לגבי רשות הרבים ורב יוסף סבור להיפך. מעלים שני מקורות כקושי על רב יוסף אך הן נפתרות. מובא סיפור על חופר בורות, נחוניה בן הקנה, שחפר בורות לציבור (לשתייה) ובתו נפלה לבור אבל ניצלה. ר' חנינא בן דוסא ידע שהיא לא תמות מסיבה תיאולוגית שלא הגיוני שהיא תמות ממשהו שאביה קיים דרכו מצווה חשובה. עם זאת, רב אחא מציין כי בנו מת מצמא, למרות שאביו חפר את בורות המים כדי שאנשים ישתו מים בדרך לירושלים לעלייה לרגל. הוא מסביר שהקב"ה הדקדק עם צדיקים כחוט השערה. מה המקור לכך? אין להוציא אבנים מרשות היחיד לרשות הרבים כי זה יכול לגרום נזק לאחרים. רב ושמואל חולקים אם החיוב בור זה בגלל הבל הבור או גם בגלל החבטה בקרקעית הבור. מובאים שני מקורות להעלות קושי נגד רב (הבלו). בתוך המענה לקושי הראשון מסבירה הגמרא מדוע נדרשה המשנה להביא רשימה ארוכה של סוגי פריטים שונים הנכללים בקטגוריית בור – מה הייחודיות של כל אחד?

בבור ברשותו רבי עקיבא סבר בור ברשותו נמי חייב דכתיב בעל הבור בבור דאית ליה בעלים קאמר רחמנא

ורבי ישמעאל סבר בעל התקלה

אלא מאי זהו בור האמור בתורה דקאמר רבי עקיבא זהו בור שפתח בו הכתוב תחלה לתשלומין

ורב יוסף אמר בבור ברשות היחיד כולי עלמא לא פליגי דמחייב מאי טעמא בעל הבור אמר רחמנא בבור דאית ליה בעלים עסקינן

כי פליגי בבור ברשות הרבים רבי ישמעאל סבר בור ברשות הרבים נמי חייב דכתיב כי יפתח וכי יכרה אם על פתיחה חייב על כרייה לא כל שכן אלא שעל עסקי פתיחה ועל עסקי כרייה באה לו

ורבי עקיבא הנהו מיצרך צריכי דאי כתב רחמנא כי יפתח הוה אמינא פותח הוא דסגי ליה בכסוי כורה לא סגי ליה בכסוי עד דטאים ליה

ואי כתב רחמנא כי יכרה הוה אמינא כרייה הוא דבעי כסוי משום דעבד מעשה אבל פותח דלא עבד מעשה אימא כסוי נמי לא בעי קא משמע לן

ואלא מאי זהו בור האמור בתורה דקאמר רבי ישמעאל זהו בור שפתח בו הכתוב תחלה לניזקין

מיתיבי החופר בור ברשות הרבים ופתחו לרשות היחיד פטור ואף על פי שאינו רשאי לעשות כן לפי שאין עושין חלל תחת רשות הרבים

החופר בורות שיחין ומערות ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים חייב והחופר בורות ברשות היחיד הסמוכה לרשות הרבים כגון אלו החופרים לאושין פטור ורבי יוסי ברבי יהודה מחייב עד שיעשה מחיצה עשרה או עד שירחיק ממקום דריסת רגלי אדם וממקום דריסת רגלי בהמה ארבעה טפחים

טעמא דלאושין הא לאו לאושין חייב

הא מני בשלמא לרבה רישא רבי ישמעאל וסיפא רבי עקיבא

אלא לרב יוסף בשלמא סיפא דברי הכל אלא רישא מני לא רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא

אמר לך רב יוסף כולה דברי הכל היא ורישא שלא הפקיר לא רשותו ולא בורו

אמר רב אשי השתא דאוקימתא לרב יוסף לדברי הכל לרבה נמי לא תוקמה כתנאי

מדרישא רבי ישמעאל סיפא נמי רבי ישמעאל וטעמא דלאושין הא לאו לאושין חייב כגון דארווח ארווחי לרשות הרבים

מיתיבי החופר בור ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים חייב ברשות היחיד הסמוכה לרשות הרבים פטור בשלמא לרבה כולה רבי ישמעאל היא אלא לרב יוסף בשלמא רישא רבי ישמעאל אלא סיפא מני לא רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא

אמר לך בחופר לאושין ודברי הכל

תנו רבנן חפר ופתח ומסר לרבים פטור חפר ופתח ולא מסר לרבים חייב וכן מנהגו של נחוניא חופר בורות שיחין ומערות שהיה חופר ופותח ומוסר לרבים וכששמעו חכמים בדבר אמרו קיים זה הלכה זו הלכה זו ותו לא אלא אימא אף הלכה זו

תנו רבנן מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור גדול באו והודיעו את רבי חנינא בן דוסא שעה ראשונה אמר להם שלום שניה אמר להם שלום שלישית אמר להם עלתה

אמרו לה מי העלך אמרה להם זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו אמרו לו נביא אתה אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך אמרתי דבר שאותו צדיק מצטער בו יכשל בו זרעו

אמר רבי אחא אף על פי כן מת בנו בצמא שנאמר וסביביו נשערה מאד מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה רבי נחוניא אמר מהכא אל נערץ בסוד קדשים רבה ונורא על כל סביביו

אמר רבי חנינא כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא יותרו חייו שנאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אמר רבי חנא ואיתימא רבי שמואל בר נחמני מאי דכתיב


ארך אפים ולא כתיב ארך אף ארך אפים לצדיקים ולרשעים

תנו רבנן לא יסקל אדם מרשותו לרשות הרבים מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים ומצאו חסיד אחד אמר לו ריקה מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך לגלג עליו

לימים נצרך למכור שדהו והיה מהלך באותו רשות הרבים ונכשל באותן אבנים אמר יפה אמר לי אותו חסיד מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך

מתני׳ החופר בור ברשות הרבים ונפל לתוכו שור או חמור חייב אחד החופר בור שיח ומערה חריצין ונעיצין חייב אם כן למה נאמר בור מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים אף כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור ואם הוזק בו חייב

גמ׳ אמר רב בור שחייבה עליו תורה להבלו ולא לחבטו אלמא קסבר חבטה קרקע עולם הוא דמזקא ליה

ושמואל אמר להבלו וכל שכן לחבטו ואם תאמר לחבטו אמרה תורה ולא להבלו התורה העידה על הבור ואפילו מלא ספוגין של צמר

מאי בינייהו איכא בינייהו דעבד גובה ברשות הרבים לרב אגובה לא מיחייב לשמואל אגובה נמי מיחייב

מאי טעמא דרב דאמר קרא ונפל עד שיפול דרך נפילה ולשמואל ונפל כל דהו משמע

תנן אם כן למה נאמר בור מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים אף כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים בשלמא לשמואל אף כל לאתויי גובה אלא לרב אף כל לאתויי מאי

לאתויי חריצין ונעיצין חריצין ונעיצין בהדיא קתני להו תני והדר מפרש

והני כולהו דקתני למה לי צריכא דאי תנא בור הוה אמינא בור עשרה הוא דאית ביה הבלא משום דקטין וכריכא אבל שיח דאריך אימא בעשרה לית ביה הבלא

ואי תנא שיח הוה אמינא שיח עשרה הוא דאית ביה הבלא משום דקטין אבל מערה דמרבעא אימא בעשרה לית בה הבלא

ואי תני מערה הוה אמינא מערה בעשרה הוא דאית בה הבלא משום דמטללא אבל חריצין דלא מטללי אימא בעשרה לית בהו הבלא

ואי תנא חריצין הוה אמינא חריצין עשרה הוא דאית בהו הבלא משום דלית בהו רויחא מלעיל טפי מתתאי אבל נעיצין דרויחי מלעיל טפי מתתאי אימא בעשרה לית בהו הבלא קא משמע לן

תנן היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור ואם הוזק בו חייב נפל לתוכו שור או חמור ומת פטור מאי טעמא לאו משום דלית ביה חבטה

לא משום דלית ביה הבלא אי הכי אם הוזק בו חייב הא לית ביה הבלא אמרי אין הבלא למיתה ויש הבלא לנזקין

ההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי שחטיה מריה טרפיה רב נחמן

אמר רב נחמן אי שקיל מריה דהאי תורא קבא דקמחא ואזל תנא בי מדרשא אם שהתה מעת לעת כשירה לא אפסדיה לתורא דשוה כמה קבי אלמא קסבר רב נחמן יש חבטה בפחות מעשרה

איתיביה רבא לרב נחמן היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור מאי טעמא לאו משום דלית ביה חבטה


  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י שיפרא טייברג ורפאל וונגר לע"נ צבי בן ישראל יצחק טייברג.

  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

במחשבה שניה icon (YouTube Thumbnail)

קרובים וקדושים – במחשבה שניה

במחשבה שניה היא סדרת שיעורי מחשבה על נושאים העולים בדף היומי עם הרבנית יפית קליימר דף מקורות בבא קמא נ להאזנה: לצפייה:  

בבא קמא נ

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא נ

בבור ברשותו רבי עקיבא סבר בור ברשותו נמי חייב דכתיב בעל הבור בבור דאית ליה בעלים קאמר רחמנא

ורבי ישמעאל סבר בעל התקלה

אלא מאי זהו בור האמור בתורה דקאמר רבי עקיבא זהו בור שפתח בו הכתוב תחלה לתשלומין

ורב יוסף אמר בבור ברשות היחיד כולי עלמא לא פליגי דמחייב מאי טעמא בעל הבור אמר רחמנא בבור דאית ליה בעלים עסקינן

כי פליגי בבור ברשות הרבים רבי ישמעאל סבר בור ברשות הרבים נמי חייב דכתיב כי יפתח וכי יכרה אם על פתיחה חייב על כרייה לא כל שכן אלא שעל עסקי פתיחה ועל עסקי כרייה באה לו

ורבי עקיבא הנהו מיצרך צריכי דאי כתב רחמנא כי יפתח הוה אמינא פותח הוא דסגי ליה בכסוי כורה לא סגי ליה בכסוי עד דטאים ליה

ואי כתב רחמנא כי יכרה הוה אמינא כרייה הוא דבעי כסוי משום דעבד מעשה אבל פותח דלא עבד מעשה אימא כסוי נמי לא בעי קא משמע לן

ואלא מאי זהו בור האמור בתורה דקאמר רבי ישמעאל זהו בור שפתח בו הכתוב תחלה לניזקין

מיתיבי החופר בור ברשות הרבים ופתחו לרשות היחיד פטור ואף על פי שאינו רשאי לעשות כן לפי שאין עושין חלל תחת רשות הרבים

החופר בורות שיחין ומערות ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים חייב והחופר בורות ברשות היחיד הסמוכה לרשות הרבים כגון אלו החופרים לאושין פטור ורבי יוסי ברבי יהודה מחייב עד שיעשה מחיצה עשרה או עד שירחיק ממקום דריסת רגלי אדם וממקום דריסת רגלי בהמה ארבעה טפחים

טעמא דלאושין הא לאו לאושין חייב

הא מני בשלמא לרבה רישא רבי ישמעאל וסיפא רבי עקיבא

אלא לרב יוסף בשלמא סיפא דברי הכל אלא רישא מני לא רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא

אמר לך רב יוסף כולה דברי הכל היא ורישא שלא הפקיר לא רשותו ולא בורו

אמר רב אשי השתא דאוקימתא לרב יוסף לדברי הכל לרבה נמי לא תוקמה כתנאי

מדרישא רבי ישמעאל סיפא נמי רבי ישמעאל וטעמא דלאושין הא לאו לאושין חייב כגון דארווח ארווחי לרשות הרבים

מיתיבי החופר בור ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים חייב ברשות היחיד הסמוכה לרשות הרבים פטור בשלמא לרבה כולה רבי ישמעאל היא אלא לרב יוסף בשלמא רישא רבי ישמעאל אלא סיפא מני לא רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא

אמר לך בחופר לאושין ודברי הכל

תנו רבנן חפר ופתח ומסר לרבים פטור חפר ופתח ולא מסר לרבים חייב וכן מנהגו של נחוניא חופר בורות שיחין ומערות שהיה חופר ופותח ומוסר לרבים וכששמעו חכמים בדבר אמרו קיים זה הלכה זו הלכה זו ותו לא אלא אימא אף הלכה זו

תנו רבנן מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור גדול באו והודיעו את רבי חנינא בן דוסא שעה ראשונה אמר להם שלום שניה אמר להם שלום שלישית אמר להם עלתה

אמרו לה מי העלך אמרה להם זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו אמרו לו נביא אתה אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך אמרתי דבר שאותו צדיק מצטער בו יכשל בו זרעו

אמר רבי אחא אף על פי כן מת בנו בצמא שנאמר וסביביו נשערה מאד מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה רבי נחוניא אמר מהכא אל נערץ בסוד קדשים רבה ונורא על כל סביביו

אמר רבי חנינא כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא יותרו חייו שנאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אמר רבי חנא ואיתימא רבי שמואל בר נחמני מאי דכתיב


ארך אפים ולא כתיב ארך אף ארך אפים לצדיקים ולרשעים

תנו רבנן לא יסקל אדם מרשותו לרשות הרבים מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים ומצאו חסיד אחד אמר לו ריקה מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך לגלג עליו

לימים נצרך למכור שדהו והיה מהלך באותו רשות הרבים ונכשל באותן אבנים אמר יפה אמר לי אותו חסיד מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך

מתני׳ החופר בור ברשות הרבים ונפל לתוכו שור או חמור חייב אחד החופר בור שיח ומערה חריצין ונעיצין חייב אם כן למה נאמר בור מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים אף כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור ואם הוזק בו חייב

גמ׳ אמר רב בור שחייבה עליו תורה להבלו ולא לחבטו אלמא קסבר חבטה קרקע עולם הוא דמזקא ליה

ושמואל אמר להבלו וכל שכן לחבטו ואם תאמר לחבטו אמרה תורה ולא להבלו התורה העידה על הבור ואפילו מלא ספוגין של צמר

מאי בינייהו איכא בינייהו דעבד גובה ברשות הרבים לרב אגובה לא מיחייב לשמואל אגובה נמי מיחייב

מאי טעמא דרב דאמר קרא ונפל עד שיפול דרך נפילה ולשמואל ונפל כל דהו משמע

תנן אם כן למה נאמר בור מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים אף כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים בשלמא לשמואל אף כל לאתויי גובה אלא לרב אף כל לאתויי מאי

לאתויי חריצין ונעיצין חריצין ונעיצין בהדיא קתני להו תני והדר מפרש

והני כולהו דקתני למה לי צריכא דאי תנא בור הוה אמינא בור עשרה הוא דאית ביה הבלא משום דקטין וכריכא אבל שיח דאריך אימא בעשרה לית ביה הבלא

ואי תנא שיח הוה אמינא שיח עשרה הוא דאית ביה הבלא משום דקטין אבל מערה דמרבעא אימא בעשרה לית בה הבלא

ואי תני מערה הוה אמינא מערה בעשרה הוא דאית בה הבלא משום דמטללא אבל חריצין דלא מטללי אימא בעשרה לית בהו הבלא

ואי תנא חריצין הוה אמינא חריצין עשרה הוא דאית בהו הבלא משום דלית בהו רויחא מלעיל טפי מתתאי אבל נעיצין דרויחי מלעיל טפי מתתאי אימא בעשרה לית בהו הבלא קא משמע לן

תנן היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור ואם הוזק בו חייב נפל לתוכו שור או חמור ומת פטור מאי טעמא לאו משום דלית ביה חבטה

לא משום דלית ביה הבלא אי הכי אם הוזק בו חייב הא לית ביה הבלא אמרי אין הבלא למיתה ויש הבלא לנזקין

ההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי שחטיה מריה טרפיה רב נחמן

אמר רב נחמן אי שקיל מריה דהאי תורא קבא דקמחא ואזל תנא בי מדרשא אם שהתה מעת לעת כשירה לא אפסדיה לתורא דשוה כמה קבי אלמא קסבר רב נחמן יש חבטה בפחות מעשרה

איתיביה רבא לרב נחמן היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור מאי טעמא לאו משום דלית ביה חבטה


גלול כלפי מעלה