Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ט״ו בטבת תשפ״ד | 27 דצמבר 2023
  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא נה

הדף היום מוקדש ע"י ארל נורמן לכבוד אנשי כוחות הבטחון.

מדוע מופיעה המילה 'טוב' בהקשר של מצוות כבוד הורים רק בעשרת הדיברות שבספר דברים ולא בספר שמות ("למען ייטב לך")? אם רואים את האות ט' בחלום, זה סימן טוב. למה? לאחר שהמשנה קבעה את איסור כלאים (רביעה או חרישה), חכמים שונים מביאים דוגמאות שבהם חל איסור כלאים על בעלי חיים שהם מאותו המין אך לא מאותו סוג, כגון תרנגול, טווס ופסיון. הפרק השישי מתחיל בהלכות לגבי מי ששמר על בהמתו כראוי אך הבהמה נמלטה ואכלה או דרסה בשדה של מישהו אחר. אם החומה נפרצה בלילה או נשברה על ידי שודדים, הבעלים פטור וכך גם השודדים (נזקים עקיפים – גרמא). אם השודדים הוציאו את הבהמה החוצה והבהמה הזיקה, השודדים חייבים על תשלום הזנזקים. |אם הבעלים נתן את הבהמה לאדם אחר כדי לשמרה, האם הבעלים אינו אחראי יותר והאחריות עוברת לאדם השני? במה זה תלוי? אם בהמה נופלת בטעות לשדה של אחר והזיקה (אכלה או רמסה), הבעלים משלם רק את ההנאה שקיבל, אך אם הבהמה נכנסה בכוונה ישלשם על הנזקים שנגרמו. איך משערים את שווי הנזק? הגמרא מסבירה שרמת השמירה הנזכרת במשנה היא משירה פחותה (היכולה לעמוד ברוח רגילה). מכאן עולה ההצעה שהמשנה תואמת רק את עמדתו של רבי יהודה לפיה שור מועד פטור אם הבעלים שמר על הבהמה על ידי הצבת גדר תקני, שכן בהמה נחשבת תמיד מועדת לגבי אכילה ודריסה. אולם הדבר נדחה שכן אולי המחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה רלוונטי רק לנזקי קרן שבהם יש כוונה להזיק, ואינו חל על אכילה ודריסה. הוכחה הובאה מברייתא שאומרת שיש ארבעה מקרים שבהם התורה דרשה רק שמירה בסיסית – בור, אש, שן ורגל. הגמרא מביאה מקור לכל אחד מדברים אלו מהתורה. הוכחה נוספת מובאת מלשון המשנה עצמה. יש ארבעה מקרים שבהם פטור מתשלום בבית דין, אבל חייב בבית דין שמים – אחד הוא המקרה במשנתנו שבו פורצים גדר של רעהו ויוצאים בהמות הבעלים ומזיקים.

נאמר בהם טוב אמר לו עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב שאלני אם נאמר בהן טוב אם לאו שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו כלך אצל רבי תנחום בר חנילאי שהיה רגיל אצל רבי יהושע בן לוי שהיה בקי באגדה

אזל לגביה אמר ליה ממנו לא שמעתי אלא כך אמר לי שמואל בר נחום אחי אמו של רב אחא ברבי חנינא ואמרי לה אבי אמו של רב אחי ברבי חנינא הואיל וסופן להשתבר

וכי סופן להשתבר מאי הוי אמר רב אשי חס ושלום פסקה טובה מישראל

אמר רבי יהושע הרואה טית בחלומו סימן יפה לו מאי טעמא אילימא משום דכתיב טוב אימא וטאטאתיה במטאטא השמד חד טית קאמרינן

אימא טמאתה בשוליה טית בית קאמרינן אימא טבעו בארץ שעריה

אלא הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחילה שמבראשית עד וירא אלהים את האור לא כתיב טית

ואמר רבי יהושע בן לוי הרואה הספד בחלומו חסו עליו מן השמים ופדאוהו הני מילי בכתבא

וכן חיה ועוף כיוצא בהן וכו׳ אמר ריש לקיש כאן שנה רבי תרנגול טווס ופסיוני כלאים זה בזה

פשיטא אמר רב חביבא משום דרבו בהדי הדדי מהו דתימא מין חד הוא קא משמע לן

אמר שמואל אווז ואווז הבר כלאים זה בזה מתקיף לה רבא בר רב חנן מאי טעמא אילימא משום דהאי אריך קועיה והאי זוטר קועיה אלא מעתה גמלא פרסא וגמלא טייעא דהאי אלים קועיה והאי קטין קועיה הכי נמי דהוו כלאים זה בזה

אלא אמר אביי זה ביציו מבחוץ וזה ביציו מבפנים רב פפא אמר הא טעונה חדא ביעתא בשיחלא והא טעונה כמה ביעתא בשיחלא

אמר רבי ירמיה אמר ריש לקיש המרביע שני מינים שבים לוקה מאי טעמא אמר רב אדא בר אהבה משמיה דעולא אתיא למינהו למינהו מיבשה

בעי רחבה המנהיג בעיזא ושיבוטא מהו מי אמרינן כיון דעיזא לא נחית בים ושיבוטא לא סליק ליבשה לא כלום עביד או דלמא השתא מיהת קא מנהיג

מתקיף לה רבינא אלא מעתה חיבר חטה ושעורה בידו וזרע חטה בארץ ושעורה בחוצה לארץ הכי נמי דמחייב

אמרי הכי השתא התם ארץ מקום חיובא חוצה לארץ לא מקום חיובא הכא אידי ואידי חיובא הוא

הדרן עלך שור שנגח את הפרה


מתני׳ הכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה פטור לא נעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה חייב

נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים ויצאה והזיקה פטור הוציאוה לסטים לסטים חייבין

הניחה בחמה או שמסרה לחרש שוטה וקטן ויצאה והזיקה חייב

מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו

נפלה לגינה ונהנית משלמת מה שנהנית ירדה כדרכה והזיקה משלמת מה שהזיקה כיצד משלמת מה שהזיקה שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה

רבי שמעון אומר אכלה פירות גמורים משלמת פירות גמורים אם סאה סאה אם סאתים סאתים

גמ׳ תנו רבנן איזהו כראוי ואיזהו שלא כראוי דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה זהו כראוי שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה זהו שלא כראוי

אמר רבי מני בר פטיש מאן תנא מועד דסגי ליה בשמירה פחותה רבי יהודה היא דתנן קשרו בעליו במוסירה ונעל לפניו כראוי ויצא והזיק אחד תם ואחד מועד חייב דברי רבי מאיר

רבי יהודה אומר תם חייב מועד פטור שנאמר ולא ישמרנו בעליו ושמור הוא זה רבי אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין

אפילו תימא רבי מאיר שאני שן ורגל דהתורה מיעטה בשמירתן דאמר רבי אלעזר ואמרי לה במתניתא תנא ארבעה דברים התורה מיעטה בשמירתן ואלו הן בור ואש שן ורגל

בור דכתיב כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בר ולא יכסנו הא כסהו פטור

אש דכתיב שלם ישלם המבער את הבערה עד דעביד כעין מבעיר

שן דכתיב ובער בשדה אחר עד דעביד כעין ובער

רגל דכתיב ושלח עד דעביד כעין ושלח

ותניא ושלח זה הרגל וכן הוא אומר משלחי רגל השור והחמור ובער זה השן וכן הוא אומר כאשר יבער הגלל עד תמו

טעמא דעביד כעין ושלח ובער הא לא עביד לא

אמר רבה מתניתין נמי דיקא דקתני צאן מכדי בשור קא עסקינן ואתי ניתני שור מאי שנא דקתני צאן לאו משום דהתורה מיעטה בשמירתן

לאו משום דכאן קרן לא כתיבא בה שן ורגל הוא דכתיב ביה וקא משמע לן דשן ורגל דמועדין הוא שמע מינה

תניא אמר רבי יהושע ארבעה דברים העושה אותן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואלו הן הפורץ גדר בפני בהמת חבירו והכופף קמתו של חבירו בפני הדליקה והשוכר עדי שקר להעיד והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו

אמר מר הפורץ גדר בפני בהמת חבירו היכי דמי אילימא בכותל בריא בדיני אדם נמי ניחייב אלא


  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

רעיונות מהדף היומי נשים מדברות גמרא

הגישות השונות לתורה (בבא קמא נה)

בבא קמא נה ע"א נתקלנו בסוגיה מפתיעה, שהיא בעיני אבן יסוד בהבנת הגישות השונות לתורה. להקלת העניין לא נזכיר שמות, כי זה קשה לעקוב. הגמרא מספרת שרב א' פונה לרב ב' ושואל אותו: "מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב, ובדברות האחרונות תלמוד נאמר בהם טוב?" רב ב' עונה לו: "עד שאתה שואלני למה…

בבא קמא נה

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא נה

נאמר בהם טוב אמר לו עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב שאלני אם נאמר בהן טוב אם לאו שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו כלך אצל רבי תנחום בר חנילאי שהיה רגיל אצל רבי יהושע בן לוי שהיה בקי באגדה

אזל לגביה אמר ליה ממנו לא שמעתי אלא כך אמר לי שמואל בר נחום אחי אמו של רב אחא ברבי חנינא ואמרי לה אבי אמו של רב אחי ברבי חנינא הואיל וסופן להשתבר

וכי סופן להשתבר מאי הוי אמר רב אשי חס ושלום פסקה טובה מישראל

אמר רבי יהושע הרואה טית בחלומו סימן יפה לו מאי טעמא אילימא משום דכתיב טוב אימא וטאטאתיה במטאטא השמד חד טית קאמרינן

אימא טמאתה בשוליה טית בית קאמרינן אימא טבעו בארץ שעריה

אלא הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחילה שמבראשית עד וירא אלהים את האור לא כתיב טית

ואמר רבי יהושע בן לוי הרואה הספד בחלומו חסו עליו מן השמים ופדאוהו הני מילי בכתבא

וכן חיה ועוף כיוצא בהן וכו׳ אמר ריש לקיש כאן שנה רבי תרנגול טווס ופסיוני כלאים זה בזה

פשיטא אמר רב חביבא משום דרבו בהדי הדדי מהו דתימא מין חד הוא קא משמע לן

אמר שמואל אווז ואווז הבר כלאים זה בזה מתקיף לה רבא בר רב חנן מאי טעמא אילימא משום דהאי אריך קועיה והאי זוטר קועיה אלא מעתה גמלא פרסא וגמלא טייעא דהאי אלים קועיה והאי קטין קועיה הכי נמי דהוו כלאים זה בזה

אלא אמר אביי זה ביציו מבחוץ וזה ביציו מבפנים רב פפא אמר הא טעונה חדא ביעתא בשיחלא והא טעונה כמה ביעתא בשיחלא

אמר רבי ירמיה אמר ריש לקיש המרביע שני מינים שבים לוקה מאי טעמא אמר רב אדא בר אהבה משמיה דעולא אתיא למינהו למינהו מיבשה

בעי רחבה המנהיג בעיזא ושיבוטא מהו מי אמרינן כיון דעיזא לא נחית בים ושיבוטא לא סליק ליבשה לא כלום עביד או דלמא השתא מיהת קא מנהיג

מתקיף לה רבינא אלא מעתה חיבר חטה ושעורה בידו וזרע חטה בארץ ושעורה בחוצה לארץ הכי נמי דמחייב

אמרי הכי השתא התם ארץ מקום חיובא חוצה לארץ לא מקום חיובא הכא אידי ואידי חיובא הוא

הדרן עלך שור שנגח את הפרה


מתני׳ הכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה פטור לא נעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה חייב

נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים ויצאה והזיקה פטור הוציאוה לסטים לסטים חייבין

הניחה בחמה או שמסרה לחרש שוטה וקטן ויצאה והזיקה חייב

מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו

נפלה לגינה ונהנית משלמת מה שנהנית ירדה כדרכה והזיקה משלמת מה שהזיקה כיצד משלמת מה שהזיקה שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה

רבי שמעון אומר אכלה פירות גמורים משלמת פירות גמורים אם סאה סאה אם סאתים סאתים

גמ׳ תנו רבנן איזהו כראוי ואיזהו שלא כראוי דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה זהו כראוי שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה זהו שלא כראוי

אמר רבי מני בר פטיש מאן תנא מועד דסגי ליה בשמירה פחותה רבי יהודה היא דתנן קשרו בעליו במוסירה ונעל לפניו כראוי ויצא והזיק אחד תם ואחד מועד חייב דברי רבי מאיר

רבי יהודה אומר תם חייב מועד פטור שנאמר ולא ישמרנו בעליו ושמור הוא זה רבי אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין

אפילו תימא רבי מאיר שאני שן ורגל דהתורה מיעטה בשמירתן דאמר רבי אלעזר ואמרי לה במתניתא תנא ארבעה דברים התורה מיעטה בשמירתן ואלו הן בור ואש שן ורגל

בור דכתיב כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בר ולא יכסנו הא כסהו פטור

אש דכתיב שלם ישלם המבער את הבערה עד דעביד כעין מבעיר

שן דכתיב ובער בשדה אחר עד דעביד כעין ובער

רגל דכתיב ושלח עד דעביד כעין ושלח

ותניא ושלח זה הרגל וכן הוא אומר משלחי רגל השור והחמור ובער זה השן וכן הוא אומר כאשר יבער הגלל עד תמו

טעמא דעביד כעין ושלח ובער הא לא עביד לא

אמר רבה מתניתין נמי דיקא דקתני צאן מכדי בשור קא עסקינן ואתי ניתני שור מאי שנא דקתני צאן לאו משום דהתורה מיעטה בשמירתן

לאו משום דכאן קרן לא כתיבא בה שן ורגל הוא דכתיב ביה וקא משמע לן דשן ורגל דמועדין הוא שמע מינה

תניא אמר רבי יהושע ארבעה דברים העושה אותן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואלו הן הפורץ גדר בפני בהמת חבירו והכופף קמתו של חבירו בפני הדליקה והשוכר עדי שקר להעיד והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו

אמר מר הפורץ גדר בפני בהמת חבירו היכי דמי אילימא בכותל בריא בדיני אדם נמי ניחייב אלא


גלול כלפי מעלה