Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ט״ז בטבת תשפ״ד | 28 דצמבר 2023
  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא נו

הלימוד השבוע מוקדש ע"י מרים אדלר לכבוד הולדת נכדה, נטע, שמשפחתו פונתה מקיבוץ סעד. "שמו מסמל את התקווה שיהיו חיים מחודשים וצמיחה בעוטף ובכל ישראל."

ברייתא מונה ארבעה מצבים שבהם אחד גורם נזק ובכל זאת אינו מתחייב בבית דין אלא אחראי בבית דין של שמיים. הגמרא מגדירה את הנסיבות הספציפיות של כל מקרה. עם זאת, הם שואלים מדוע הרשימה מוגבלת לארבעה אלה ואינה מזכירה מקרים אחרים שיש להם אותו דין (שטור מדיני אדם וחחיב בדיני שמיים). יש הבחנה – המקרים המפורטים בברייתא הם כולם מצבים שבהם אפשר היה לחשוב שאפילו לא יהיה חייב בבית דין של שמיים ולכן היה צורף להזכירם. אם לבעל הבהמה יש גדר נעול ופרצה בלילה והבהמה הזיקה, פטור. האם המקרה הוא שהבהמה ניסתה להתגנב מתחת לקיר ושברה את הקיר, או שהקיר נפל מעצמה או בדרך אחרת? איזה סוג קיר? אם הגנב לוקח את הבהמה בידיו, הגנב חייב. האם זה לא מובן מאליו כי גנב מקבל בעלות על פריט גנוב ואחראי לנזקים? יש שני הסברים מוצעים להבין את המקרה במשנה. אם זה ניתן לרועה, הרועה אחראי לנזקים. האם זה לא מובן מאליו כפי שנלמד כבר במשנה אחרת? מבואר שהמקרה הוא לגבי שומר שנתן לשומר אחר לשמור. האם זה סותר פסיקה של רבא במקרה זה? האם מי ששומר על חפץ שנאבד (שחייבים להחזירו) אחראי כמו שומר חנם או כשומר שכר? מה ההיגיון מאחורי כל אפשרות?

בכותל רעוע

אמר מר הכופף קמתו של חבירו בפני הדליקה היכי דמי אילימא דמטיא ליה ברוח מצויה בדיני אדם נמי נחייב אלא דמטיא ברוח שאינה מצויה

ורב אשי אמר טמון אתמר משום דשויה טמון באש

אמר מר השוכר עדי שקר היכי דמי אילימא לנפשיה ממונא בעי שלומי ובדיני אדם נמי ניחייב אלא לחבריה

והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו במאי עסקינן אילימא בבי תרי פשיטא דאורייתא הוא אם לוא יגיד ונשא עונו

אלא בחד

ותו ליכא והאיכא (סימן העושה בסם ושליח חבירו נשבר) העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים

והאיכא הנותן סם המות בפני בהמת חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים

והאיכא השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים

והאיכא המבעית את חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים

והאיכא נשברה כדו ברשות הרבים ולא סילקה נפלה גמלו ולא העמידה רבי מאיר מחייב בהזיקן וחכמים אומרים פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים

אין מיהא איכא טובא והני אצטריכא ליה מהו דתימא בדיני שמים נמי לא ליחייב קא משמע לן

הפורץ גדר בפני בהמת חבירו מהו דתימא כיון דלמסתריה קאי מה עביד בדיני שמים נמי לא ליחייב קא משמע לן

הכופף קמתו של חבירו נמי מהו דתימא לימא מי הוה ידענא דאתיא רוח שאינה מצויה ובדיני שמים נמי לא ליחייב קא משמע לן

ולרב אשי דאמר נמי טמון איתמר מהו דתימא אנא כסויי כסיתיה ניהלך ובדיני שמים נמי לא ליחייב קא משמע לן

והשוכר עדי שקר נמי מהו דתימא לימא דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ובדיני שמים נמי לא ליחייב קא משמע לן

והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו נמי מהו דתימא מי יימר דכי הוה אתינא מסהדינא ליה הוה מודה דלמא הוה משתבע לשקרא ובדיני שמים נמי לא ליחייב קא משמע לן

נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים כו׳ אמר רבה והוא שחתרה

אבל לא חתרה מאי חייב היכי דמי אילימא בכותל בריא כי לא חתרה אמאי חייב מאי הוה ליה למעבד אלא בכותל רעוע כי חתרה אמאי פטור תחלתו בפשיעה וסופו באונס הוא

הניחא למאן דאמר תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור אלא למאן דאמר תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב מאי איכא למימר

אלא מתניתין בכותל בריא ואפילו לא חתרה וכי איתמר דרבה אסיפא איתמר הניחה בחמה או שמסרה לחרש שוטה וקטן ויצתה והזיקה חייב אמר רבה ואפילו חתרה

לא מבעיא היכא דלא חתרה דכולה בפשיעה הוא אלא אפילו חתרה נמי מהו דתימא הויא לה תחילתו בפשיעה וסופו באונס קא משמע לן דכולה פשיעה היא

מאי טעמא דאמר ליה מידע ידעת דכיון דשבקתה בחמה כל טצדקא דאית לה למיעבד עבדא ונפקא

הוציאוה לסטים לסטים חייבין


פשיטא כיון דאפקוה קיימא לה ברשותייהו לכל מילי

לא צריכא דקמו לה באפה כי הא דאמר רבה אמר רב מתנה אמר רב המעמיד בהמת חברו על קמת חבירו חייב מעמיד פשיטא לא צריכא דקם לה באפה

אמר ליה אביי לרב יוסף הכישה אמרת לן ולסטים נמי דהכישוה

מסרה לרועה נכנס הרועה כו׳ אמרי תחתיו דמאן אילימא תחתיו דבעל בהמה תנינא חדא זמנא מסרו לשומר חנם ולשואל לנושא שכר ולשוכר כולן נכנסו תחת הבעלים אלא תחתיו דשומר

ושומר קמא אפטר ליה לגמרי לימא תיהוי תיובתא דרבא דאמר רבא שומר שמסר לשומר חייב

אמר לך רבא מאי מסרו לרועה לברזיליה דאורחיה דרועה למימסר לברזיליה

איכא דאמרי מדקתני מסרה לרועה ולא קתני מסרה לאחר שמע מינה מאי מסרה לרועה מסר רועה לברזיליה דאורחיה דרועה למימסר לברזיליה אבל לאחר לא

לימא מסייע ליה לרבא דאמר רבא שומר שמסר לשומר חייב אמרי לא דלמא אורחא דמילתא קתני והוא הדין לאחר

איתמר שומר אבידה רבה אמר כשומר חנם דמי רב יוסף אמר כשומר שכר דמי

רבה אמר כשומר חנם דמי מאי הנאה קא מטי ליה רב יוסף אמר כשומר שכר דמי בההיא הנאה דלא בעיא למיתבי ליה ריפתא לעניא הוי כשומר שכר

איכא דמפרשי הכי רב יוסף אמר כשומר שכר דמי כיון דרחמנא שעבדיה בעל כורחיה הלכך כשומר שכר דמי

(סימן החזירה לעולם השב חייא אמרת נשבר שכר)

איתיביה רב יוסף לרבה


  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

רעיונות מהדף היומי נשים מדברות גמרא

הגישות השונות לתורה (בבא קמא נה)

בבא קמא נה ע"א נתקלנו בסוגיה מפתיעה, שהיא בעיני אבן יסוד בהבנת הגישות השונות לתורה. להקלת העניין לא נזכיר שמות, כי זה קשה לעקוב. הגמרא מספרת שרב א' פונה לרב ב' ושואל אותו: "מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב, ובדברות האחרונות תלמוד נאמר בהם טוב?" רב ב' עונה לו: "עד שאתה שואלני למה…

בבא קמא נו

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא נו

בכותל רעוע

אמר מר הכופף קמתו של חבירו בפני הדליקה היכי דמי אילימא דמטיא ליה ברוח מצויה בדיני אדם נמי נחייב אלא דמטיא ברוח שאינה מצויה

ורב אשי אמר טמון אתמר משום דשויה טמון באש

אמר מר השוכר עדי שקר היכי דמי אילימא לנפשיה ממונא בעי שלומי ובדיני אדם נמי ניחייב אלא לחבריה

והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו במאי עסקינן אילימא בבי תרי פשיטא דאורייתא הוא אם לוא יגיד ונשא עונו

אלא בחד

ותו ליכא והאיכא (סימן העושה בסם ושליח חבירו נשבר) העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים

והאיכא הנותן סם המות בפני בהמת חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים

והאיכא השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים

והאיכא המבעית את חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים

והאיכא נשברה כדו ברשות הרבים ולא סילקה נפלה גמלו ולא העמידה רבי מאיר מחייב בהזיקן וחכמים אומרים פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים

אין מיהא איכא טובא והני אצטריכא ליה מהו דתימא בדיני שמים נמי לא ליחייב קא משמע לן

הפורץ גדר בפני בהמת חבירו מהו דתימא כיון דלמסתריה קאי מה עביד בדיני שמים נמי לא ליחייב קא משמע לן

הכופף קמתו של חבירו נמי מהו דתימא לימא מי הוה ידענא דאתיא רוח שאינה מצויה ובדיני שמים נמי לא ליחייב קא משמע לן

ולרב אשי דאמר נמי טמון איתמר מהו דתימא אנא כסויי כסיתיה ניהלך ובדיני שמים נמי לא ליחייב קא משמע לן

והשוכר עדי שקר נמי מהו דתימא לימא דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ובדיני שמים נמי לא ליחייב קא משמע לן

והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו נמי מהו דתימא מי יימר דכי הוה אתינא מסהדינא ליה הוה מודה דלמא הוה משתבע לשקרא ובדיני שמים נמי לא ליחייב קא משמע לן

נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים כו׳ אמר רבה והוא שחתרה

אבל לא חתרה מאי חייב היכי דמי אילימא בכותל בריא כי לא חתרה אמאי חייב מאי הוה ליה למעבד אלא בכותל רעוע כי חתרה אמאי פטור תחלתו בפשיעה וסופו באונס הוא

הניחא למאן דאמר תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור אלא למאן דאמר תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב מאי איכא למימר

אלא מתניתין בכותל בריא ואפילו לא חתרה וכי איתמר דרבה אסיפא איתמר הניחה בחמה או שמסרה לחרש שוטה וקטן ויצתה והזיקה חייב אמר רבה ואפילו חתרה

לא מבעיא היכא דלא חתרה דכולה בפשיעה הוא אלא אפילו חתרה נמי מהו דתימא הויא לה תחילתו בפשיעה וסופו באונס קא משמע לן דכולה פשיעה היא

מאי טעמא דאמר ליה מידע ידעת דכיון דשבקתה בחמה כל טצדקא דאית לה למיעבד עבדא ונפקא

הוציאוה לסטים לסטים חייבין


פשיטא כיון דאפקוה קיימא לה ברשותייהו לכל מילי

לא צריכא דקמו לה באפה כי הא דאמר רבה אמר רב מתנה אמר רב המעמיד בהמת חברו על קמת חבירו חייב מעמיד פשיטא לא צריכא דקם לה באפה

אמר ליה אביי לרב יוסף הכישה אמרת לן ולסטים נמי דהכישוה

מסרה לרועה נכנס הרועה כו׳ אמרי תחתיו דמאן אילימא תחתיו דבעל בהמה תנינא חדא זמנא מסרו לשומר חנם ולשואל לנושא שכר ולשוכר כולן נכנסו תחת הבעלים אלא תחתיו דשומר

ושומר קמא אפטר ליה לגמרי לימא תיהוי תיובתא דרבא דאמר רבא שומר שמסר לשומר חייב

אמר לך רבא מאי מסרו לרועה לברזיליה דאורחיה דרועה למימסר לברזיליה

איכא דאמרי מדקתני מסרה לרועה ולא קתני מסרה לאחר שמע מינה מאי מסרה לרועה מסר רועה לברזיליה דאורחיה דרועה למימסר לברזיליה אבל לאחר לא

לימא מסייע ליה לרבא דאמר רבא שומר שמסר לשומר חייב אמרי לא דלמא אורחא דמילתא קתני והוא הדין לאחר

איתמר שומר אבידה רבה אמר כשומר חנם דמי רב יוסף אמר כשומר שכר דמי

רבה אמר כשומר חנם דמי מאי הנאה קא מטי ליה רב יוסף אמר כשומר שכר דמי בההיא הנאה דלא בעיא למיתבי ליה ריפתא לעניא הוי כשומר שכר

איכא דמפרשי הכי רב יוסף אמר כשומר שכר דמי כיון דרחמנא שעבדיה בעל כורחיה הלכך כשומר שכר דמי

(סימן החזירה לעולם השב חייא אמרת נשבר שכר)

איתיביה רב יוסף לרבה


גלול כלפי מעלה