Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ט בטבת תשפ״ד | 31 דצמבר 2023
  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא נט

הלימוד השבוע מוקדש ע"י אלישבע גריי.

הדף היום מוקדש ע"י לאה בריק לע"נ נאוה טובה בת יהושע ישראל לייב וליאורה צ'רנה צרני.

אביי מצטט ברייתא עם דעות שונות לגבי דיני הערכת תשלום לשדה שהוזק בשלבי התפתחות שונים של הפירות. באמצעות ברייתא זו, הוא מערער על הנחתו של רבא שיש הבדל בין נזקים שנעשו על ידי אדם ונזקים שנעשו על ידי בהמתו. מסבירים ומנתחים חלקים שונים של הברייתא. המשנה פוסקת שאם נותן אש לאדם חרש, שוטה או קטן, והאש מתפשט – מי שנתן לו את האש פטור בבית דין של מטה אבל חייב בבית דין של מעלה. ריש לקיש ורבי יוחנן חלוקים באשר לסוג האש אליה מתייחסת המשנה.

אכלה סמדר רבי יהושע אומר רואין אותן כאילו הן ענבים עומדות ליבצר וחכמים אומרים רואין כמה היתה יפה וכמה היא יפה רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון במה דברים אמורים בזמן שאכלה לולבי גפנים ויחורי תאנים אבל אכלה פגים או בוסר רואין אותן כאילו ענבים עומדות ליבצר

קתני מיהת וחכמים אומרים רואין אותן כמה היתה יפה וכמה היא יפה ולא קתני בששים

אלא מאי אית לך למימר בששים הכא נמי בששים

אמר אביי רבי יוסי הגלילי ורבי ישמעאל אמרו דבר אחד

רבי יוסי הגלילי הא דאמרן

רבי ישמעאל דתניא מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר לא בא הכתוב אלא לגבות לניזקין מן העידית וקל וחומר להקדש

ולא תימא כרב אידי בר אבין דאמר רב אידי בר אבין כגון שאכלה ערוגה בין הערוגות ולא ידעינן אי כחושה הואי אי שמינה הואי דאמר קום שלים שמינה במיטב דאיכא השתא דהכי לא אמרינן

מאי טעמא המוציא מחבירו עליו הראיה אלא במיטב דלקמיה ומאי ניהו כי היאך דסליק

אמר מר רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון במה דברים אמורים שאכלה לולבי גפנים ויחורי תאנים הא סמדר רואין אותן כאילו ענבים עומדות ליבצר אימא סיפא אכלה פגים או בוסר הוא דרואין אותן כאילו ענבים עומדות ליבצר הא סמדר רואין אותן כמה היא יפה וכמה היתה יפה

אמר רבינא כרוך ותני במה דברים אמורים בזמן שאכלה לולבי גפנים ויחורי תאנים אבל אכלה סמדר פגין או בוסר רואין אותן כאילו ענבים עומדות ליבצר

אי הכי רבי שמעון בן יהודה היינו רבי יהושע

איכא בינייהו כחש גופנא ולא מסיימי

אביי אמר מסיימי ומסיימי מאן תנא דחייש לכחש גופנא רבי שמעון בן יהודה היא דתניא רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון בן מנסיא אונס אינו משלם את הצער מפני שסופה להצטער תחת בעלה אמרו לו אינו דומה נבעלת ברצון לנבעלת באונס

אמר אביי הני תנאי ורבי שמעון בן יהודה אמרו דבר אחד רבי שמעון בן יהודה הא דאמרן הני תנאי מאי היא

דתניא רבי יוסי אומר נכי חיה בן עזאי אומר נכי מזונות

מאן דאמר נכי חיה כל שכן נכי מזונות ומאן דאמר נכי מזונות אבל נכי חיה לא דאמר ליה אתתא דידי פקיחא היא ולא מבעיא חיה

רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבוד עובדא כוותיה דרב נחמן בששים

לישנא אחרינא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע שמו דקלא אגב קטינא דארעא

והלכתא כוותיה דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע בדקלא דארמאה והלכתא כוותיה דריש גלותא בדקלא פרסאה

אליעזר זעירא


הוה סיים מסאני אוכמי וקאי בשוקא דנהרדעא אשכחוהו דבי ריש גלותא ואמרו ליה מאי שנא הני מסאני אמר להו דקא מאבילנא אירושלים אמרו ליה את חשיבת לאיתאבולי אירושלים סבור יוהרא הוה אתיוה וחבשוה

אמר להו גברא רבה אנא אמרו ליה מנא ידעינן אמר להו או אתון בעו מינאי מילתא או אנא איבעי מינייכו מילתא אמרו ליה בעי את

אמר להו האי מאן דקץ כופרא מאי משלם אמרו ליה משלם דמי כופרא והא הוו תמרי אמרו ליה משלם דמי תמרי אמר להו והא לאו תמרי שקל מיניה

אמרו ליה אימא לן את אמר להו בששים אמרו ליה מאן אמר כוותיך אמר להו הא שמואל חי ובית דינו קיים שדרו קמיה דשמואל אמר להו שפיר קאמר לכו בששים ושבקוהו

רבי שמעון אומר אכלה פירות גמורים כו׳ מאי טעמא הא דאמר רחמנא ובער בשדה אחר מלמד ששמין על גב השדה הני מילי מידי דצריך לשדה הני כיון דלא צריכי לשדה בעינייהו בעי שלומי

אמר רב הונא בר חייא אמר רבי ירמיה בר אבא דן רב כרבי מאיר ופסק הלכתא כרבי שמעון

דן רב כרבי מאיר דתניא כתב לראשון ולא חתמה לו לשני וחתמה לו אבדה כתובתה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר יכולה היא שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי אתם מה לכם עלי

ופסק הלכתא כרבי שמעון כי הא דתנן רבי שמעון אומר אכלה פירות גמורין משלמת פירות גמורין אם סאה סאה אם סאתים סאתים

מתני׳ המגדיש בתוך שדה חבירו שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל השדה פטור ואם הוזקה בהן בעל הגדיש חייב ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב

גמ׳ לימא תנן דלא כרבי דאי כרבי האמר עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור אמר רב פפא הכא בנטר בי דרי עסקינן דכיון דאמר ליה עייל וגדוש עייל ואנטר לך הוא

מתני׳ השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים שלח ביד פקח הפקח חייב

אחד הביא את האור ואחד הביא את העצים המביא את העצים חייב אחד הביא את העצים ואחד הביא את האור המביא את האור חייב

בא אחר וליבה המלבה חייב ליבתה הרוח כולן פטורין

גמ׳ אמר ריש לקיש משמיה דחזקיה לא שנו אלא שמסר לו גחלת וליבה אבל מסר לו שלהבת חייב מאי טעמא מעשיו קא גרמו לו

ורבי יוחנן אמר אפילו מסר לו שלהבת פטור מאי טעמא צבתא דחרש גרמה לו ולא מחייב עד שימסור לו גווזא


  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא קמא נט

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא נט

אכלה סמדר רבי יהושע אומר רואין אותן כאילו הן ענבים עומדות ליבצר וחכמים אומרים רואין כמה היתה יפה וכמה היא יפה רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון במה דברים אמורים בזמן שאכלה לולבי גפנים ויחורי תאנים אבל אכלה פגים או בוסר רואין אותן כאילו ענבים עומדות ליבצר

קתני מיהת וחכמים אומרים רואין אותן כמה היתה יפה וכמה היא יפה ולא קתני בששים

אלא מאי אית לך למימר בששים הכא נמי בששים

אמר אביי רבי יוסי הגלילי ורבי ישמעאל אמרו דבר אחד

רבי יוסי הגלילי הא דאמרן

רבי ישמעאל דתניא מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר לא בא הכתוב אלא לגבות לניזקין מן העידית וקל וחומר להקדש

ולא תימא כרב אידי בר אבין דאמר רב אידי בר אבין כגון שאכלה ערוגה בין הערוגות ולא ידעינן אי כחושה הואי אי שמינה הואי דאמר קום שלים שמינה במיטב דאיכא השתא דהכי לא אמרינן

מאי טעמא המוציא מחבירו עליו הראיה אלא במיטב דלקמיה ומאי ניהו כי היאך דסליק

אמר מר רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון במה דברים אמורים שאכלה לולבי גפנים ויחורי תאנים הא סמדר רואין אותן כאילו ענבים עומדות ליבצר אימא סיפא אכלה פגים או בוסר הוא דרואין אותן כאילו ענבים עומדות ליבצר הא סמדר רואין אותן כמה היא יפה וכמה היתה יפה

אמר רבינא כרוך ותני במה דברים אמורים בזמן שאכלה לולבי גפנים ויחורי תאנים אבל אכלה סמדר פגין או בוסר רואין אותן כאילו ענבים עומדות ליבצר

אי הכי רבי שמעון בן יהודה היינו רבי יהושע

איכא בינייהו כחש גופנא ולא מסיימי

אביי אמר מסיימי ומסיימי מאן תנא דחייש לכחש גופנא רבי שמעון בן יהודה היא דתניא רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון בן מנסיא אונס אינו משלם את הצער מפני שסופה להצטער תחת בעלה אמרו לו אינו דומה נבעלת ברצון לנבעלת באונס

אמר אביי הני תנאי ורבי שמעון בן יהודה אמרו דבר אחד רבי שמעון בן יהודה הא דאמרן הני תנאי מאי היא

דתניא רבי יוסי אומר נכי חיה בן עזאי אומר נכי מזונות

מאן דאמר נכי חיה כל שכן נכי מזונות ומאן דאמר נכי מזונות אבל נכי חיה לא דאמר ליה אתתא דידי פקיחא היא ולא מבעיא חיה

רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבוד עובדא כוותיה דרב נחמן בששים

לישנא אחרינא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע שמו דקלא אגב קטינא דארעא

והלכתא כוותיה דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע בדקלא דארמאה והלכתא כוותיה דריש גלותא בדקלא פרסאה

אליעזר זעירא


הוה סיים מסאני אוכמי וקאי בשוקא דנהרדעא אשכחוהו דבי ריש גלותא ואמרו ליה מאי שנא הני מסאני אמר להו דקא מאבילנא אירושלים אמרו ליה את חשיבת לאיתאבולי אירושלים סבור יוהרא הוה אתיוה וחבשוה

אמר להו גברא רבה אנא אמרו ליה מנא ידעינן אמר להו או אתון בעו מינאי מילתא או אנא איבעי מינייכו מילתא אמרו ליה בעי את

אמר להו האי מאן דקץ כופרא מאי משלם אמרו ליה משלם דמי כופרא והא הוו תמרי אמרו ליה משלם דמי תמרי אמר להו והא לאו תמרי שקל מיניה

אמרו ליה אימא לן את אמר להו בששים אמרו ליה מאן אמר כוותיך אמר להו הא שמואל חי ובית דינו קיים שדרו קמיה דשמואל אמר להו שפיר קאמר לכו בששים ושבקוהו

רבי שמעון אומר אכלה פירות גמורים כו׳ מאי טעמא הא דאמר רחמנא ובער בשדה אחר מלמד ששמין על גב השדה הני מילי מידי דצריך לשדה הני כיון דלא צריכי לשדה בעינייהו בעי שלומי

אמר רב הונא בר חייא אמר רבי ירמיה בר אבא דן רב כרבי מאיר ופסק הלכתא כרבי שמעון

דן רב כרבי מאיר דתניא כתב לראשון ולא חתמה לו לשני וחתמה לו אבדה כתובתה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר יכולה היא שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי אתם מה לכם עלי

ופסק הלכתא כרבי שמעון כי הא דתנן רבי שמעון אומר אכלה פירות גמורין משלמת פירות גמורין אם סאה סאה אם סאתים סאתים

מתני׳ המגדיש בתוך שדה חבירו שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל השדה פטור ואם הוזקה בהן בעל הגדיש חייב ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב

גמ׳ לימא תנן דלא כרבי דאי כרבי האמר עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור אמר רב פפא הכא בנטר בי דרי עסקינן דכיון דאמר ליה עייל וגדוש עייל ואנטר לך הוא

מתני׳ השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים שלח ביד פקח הפקח חייב

אחד הביא את האור ואחד הביא את העצים המביא את העצים חייב אחד הביא את העצים ואחד הביא את האור המביא את האור חייב

בא אחר וליבה המלבה חייב ליבתה הרוח כולן פטורין

גמ׳ אמר ריש לקיש משמיה דחזקיה לא שנו אלא שמסר לו גחלת וליבה אבל מסר לו שלהבת חייב מאי טעמא מעשיו קא גרמו לו

ורבי יוחנן אמר אפילו מסר לו שלהבת פטור מאי טעמא צבתא דחרש גרמה לו ולא מחייב עד שימסור לו גווזא


גלול כלפי מעלה