Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ו׳ בשבט תשפ״ד | 16 ינואר 2024
  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא עה

הדף היום מוקדש ע"י בלימה שטורחיין לע"נ אימא, מזל (טינה) בת דוד ורינה. 

הדף היום מוקדש ע"י ג'ושוע ווקסמן לע"נ חמיו אליהו בן שלמה הכהן ועליזה בציון השלושים לפטירתו.

הדף היום מוקדש לרפואת כל הפצועים מהפיגוע ברעננה אתמול ובתוכם שלושה מקהילתינו, נדב אפריים בן שולמית לאה, גלעד דוד בן סימה חנה, ואילן צבי בן שרון.

רב הונא לימד בשם רב שמודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור. רב חסדא מקשה עליו מברייתא עם סיפור על רבן גמליאל וטבי עבדו ששם הודה רב פפא שסימא את עינו. יש שתי ברייתות שונות עם נוסחאות שונות. קודם הגמרא מציעה שיש מחלוקת בין ברייתות אלו בנושא  שלנו – מודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור או חייב אך דוחים הצעה זו ומסבירים שאפשר להסביר את שתי הברייתות על פי רב. שמואל חולק על רב וסובר שמודה בקנס ואחר כך באו עדים חייב. מביאים מקור לדבריהם בתורה ואז מביאים קושי שהקשה רב על שמואל מברייתא אבל שמואל מתרץ שהוא סובר כשיטה החולקת על תנא קמא במקור זה. רב המנונא מצמצם את דעתו של רב ומחלק בין מקרה שההודאה גורם לחיוב ממון (כגניבה, שיצטרך לשלם את הקרן) שיהיה פטור אפילו אם באו עדים לבין הודאה שלא בא עם חיוב ממון בכלל (כגון שטבח).  שיהיה חייב אם באו עדים. רבא מקשה על טיעון זה מהסיפור עם רבן גמליאל ששם הבנו שפטור על אף שהודאתו לא חייב רבן גמליאל בכלום. אך גם צוטט בשם ר' יוחנן אותו חילוק שקבע רב המנונא. ורב אשי מביא הוכחה לכך ממשנתינו ומברייתא. אך הוכחתו מהברייתא נדחתה. הגמרא מציעה שהחילוק של רב המנונא היא מחלוקת בין תנאים (תנא קמא וסומכוס), אך גם הצעה זו נדחתה.

 

שלא בבית דין הוה קאי

והתניא אמר לו אין בדבריך כלום שכבר הודית

מאי לאו תנאי היא האי תנא דאמר שכבר אין לך עדים סבר מודה בקנס ואחר כך באו עדים חייב והאי תנא דאמר שכבר הודית סבר מודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור

לא דכולי עלמא מודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור ובהא קמיפלגי האי תנא דאמר שכבר אין לך עדים סבר חוץ לבית דין הוה והך תנא דאמר שכבר הודית סבר בבית דין הוה

איתמר מודה בקנס ואחר כך באו עדים רב אמר פטור ושמואל אמר חייב

אמר רבא בר אהילאי מאי טעמא דרב אם המצא בעדים תמצא בדיינין פרט למרשיע את עצמו

למה לי מאשר ירשיען נפקא אלא שמע מינה מודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור

ושמואל אמר לך ההוא מבעי ליה לגנב עצמו כדתנא דבי חזקיה

איתיביה רב לשמואל ראה עדים שממשמשים ובאים ואמר גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי אינו משלם אלא קרן אמר ליה הכא במאי עסקינן כגון שחזרו עדים לאחוריהם

והא מדתני סיפא רבי אלעזר ברבי שמעון אומר יבואו עדים ויעידו מכלל דתנא קמא סבר לא

אמר ליה שמואל לאו איכא רבי אלעזר ברבי שמעון דקאי כוותי אנא דאמרי כרבי אלעזר ברבי שמעון

לשמואל ודאי תנאי היא לרב מי לימא תנאי היא

אמר לך רב אנא דאמרי אפילו לרבי אלעזר ברבי שמעון עד כאן לא קאמר רבי אלעזר ברבי שמעון התם אלא משום דקא מודי מחמת ביעתותא דעדים אבל הכא דמודה מעצמו אפילו רבי אלעזר ברבי שמעון מודה

אמר רב המנונא מסתברא מילתיה דרב באומר גנבתי ובאו עדים שגנב פטור שהרי חייב עצמו בקרן

אבל אמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ומכרתי ובאו עדים שטבח ומכר חייב שהרי פטר עצמו מכלום

אמר רבא [קפחתי] לסבי דבי רב דהא רבן גמליאל פוטר עצמו מכלום הוה וקאמר ליה רב חסדא לרב הונא ולא קא משני ליה

איתמר נמי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן גנבתי ובאו עדים שגנב פטור שהרי חייב עצמו בקרן אבל אמר לא גנב ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ומכרתי ובאו עדים שטבח ומכר חייב שהרי פטר עצמו מכלום

אמר רב אשי מתניתין וברייתא נמי דיקא מתניתין דתנן גנב על פי שנים וטבח ומכר על פי עד אחד או על פי עצמו משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה

למה לי דתני גנב על פי שנים ליתני גנב וטבח [ומכר] על פי עד אחד או על פי עצמו אינו משלם אלא הקרן


אלא לאו הא קא משמע לן גנב על פי שנים וטבח על פי עד אחד או על פי עצמו הוא דלא מחייב עצמו בקרן

הוא דאמרינן על פי עצמו דומיא דעל פי עד אחד מה על פי עד אחד כי אתי עד אחד מצטרף בהדיה מחייב על פי עצמו נמי כי אתו עדים מחייב

אבל גנב וטבח ומכר על פי עד אחד או על פי עצמו דחייב עצמו בקרן לא אמרינן על פי עצמו דומיא דעל פי עד אחד

ברייתא דתניא ראה עדים שממשמשין ובאין ואמר גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי אינו משלם אלא קרן למה לי למיתנא ואמר גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי ניתני או גנבתי או טבחתי ומכרתי

אלא הא קא משמע לן טעמא דאמר גנבתי הוא דחייב עצמו בקרן דפטור אבל אמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ומכרתי ובאו עדים שטבח ומכר דלא חייב עצמו בקרן חייב אלמא הודאה דטביחה לאו הודאה היא

אמרי לא היא גופה קא משמע לן דכיון דאמר גנבתי אף על גב דאמר לא טבחתי ולא מכרתי ובאו עדים שטבח ומכר פטור מאי טעמא

תשלומי (ארבע) חמשה אמר רחמנא ולא תשלומי ארבעה ולא תשלומי שלשה

לימא כתנאי היו שנים מעידין שגנב והיו שנים מעידים אותו שטבח ומכר הוזמו עדי גניבה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה

הוזמו עדי טביחה הוא משלם תשלומי כפל והן משלמין תשלומי שלשה משום סומכוס אמרו הן משלמין תשלומי כפל והוא משלם תשלומי שלשה לפר ושנים לאיל

אהייא קאי סומכוס אילימא ארישא לית ליה לסומכוס עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה

ואלא אסיפא שפיר קאמרי רבנן הוא משלם תשלומי כפל והם משלמין תשלומי שלשה

אלא מילתא אחריתי איכא בינייהו כגון דאתו בי תרי אמרי ליה גנבת אמר להו אין גנבתי וטבחתי ומכרתי מיהו לא בפניכם גנבתי ואייתי סהדי ואזמינהו דלא באפייהו גנב ואייתי בעל הבית סהדי ואסהידו ביה דגנב וטבח ומכר

ובהודאת טביחה קמיפלגי

דרבנן סברי אף על גב דהודאה דגניבה מחמת עדים הוא דקא מודה הודאה דטביחה הודאה היא ופטור

וסומכוס סבר כיון דהודאה דגניבה מחמת עדים הוא דקא מודה דטביחה לאו הודאה

והנך עדים קמאי דאזמינהו משלמין תשלומי כפל והוא משלם שלשה לפר ושנים לאיל

אמר רב אחא בריה דרב איקא לא דכולי עלמא הודאה דטביחה לאו הודאה היא

אלא בעדות שאי אתה יכול להזימה קמיפלגי כגון דאתו סהדי ואמרי ליה גנבת ואמר להו גנבתי וטבחתי ומכרתי מיהו לא בפניכם גנבתי אלא בפני פלוני ופלוני ואייתי סהדי ואזמינהו דלא באפייהו גנב ואתו פלוני ופלוני ואסהידו ביה דגנב וטבח ומכר

ובהא קמיפלגי דרבנן סברי הויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה וכל עדות שאי אתה יכול להזימה לא הויא עדות

וסומכוס סבר עדות שאי אתה יכול להזימה הויא עדות

והא קיימא לן דעדות שאי אתה יכול להזימה לא הויא עדות הני מילי היכא דלא ידעי באיזה יום באיזה שעה דליכא לעדות כלל אבל הכא סיועי הוא דקא מסייעי ליה

אמר מר הן משלמין תשלומי כפל מדקא מודה דגנב קרן בעי שלומי אמר רבי אלעזר משמיה דרב תני


  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא קמא עה

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא עה

שלא בבית דין הוה קאי

והתניא אמר לו אין בדבריך כלום שכבר הודית

מאי לאו תנאי היא האי תנא דאמר שכבר אין לך עדים סבר מודה בקנס ואחר כך באו עדים חייב והאי תנא דאמר שכבר הודית סבר מודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור

לא דכולי עלמא מודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור ובהא קמיפלגי האי תנא דאמר שכבר אין לך עדים סבר חוץ לבית דין הוה והך תנא דאמר שכבר הודית סבר בבית דין הוה

איתמר מודה בקנס ואחר כך באו עדים רב אמר פטור ושמואל אמר חייב

אמר רבא בר אהילאי מאי טעמא דרב אם המצא בעדים תמצא בדיינין פרט למרשיע את עצמו

למה לי מאשר ירשיען נפקא אלא שמע מינה מודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור

ושמואל אמר לך ההוא מבעי ליה לגנב עצמו כדתנא דבי חזקיה

איתיביה רב לשמואל ראה עדים שממשמשים ובאים ואמר גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי אינו משלם אלא קרן אמר ליה הכא במאי עסקינן כגון שחזרו עדים לאחוריהם

והא מדתני סיפא רבי אלעזר ברבי שמעון אומר יבואו עדים ויעידו מכלל דתנא קמא סבר לא

אמר ליה שמואל לאו איכא רבי אלעזר ברבי שמעון דקאי כוותי אנא דאמרי כרבי אלעזר ברבי שמעון

לשמואל ודאי תנאי היא לרב מי לימא תנאי היא

אמר לך רב אנא דאמרי אפילו לרבי אלעזר ברבי שמעון עד כאן לא קאמר רבי אלעזר ברבי שמעון התם אלא משום דקא מודי מחמת ביעתותא דעדים אבל הכא דמודה מעצמו אפילו רבי אלעזר ברבי שמעון מודה

אמר רב המנונא מסתברא מילתיה דרב באומר גנבתי ובאו עדים שגנב פטור שהרי חייב עצמו בקרן

אבל אמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ומכרתי ובאו עדים שטבח ומכר חייב שהרי פטר עצמו מכלום

אמר רבא [קפחתי] לסבי דבי רב דהא רבן גמליאל פוטר עצמו מכלום הוה וקאמר ליה רב חסדא לרב הונא ולא קא משני ליה

איתמר נמי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן גנבתי ובאו עדים שגנב פטור שהרי חייב עצמו בקרן אבל אמר לא גנב ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ומכרתי ובאו עדים שטבח ומכר חייב שהרי פטר עצמו מכלום

אמר רב אשי מתניתין וברייתא נמי דיקא מתניתין דתנן גנב על פי שנים וטבח ומכר על פי עד אחד או על פי עצמו משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה

למה לי דתני גנב על פי שנים ליתני גנב וטבח [ומכר] על פי עד אחד או על פי עצמו אינו משלם אלא הקרן


אלא לאו הא קא משמע לן גנב על פי שנים וטבח על פי עד אחד או על פי עצמו הוא דלא מחייב עצמו בקרן

הוא דאמרינן על פי עצמו דומיא דעל פי עד אחד מה על פי עד אחד כי אתי עד אחד מצטרף בהדיה מחייב על פי עצמו נמי כי אתו עדים מחייב

אבל גנב וטבח ומכר על פי עד אחד או על פי עצמו דחייב עצמו בקרן לא אמרינן על פי עצמו דומיא דעל פי עד אחד

ברייתא דתניא ראה עדים שממשמשין ובאין ואמר גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי אינו משלם אלא קרן למה לי למיתנא ואמר גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי ניתני או גנבתי או טבחתי ומכרתי

אלא הא קא משמע לן טעמא דאמר גנבתי הוא דחייב עצמו בקרן דפטור אבל אמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ומכרתי ובאו עדים שטבח ומכר דלא חייב עצמו בקרן חייב אלמא הודאה דטביחה לאו הודאה היא

אמרי לא היא גופה קא משמע לן דכיון דאמר גנבתי אף על גב דאמר לא טבחתי ולא מכרתי ובאו עדים שטבח ומכר פטור מאי טעמא

תשלומי (ארבע) חמשה אמר רחמנא ולא תשלומי ארבעה ולא תשלומי שלשה

לימא כתנאי היו שנים מעידין שגנב והיו שנים מעידים אותו שטבח ומכר הוזמו עדי גניבה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה

הוזמו עדי טביחה הוא משלם תשלומי כפל והן משלמין תשלומי שלשה משום סומכוס אמרו הן משלמין תשלומי כפל והוא משלם תשלומי שלשה לפר ושנים לאיל

אהייא קאי סומכוס אילימא ארישא לית ליה לסומכוס עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה

ואלא אסיפא שפיר קאמרי רבנן הוא משלם תשלומי כפל והם משלמין תשלומי שלשה

אלא מילתא אחריתי איכא בינייהו כגון דאתו בי תרי אמרי ליה גנבת אמר להו אין גנבתי וטבחתי ומכרתי מיהו לא בפניכם גנבתי ואייתי סהדי ואזמינהו דלא באפייהו גנב ואייתי בעל הבית סהדי ואסהידו ביה דגנב וטבח ומכר

ובהודאת טביחה קמיפלגי

דרבנן סברי אף על גב דהודאה דגניבה מחמת עדים הוא דקא מודה הודאה דטביחה הודאה היא ופטור

וסומכוס סבר כיון דהודאה דגניבה מחמת עדים הוא דקא מודה דטביחה לאו הודאה

והנך עדים קמאי דאזמינהו משלמין תשלומי כפל והוא משלם שלשה לפר ושנים לאיל

אמר רב אחא בריה דרב איקא לא דכולי עלמא הודאה דטביחה לאו הודאה היא

אלא בעדות שאי אתה יכול להזימה קמיפלגי כגון דאתו סהדי ואמרי ליה גנבת ואמר להו גנבתי וטבחתי ומכרתי מיהו לא בפניכם גנבתי אלא בפני פלוני ופלוני ואייתי סהדי ואזמינהו דלא באפייהו גנב ואתו פלוני ופלוני ואסהידו ביה דגנב וטבח ומכר

ובהא קמיפלגי דרבנן סברי הויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה וכל עדות שאי אתה יכול להזימה לא הויא עדות

וסומכוס סבר עדות שאי אתה יכול להזימה הויא עדות

והא קיימא לן דעדות שאי אתה יכול להזימה לא הויא עדות הני מילי היכא דלא ידעי באיזה יום באיזה שעה דליכא לעדות כלל אבל הכא סיועי הוא דקא מסייעי ליה

אמר מר הן משלמין תשלומי כפל מדקא מודה דגנב קרן בעי שלומי אמר רבי אלעזר משמיה דרב תני


גלול כלפי מעלה