Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ט״ז בשבט תשפ״ד | 26 ינואר 2024
  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא פה

מוצעות שתי הצעות שונות להסביר לפי איזו דעה סוברת המשנה כשהיא פוסקת שיש תשלום עבור צער גם כשאין תשלום לנזק. זה תלוי איך מבינים את המחלוקת בין רבי לבן עזאי בדרשת הפסוק בשמות כא:כה. כיצד מעריכים צער כאשר יש תשלום נזק? ישנן שלוש דעות לגבי תשלומים עבור גידולים שהתפתחו עקב הפציעה – האם משלמים עלויות רפואיות ולא שבת (אובדן עבודה) או שניהם? הגמרא דנה במקרה הספציפי בו הם חולקים. חלק מהוויכוח ביניהם מתרכז סביב השפה הכפולה המשמשת בפסוק "ורפא ירפא" – שניתן להבין ככוללת מקרה נוסף בו משלמים עלויות רפואיות או אולי בא ללמד שלרופאים יש זכות לעסוק ברפואה וזה אינו מתנגש עם אמונתו בקב"ה. בפיצוי על עלויות רפואיות, החובל אינו יכול להתעקש שירפא את הנחבל בעצמו או שילך לרפוא שעובד בחינם או רופא שבא מרחוק. הנחבל לא יכול להיות הרופא לעצמו כי אולי לא יעשה כלום ויבקש בהמשך עוד כסף מהחובל. הוא גם לא יכול להחליט על סכום קצוב כי אולי ייקח הכסף לעצמו ולא ילך לרופא ואנשים יגידו דברים לא טובים על החובל. מהיכן דרשו שיש לשלם ארבעת התשלומים גם במקרים שיש תשלום לנזק? מהן דוגמאות למקרים שבהם כל אחד מארבעת התשלומים ישולם אם לא היה תשלום לנזק (הפסד כספי לנחבל)? מדוע משלמים הפסד שכר (שבת) למי שכורת יד כאילו היה שומר מלפפונים – מה אם האדם עבד בעבודה עם שכר יותר גבוה? תשלום שבת תלוי באיזה נזק נגרם ואיזו עבודה האדם מסוגל כעת לעשות.

בכלל ופרט המרוחקים זה מזה קמיפלגי

רבי סבר אין דנין אותו בכלל ופרט ובן עזאי סבר דנין אותו בכלל ופרט וכי תימא חבורה לרבי למה לי לדמים יתרים

אומדין כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול וכו׳ צער במקום נזק היכי שיימינן

אמר אבוה דשמואל אומדין כמה אדם רוצה ליטול לקטוע לו ידו לקטוע לו ידו לא צער לחודיה הוא הא כולהו חמשה דברים איכא ועוד בשופטני עסקינן אלא לקטוע ידו הקטועה ידו הקטועה נמי לא צער לחודיה איכא הא צער ובושת איכא דכסיפא ליה מילתא למשקל מבשרו למשדייה לכלבים

אלא אומדין כמה אדם רוצה ליטול לקטוע לו ידו המוכתב למלכות בין סם לסייף אמרי הכא נמי לא שקיל ומצער נפשיה

אלא אומדין כמה אדם רוצה ליתן לקטוע לו ידו המוכתב למלכות בין סייף לסם

האי ליטול ליתן מבעי ליה אמר רב הונא בריה דרב יהושע ליטול זה מזה מה שנתן זה

רפוי הכהו חייב לרפאותו וכו׳ [תנו רבנן] עלו בו צמחים מחמת המכה ונסתרה המכה חייב לרפאותו וחייב ליתן לו דמי שבתו שלא מחמת המכה אינו חייב לרפאותו ואינו חייב ליתן לו דמי שבתו

רבי יהודה אומר אף מחמת המכה חייב לרפאותו ואינו חייב ליתן לו דמי שבתו וחכמים אומרים שבתו ורפואתו כל שחייב בשבת חייב בריפוי ושאינו חייב בשבת אינו חייב בריפוי

במאי קא מיפלגי אמר רבה אשכחתינהו לרבנן בבי רב דיתבי וקאמרי הכא במכה ניתנה לאגד קמיפלגי

רבנן סברי מכה ניתנה לאגד ורבי יהודה סבר מכה לא ניתנה לאגד ריפוי דתנא ביה קרא מיחייב שבת דלא תנא ביה קרא לא מיחייב

ואמינא להו אנא אי מכה לא ניתנה לאגד ריפוי נמי לא מיחייב אלא דכולי עלמא מכה ניתנה לאגד ולא ניתנה לאגד יתירה

רבי יהודה סבר כיון דלא ניתנה לאגד יתירה ריפוי דתנא ביה קרא מיחייב שבת דלא תנא ביה קרא לא מיחייב ורבנן סברי כיון דתנא ביה קרא בריפוי אשבת נמי מיחייב דאיתקש לריפוי

ורבי יהודה סבר שבת לא מיחייב דמעטיה רחמנא רק ורבנן רק לשלא מחמת המכה הוא דאתא

ולרבנן בתראי דאמרי כל שחייב בשבת חייב בריפוי וכל שאינו חייב בשבת אינו חייב בריפוי ריפוי דתנא ביה קרא למה לי מיבעי ליה לכדתנא דבי רבי ישמעאל דתניא דבי רבי ישמעאל אומר ורפא ירפא מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות

תנו רבנן מנין שאם עלו בו צמחים מחמת המכה ונסתרה המכה שחייב לרפאותו וחייב ליתן לו שבתו תלמוד לומר רק שבתו יתן ורפא ירפא יכול אפילו שלא מחמת המכה תלמוד לומר רק רבי יוסי בר יהודה אומר אף מחמת המכה פטור שנאמר רק

איכא דאמרי אף מחמת המכה פטור לגמרי כרבנן בתראי ואיכא דאמרי אף מחמת המכה פטור משבת וחייב בריפוי כמאן כאבוה

אמר מר יכול אפילו שלא מחמת המכה תלמוד לומר רק שלא מחמת המכה בעי קרא

אמרי מאי שלא מחמת המכה כדתניא הרי שעבר על דברי רופא ואכל דבש או כל מיני מתיקה מפני שדבש וכל מיני מתיקה קשין למכה והעלה מכתו גרגותני יכול יהא חייב לרפאותו תלמוד לומר רק מאי גרגותני אמר אביי נאתא כריכתא מאי אסותיה אהלא וקירא וקלבא

ואי אמר ליה אסייך אנא אמר ליה דמית עלי כאריא ארבא ואי אמר ליה מייתינא אסיא דמגן במגן אמר ליה אסיא דמגן במגן מגן שוה

ואי אמר מייתינא לך אסיא רחיקא אמר ליה אסיא רחיקא עינא עוירא

ואי אמר ליה היאך הב לי לדידי ואנא מסינא נפשאי אמר ליה פשעת בנפשך ושקלת מינאי טפי ואי אמר ליה קוץ לי מקץ אמר ליה כל שכן דפשעת בנפשך וקרו לי שור המזיק

תנא וכולן משתלמין במקום נזק מנהני מילי אמר רב זביד משמיה דרבא אמר קרא פצע תחת פצע ליתן צער במקום נזק

האי מבעי ליה


לרבות שוגג כמזיד ואונס כרצון אם כן נכתוב קרא פצע בפצע מאי פצע תחת פצע שמע מינה תרתי

רב פפא משמיה דרבא אמר אמר קרא ורפא ירפא ליתן רפואה במקום נזק

האי מבעי ליה לכדתנא דבי רבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל ורפא ירפא מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות אם כן נכתוב קרא ורופא ירפא שמע מינה ליתן רפואה במקום נזק

ואכתי מבעי ליה לכדאמרן למיתני ביה קרא בריפוי אם כן לימא קרא או רפא רפא או ירפא ירפא מאי ורפא ירפא שמע מינה ליתן רפואה במקום נזק

מכלל דמשכחת להו שלא במקום נזק שלא במקום נזק היכי משכחת להו

צער כדקתני צער כוואו בשפוד או במסמר ואפילו על צפורנו מקום שאינו עושה חבורה ריפוי דהוה כאיב ליה מידי וסליק ואייתי ליה סמא חריפא ואחווריה לבישריה דצריך לאותבי ליה סמא לאנקוטיה גוונא דבישריה

שבת דהדקיה באינדרונא ובטליה בושת דרק ליה באפיה

שבת רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין תנו רבנן שבת רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין ואם תאמר לקתה מדת הדין דכי מיתפח האי גברא לאו אגרא דשומר קישואין הוא שקיל אלא דלי דוולא ושקיל אגרא אי נמי אזיל בשליח ושקיל אגרא

מדת הדין לא לקתה שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו

אמר רבא קטע את ידו נותן לו דמי ידו ושבת רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין שיבר את רגלו נותן לו דמי רגלו ושבת רואין אותו כאילו הוא שומר את הפתח

סימא את עינו נותן לו דמי עינו ושבת רואין אותו כאילו הוא מטחינו בריחים חירשו נותן לו דמי כולו

בעי רבא קטע את ידו ולא אמדוהו שיבר את רגלו ולא אמדוהו סימא את עינו ולא אמדוהו ולבסוף חירשו מהו מי אמרינן כיון דלא אמדוהו בחד אומדנא סגי ליה ויהיב ליה דמי כוליה בהדי הדדי או דלמא חדא חדא אמדינן ויהבינן ליה

נפקא מיניה דבעי למיתב ליה צער ובושת דכל חדא וחדא נהי דנזק וריפוי ושבת דכל חדא וחדא לא יהבינן ליה דכיון דקא יהיב ליה דמי כוליה כמאן דקטליה דמי והא יהיב ליה דמי כוליה צער ובושת מיהת דכל חדא וחדא יהיב דהא הוה ליה צער ובושת

ואם תימצי לומר כיון דלא אמדוהו קא יהיב ליה דמי כוליה בהדי הדדי אמדוהו מהו מי אמרינן כיון דאמדוהו חדא חדא בעי למיתב ליה או דלמא כיון דלא שלים יהיב ליה דמי כוליה תיקו

בעי רבה שבת הפוחתתו בדמים מהו היכי דמי כגון שהכהו על ידו וצמתה ידו וסופה לחזור מאי כיון דסופה לחזור לא יהיב ליה ולא מידי או דלמא השתא מיהת אפחתיה

תא שמע המכה אביו ואמו ולא עשה בהן חבורה והחובל בחבירו ביום הכפורים


  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא קמא פה

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא פה

בכלל ופרט המרוחקים זה מזה קמיפלגי

רבי סבר אין דנין אותו בכלל ופרט ובן עזאי סבר דנין אותו בכלל ופרט וכי תימא חבורה לרבי למה לי לדמים יתרים

אומדין כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול וכו׳ צער במקום נזק היכי שיימינן

אמר אבוה דשמואל אומדין כמה אדם רוצה ליטול לקטוע לו ידו לקטוע לו ידו לא צער לחודיה הוא הא כולהו חמשה דברים איכא ועוד בשופטני עסקינן אלא לקטוע ידו הקטועה ידו הקטועה נמי לא צער לחודיה איכא הא צער ובושת איכא דכסיפא ליה מילתא למשקל מבשרו למשדייה לכלבים

אלא אומדין כמה אדם רוצה ליטול לקטוע לו ידו המוכתב למלכות בין סם לסייף אמרי הכא נמי לא שקיל ומצער נפשיה

אלא אומדין כמה אדם רוצה ליתן לקטוע לו ידו המוכתב למלכות בין סייף לסם

האי ליטול ליתן מבעי ליה אמר רב הונא בריה דרב יהושע ליטול זה מזה מה שנתן זה

רפוי הכהו חייב לרפאותו וכו׳ [תנו רבנן] עלו בו צמחים מחמת המכה ונסתרה המכה חייב לרפאותו וחייב ליתן לו דמי שבתו שלא מחמת המכה אינו חייב לרפאותו ואינו חייב ליתן לו דמי שבתו

רבי יהודה אומר אף מחמת המכה חייב לרפאותו ואינו חייב ליתן לו דמי שבתו וחכמים אומרים שבתו ורפואתו כל שחייב בשבת חייב בריפוי ושאינו חייב בשבת אינו חייב בריפוי

במאי קא מיפלגי אמר רבה אשכחתינהו לרבנן בבי רב דיתבי וקאמרי הכא במכה ניתנה לאגד קמיפלגי

רבנן סברי מכה ניתנה לאגד ורבי יהודה סבר מכה לא ניתנה לאגד ריפוי דתנא ביה קרא מיחייב שבת דלא תנא ביה קרא לא מיחייב

ואמינא להו אנא אי מכה לא ניתנה לאגד ריפוי נמי לא מיחייב אלא דכולי עלמא מכה ניתנה לאגד ולא ניתנה לאגד יתירה

רבי יהודה סבר כיון דלא ניתנה לאגד יתירה ריפוי דתנא ביה קרא מיחייב שבת דלא תנא ביה קרא לא מיחייב ורבנן סברי כיון דתנא ביה קרא בריפוי אשבת נמי מיחייב דאיתקש לריפוי

ורבי יהודה סבר שבת לא מיחייב דמעטיה רחמנא רק ורבנן רק לשלא מחמת המכה הוא דאתא

ולרבנן בתראי דאמרי כל שחייב בשבת חייב בריפוי וכל שאינו חייב בשבת אינו חייב בריפוי ריפוי דתנא ביה קרא למה לי מיבעי ליה לכדתנא דבי רבי ישמעאל דתניא דבי רבי ישמעאל אומר ורפא ירפא מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות

תנו רבנן מנין שאם עלו בו צמחים מחמת המכה ונסתרה המכה שחייב לרפאותו וחייב ליתן לו שבתו תלמוד לומר רק שבתו יתן ורפא ירפא יכול אפילו שלא מחמת המכה תלמוד לומר רק רבי יוסי בר יהודה אומר אף מחמת המכה פטור שנאמר רק

איכא דאמרי אף מחמת המכה פטור לגמרי כרבנן בתראי ואיכא דאמרי אף מחמת המכה פטור משבת וחייב בריפוי כמאן כאבוה

אמר מר יכול אפילו שלא מחמת המכה תלמוד לומר רק שלא מחמת המכה בעי קרא

אמרי מאי שלא מחמת המכה כדתניא הרי שעבר על דברי רופא ואכל דבש או כל מיני מתיקה מפני שדבש וכל מיני מתיקה קשין למכה והעלה מכתו גרגותני יכול יהא חייב לרפאותו תלמוד לומר רק מאי גרגותני אמר אביי נאתא כריכתא מאי אסותיה אהלא וקירא וקלבא

ואי אמר ליה אסייך אנא אמר ליה דמית עלי כאריא ארבא ואי אמר ליה מייתינא אסיא דמגן במגן אמר ליה אסיא דמגן במגן מגן שוה

ואי אמר מייתינא לך אסיא רחיקא אמר ליה אסיא רחיקא עינא עוירא

ואי אמר ליה היאך הב לי לדידי ואנא מסינא נפשאי אמר ליה פשעת בנפשך ושקלת מינאי טפי ואי אמר ליה קוץ לי מקץ אמר ליה כל שכן דפשעת בנפשך וקרו לי שור המזיק

תנא וכולן משתלמין במקום נזק מנהני מילי אמר רב זביד משמיה דרבא אמר קרא פצע תחת פצע ליתן צער במקום נזק

האי מבעי ליה


לרבות שוגג כמזיד ואונס כרצון אם כן נכתוב קרא פצע בפצע מאי פצע תחת פצע שמע מינה תרתי

רב פפא משמיה דרבא אמר אמר קרא ורפא ירפא ליתן רפואה במקום נזק

האי מבעי ליה לכדתנא דבי רבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל ורפא ירפא מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות אם כן נכתוב קרא ורופא ירפא שמע מינה ליתן רפואה במקום נזק

ואכתי מבעי ליה לכדאמרן למיתני ביה קרא בריפוי אם כן לימא קרא או רפא רפא או ירפא ירפא מאי ורפא ירפא שמע מינה ליתן רפואה במקום נזק

מכלל דמשכחת להו שלא במקום נזק שלא במקום נזק היכי משכחת להו

צער כדקתני צער כוואו בשפוד או במסמר ואפילו על צפורנו מקום שאינו עושה חבורה ריפוי דהוה כאיב ליה מידי וסליק ואייתי ליה סמא חריפא ואחווריה לבישריה דצריך לאותבי ליה סמא לאנקוטיה גוונא דבישריה

שבת דהדקיה באינדרונא ובטליה בושת דרק ליה באפיה

שבת רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין תנו רבנן שבת רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין ואם תאמר לקתה מדת הדין דכי מיתפח האי גברא לאו אגרא דשומר קישואין הוא שקיל אלא דלי דוולא ושקיל אגרא אי נמי אזיל בשליח ושקיל אגרא

מדת הדין לא לקתה שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו

אמר רבא קטע את ידו נותן לו דמי ידו ושבת רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין שיבר את רגלו נותן לו דמי רגלו ושבת רואין אותו כאילו הוא שומר את הפתח

סימא את עינו נותן לו דמי עינו ושבת רואין אותו כאילו הוא מטחינו בריחים חירשו נותן לו דמי כולו

בעי רבא קטע את ידו ולא אמדוהו שיבר את רגלו ולא אמדוהו סימא את עינו ולא אמדוהו ולבסוף חירשו מהו מי אמרינן כיון דלא אמדוהו בחד אומדנא סגי ליה ויהיב ליה דמי כוליה בהדי הדדי או דלמא חדא חדא אמדינן ויהבינן ליה

נפקא מיניה דבעי למיתב ליה צער ובושת דכל חדא וחדא נהי דנזק וריפוי ושבת דכל חדא וחדא לא יהבינן ליה דכיון דקא יהיב ליה דמי כוליה כמאן דקטליה דמי והא יהיב ליה דמי כוליה צער ובושת מיהת דכל חדא וחדא יהיב דהא הוה ליה צער ובושת

ואם תימצי לומר כיון דלא אמדוהו קא יהיב ליה דמי כוליה בהדי הדדי אמדוהו מהו מי אמרינן כיון דאמדוהו חדא חדא בעי למיתב ליה או דלמא כיון דלא שלים יהיב ליה דמי כוליה תיקו

בעי רבה שבת הפוחתתו בדמים מהו היכי דמי כגון שהכהו על ידו וצמתה ידו וסופה לחזור מאי כיון דסופה לחזור לא יהיב ליה ולא מידי או דלמא השתא מיהת אפחתיה

תא שמע המכה אביו ואמו ולא עשה בהן חבורה והחובל בחבירו ביום הכפורים


גלול כלפי מעלה