Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ׳ בשבט תשפ״ד | 30 ינואר 2024
  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא פט

הדף היום מוקדש ע"י גבריאל אלטמן לע"נ מרים אלטמן.

שני מקורות, אחד מהם משנתנו, מובאים להוכיח שהייתה תקנה שהונהגה באושא שאשה אינה יכולה למכור את נכסי מלוג שלה בעודה נשואה. עם זאת, שתי ההוכחות נדחות. המקור הראשון הוא מקרה שבו עדים שיקרו ואמרו שאשה התגרשה וקיבלה את כספי הכתובה שלה. לאחר שהוכח שהם זוממים ושהאשה עדיין נשואה, העדים אינם משלמים לה את מלוא סכום הכתובה, אלא את הסכום שיכלה למכור אותו בהיותה נשואה (טובת הנאה). אישה יכולה למכור את הזכויות בכתובה שלה למישהו אחר תמורת פחות מהסכום שהובטח לאשה בכתובה, שכן לא ברור שיש לה ערך כספי שכן היא תהיה שווה כסף רק אם הבעל יגרש את האשה או ימות קודם. אם היא תמות ראשונה, בעלה יורש הכל. אם לא הייתה תקנת אושא, היא היתה יכולה למכור חלק מהכתובה הכוללת רכוש שהביאה לנישואין, ולכן יש לכתובה ערך ללא קשר אם היא או הבעל ימותו קודם. אולם הדבר נדחה כיון שהנכסים בכתובה הם ניכסי צאן ברזל, שאינם יכולים להימכר ממילא כיון שיש לבעל זכות על הפירות וגם על הקרן, והתקנה היתה לגבי נכסי מלוג. אביי מסיק מהדין לגבי העדים, שאם אשה תמכור את כתובתה, הכסף היה מגיע אליה ולא לבעלה. רב שלמן דוחה את ההוכחה של אביי אך רבא פוסק כאביי. ההוכחה השנייה היא ממשנתנו, שאשה פטורה מתשלום נזקים שהיא גורמת לאחרים (עד שימות בעלה או יגרש אותה) כיון שאין לה כסף משלה. אם לא הייתה תקנת אושא, היא יכלה למכור את נכסי המלוג ולשלם על הנזיקין. כדי לדחות הוכחה זו, הם מציעים שהמשנה מתייחסת למקרה שבו אין לאישה נכסי מלוג. אולם הגמרא מתחילה להעלות שאלות נוספות על המשנה. מדוע האשה לא מוכרת את כתובתה לטובת הנאה)? מובאות שלוש תשובות. מה אם האשה חבלה בבעלה, האם לא תוכל לתת לו את הכתובה כתשלום? ואם כן מדוע פוסקת התוספתא שלא? נשאלות כמה שאלות על התוספתא.

והרי היא תחתיו ומשמשתו ונמצאו זוממין אין אומרים ישלמו כל כתובתה אלא טובת הנאת כתובתה איזהו טובת הנאת כתובתה אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובה של זו שאם נתארמלה או נתגרשה ואם מתה יירשנה בעלה

ואי סלקא דעתך ליתא לתקנת אושא אמאי יירשנה בעלה תזבין כתובתה לגמרי

אמר אביי אם אמרו בנכסי מלוג יאמרו בנכסי צאן ברזל

אמר אביי טובת הנאה הואיל ואתא לידן נימא בה מילתא טובת הנאה לאשה הויא דאי סלקא דעתך לבעל הויא לימרו לה עדים מאי אפסדינך אי הות מזבנת לה לטובת הנאה בעל הוה שקיל מינך אמר רב שלמן משום דאיכא רווח ביתא

אמר רבא הלכתא טובת הנאה לאשה ואין הבעל אוכל פירות מאי טעמא פירא תקינו ליה רבנן פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן

כי אתא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע מבי רב אמרי תנינא לתקנת אושא העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין ואי סלקא דעתך ליתא לתקנת אושא תזבין נכסי מלוג ותתן ליה

ולטעמיך נהי נמי דאיתיה לתקנת אושא ולא מצי מזבנה לגמרי תזבין לנכסי מלוג בטובת הנאה ותתן ליה אלא דלית לה הכי נמי דלית לה

ותזבין כתובתה בטובת הנאה ותתן ליה הא מני רבי מאיר היא דאמר אסור לו לאדם שישהא את אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה

וטעמא מאי כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הכא לא מגרש לה דאי מגרש לה אתו הנך דזבני גבו לה לכתובתה מיניה

אלא טובת הנאה מילי נינהו ומילי לא משתעבדי

אלמה לא מילי דמזדבני בדינרי נינהו אלא משום דשמואל דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל

אמרי זבוני זבין ותתן ליה ואי מחלה ליה לגבי בעל תמחלה

אמרי כל לגבי בעל ודאי מחלה ליה ואפסדיניה לההוא זבינא בידים לא אפסדינהו

וכי תימא זבינא ניהליה לההוא דחבלה ביה בטובת הנאה


דאי מחלה לגבי בעל לא קא מפסיד דהשתא נמי לא מידי קא יהבה ליה סוף סוף כל לגבי בעל ודאי מחלה ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן

אלא הא דתניא וכן היא שחבלה בבעלה לא הפסידה כתובתה אמאי תזבנינה ניהליה לכתובתה לבעלה בטובת הנאה בהא חבלה דאי מחלה לגבי בעל ליכא פסידא

הא ודאי רבי מאיר היא דאמר אסור לאדם שישהא את אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה

וטעמא מאי כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הכא מגרש לה וגבי ליה בחבליה מינה אי הכי השתא נמי מגרש לה וגבי ליה בחבליה מינה

כגון דנפיש כתובתה דמשום ההוא פורתא לא מפסיד טובא

ואי דנפישא כתובתה מכתובה דאורייתא נוקמא אכתובה דאורייתא ואידך תזבנה ניהליה בחבליה

כגון דלא נפישא כתובתה מכתובה דאורייתא דהוי חבליה ארבעה זוזי דמשום ארבעה זוזי לא מפסיד עשרים וחמשה

אלא הא דתניא כשם שלא תמכור והיא תחתיו כך לא תפסיד והיא תחתיו והא זימנין משכח לה דמפסדא והיכי דמי כגון דנפישא כתובתה מכתובה דאורייתא

אמר רבא סיפא אתאן לכתובת בנין דכרין

והכי קתני כשם שהמוכרת כתובתה לאחרים לא הפסידה כתובת בנין דכרין מאי טעמא זוזי הוא דאנסוה כך מוכרת כתובתה לבעלה לא הפסידה כתובת בנין דכרין מאי טעמא זוזי הוא דאנסוה

לימא תקנת אושא תנאי היא דתני חדא עבדי מלוג יוצאין בשן ועין לאשה אבל לא לאיש ותניא אידך לא לאיש ולא לאשה

סברוה דכולי עלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי מאי לאו בהא קא מיפלגי דמאן דאמר לאשה לית ליה תקנת אושא ומאן דאמר לא לאיש ולא לאשה אית ליה תקנת אושא

לא דכולי עלמא אית להו תקנת אושא אלא כאן קודם תקנה כאן לאחר תקנה

ואי בעית אימא אידי ואידי לאחר תקנה ואית להו תקנת אושא אלא למאן דאמר לאשה ולא לאיש מאי טעמא כדרבא דאמר רבא


  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא קמא פט

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא פט

והרי היא תחתיו ומשמשתו ונמצאו זוממין אין אומרים ישלמו כל כתובתה אלא טובת הנאת כתובתה איזהו טובת הנאת כתובתה אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובה של זו שאם נתארמלה או נתגרשה ואם מתה יירשנה בעלה

ואי סלקא דעתך ליתא לתקנת אושא אמאי יירשנה בעלה תזבין כתובתה לגמרי

אמר אביי אם אמרו בנכסי מלוג יאמרו בנכסי צאן ברזל

אמר אביי טובת הנאה הואיל ואתא לידן נימא בה מילתא טובת הנאה לאשה הויא דאי סלקא דעתך לבעל הויא לימרו לה עדים מאי אפסדינך אי הות מזבנת לה לטובת הנאה בעל הוה שקיל מינך אמר רב שלמן משום דאיכא רווח ביתא

אמר רבא הלכתא טובת הנאה לאשה ואין הבעל אוכל פירות מאי טעמא פירא תקינו ליה רבנן פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן

כי אתא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע מבי רב אמרי תנינא לתקנת אושא העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין ואי סלקא דעתך ליתא לתקנת אושא תזבין נכסי מלוג ותתן ליה

ולטעמיך נהי נמי דאיתיה לתקנת אושא ולא מצי מזבנה לגמרי תזבין לנכסי מלוג בטובת הנאה ותתן ליה אלא דלית לה הכי נמי דלית לה

ותזבין כתובתה בטובת הנאה ותתן ליה הא מני רבי מאיר היא דאמר אסור לו לאדם שישהא את אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה

וטעמא מאי כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הכא לא מגרש לה דאי מגרש לה אתו הנך דזבני גבו לה לכתובתה מיניה

אלא טובת הנאה מילי נינהו ומילי לא משתעבדי

אלמה לא מילי דמזדבני בדינרי נינהו אלא משום דשמואל דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל

אמרי זבוני זבין ותתן ליה ואי מחלה ליה לגבי בעל תמחלה

אמרי כל לגבי בעל ודאי מחלה ליה ואפסדיניה לההוא זבינא בידים לא אפסדינהו

וכי תימא זבינא ניהליה לההוא דחבלה ביה בטובת הנאה


דאי מחלה לגבי בעל לא קא מפסיד דהשתא נמי לא מידי קא יהבה ליה סוף סוף כל לגבי בעל ודאי מחלה ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן

אלא הא דתניא וכן היא שחבלה בבעלה לא הפסידה כתובתה אמאי תזבנינה ניהליה לכתובתה לבעלה בטובת הנאה בהא חבלה דאי מחלה לגבי בעל ליכא פסידא

הא ודאי רבי מאיר היא דאמר אסור לאדם שישהא את אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה

וטעמא מאי כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הכא מגרש לה וגבי ליה בחבליה מינה אי הכי השתא נמי מגרש לה וגבי ליה בחבליה מינה

כגון דנפיש כתובתה דמשום ההוא פורתא לא מפסיד טובא

ואי דנפישא כתובתה מכתובה דאורייתא נוקמא אכתובה דאורייתא ואידך תזבנה ניהליה בחבליה

כגון דלא נפישא כתובתה מכתובה דאורייתא דהוי חבליה ארבעה זוזי דמשום ארבעה זוזי לא מפסיד עשרים וחמשה

אלא הא דתניא כשם שלא תמכור והיא תחתיו כך לא תפסיד והיא תחתיו והא זימנין משכח לה דמפסדא והיכי דמי כגון דנפישא כתובתה מכתובה דאורייתא

אמר רבא סיפא אתאן לכתובת בנין דכרין

והכי קתני כשם שהמוכרת כתובתה לאחרים לא הפסידה כתובת בנין דכרין מאי טעמא זוזי הוא דאנסוה כך מוכרת כתובתה לבעלה לא הפסידה כתובת בנין דכרין מאי טעמא זוזי הוא דאנסוה

לימא תקנת אושא תנאי היא דתני חדא עבדי מלוג יוצאין בשן ועין לאשה אבל לא לאיש ותניא אידך לא לאיש ולא לאשה

סברוה דכולי עלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי מאי לאו בהא קא מיפלגי דמאן דאמר לאשה לית ליה תקנת אושא ומאן דאמר לא לאיש ולא לאשה אית ליה תקנת אושא

לא דכולי עלמא אית להו תקנת אושא אלא כאן קודם תקנה כאן לאחר תקנה

ואי בעית אימא אידי ואידי לאחר תקנה ואית להו תקנת אושא אלא למאן דאמר לאשה ולא לאיש מאי טעמא כדרבא דאמר רבא


גלול כלפי מעלה