Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״א בשבט תשפ״ד | 31 ינואר 2024
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י שיפרא טייברג ורפאל וונגר לע"נ צבי בן ישראל יצחק טייברג.

  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

בבא קמא צ

הגמרא מציעה שזה מחלוקת תנאים אם הותקנה תקנת אושא בנכסי מלוג אשה או לא כי יש שתי ברייתות עם דעות שונות לגבי הוצאת עבד בשן,יד,רגל, ועין כשהוא נכסי מלוג של האשה. בברייתא אחת פוסקים שהעבד יוצא לחופשי אם האשה שוברת את ידו (כי יש לה קניין הגוף); באחר, הוא אינו משתחרר לא על ידי האשה או על הבעל, כיוון שאף אחד מהם אינו הבעלים (האשה, לפי תקנת אושא, והאיש כי אין לו קניין הגוף באופן מלא). אולם הדבר נדחה מאחר והסיבה למחלוקת אינה קשורה בהכרח לסוגייתנו. הגמרא מביאה עוד שלוש אפשרויות להבין את המחלוקת בין הברייתות. ההסבר השלישי הוא שהמחלוקת היא אם מי שיש לו את הפירות, האם זה אומר שהוא גם כמו הבעלים של חפץ או לא – קניין פירות כקנין הגוף דמי או לא? אפשר לראות מחלוקת תנאים זו גם בברייתא אחרת בנושא של יום או יומיים של עבד – במקרה שמכרו עבד אך שמרו לעצמו לעבודה לעוד שלושים יום והרגו בתוך שלושים יום בדרך שמת רק יום או יומיים לאחר שהכהו. מי נחשב הבעלים לעניין דין זה – בעל העבד או בעל הפירות? ישנן ארבע דעות שניתנו, ומתוכם שתיים מתאימים לדעות שמקודם – קניין פירות כקניין הגוף דמי/לא כקניין הגוף דמי. רבי אלעזר הוא בעל הדעה הרביעית ומובאים דברי אמורא וברייתא בעניין אחר שתואמים לשיטתו. המשנה עוסקת בתשלומי בושת וקובעת את הסכום עבור פעולות מסוימות הגורמות לבושת בלבד, כגון תלישת שיער, יריקה בפנים, חשיפת שיער של אשה בשוק. מסופר על אחד שגילה ראשה של אשה וניסה להתחמק מתשלום בכך שהערים עליה והיא חשפה את שערה בעצמה ולאחר מכן ניסה להוכיח שלא אכפת לה ששערה מגולה בפומבי. אולם רבי עקיבא לא קיבל זאת מאחר שיש הבדל בין מי שמחליט לגלות את שערו לבין מישהו אחר שעושה זאת. האם הסכומים הנזכרים במשנה לתשלום בושת הם במטבע צורי או במטבע מדינה (בשווי של 1/8 מהצורי)? על סמך סיפור עם רבי יהודה נשיאה, ברור שמדובר במטבע צורי. לאחר שהובא הסיפור, מנסה הגמרא להבין את פסיקתו של רבי יהודה בסיפור כשאמר: "זה אני וזהו רבי יוסי הגלילי שפסק מנה במטבעות צורי. כשאמר "זה אני", האם התכוון ראיתי את זה במו עיני, ובכך רומז שעד יכול להיות גם דיין? זה יהיה קשה שכן רבי טרפון ורבי עקיבא סבורים שניהם שעד אינו יכול להיות דיין. האם רבי עקיבא באמת קבע שעד אינו יכול להיות דין? נראה שמקור אחר מצביע אחרת. אולם הדבר נפתר.

הקדש חמץ ושחרור מפקיעים מידי שיעבוד

לימא דרבא תנאי היא לא דכולי עלמא אית להו דרבא והכא אלמוה רבנן לשיעבודא דבעל

ואיבעית אימא דכולי עלמא לית להו להני תנאי תקנת אושא והכא בקנין פירות כקנין הגוף דמי קמיפלגי

ובפלוגתא דהני תנאי דתניא המוכר עבדו לאחר ופסק עמו על מנת שישמשנו שלשים יום

רבי מאיר אומר ראשון ישנו בדין יום או יומים מפני שהוא תחתיו קסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי

רבי יהודה אומר שני ישנו בדין יום או יומים מפני שהוא כספו קסבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי

רבי יוסי אומר שניהם ישנן בדין יום או יומים זה מפני שהוא תחתיו וזה מפני שהוא כספו מספקא ליה קנין פירות אי כקנין הגוף דמי אי לאו כקנין הגוף דמי וספק נפשות להקל

רבי אליעזר אומר שניהם אינן בדין יום או יומים זה לפי שאינו תחתיו וזה לפי שאינו כספו

אמר רבא מאי טעמא דרבי אליעזר אמר קרא כי כספו הוא כספו המיוחד לו

כמאן אזלא הא דאמר אמימר איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג לא עשו ולא כלום כמאן כרבי אליעזר

מאן תנא להא דתנו רבנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין וכן עבד של שני שותפין אין יוצאין בראשי אברים שאינן חוזרין אמר ליה רב מרדכי לרב אשי הכי אמרי משמיה דרבא רבי אליעזר היא

מי לא אמר רבי אליעזר כספו המיוחד לו הכא נמי עבדו המיוחד לו

מתני׳ התוקע לחבירו נותן לו סלע רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי מנה סטרו נותן לו מאתים זוז לאחר ידו נותן לו ארבע מאות זוז

צרם באזנו תלש בשערו רקק והגיע בו רוקו העביר טליתו ממנו פרע ראש האשה בשוק נותן לו ארבע מאות זוז


זה הכלל הכל לפי כבודו אמר רבי עקיבא אפילו עניים שבישראל רואין אותם כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב

ומעשה באחד שפרע ראש האשה בשוק באת לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז אמר לו רבי תן לי זמן ונתן לו זמן

שמרה עומדת על פתח חצרה ושבר את הכד בפניה ובו כאיסר שמן גילתה את ראשה והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה

העמיד עליה עדים ובא לפני רבי עקיבא אמר לו לזו אני נותן ארבע מאות זוז

אמר לו לא אמרת כלום החובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור אחרים שחבלו בו חייבים והקוצץ נטיעותיו אף על פי שאינו רשאי פטור אחרים חייבין

גמ׳ איבעיא להו מנה צורי תנן או מנה מדינה תנן

תא שמע דההוא גברא דתקע ליה לחבריה אתא לקמיה דרבי יהודה נשיאה אמר ליה הא אנא הא רבי יוסי הגלילי הב ליה מנה צורי שמע מינה מנה צורי תנן שמע מינה

מאי הא אנא הא רבי יוסי הגלילי אילימא הכי קאמר ליה הא אנא דחזיתך והא רבי יוסי הגלילי דאמר מנה צורי זיל הב ליה מנה צורי למימרא דעד נעשה דיין

והתניא סנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש מקצתן נעשו עדים ומקצתן נעשו דיינין דברי רבי טרפון רבי עקיבא אומר כולם עדים הם ואין עד נעשה דיין

עד כאן לא קאמר רבי טרפון אלא דמקצתן נעשו עדים ומקצתן נעשו דיינין אבל עד נעשה דיין לא קאמר

כי תניא ההיא כגון שראו בלילה דלא למעבד דינא נינהו

ואיבעית אימא הכי קאמר ליה הא אנא דסבירא לי כרבי יוסי הגלילי דאמר מנה צורי והא סהדי דמסהדי בך זיל הב ליה מנה צורי

וסבר רבי עקיבא דאין עד נעשה דיין

והתניא והכה איש את רעהו באבן או באגרף שמעון התימני אומר מה אגרוף מיוחד שמסור לעדה ולעדים אף כל שמסור לעדה ולעדים פרט לשיצתה מתחת יד העדים

אמר לו רבי עקיבא וכי בפני בית דין הכהו שיודעין כמה הכהו ועל מה הכהו אם על שוקו או ציפר נפשו

ועוד הרי שדחף את חבירו מראש הגג או מראש הבירה ומת בית דין הולכין אצל בירה או בירה הולכת אצל בית דין ועוד אם נפלה חוזר ובונה

אלא מה אגרוף מיוחד שהוא מסור לעדים אף כל שהוא מסור לעדים

פרט לכשיצתה אבן מתחת ידו של מכה פטור

קתני מיהת אמר לו רבי עקיבא וכי בפני בית דין הכהו שיודעין כמה הכהו הא הכהו בפניהם עד נעשה דיין

לדבריו דרבי שמעון התימני קאמר וליה לא סבירא ליה

תנו רבנן שור תם שהמית והזיק דנין אותו דיני נפשות ואין דנין אותו דיני ממונות

מועד שהמית והזיק דנין אותו דיני ממונות וחוזרין ודנין אותו דיני נפשות קדמו ודנוהו דיני נפשות אין חוזרין ודנין אותו דיני ממונות

וכי קדמו ודנוהו דיני נפשות מאי הוי ליהדר ולידייניה נמי ממונות

אמר רבא אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי הא מני רבי שמעון התימני היא דאמר מה אגרוף מיוחד שמסור לעדה ולעדים


  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י שיפרא טייברג ורפאל וונגר לע"נ צבי בן ישראל יצחק טייברג.

  • מסכת בבא קמא מוקדשת ע"י משפחת פטורניק לע"נ פיליפ קואפמן ודויד פטורניק

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא קמא צ

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא קמא צ

הקדש חמץ ושחרור מפקיעים מידי שיעבוד

לימא דרבא תנאי היא לא דכולי עלמא אית להו דרבא והכא אלמוה רבנן לשיעבודא דבעל

ואיבעית אימא דכולי עלמא לית להו להני תנאי תקנת אושא והכא בקנין פירות כקנין הגוף דמי קמיפלגי

ובפלוגתא דהני תנאי דתניא המוכר עבדו לאחר ופסק עמו על מנת שישמשנו שלשים יום

רבי מאיר אומר ראשון ישנו בדין יום או יומים מפני שהוא תחתיו קסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי

רבי יהודה אומר שני ישנו בדין יום או יומים מפני שהוא כספו קסבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי

רבי יוסי אומר שניהם ישנן בדין יום או יומים זה מפני שהוא תחתיו וזה מפני שהוא כספו מספקא ליה קנין פירות אי כקנין הגוף דמי אי לאו כקנין הגוף דמי וספק נפשות להקל

רבי אליעזר אומר שניהם אינן בדין יום או יומים זה לפי שאינו תחתיו וזה לפי שאינו כספו

אמר רבא מאי טעמא דרבי אליעזר אמר קרא כי כספו הוא כספו המיוחד לו

כמאן אזלא הא דאמר אמימר איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג לא עשו ולא כלום כמאן כרבי אליעזר

מאן תנא להא דתנו רבנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין וכן עבד של שני שותפין אין יוצאין בראשי אברים שאינן חוזרין אמר ליה רב מרדכי לרב אשי הכי אמרי משמיה דרבא רבי אליעזר היא

מי לא אמר רבי אליעזר כספו המיוחד לו הכא נמי עבדו המיוחד לו

מתני׳ התוקע לחבירו נותן לו סלע רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי מנה סטרו נותן לו מאתים זוז לאחר ידו נותן לו ארבע מאות זוז

צרם באזנו תלש בשערו רקק והגיע בו רוקו העביר טליתו ממנו פרע ראש האשה בשוק נותן לו ארבע מאות זוז


זה הכלל הכל לפי כבודו אמר רבי עקיבא אפילו עניים שבישראל רואין אותם כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב

ומעשה באחד שפרע ראש האשה בשוק באת לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז אמר לו רבי תן לי זמן ונתן לו זמן

שמרה עומדת על פתח חצרה ושבר את הכד בפניה ובו כאיסר שמן גילתה את ראשה והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה

העמיד עליה עדים ובא לפני רבי עקיבא אמר לו לזו אני נותן ארבע מאות זוז

אמר לו לא אמרת כלום החובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור אחרים שחבלו בו חייבים והקוצץ נטיעותיו אף על פי שאינו רשאי פטור אחרים חייבין

גמ׳ איבעיא להו מנה צורי תנן או מנה מדינה תנן

תא שמע דההוא גברא דתקע ליה לחבריה אתא לקמיה דרבי יהודה נשיאה אמר ליה הא אנא הא רבי יוסי הגלילי הב ליה מנה צורי שמע מינה מנה צורי תנן שמע מינה

מאי הא אנא הא רבי יוסי הגלילי אילימא הכי קאמר ליה הא אנא דחזיתך והא רבי יוסי הגלילי דאמר מנה צורי זיל הב ליה מנה צורי למימרא דעד נעשה דיין

והתניא סנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש מקצתן נעשו עדים ומקצתן נעשו דיינין דברי רבי טרפון רבי עקיבא אומר כולם עדים הם ואין עד נעשה דיין

עד כאן לא קאמר רבי טרפון אלא דמקצתן נעשו עדים ומקצתן נעשו דיינין אבל עד נעשה דיין לא קאמר

כי תניא ההיא כגון שראו בלילה דלא למעבד דינא נינהו

ואיבעית אימא הכי קאמר ליה הא אנא דסבירא לי כרבי יוסי הגלילי דאמר מנה צורי והא סהדי דמסהדי בך זיל הב ליה מנה צורי

וסבר רבי עקיבא דאין עד נעשה דיין

והתניא והכה איש את רעהו באבן או באגרף שמעון התימני אומר מה אגרוף מיוחד שמסור לעדה ולעדים אף כל שמסור לעדה ולעדים פרט לשיצתה מתחת יד העדים

אמר לו רבי עקיבא וכי בפני בית דין הכהו שיודעין כמה הכהו ועל מה הכהו אם על שוקו או ציפר נפשו

ועוד הרי שדחף את חבירו מראש הגג או מראש הבירה ומת בית דין הולכין אצל בירה או בירה הולכת אצל בית דין ועוד אם נפלה חוזר ובונה

אלא מה אגרוף מיוחד שהוא מסור לעדים אף כל שהוא מסור לעדים

פרט לכשיצתה אבן מתחת ידו של מכה פטור

קתני מיהת אמר לו רבי עקיבא וכי בפני בית דין הכהו שיודעין כמה הכהו הא הכהו בפניהם עד נעשה דיין

לדבריו דרבי שמעון התימני קאמר וליה לא סבירא ליה

תנו רבנן שור תם שהמית והזיק דנין אותו דיני נפשות ואין דנין אותו דיני ממונות

מועד שהמית והזיק דנין אותו דיני ממונות וחוזרין ודנין אותו דיני נפשות קדמו ודנוהו דיני נפשות אין חוזרין ודנין אותו דיני ממונות

וכי קדמו ודנוהו דיני נפשות מאי הוי ליהדר ולידייניה נמי ממונות

אמר רבא אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי הא מני רבי שמעון התימני היא דאמר מה אגרוף מיוחד שמסור לעדה ולעדים


גלול כלפי מעלה