Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ג׳ בסיון תשפ״ד | 9 יוני 2024

  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

בבא מציעא קב

הלימוד השבוע מוקדש ע"י ג'וי בנטר לע"נ מרים קווינט דויד.

הדף היום מוקדש ע"י בת שבע פוה לע"נ משפחתו של אביה שהגיעו לאושוויץ כמה ימים לפני שבועות. אמו בתשבע, ובנה ובתה, משה משל ואדל נרחצו שעות לאחר שהגיעו לשם. 

הדף היום מקודש לנועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, שלומי זיו ואנדריי קוזלוב ששוחחרו מהשבי ולעילוי נשמת לוחם ימ"מ ארנון זמורה שנהרג במבצע. אנו מתרגשים היום על החזרתם –  ואבלים על מותו של ארנון ומתפללים להחזרתם בשלום של שאר החטופים.

האחריות לקבוע מזוזה היא על השוכר, והשוכר לא יכול להוריד את המזוזה בעת עזיבתו, אלא אם כן הבית שייך ללא יהודי. הגמרא מסבירה את הדין במשנה – באיזה מקרה מדובר שהזבל שייך לבעל הבית. מדובר בבית בהשכרה ובזבל הנכנס לחצר מבהמות הנכנסות לחצר ששייכים לבעל הבית כי שכירת בית סתם אינה כוללת את החצר. הסבר הזה למשנה נתמך בדעתו של רבי יוסי בן רבי חנינא, שפריט הנכנס לחצר של אדם נקנה לבעל הבית, אפילו ללא ידיעתו. שלשה מקורות תנאיים מובאים כדי להקשות על דעתו של רבי יוסי בר' חנינא. המשנה דנה באדם ששוכר לשנה והשנה נקבעת כשנת עיבור, האם שכירת החודש הנוסף כלולה במחיר המקורי או שהשוכר צריך לשלם לעוד חודש? זה תלוי בכך אם ההסכם היה לחודשים או לשנה. אם בהסכם הוזכרו גם חודשים וגם שנים, המשנה קובעת שיחלוקו. אבל רב חולק על דין זה והגמרא מביאה שלוש שעות של תנאים בנושא.

בגובתא דקניא

תנו רבנן המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויוצא ומנכרי נוטלה בידו ויוצא ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא וקבר אשתו ושני בניו

מעשה לסתור אמר רב ששת ארישא

הזבל של בעל הבית ואין לשוכר אלא היוצא מן התנור ומן הכירים בלבד במאי עסקינן אילימא בחצר דאגיר ליה לשוכר ותורי דשוכר אמאי של בעל הבית אלא בחצר דלא אגירא לשוכר ותורי דמשכיר פשיטא

לא צריכא בחצר דמשכיר ותורי דאתו מעלמא קמו בה

מסייע ליה לרבי יוסי ברבי חנינא דאמר רבי יוסי ברבי חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו

מיתיבי אם אמר כל מציאות שיבאו לתוכו היום תקנה לי חצרי לא אמר כלום ואם איתא להא דאמר רבי יוסי ברבי חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו אמאי לא אמר כלום

הכא במאי עסקינן בחצר שאינה משתמרת

אי הכי אימא סיפא יצא לו שם מציאה בעיר דבריו קיימין ואי בחצר שאינה משתמרת כי יצא לו שם מציאה בעיר מאי הוי

כיון דיצא לו שם מציאה בעיר מיבדל בדילי אינשי מינה והויא לה כחצר המשתמרת

מיתיבי זבל היוצא מן התנור ומן הכירים והקולט מן האויר הרי הוא שלו ושברפת ושבחצר של בעל הבית ואם איתא להא דרבי יוסי ברבי חנינא דאמר חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו קולט מאויר אמאי הרי הוא שלו אויר חצרו הוא

אמר אביי במדביק כלי בשולי פרה

רבא אמר אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי

ומי פשיטא ליה לרבא והא מיבעי בעי לה דבעי רבא זרק ארנקי בפתח זה ויצאתה בפתח זה מהו אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לאו כמונח דמי

התם לא מיפסק ולא מידי הכא מיפסק כלי

ושברפת ושבחצר הרי אלו של בעל הבית תרתי

אמר אביי הכי קאמר ושברפת שבחצר הרי אלו של בעל הבית אמר רב אשי זאת אומרת המשכיר חצירו סתם לא השכיר רפת שבה

מיתיבי יוני שובך ויוני עלייה חייבות בשילוח ואסורות בגזל מפני דרכי שלום

ואם איתא להא דאמר רבי יוסי ברבי חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו קרי כאן כי יקרא פרט למזומן

אמר רבא ביצה ביציאת רובה הוא דאיחייבה לה בשילוח ומיקנא לא קניא עד דנפלה לחצרו וכי קתני חייבות בשילוח מקמי דתיפול לחצירו

אי הכי אמאי אסורות משום גזל אאמן

ואיבעית אימא לעולם אביצים ומדנפיק רובה דעתיה עילוה

והשתא דאמר רב יהודה אמר רב אסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהם שנאמר שלח תשלח את האם והדר את הבנים תקח לך אפילו תימא דנפלה לה לחצרו כל היכא דאיהו מצי זכי ליה חצרו זכיא ליה וכל היכא דאיהו לא מצי זכי ליה חצרו נמי לא זכיא ליה

אי הכי אסורות בגזל מפני דרכי שלום אי דשלחה גזל מעליא הוא אי דלא שלחה הא בעי שלוחה

בקטן דלאו בר שילוח הוא קטן בר דרכי שלום הוא הכי קאמר אביו של קטן חייב להחזיר לו מפני דרכי שלום

מתני׳ המשכיר בית לחבירו לשנה נתעברה השנה נתעברה לשוכר השכיר לו לחדשים נתעברה השנה נתעברה למשכיר

מעשה בציפורי באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהב לשנה מדינר זהב לחדש


ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ולפני רבי יוסי ואמרו יחלוקו את חדש העיבור

גמ׳ מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי קתני ואם אמר לו בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש יחלוקו ומעשה נמי בציפורי באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ולפני רבי יוסי ואמרו יחלוקו את חדש העיבור

אמר רב אי הואי התם הוה יהיבנא ליה כוליה למשכיר

מאי קא משמע לן תפוס לשון אחרון

הא אמר רב חדא זימנא דאמר רב הונא אמרי בי רב אסתירא מאה מעי מאה מעי מאה מעי אסתירא אסתירא

אי מהתם הוה אמינא פרושי קא מפרש קמשמע לן

ושמואל אמר בבא באמצע חדש עסקינן אבל בא בתחלת חדש כוליה למשכיר בא בסוף חדש כוליה לשוכר

מי אמר שמואל לא אמרינן תפוס לשון אחרון והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה

התם טעמא מאי משום דתפיס הכא נמי קא תפיס

ורב נחמן אמר קרקע בחזקת בעליה קיימת מאי קא משמע לן תפוס לשון אחרון היינו דרב אף על גב דאפיך מיפך

בעו מיניה מרבי ינאי שוכר אמר נתתי ומשכיר אמר לא נטלתי על מי להביא ראיה

אימת אי בתוך זמנו תנינא אי לאחר זמנו תנינא דתנן מת האב בתוך שלשים יום בחזקת שלא נפדה עד שיביא ראיה שנפדה לאחר שלשים יום בחזקת שנפדה עד שיאמרו לו שלא נפדה

לא צריכא ביומא דמשלם זמניה מי עביד איניש דפרע ביומא דמשלם זמניה או לא

אמר להו רבי יוחנן תניתוה



  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא מציעא קב

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא מציעא קב

בגובתא דקניא

תנו רבנן המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויוצא ומנכרי נוטלה בידו ויוצא ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא וקבר אשתו ושני בניו

מעשה לסתור אמר רב ששת ארישא

הזבל של בעל הבית ואין לשוכר אלא היוצא מן התנור ומן הכירים בלבד במאי עסקינן אילימא בחצר דאגיר ליה לשוכר ותורי דשוכר אמאי של בעל הבית אלא בחצר דלא אגירא לשוכר ותורי דמשכיר פשיטא

לא צריכא בחצר דמשכיר ותורי דאתו מעלמא קמו בה

מסייע ליה לרבי יוסי ברבי חנינא דאמר רבי יוסי ברבי חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו

מיתיבי אם אמר כל מציאות שיבאו לתוכו היום תקנה לי חצרי לא אמר כלום ואם איתא להא דאמר רבי יוסי ברבי חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו אמאי לא אמר כלום

הכא במאי עסקינן בחצר שאינה משתמרת

אי הכי אימא סיפא יצא לו שם מציאה בעיר דבריו קיימין ואי בחצר שאינה משתמרת כי יצא לו שם מציאה בעיר מאי הוי

כיון דיצא לו שם מציאה בעיר מיבדל בדילי אינשי מינה והויא לה כחצר המשתמרת

מיתיבי זבל היוצא מן התנור ומן הכירים והקולט מן האויר הרי הוא שלו ושברפת ושבחצר של בעל הבית ואם איתא להא דרבי יוסי ברבי חנינא דאמר חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו קולט מאויר אמאי הרי הוא שלו אויר חצרו הוא

אמר אביי במדביק כלי בשולי פרה

רבא אמר אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי

ומי פשיטא ליה לרבא והא מיבעי בעי לה דבעי רבא זרק ארנקי בפתח זה ויצאתה בפתח זה מהו אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לאו כמונח דמי

התם לא מיפסק ולא מידי הכא מיפסק כלי

ושברפת ושבחצר הרי אלו של בעל הבית תרתי

אמר אביי הכי קאמר ושברפת שבחצר הרי אלו של בעל הבית אמר רב אשי זאת אומרת המשכיר חצירו סתם לא השכיר רפת שבה

מיתיבי יוני שובך ויוני עלייה חייבות בשילוח ואסורות בגזל מפני דרכי שלום

ואם איתא להא דאמר רבי יוסי ברבי חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו קרי כאן כי יקרא פרט למזומן

אמר רבא ביצה ביציאת רובה הוא דאיחייבה לה בשילוח ומיקנא לא קניא עד דנפלה לחצרו וכי קתני חייבות בשילוח מקמי דתיפול לחצירו

אי הכי אמאי אסורות משום גזל אאמן

ואיבעית אימא לעולם אביצים ומדנפיק רובה דעתיה עילוה

והשתא דאמר רב יהודה אמר רב אסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהם שנאמר שלח תשלח את האם והדר את הבנים תקח לך אפילו תימא דנפלה לה לחצרו כל היכא דאיהו מצי זכי ליה חצרו זכיא ליה וכל היכא דאיהו לא מצי זכי ליה חצרו נמי לא זכיא ליה

אי הכי אסורות בגזל מפני דרכי שלום אי דשלחה גזל מעליא הוא אי דלא שלחה הא בעי שלוחה

בקטן דלאו בר שילוח הוא קטן בר דרכי שלום הוא הכי קאמר אביו של קטן חייב להחזיר לו מפני דרכי שלום

מתני׳ המשכיר בית לחבירו לשנה נתעברה השנה נתעברה לשוכר השכיר לו לחדשים נתעברה השנה נתעברה למשכיר

מעשה בציפורי באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהב לשנה מדינר זהב לחדש


ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ולפני רבי יוסי ואמרו יחלוקו את חדש העיבור

גמ׳ מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי קתני ואם אמר לו בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש יחלוקו ומעשה נמי בציפורי באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ולפני רבי יוסי ואמרו יחלוקו את חדש העיבור

אמר רב אי הואי התם הוה יהיבנא ליה כוליה למשכיר

מאי קא משמע לן תפוס לשון אחרון

הא אמר רב חדא זימנא דאמר רב הונא אמרי בי רב אסתירא מאה מעי מאה מעי מאה מעי אסתירא אסתירא

אי מהתם הוה אמינא פרושי קא מפרש קמשמע לן

ושמואל אמר בבא באמצע חדש עסקינן אבל בא בתחלת חדש כוליה למשכיר בא בסוף חדש כוליה לשוכר

מי אמר שמואל לא אמרינן תפוס לשון אחרון והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה

התם טעמא מאי משום דתפיס הכא נמי קא תפיס

ורב נחמן אמר קרקע בחזקת בעליה קיימת מאי קא משמע לן תפוס לשון אחרון היינו דרב אף על גב דאפיך מיפך

בעו מיניה מרבי ינאי שוכר אמר נתתי ומשכיר אמר לא נטלתי על מי להביא ראיה

אימת אי בתוך זמנו תנינא אי לאחר זמנו תנינא דתנן מת האב בתוך שלשים יום בחזקת שלא נפדה עד שיביא ראיה שנפדה לאחר שלשים יום בחזקת שנפדה עד שיאמרו לו שלא נפדה

לא צריכא ביומא דמשלם זמניה מי עביד איניש דפרע ביומא דמשלם זמניה או לא

אמר להו רבי יוחנן תניתוה


גלול כלפי מעלה