Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ג בסיון תשפ״ד | 19 יוני 2024

  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

בבא מציעא קיב

יש ברייתא הדורשת את המילים בפסוק בדברים כד:טו "ואליו הוא נושא את נפשו" שהלנת שכר נחשבת כלקיחת נפש. נפשו של מי – הפועל או המעסיק? רב חסדא ורב הונא מביאים תשובות והסברים שונים, המבוססים על פסוקים במשלי. מהמילים "אתך" בויקרא יט:יג, דורשים שלושה מקרים שבהם האיסור לעכב את המשכורת אינו חל. אחד מהם הוא אם המעסיק העביר את האחריות לתשלום לחנווני או שולחני. אם החנווני אינו משלם לפועל, האם הפועל יכול לדרוש תשלום מהמעסיק או שהמעסיק אינו אחראי עוד? רב ששת ורבה חלוקים בסוגיה זו. האם איסור עיכוב התשלום חל גם על קבלן – מי שמשולם עבור העבודה ולא לפי שעה/יום? זה תלוי במחלוקת אחרת, אם קבלן רוכש בעלות על הפריט שהוא מתקן או לא. אם יש חילוקי דעות בין המעסיק לעובד לגבי תשלום לעובד, אם זה היה לפני היום הצפוי לתשלום, העובד נשבע שלא קיבל תשלום וגובה את משכורתו. זה נוגד את העיקרון הכללי שהשבועה היא בדרך כלל לפטור מתשלום (לשמור על הסטטוס קוו – המוציא מחבירו עליו הראיה). מדוע מקרה זה הוא חריג לכלל זה? האם יש סיבה להגן על העובד יותר מאשר על המעסיק? מוצגים טיעונים שונים ונדחים כי הסוגיה מורכבת. המסקנה היא שמעסיק עסוק בעבודה/עובדים ואינו זוכר אם שילם לעבוד או לא ועלול לטעות ולחשוב ששילמו כבר ולכן לא מאפשרים לו להישבע.

ואידך ההוא מיבעי ליה לכדתניא ואליו הוא נשא את נפשו מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר את עצמו למיתה לא על שכרו

דבר אחר ואליו הוא נשא את נפשו כל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נפשו ממנו רב הונא ורב חסדא חד אמר נפשו של גזלן וחד אמר נפשו של נגזל

מאן דאמר נפשו של גזלן דכתיב אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער וכתיב כי ה׳ יריב ריבם וקבע את קבעיהם נפש ומאן דאמר נפשו של נגזל דכתיב כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח

ואידך נמי הכתיב את נפש בעליו יקח בעליו דהשתא ואידך נמי הכתיב וקבע את קבעיהם נפש מה טעם קאמר מה טעם קבע את קבעיהם משום דנטלו נפש

אימתי בזמן שתבעו לא תבעו אינו עובר עליו תנו רבנן לא תלין פעלת שכיר יכול אפילו לא תבעו תלמוד לומר אתך לדעתך

יכול אפילו אין לו תלמוד לומר אתך שיש אתך יכול אפילו המחהו אצל חנוני ואצל שולחני תלמוד לומר אתך ולא שהמחהו אצל חנוני ואצל שולחני

המחהו אצל חנוני ואצל שולחני אינו עובר איבעיא להו חוזר או אינו חוזר רב ששת אמר אינו חוזר ורבה אמר חוזר

אמר רבה מנא אמינא לה מדקתני אינו עובר עליו מעבר הוא דלא עבר הא מיהדר הדר ורב ששת אמר מאי אינו עובר אינו בתורת לעבור

בעו מיניה מרב ששת קבלנות עובר עליו משום בל תלין או אין עובר משום בל תלין

אומן קונה בשבח כלי והלואה היא או אין אומן קונה בשבח כלי ושכירות היא

אמר להו רב ששת עובר והתניא אינו עובר התם שהמחהו אצל חנוני ואצל שולחני

נימא מסייעא ליה הנותן טליתו לאומן גמרה והודיעו אפילו מכאן ועד עשרה ימים אינו עובר משום בל תלין נתנה לו בחצי היום מששקעה עליו חמה עובר משום בל תלין

ואי אמרת אומן קונה בשבח כלי אמאי עובר

אמר רב מרי בריה דרב כהנא בגרדא דסרבלא למאי יהבה ניהליה לרכוכי היינו שבחיה

לא צריכא דקא אגריה מיניה לבטושי בטשא ובטשא במעתא


שכיר בזמנו נשבע ונוטל וכו׳ שכיר אמאי תקינו ליה רבנן למשתבע ושקיל

אמר רב יהודה אמר שמואל הלכות גדולות שנו כאן הני הלכתא נינהו הני תקנות נינהו אלא אמר רב יהודה אמר שמואל תקנות גדולות שנו כאן גדולות מכלל דאיכא קטנות

אלא אמר רב נחמן אמר שמואל תקנות קבועות שנו כאן שבועה דבעל הבית היא ועקרוה רבנן לשבועה דבעל הבית ושדיוה אשכיר משום כדי חייו דשכיר ומשום כדי חייו דשכיר מפסדנא ליה לבעל הבית

בעל הבית גופיה ניחא ליה דמשתבע שכיר ושקיל כי היכי דליתגרו ליה פועלים שכיר גופיה ניחא ליה דמשתבע בעל הבית ויפקע כי היכי דליגרוהו בעל הבית על כרחיה אגר שכיר נמי בעל כרחיה איתגר

אלא בעל הבית טרוד בפועלים הוא אי הכי ניתב ליה בלא שבועה כדי להפיס דעתו של בעל הבית

וניתב ליה בעדים טריחא להו מילתא וניתב ליה מעיקרא שניהם רוצים בהקפה

אי הכי אפילו קצץ נמי אלמה תניא אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת המוציא מחבירו עליו הראיה קציצה ודאי מידכר דכירי לה אינשי

אי הכי אפילו עבר זמנו נמי אלמה תנן עבר זמנו אינו נשבע ונוטל חזקה אין בעל הבית עובר משום בל תלין

והא אמרת בעל הבית טרוד בפועליו הוא הני מילי מקמיה דלימטייה זמן חיוביה



  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

להעמיק בדף

במחשבה שניה icon (YouTube Thumbnail)

הלנת שכר – במחשבה שניה

במחשבה שניה היא סדרת שיעורי מחשבה על נושאים העולים בדף היומי עם הרבנית יפית קליימר מקורות בבא מציעא קיא קיב קיג להאזנה לצפייה מקורות דברים כ״ד:י״ד-ט״ו לֹא־תַעֲשֹׁ֥ק שָׂכִ֖יר עָנִ֣י וְאֶבְי֑וֹן מֵאַחֶ֕יךָ א֧וֹ מִגֵּרְךָ֛ אֲשֶׁ֥ר בְּאַרְצְךָ֖ בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃    בְּיוֹמוֹ֩ תִתֵּ֨ן שְׂכָר֜וֹ וְֽלֹא־תָב֧וֹא עָלָ֣יו הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֤י עָנִי֙ ה֔וּא וְאֵלָ֕יו ה֥וּא נֹשֵׂ֖א אֶת־נַפְשׁ֑וֹ    וְלֹֽא־יִקְרָ֤א עָלֶ֙יךָ֙ אֶל־ה' וְהָיָ֥ה…

גפת דף לוגו gefet logo

שכיר נשבע ונוטל – גפ"ת

גפ"ת: גמרא פירוש רש"י ותוספות | פרק 155 שיעור עיון בשיתוף עם ישיבת דרישה למה השכיר נשבע ונוטל? למה לא להאמין לבעל הבית? הגמרא מסבירה שבעל הבית מבולבל ולא זוכר טוב למי הוא שילם ולכן הוא פחות אמין. תוספות התקשה מאוד בסוגיה זו ונשאר ללא תשובה! מה הייתה קושיית התוספות? אילו תשובות ניתנו לה ואיך…

בבא מציעא קיב

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא מציעא קיב

ואידך ההוא מיבעי ליה לכדתניא ואליו הוא נשא את נפשו מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר את עצמו למיתה לא על שכרו

דבר אחר ואליו הוא נשא את נפשו כל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נפשו ממנו רב הונא ורב חסדא חד אמר נפשו של גזלן וחד אמר נפשו של נגזל

מאן דאמר נפשו של גזלן דכתיב אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער וכתיב כי ה׳ יריב ריבם וקבע את קבעיהם נפש ומאן דאמר נפשו של נגזל דכתיב כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח

ואידך נמי הכתיב את נפש בעליו יקח בעליו דהשתא ואידך נמי הכתיב וקבע את קבעיהם נפש מה טעם קאמר מה טעם קבע את קבעיהם משום דנטלו נפש

אימתי בזמן שתבעו לא תבעו אינו עובר עליו תנו רבנן לא תלין פעלת שכיר יכול אפילו לא תבעו תלמוד לומר אתך לדעתך

יכול אפילו אין לו תלמוד לומר אתך שיש אתך יכול אפילו המחהו אצל חנוני ואצל שולחני תלמוד לומר אתך ולא שהמחהו אצל חנוני ואצל שולחני

המחהו אצל חנוני ואצל שולחני אינו עובר איבעיא להו חוזר או אינו חוזר רב ששת אמר אינו חוזר ורבה אמר חוזר

אמר רבה מנא אמינא לה מדקתני אינו עובר עליו מעבר הוא דלא עבר הא מיהדר הדר ורב ששת אמר מאי אינו עובר אינו בתורת לעבור

בעו מיניה מרב ששת קבלנות עובר עליו משום בל תלין או אין עובר משום בל תלין

אומן קונה בשבח כלי והלואה היא או אין אומן קונה בשבח כלי ושכירות היא

אמר להו רב ששת עובר והתניא אינו עובר התם שהמחהו אצל חנוני ואצל שולחני

נימא מסייעא ליה הנותן טליתו לאומן גמרה והודיעו אפילו מכאן ועד עשרה ימים אינו עובר משום בל תלין נתנה לו בחצי היום מששקעה עליו חמה עובר משום בל תלין

ואי אמרת אומן קונה בשבח כלי אמאי עובר

אמר רב מרי בריה דרב כהנא בגרדא דסרבלא למאי יהבה ניהליה לרכוכי היינו שבחיה

לא צריכא דקא אגריה מיניה לבטושי בטשא ובטשא במעתא


שכיר בזמנו נשבע ונוטל וכו׳ שכיר אמאי תקינו ליה רבנן למשתבע ושקיל

אמר רב יהודה אמר שמואל הלכות גדולות שנו כאן הני הלכתא נינהו הני תקנות נינהו אלא אמר רב יהודה אמר שמואל תקנות גדולות שנו כאן גדולות מכלל דאיכא קטנות

אלא אמר רב נחמן אמר שמואל תקנות קבועות שנו כאן שבועה דבעל הבית היא ועקרוה רבנן לשבועה דבעל הבית ושדיוה אשכיר משום כדי חייו דשכיר ומשום כדי חייו דשכיר מפסדנא ליה לבעל הבית

בעל הבית גופיה ניחא ליה דמשתבע שכיר ושקיל כי היכי דליתגרו ליה פועלים שכיר גופיה ניחא ליה דמשתבע בעל הבית ויפקע כי היכי דליגרוהו בעל הבית על כרחיה אגר שכיר נמי בעל כרחיה איתגר

אלא בעל הבית טרוד בפועלים הוא אי הכי ניתב ליה בלא שבועה כדי להפיס דעתו של בעל הבית

וניתב ליה בעדים טריחא להו מילתא וניתב ליה מעיקרא שניהם רוצים בהקפה

אי הכי אפילו קצץ נמי אלמה תניא אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת המוציא מחבירו עליו הראיה קציצה ודאי מידכר דכירי לה אינשי

אי הכי אפילו עבר זמנו נמי אלמה תנן עבר זמנו אינו נשבע ונוטל חזקה אין בעל הבית עובר משום בל תלין

והא אמרת בעל הבית טרוד בפועליו הוא הני מילי מקמיה דלימטייה זמן חיוביה


גלול כלפי מעלה