Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ה׳ באדר ב׳ תשפ״ד | 15 מרץ 2024

  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

בבא מציעא טז

הדף היום מוקדש ע"י מרים אדלר לכבוד ילדיה על חזרתם הביתה לקיבוץ סעד. 

רב פסק שאם המוכר מכר קרקע גזולה ואז רכש אותה לאחר מכן מהבעלים המקורי, ההנחה היא שהמוכר מכר במקור את הקרקע וכל זכויות על הקרקע שיהיו למוכר בעתיד ולכן הקרקע נחשב בבעלותה של הקונה. ההיגיון מאחורי פסיקתו של רב הוא מקור לוויכוח בין מר זוטרא לרב אשי. האם זה בגלל שהמוכר לא רוצה שהקונה יקרא לו גנב או בגלל שהמוכר רוצה להיות ידוע כאמין? מה הנפקא מינה בין השניים? מובאות שלוש תשובות – שתי הראשונות נדחות. הגמרא מזכירה וריאציות על מקרה זה שבו רב יפסוק שהמוכר לא התכוון להעביר זכויות לקונה. באיזה שלב בהליך המשפט כבר לא רלוונטי פסק הדין של רב? שתי קושיות מועלות נגד רב, אך הן נפתרות. פסיקה נוספת של רב בסוגיה קשורה: אם מוכר אומר לקונה "השדה הזה יהיה שלך מעתה, כשארכוש אותו", המכירה תקפה. רב סובר כרבי מאיר שניתן להקנות דבר שלא בא לעולם. שמואל ורבי יוחנן חולקים אם מוצאים שטר הקנאה או עם הנפק ברחוב, האם מחזירים למלווה? האם אנו יכולים להניח שעדיין לא שולם, שהרי אילו היה, הלווה היה קורע אותו, או שמא מניחים שפרע, שהרי אם לא פרע, הרי המלווה בטח היה שומר עליו?

הא מית ליה ומאן דאמר ניחא ליה דליקום בהמנותיה בהדי בני נמי ניחא ליה דליקום בהמנותיה

סוף סוף קרו ליה בני לוקח גזלנא

אלא איכא בינייהו דמית גזלן מאן דאמר ניחא ליה לאיניש דלא לקריוהו גזלן הא מית ליה למאן דאמר ניחא ליה דליקום בהמנותיה הכי נמי אף על גב דמית ניחא ליה דליקום בהמנותיה

סוף סוף קרו לבניה בני גזלנא

אלא איכא בינייהו דיהבה במתנה מאן דאמר ניחא ליה דליקום בהמנותיה מתנה נמי ניחא ליה דליקום בהמנותיה מאן דאמר ניחא ליה דלא נקריוהו גזלנא אמר ליה מאי גזלינא מינך

פשיטא זבנה אורתה ויהבה במתנה לאו לאוקמה קמי לוקח קא בעי

נפלה ליה בירושה ירושה ממילא היא ולאו איהו קא טרח אבתרה

גבי איהו בחובו חזינא אי אית ליה ארעא אחריתי ואמר האי בעינא לאוקמה קמיה לוקח קא בעי

ואי לא זוזי הוא דבעי אפרועי

יהבה נהליה במתנה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר מתנה כירושה דהא ממילא וחד אמר מתנה כמכר דאי לאו דטרח וארצי קמיה לא הוי יהיב ליה מתנה להכי טרח וארצי קמיה כי היכי דליקום בהמנותיה

ועד אימת ניחא ליה דליקום בהמנותיה אמר רב הונא עד שעת העמדה בדין

חייא בר רב אמר עד דמטא אדרכתא לידיה רב פפא אמר עד דמתחלן יומי אכרזתא

מתקיף לה רמי בר חמא מכדי האי לוקח במאי קני להאי ארעא בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא

אמר ליה רבא תהא במאמינו בההוא הנאה דלא קאמר ליה מידי וקא סמיך עליה טרח ומייתי ליה גמר ומקני ליה

מתיב רב ששת מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי מכור לך לא אמר כלום מה שאירש מן אבא היום מכור לך מה שתעלה מצודתי היום מכור לך דבריו קיימין

אמר רמי בר חמא הא גברא והא תיובתא

אמר רבא גברא קא חזינא ותיובתא לא קא חזינא הכא סמכא דעתיה והכא לא סמכא דעתיה הכא סמכא דעתיה דאזיל טרח ומייתי ליה כי היכי דלא נקרייה גזלנא הכא לא סמכא דעתיה

שלחוה לקמיה דרבי אבא בר זבדא אמר להו זו אינה צריכה לפנים אמר רבא זו צריכה לפנים ולפני לפנים הכא סמכא דעתיה והכא לא סמכא דעתיה

הוה עובדא בפומבדיתא ואותביה אמר להו רב יוסף זו אינה צריכה לפנים ואמר ליה אביי צריכה לפנים ולפני לפנים הכא סמכא דעתיה הכא לא סמכא דעתיה

ומאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רבי יוחנן סיפא מה שאירש מאבא היום משום כבוד אביו מה שתעלה מצודתי היום


משום כדי חייו

אמר רב הונא אמר רב האומר לחברו שדה שאני לוקח לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה

אמר רבא מסתברא מלתא דרב בשדה סתם אבל בשדה זו לא מי יימר דמזבין לה ניהליה

והאלהים אמר רב אפילו בשדה זו מכדי רב כמאן אמרה לשמעתיה כרבי מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם

דתניא האומר לאשה התקדשי לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעליך לאחר שיחלוץ לך יבמיך לאחר שתמות אחותיך אינה מקודשת

רבי מאיר אומר מקודשת

והא אשה כשדה זו דמיא ואמר רבי מאיר מקודשת

אמר שמואל המוצא שטר הקנאה בשוק יחזירו לבעלים דאי משום דכתב ללות ולא לוה הא שעבד נפשיה ואי משום פרעון לא חיישינן לפרעון דאם איתא דפרעיה מקרע הוה קרע ליה

אמר רב נחמן אבא מן ספרי דייני דמר שמואל הוה והוינא כבר שיתא כבר שבע ודכרנא דהוו מכרזי ואמרי הני שטרי אקנייתא דמשתכחי בשוקא נהדרינהו למרייהו

אמר רב עמרם אף אנן תנינא כל מעשה בית דין הרי זה יחזיר אלמא לא חיישינן לפרעון אמר ליה רבי זירא מתניתין בשטרי חלטאתא ואדרכתא דלאו בני פרעון נינהו

אמר רבא והני לאו בני פרעון נינהו והא אמרי נהרדעי שומא הדר עד תריסר ירחי שתא ואמר אמימר אנא מנהרדעא אנא וסבירא לי דשומא הדר לעולם

אלא אמר רבא התם היינו טעמא דאמרי איהו הוא דאפסיד אנפשיה דבעידנא דפרעיה אבעי ליה למקרעיה לשטריה אי נמי למכתב שטרא אחרינא עילויה

דמדינא ארעא לא בעיא למיהדר ומשום ועשית הישר והטוב בעיני ה׳ הוא דאמור רבנן תהדר הלכך מרישא הוא דקא זבין איבעי ליה למכתב שטר זביני

גבי שטר חוב מאי איכא למימר אם איתא דפרעיה איבעי ליה למיקרעיה לשטריה אימור אשתמוטי קא משתמיט ליה דאמר ליה למחר יהבנא לך דהשתא ליתיה גבאי אי נמי אפשיטי דספרא זייר ליה

אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן המוצא שטר חוב בשוק אף על פי שכתוב בו הנפק לא יחזירו לבעלים

לא מיבעיא היכא דלא כתוב בו הנפק דאיכא למימר כתב ללות ולא לוה אלא אפילו כתוב בו הנפק ומאי ניהו דמקוים לא יחזיר דחיישינן לפרעון

איתיביה רבי ירמיה לרבי אבהו כל מעשה בית דין הרי זה יחזיר אמר ליה ירמיה ברי לא כל מעשה בית דין שוים אלא כגון שהוחזק כפרן

אמר רבא ומשום דהוחזק כפרן חדא זמנא תו לא פרע כלל אלא אמר רבא מתניתין בשטר חלטאתא ואדרכתא וכדרבי זירא

וכפרן הואיל ואתא לידן נימא ביה מלתא דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אמרו לו צא תן לו



  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא מציעא טז

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא מציעא טז

הא מית ליה ומאן דאמר ניחא ליה דליקום בהמנותיה בהדי בני נמי ניחא ליה דליקום בהמנותיה

סוף סוף קרו ליה בני לוקח גזלנא

אלא איכא בינייהו דמית גזלן מאן דאמר ניחא ליה לאיניש דלא לקריוהו גזלן הא מית ליה למאן דאמר ניחא ליה דליקום בהמנותיה הכי נמי אף על גב דמית ניחא ליה דליקום בהמנותיה

סוף סוף קרו לבניה בני גזלנא

אלא איכא בינייהו דיהבה במתנה מאן דאמר ניחא ליה דליקום בהמנותיה מתנה נמי ניחא ליה דליקום בהמנותיה מאן דאמר ניחא ליה דלא נקריוהו גזלנא אמר ליה מאי גזלינא מינך

פשיטא זבנה אורתה ויהבה במתנה לאו לאוקמה קמי לוקח קא בעי

נפלה ליה בירושה ירושה ממילא היא ולאו איהו קא טרח אבתרה

גבי איהו בחובו חזינא אי אית ליה ארעא אחריתי ואמר האי בעינא לאוקמה קמיה לוקח קא בעי

ואי לא זוזי הוא דבעי אפרועי

יהבה נהליה במתנה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר מתנה כירושה דהא ממילא וחד אמר מתנה כמכר דאי לאו דטרח וארצי קמיה לא הוי יהיב ליה מתנה להכי טרח וארצי קמיה כי היכי דליקום בהמנותיה

ועד אימת ניחא ליה דליקום בהמנותיה אמר רב הונא עד שעת העמדה בדין

חייא בר רב אמר עד דמטא אדרכתא לידיה רב פפא אמר עד דמתחלן יומי אכרזתא

מתקיף לה רמי בר חמא מכדי האי לוקח במאי קני להאי ארעא בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא

אמר ליה רבא תהא במאמינו בההוא הנאה דלא קאמר ליה מידי וקא סמיך עליה טרח ומייתי ליה גמר ומקני ליה

מתיב רב ששת מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי מכור לך לא אמר כלום מה שאירש מן אבא היום מכור לך מה שתעלה מצודתי היום מכור לך דבריו קיימין

אמר רמי בר חמא הא גברא והא תיובתא

אמר רבא גברא קא חזינא ותיובתא לא קא חזינא הכא סמכא דעתיה והכא לא סמכא דעתיה הכא סמכא דעתיה דאזיל טרח ומייתי ליה כי היכי דלא נקרייה גזלנא הכא לא סמכא דעתיה

שלחוה לקמיה דרבי אבא בר זבדא אמר להו זו אינה צריכה לפנים אמר רבא זו צריכה לפנים ולפני לפנים הכא סמכא דעתיה והכא לא סמכא דעתיה

הוה עובדא בפומבדיתא ואותביה אמר להו רב יוסף זו אינה צריכה לפנים ואמר ליה אביי צריכה לפנים ולפני לפנים הכא סמכא דעתיה הכא לא סמכא דעתיה

ומאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רבי יוחנן סיפא מה שאירש מאבא היום משום כבוד אביו מה שתעלה מצודתי היום


משום כדי חייו

אמר רב הונא אמר רב האומר לחברו שדה שאני לוקח לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה

אמר רבא מסתברא מלתא דרב בשדה סתם אבל בשדה זו לא מי יימר דמזבין לה ניהליה

והאלהים אמר רב אפילו בשדה זו מכדי רב כמאן אמרה לשמעתיה כרבי מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם

דתניא האומר לאשה התקדשי לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעליך לאחר שיחלוץ לך יבמיך לאחר שתמות אחותיך אינה מקודשת

רבי מאיר אומר מקודשת

והא אשה כשדה זו דמיא ואמר רבי מאיר מקודשת

אמר שמואל המוצא שטר הקנאה בשוק יחזירו לבעלים דאי משום דכתב ללות ולא לוה הא שעבד נפשיה ואי משום פרעון לא חיישינן לפרעון דאם איתא דפרעיה מקרע הוה קרע ליה

אמר רב נחמן אבא מן ספרי דייני דמר שמואל הוה והוינא כבר שיתא כבר שבע ודכרנא דהוו מכרזי ואמרי הני שטרי אקנייתא דמשתכחי בשוקא נהדרינהו למרייהו

אמר רב עמרם אף אנן תנינא כל מעשה בית דין הרי זה יחזיר אלמא לא חיישינן לפרעון אמר ליה רבי זירא מתניתין בשטרי חלטאתא ואדרכתא דלאו בני פרעון נינהו

אמר רבא והני לאו בני פרעון נינהו והא אמרי נהרדעי שומא הדר עד תריסר ירחי שתא ואמר אמימר אנא מנהרדעא אנא וסבירא לי דשומא הדר לעולם

אלא אמר רבא התם היינו טעמא דאמרי איהו הוא דאפסיד אנפשיה דבעידנא דפרעיה אבעי ליה למקרעיה לשטריה אי נמי למכתב שטרא אחרינא עילויה

דמדינא ארעא לא בעיא למיהדר ומשום ועשית הישר והטוב בעיני ה׳ הוא דאמור רבנן תהדר הלכך מרישא הוא דקא זבין איבעי ליה למכתב שטר זביני

גבי שטר חוב מאי איכא למימר אם איתא דפרעיה איבעי ליה למיקרעיה לשטריה אימור אשתמוטי קא משתמיט ליה דאמר ליה למחר יהבנא לך דהשתא ליתיה גבאי אי נמי אפשיטי דספרא זייר ליה

אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן המוצא שטר חוב בשוק אף על פי שכתוב בו הנפק לא יחזירו לבעלים

לא מיבעיא היכא דלא כתוב בו הנפק דאיכא למימר כתב ללות ולא לוה אלא אפילו כתוב בו הנפק ומאי ניהו דמקוים לא יחזיר דחיישינן לפרעון

איתיביה רבי ירמיה לרבי אבהו כל מעשה בית דין הרי זה יחזיר אמר ליה ירמיה ברי לא כל מעשה בית דין שוים אלא כגון שהוחזק כפרן

אמר רבא ומשום דהוחזק כפרן חדא זמנא תו לא פרע כלל אלא אמר רבא מתניתין בשטר חלטאתא ואדרכתא וכדרבי זירא

וכפרן הואיל ואתא לידן נימא ביה מלתא דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אמרו לו צא תן לו


גלול כלפי מעלה