Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ז׳ באדר ב׳ תשפ״ד | 17 מרץ 2024

  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

בבא מציעא יח

הדף היום מוקדש לכבוד אודרי מונדרו מילדיה ונכדיה.

הדף היום מוקדש ע"י גבריאל ודניאל אלטמן לכבוד נישואין של בתם סופיה היום, ונישואין הטריים של בנם אייזק, ולציון יום פטירתו של משה רבינו זצ"ל. 

הדף היום מוקדש ע"י שרה דבורה סימונז לע"נ אברהם נחום בן ישראל סימילס.

ישנו עוד ניסיון לא מוצלח למצוא מקור שיוכיח כי אלמנה מן האירוסין מקבלת את כספי הכתובה, גם אם לא הייתה לה כתובה. לפיכך, חיזוק אביי לדברי ר' יוחנן מהמשנה בכתובות פח: תוקנה ונגזרת ישירות מדברי המשנה על ידי דחיית האפשרות שהמשנה מתייחסת רק למקום שבו בכלל לא כתבו כתובות ונשים השתמשו בגט לדרוש כספי הכתובה. לפיכך מתייחסת המשנה אפילו למקרה שכותבים כתובות ובכל זאת אנו מתירים לאשה לגבות את דמי הכתובה שלה גם ללא המצאת מסמך הכתובה ואין הבעל נאמן לומר 'פרעתי'. המשנה אומרת שאם מוצאים גט או צוואה או שטר מתנה, אי אפשר להחזירו כי אולי האדם שינה את דעתו והחליט לא לתת אותו. מכאן משתמע שאם הבעל אומר עכשיו שהוא רוצה לתת את הגט (לדוגמה) לאחר שזה נמצא ברחוב, הוא יכול, גם אם חלף זמן. זה סותר משנה בגיטין כז שפוסקת שאפשר לתת רק גט שנמצא מיד ולא לאחר שחלף הזמן, כיון שאולי מישהו אחר בשם זה איבד אותו וזה לא הגט שנכתב לשם איש הזה ולאשה הזו. רבה פותר זאת על ידי הבחנה בין מקום שיש בו שיירות וידוע שיש שני זוגות בעלי שמות זהים. רבי זירא מעלה את אותה סתירה אבל בין המשנה בגיטין לתוספתא, לא מתוך דיוק ממשנתנו. הוא פותר את הסתירה כרבה, אולם לא ברור אם הוא מגביל את המשנה רק למקרה שיש בו שיירות או גם כשידוע שיש שני אנשים בעלי שמות זהים. אם הוא חולק על רבה בנושא זה, מה שורש הויכוח שלהם? מדוע בחר רבה להביא את הסתירה ממשנתנו ורבי זירא להביאה מהתוספתא? רבי ירמיה ורב אשי מביאים כל אחד שתי פתרונות אחרים לסתירה בין התוספתא והמשנה בגיטין.

מאי גובה את הכל מנה ומאתים הוא דאית לה

ואלא מדתני רב חייא בר אמי אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מטמאה לו מתה אינו יורשה מת הוא גובה כתובתה

דלמא דכתב לה וכי תימא דכתב לה מאי למימרא מתה אינו יורשה איצטריכא ליה

אלא אביי מגופה דמתניתין קא הדר ביה דאי סלקא דעתך במקום שאין כותבין כתובה עסקינן דגט היינו כתובתה אטו גט מנה מאתים כתיב ביה

וכי תימא כיון דתקינו רבנן למגבא לה כמאן דכתיב ביה דמי לטעון ולימא פרעתי

וכי תימא דאמרינן ליה אי פרעתה איבעי לך למיקרעיה אמר לן לא שבקתן אמרה בעינא לאנסובי ביה

וכי תימא אמרינן ליה איבעי לך למיקרעיה ומכתב אגביה גיטא דנן דקרענוהו לא משום דגיטא פסולה הוא אלא כי היכי דלא תגבי ביה זמנא אחריתי אטו כל דמגבי בבי דינא מגבי

מתני׳ מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים דייתיקי מתנה ושוברין הרי זה לא יחזיר שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהן שלא לתנן

גמ׳ טעמא דנמלך שלא לתנן הא אמר תנו נותנין ואפילו לזמן מרובה

ורמינהו המביא גט ואבד הימנו מצאו לאלתר כשר אם לאו פסול

אמר רבה לא קשיא כאן במקום שהשיירות מצויות כאן במקום שאין השיירות מצויות

ואפילו במקום שהשיירות מצויות והוא שהוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת

דאי לא תימא הכי קשיא דרבה אדרבה דההוא גיטא דאשתכח בי דינא דרב הונא דהוה כתוב ביה בשוירי מתא דעל רכיס נהרא אמר רב הונא


חיישינן לשני שוירי ואמר ליה רב חסדא לרבה פוק עיין בה דלאורתא בעי מינך רב הונא נפק דק ואשכח דתנן כל מעשה בית דין הרי זה יחזיר

והא בי דינא דרב הונא דכי מקום שהשיירות מצויות דמי וקא פשיט רבה דיחזיר אלמא אי הוחזקו שני יוסף בן שמעון אין אי לא לא

עבד רבה עובדא בההוא גיטא דאשתכח בי כיתנא דפומבדיתא כשמעתיה

איכא דאמרי היכא דמזבני כיתנא והוא שלא הוחזקו אף על גב דשכיחין שיירתא

ואיכא דאמרי היכא דתרו כיתנא ואף על גב דהוחזקו דלא שכיחא שיירות

רבי זירא רמי מתניתין אברייתא ומשני תנן המביא גט ואבד הימנו מצאו לאלתר כשר ואם לאו פסול ורמינהי מצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה אין הבעל מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה

קתני מיהת בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה ואפילו לזמן מרובה

ומשני כאן במקום שהשיירות מצויות וכאן במקום שאין השיירות מצויות

איכא דאמרי והוא שהוחזקו דלא נהדר והיינו דרבה איכא דאמרי אף על גב דלא הוחזקו לא נהדר ופליגא דרבה

בשלמא רבה לא אמר כרבי זירא מתניתין אלימא ליה לאקשויי אלא רבי זירא מאי טעמא לא אמר כרבה

אמר לך מי קא תני הא אמר תנו נותנין ואפילו לזמן מרובה דלמא הא אמר תנו נותנין ולעולם כדקיימא לן לאלתר

למאן דאמר לרבי זירא במקום שהשיירות מצויות ואף על גב שלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון ופליגא דרבה במאי קא מיפלגי

רבה סבר דקתני כל מעשה בית דין הרי זה יחזיר דאשתכח בבית דין עסקינן ובית דין כמקום שהשיירות מצויות והוא שהוחזקו לא יחזיר לא הוחזקו יחזיר

ורבי זירא אמר לך מי קתני כל מעשה בית דין שנמצאו בבית דין כל מעשה בית דין יחזיר קתני ולעולם דאשתכח אבראי

רבי ירמיה אמר כגון דקא אמרי עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יוסף בן שמעון

אי הכי מאי למימרא מהו דתימא ליחוש דלמא אתרמי שמא כשמא ועדים כעדים קא משמע לן

רב אשי אמר כגון דקא אמר נקב יש בו בצד אות פלונית

ודוקא בצד אות פלונית אבל נקב בעלמא לא

רב אשי מספקא ליה סימנים אי דאורייתא אי דרבנן

רבה בר בר חנה



  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא מציעא יח

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא מציעא יח

מאי גובה את הכל מנה ומאתים הוא דאית לה

ואלא מדתני רב חייא בר אמי אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מטמאה לו מתה אינו יורשה מת הוא גובה כתובתה

דלמא דכתב לה וכי תימא דכתב לה מאי למימרא מתה אינו יורשה איצטריכא ליה

אלא אביי מגופה דמתניתין קא הדר ביה דאי סלקא דעתך במקום שאין כותבין כתובה עסקינן דגט היינו כתובתה אטו גט מנה מאתים כתיב ביה

וכי תימא כיון דתקינו רבנן למגבא לה כמאן דכתיב ביה דמי לטעון ולימא פרעתי

וכי תימא דאמרינן ליה אי פרעתה איבעי לך למיקרעיה אמר לן לא שבקתן אמרה בעינא לאנסובי ביה

וכי תימא אמרינן ליה איבעי לך למיקרעיה ומכתב אגביה גיטא דנן דקרענוהו לא משום דגיטא פסולה הוא אלא כי היכי דלא תגבי ביה זמנא אחריתי אטו כל דמגבי בבי דינא מגבי

מתני׳ מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים דייתיקי מתנה ושוברין הרי זה לא יחזיר שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהן שלא לתנן

גמ׳ טעמא דנמלך שלא לתנן הא אמר תנו נותנין ואפילו לזמן מרובה

ורמינהו המביא גט ואבד הימנו מצאו לאלתר כשר אם לאו פסול

אמר רבה לא קשיא כאן במקום שהשיירות מצויות כאן במקום שאין השיירות מצויות

ואפילו במקום שהשיירות מצויות והוא שהוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת

דאי לא תימא הכי קשיא דרבה אדרבה דההוא גיטא דאשתכח בי דינא דרב הונא דהוה כתוב ביה בשוירי מתא דעל רכיס נהרא אמר רב הונא


חיישינן לשני שוירי ואמר ליה רב חסדא לרבה פוק עיין בה דלאורתא בעי מינך רב הונא נפק דק ואשכח דתנן כל מעשה בית דין הרי זה יחזיר

והא בי דינא דרב הונא דכי מקום שהשיירות מצויות דמי וקא פשיט רבה דיחזיר אלמא אי הוחזקו שני יוסף בן שמעון אין אי לא לא

עבד רבה עובדא בההוא גיטא דאשתכח בי כיתנא דפומבדיתא כשמעתיה

איכא דאמרי היכא דמזבני כיתנא והוא שלא הוחזקו אף על גב דשכיחין שיירתא

ואיכא דאמרי היכא דתרו כיתנא ואף על גב דהוחזקו דלא שכיחא שיירות

רבי זירא רמי מתניתין אברייתא ומשני תנן המביא גט ואבד הימנו מצאו לאלתר כשר ואם לאו פסול ורמינהי מצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה אין הבעל מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה

קתני מיהת בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה ואפילו לזמן מרובה

ומשני כאן במקום שהשיירות מצויות וכאן במקום שאין השיירות מצויות

איכא דאמרי והוא שהוחזקו דלא נהדר והיינו דרבה איכא דאמרי אף על גב דלא הוחזקו לא נהדר ופליגא דרבה

בשלמא רבה לא אמר כרבי זירא מתניתין אלימא ליה לאקשויי אלא רבי זירא מאי טעמא לא אמר כרבה

אמר לך מי קא תני הא אמר תנו נותנין ואפילו לזמן מרובה דלמא הא אמר תנו נותנין ולעולם כדקיימא לן לאלתר

למאן דאמר לרבי זירא במקום שהשיירות מצויות ואף על גב שלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון ופליגא דרבה במאי קא מיפלגי

רבה סבר דקתני כל מעשה בית דין הרי זה יחזיר דאשתכח בבית דין עסקינן ובית דין כמקום שהשיירות מצויות והוא שהוחזקו לא יחזיר לא הוחזקו יחזיר

ורבי זירא אמר לך מי קתני כל מעשה בית דין שנמצאו בבית דין כל מעשה בית דין יחזיר קתני ולעולם דאשתכח אבראי

רבי ירמיה אמר כגון דקא אמרי עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יוסף בן שמעון

אי הכי מאי למימרא מהו דתימא ליחוש דלמא אתרמי שמא כשמא ועדים כעדים קא משמע לן

רב אשי אמר כגון דקא אמר נקב יש בו בצד אות פלונית

ודוקא בצד אות פלונית אבל נקב בעלמא לא

רב אשי מספקא ליה סימנים אי דאורייתא אי דרבנן

רבה בר בר חנה


גלול כלפי מעלה