Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ט״ז באדר ב׳ תשפ״ד | 26 מרץ 2024

  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

בבא מציעא כז

המשנה פוסקת שאם מוצאים כסף בין פירות שרכש, אפשר לקחת את הכסף, ולא צריך לנסות להחזירו למוכר. רבי ינאי מגביל זאת לנסיבות מסויימות. מובא ברייתא התואמת את דברי ר' ינאי. הפסוקים בתורה המתייחסים לאבידות מפרטים כל מיני פריטים שאבדו שיש להחזירם. מה נגזר מכל אחד מהמונחים הללו? רבי יהודה ותנא קמא חלוקים בשאלה אם לדרוש את ההלכה שאין צורך להחזיר פריט שהוא פחות מערכו של פרוטה מהמילים "אשר תאבד" או מהמילה "ומצאתה". האם יש השלכה מעשית בין שתי הדעות או שזה רק מחלוקת מאיזה מילים לדרוש? מה דורש כל אחד מהמילה השנייה שלא לא דרש לעניין זה? האם היכולת להחזיר אבידה על ידי מתן סימנים היא דין דאורייתא או דרבנן? ההשלכות לשאלה זו: האם ניתן יהיה להחזיר לאישה גט אם תביא סימנים? מובאים שלושה מקורות בניסיון להוכיח כי ניתן להחזיר אבידות על ידי סימנים לפי דין דאורייתא ואחד להוכיח שזה דין דרבנן, אך כולם נדחים. האם שאלה זו היא מחלוקת תנאים, כפי שניתן לראות במחלוקת על זיהוי חלל על סמך שומא (יבלת שבגוף), כדי להתיר לאשתו להינשא? עם זאת, הגמרא מציעה שלוש אפשרויות נוספות לבסיס למחלוקת שאינן מבוססות על האם סימנים הם דין דאורייתא או לא. רבא מסביר שאם סימנים הם לא דין דאורייתא, על סמך מה הרבנים יכולים לקבוע שניתן להחזיר חפצים על ידי סימנים אם אולי זה עלול לאפשר ל"אדם הלא נכון" לאסוף חפץ אבוד אם הוא יצליח לספק סימנים? לאחר שרב ספרא מעורר קושי בנימוקו של רבא, מציע רבא הסבר חלופי. הגמרא מעלה קושי גם על ההסבר השני אבל פותרת את הקושי.

בלוקח מן התגר אבל בלוקח מבעל הבית חייב להחזיר וכן תני תנא קמיה דרב נחמן לא שנו אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מבעל הבית חייב להחזיר

אמר ליה רב נחמן וכי בעל הבית בעצמו דשן אמר ליה איסמיה אמר ליה לא תתרגם מתניתין כגון שדשן על ידי עבדו ושפחתו הכנענים

מתני׳ אף השמלה היתה בכלל כל אלו ולמה יצאת להקיש אליה לומר לך מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין אף כל דבר שיש בו סימנין ויש לו תובעים חייב להכריז

גמ׳ מאי בכלל כל אלו אמר רבא בכלל כל אבדת אחיך

אמר רבא למה לי דכתב רחמנא שור חמור שה ושמלה

צריכי דאי כתב רחמנא שמלה הוה אמינא הני מילי בעדים דגופה וסימנין דגופה אבל חמור בעדים דאוכף וסימנין דאוכף אימא לא מהדרינן ליה כתב רחמנא חמור דאפילו חמור בסימני האוכף

שור ושה דכתב רחמנא למה לי שור דאפילו לגיזת זנבו ושה לגיזותיו ולכתוב רחמנא שור דאפילו לגיזת זנבו וכל שכן שה לגיזותיו

אלא אמר רבא חמור דבור לרבי יהודה ושה דאבידה לדברי הכל קשיא

ואימא לגללים הוא דאתא גללים אפקורי מפקר להו ודילמא לסימנין הוא דאתא דאיבעיא לן סימנין דאורייתא או דרבנן כתב רחמנא שה דאפילו בסימנין מהדרינן וסימנין דאורייתא

אמרי מדקתני להו תנא לסימנין גבי שמלה דקתני מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין חייב להכריז אף כל דבר שיש בו סימנין ויש לו תובעין חייב להכריז שמע מינה דשה לאו לסימנין הוא דאתא

תנו רבנן אשר תאבד פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה רבי יהודה אומר ומצאתה פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה

מאי בינייהו אמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו מר נפקא ליה מאשר תאבד ומר נפקא ליה מומצאתה

ולמאן דנפקא ליה מאשר תאבד האי ומצאתה מאי עביד ליה

ההוא מיבעי ליה לכדרבנאי דאמר רבנאי ומצאתה דאתאי לידיה משמע

ולמאן דנפקא ליה מומצאתה האי אשר תאבד מאי עביד ליה

מבעי ליה לכדרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מניין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת שנאמר כן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם יצתה זו שאבודה הימנו ואינה מצויה אצל כל אדם

ואידך הא דרבנאי מנא ליה נפקא ליה מומצאתה

ואידך הא דרבי יוחנן מנא ליה נפקא ליה ממנו ואידך ממנו לא משמע ליה

רבא אמר פרוטה שהוזלה איכא בינייהו מאן דאמר מאשר תאבד איכא ומאן דאמר מומצאתה ליכא

ולמאן דאמר אשר תאבד הא בעינן ומצאתה וליכא

אלא פרוטה שהוקרה איכא בינייהו מאן דאמר ומצאתה איכא ומאן דאמר אשר תאבד ליכא

ולמאן דאמר ומצאתה הא בעינן אשר תאבד וליכא

אלא פרוטה שהוקרה והוזלה וחזרה והוקרה איכא בינייהו מאן דאמר אשר תאבד איכא ומאן דאמר ומצאתה בעינן דאית בה שיעור מציאה משעת אבידה ועד שעת מציאה

איבעיא להו סימנין דאורייתא או דרבנן מאי נפקא מינה


לאהדורי גט אשה בסימנים אי אמרת דאורייתא מהדרינן ואי אמרת דרבנן כי עבוד רבנן תקנתא בממונא אבל באיסורא לא עבוד רבנן תקנתא

תא שמע אף השמלה היתה בכלל כל אלו ולמה יצאת להקיש אליה ולומר לך מה שמלה מיוחדת שיש לה סימנין ויש לה תובעין חייב להכריז אף כל דבר שיש לו סימנין ויש לו תובעין חייב להכריז תנא תובעין אצטריכא ליה סימנין כדי נסבא

תא שמע חמור בסימני אוכף אימא בעדי אוכף

תא שמע והיה עמך עד דרש אחיך אתו וכי תעלה על דעתך שיתננו לו קודם שידרשנו אלא דרשהו אם רמאי הוא או אינו רמאי

מאי לאו בסימנין לא בעדים

תא שמע אין מעידין אלא על פרצוף הפנים עם החוטם אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו

שמע מינה סימנין לאו דאורייתא אמרי גופו דארוך וגוץ כליו דחיישינן לשאלה

אי חיישינן לשאלה חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן אמרי אוכף לא שאולי אינשי אוכפא משום דמסקב ליה לחמרא

איבעית אימא כליו בחיורי ובסומקי

אלא הא דתניא מצאו קשור בכיס או בארנקי ובטבעת או שמצאו בין כליו אפילו לזמן מרובה כשר ואי סלקא דעתך חיישינן לשאלה כי מצאו קשור בכיס אמאי כשר ניחוש לשאלה

אמרי כיס וארנקי וטבעת לא משאלי אינשי כיס וארנקי משום דמסמני וטבעת משום דמזייף

לימא כתנאי אין מעידין על השומא ואלעזר בן מהבאי אומר מעידין על השומא מאי לאו בהא קמיפלגי דתנא קמא סבר סימנין דרבנן ואלעזר בן מהבאי סבר סימנין דאורייתא

אמר רבא דכולי עלמא סימנין דאורייתא והכא בשומא מצויה בבן גילו קמיפלגי מר סבר שומא מצויה בבן גילו ומר סבר שומא אינה מצויה בבן גילו

איבעית אימא דכולי עלמא שומא אינה מצויה בבן גילו והכא בסימנין העשוין להשתנות לאחר מיתה קמיפלגי מר סבר סימנין עשוים להשתנות לאחר מיתה ומר סבר סימנין אין עשוים להשתנות לאחר מיתה

איבעית אימא דכולי עלמא שומא אינה עשויה להשתנות לאחר מיתה וסימנין דרבנן והכא בשומא סימן מובהק הוא קמיפלגי מר סבר שומא סימן מובהק הוא ומר סבר שומא לאו סימן מובהק הוא

אמר רבא אם תמצי לומר סימנין לאו דאורייתא היכי מהדרינן אבידתא בסימנין דניחא ליה למוצא אבידה דנהדר בסימנין כי היכי דכי אבדה ליה לדידה נמי נהדרו ליה בסימנין

אמר ליה רב ספרא לרבא וכי אדם עושה טובה לעצמו בממון שאינו שלו

אלא ניחא ליה לבעל אבידה למיהב סימנין ולמשקליה מידע ידע דעדים לית ליה ומימר אמר כולי עלמא לא ידעי סימנין מובהקים דידה ואנא יהיבנא סימנין מובהקים דידה ושקלנא לה

אלא הא דתנן רבן שמעון בן גמליאל אומר אחד הלוה משלשה יחזיר ללוה שלשה שלוו מן האחד יחזיר למלוה ניחא ליה ללוה לאהדורי ליה למלוה

אמר ליה התם סברא הוא אחד הלוה משלשה יחזיר ללוה דגבי לוה שכיחי גבי מלוה לא שכיחי שמע מינה מלוה נפול שלשה שלוו מאחד יחזיר למלוה דגבי מלוה שכיחי גבי לוה לא שכיחי



  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא מציעא כז

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא מציעא כז

בלוקח מן התגר אבל בלוקח מבעל הבית חייב להחזיר וכן תני תנא קמיה דרב נחמן לא שנו אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מבעל הבית חייב להחזיר

אמר ליה רב נחמן וכי בעל הבית בעצמו דשן אמר ליה איסמיה אמר ליה לא תתרגם מתניתין כגון שדשן על ידי עבדו ושפחתו הכנענים

מתני׳ אף השמלה היתה בכלל כל אלו ולמה יצאת להקיש אליה לומר לך מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין אף כל דבר שיש בו סימנין ויש לו תובעים חייב להכריז

גמ׳ מאי בכלל כל אלו אמר רבא בכלל כל אבדת אחיך

אמר רבא למה לי דכתב רחמנא שור חמור שה ושמלה

צריכי דאי כתב רחמנא שמלה הוה אמינא הני מילי בעדים דגופה וסימנין דגופה אבל חמור בעדים דאוכף וסימנין דאוכף אימא לא מהדרינן ליה כתב רחמנא חמור דאפילו חמור בסימני האוכף

שור ושה דכתב רחמנא למה לי שור דאפילו לגיזת זנבו ושה לגיזותיו ולכתוב רחמנא שור דאפילו לגיזת זנבו וכל שכן שה לגיזותיו

אלא אמר רבא חמור דבור לרבי יהודה ושה דאבידה לדברי הכל קשיא

ואימא לגללים הוא דאתא גללים אפקורי מפקר להו ודילמא לסימנין הוא דאתא דאיבעיא לן סימנין דאורייתא או דרבנן כתב רחמנא שה דאפילו בסימנין מהדרינן וסימנין דאורייתא

אמרי מדקתני להו תנא לסימנין גבי שמלה דקתני מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין חייב להכריז אף כל דבר שיש בו סימנין ויש לו תובעין חייב להכריז שמע מינה דשה לאו לסימנין הוא דאתא

תנו רבנן אשר תאבד פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה רבי יהודה אומר ומצאתה פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה

מאי בינייהו אמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו מר נפקא ליה מאשר תאבד ומר נפקא ליה מומצאתה

ולמאן דנפקא ליה מאשר תאבד האי ומצאתה מאי עביד ליה

ההוא מיבעי ליה לכדרבנאי דאמר רבנאי ומצאתה דאתאי לידיה משמע

ולמאן דנפקא ליה מומצאתה האי אשר תאבד מאי עביד ליה

מבעי ליה לכדרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מניין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת שנאמר כן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם יצתה זו שאבודה הימנו ואינה מצויה אצל כל אדם

ואידך הא דרבנאי מנא ליה נפקא ליה מומצאתה

ואידך הא דרבי יוחנן מנא ליה נפקא ליה ממנו ואידך ממנו לא משמע ליה

רבא אמר פרוטה שהוזלה איכא בינייהו מאן דאמר מאשר תאבד איכא ומאן דאמר מומצאתה ליכא

ולמאן דאמר אשר תאבד הא בעינן ומצאתה וליכא

אלא פרוטה שהוקרה איכא בינייהו מאן דאמר ומצאתה איכא ומאן דאמר אשר תאבד ליכא

ולמאן דאמר ומצאתה הא בעינן אשר תאבד וליכא

אלא פרוטה שהוקרה והוזלה וחזרה והוקרה איכא בינייהו מאן דאמר אשר תאבד איכא ומאן דאמר ומצאתה בעינן דאית בה שיעור מציאה משעת אבידה ועד שעת מציאה

איבעיא להו סימנין דאורייתא או דרבנן מאי נפקא מינה


לאהדורי גט אשה בסימנים אי אמרת דאורייתא מהדרינן ואי אמרת דרבנן כי עבוד רבנן תקנתא בממונא אבל באיסורא לא עבוד רבנן תקנתא

תא שמע אף השמלה היתה בכלל כל אלו ולמה יצאת להקיש אליה ולומר לך מה שמלה מיוחדת שיש לה סימנין ויש לה תובעין חייב להכריז אף כל דבר שיש לו סימנין ויש לו תובעין חייב להכריז תנא תובעין אצטריכא ליה סימנין כדי נסבא

תא שמע חמור בסימני אוכף אימא בעדי אוכף

תא שמע והיה עמך עד דרש אחיך אתו וכי תעלה על דעתך שיתננו לו קודם שידרשנו אלא דרשהו אם רמאי הוא או אינו רמאי

מאי לאו בסימנין לא בעדים

תא שמע אין מעידין אלא על פרצוף הפנים עם החוטם אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו

שמע מינה סימנין לאו דאורייתא אמרי גופו דארוך וגוץ כליו דחיישינן לשאלה

אי חיישינן לשאלה חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן אמרי אוכף לא שאולי אינשי אוכפא משום דמסקב ליה לחמרא

איבעית אימא כליו בחיורי ובסומקי

אלא הא דתניא מצאו קשור בכיס או בארנקי ובטבעת או שמצאו בין כליו אפילו לזמן מרובה כשר ואי סלקא דעתך חיישינן לשאלה כי מצאו קשור בכיס אמאי כשר ניחוש לשאלה

אמרי כיס וארנקי וטבעת לא משאלי אינשי כיס וארנקי משום דמסמני וטבעת משום דמזייף

לימא כתנאי אין מעידין על השומא ואלעזר בן מהבאי אומר מעידין על השומא מאי לאו בהא קמיפלגי דתנא קמא סבר סימנין דרבנן ואלעזר בן מהבאי סבר סימנין דאורייתא

אמר רבא דכולי עלמא סימנין דאורייתא והכא בשומא מצויה בבן גילו קמיפלגי מר סבר שומא מצויה בבן גילו ומר סבר שומא אינה מצויה בבן גילו

איבעית אימא דכולי עלמא שומא אינה מצויה בבן גילו והכא בסימנין העשוין להשתנות לאחר מיתה קמיפלגי מר סבר סימנין עשוים להשתנות לאחר מיתה ומר סבר סימנין אין עשוים להשתנות לאחר מיתה

איבעית אימא דכולי עלמא שומא אינה עשויה להשתנות לאחר מיתה וסימנין דרבנן והכא בשומא סימן מובהק הוא קמיפלגי מר סבר שומא סימן מובהק הוא ומר סבר שומא לאו סימן מובהק הוא

אמר רבא אם תמצי לומר סימנין לאו דאורייתא היכי מהדרינן אבידתא בסימנין דניחא ליה למוצא אבידה דנהדר בסימנין כי היכי דכי אבדה ליה לדידה נמי נהדרו ליה בסימנין

אמר ליה רב ספרא לרבא וכי אדם עושה טובה לעצמו בממון שאינו שלו

אלא ניחא ליה לבעל אבידה למיהב סימנין ולמשקליה מידע ידע דעדים לית ליה ומימר אמר כולי עלמא לא ידעי סימנין מובהקים דידה ואנא יהיבנא סימנין מובהקים דידה ושקלנא לה

אלא הא דתנן רבן שמעון בן גמליאל אומר אחד הלוה משלשה יחזיר ללוה שלשה שלוו מן האחד יחזיר למלוה ניחא ליה ללוה לאהדורי ליה למלוה

אמר ליה התם סברא הוא אחד הלוה משלשה יחזיר ללוה דגבי לוה שכיחי גבי מלוה לא שכיחי שמע מינה מלוה נפול שלשה שלוו מאחד יחזיר למלוה דגבי מלוה שכיחי גבי לוה לא שכיחי


גלול כלפי מעלה