Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ט באדר ב׳ תשפ״ד | 29 מרץ 2024

  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

בבא מציעא לא'

הדף היום מוקדש ע"י מלכה אברהם לע"נ אמה, יהודית בת משולם זיזה וחנה.

אם מוצאים בהמה שמסתובבת, כיצד ניתן לקבוע אם היא אבדה או שהבעלים יודע היכן הוא נמצא? רבא מסביר שכלול בתוך המצווה של השבת אבידה גפ להגן על שדה של אחר מפני הרס. האם ניתן לחזק דבריו מברייתא? חלקי המשנה השונים שמבדיל בין מקרים של בהמה שרועה בדרך בשביל לבין בהמה רצה בכרם מובילה לדיוקים סותרים זו את זו לגבי בהמה הרועה בשדה או רצה בדרך. רבא ואביי פותרים את הסתירות בדרכים שונות. צריך להחזיר פריט/בהמה מספר פעמים אם זה נאבד שוב לאחר שמחזירים. מאיפה זה נדרש? מובאים דרשות שונות לגבי מקומות בתורה שבהם משתמשים בלשון כפולה, כגון אבידה, שילוח הקן, תוכחה, צדקה ועוד. מה נדרש מהלשון הכפולה בכל פסוק? כיצד אנו מעריכים את הסכום שניתן להחזיר למי שמוצא אבידה ובטל מעבודתו לצורך החזרת האבידה?

באסרטיא ופרה רצה בין הכרמים הרי זו אבידה טלית בצד גדר קרדום בצד גדר ופרה רועה בין הכרמים אין זו אבידה שלשה ימים זה אחר זה הרי זו אבידה ראה מים ששוטפין ובאין הרי זה גודר בפניהם

אמר רבא לכל אבידת אחיך לרבות אבידת קרקע אמר ליה רב חנניא לרבא תניא דמסייע לך ראה מים ששוטפין ובאין הרי זה גודר בפניהם

אמר ליה אי משום הא לא תסייעי הכא במאי עסקינן בדאיכא עומרין אי דאיכא עומרין מאי למימרא לא צריכא דאית בה עומרין דצריכי לארעא מהו דתימא כיון דצריכי לארעא כי גופה דארעא דמיין קא משמע לן

מצא חמור ופרה [וכו׳] הא גופה קשיא אמרת מצא חמור ופרה רועין בדרך אין זו אבידה רועין בדרך הוא דלא הוו אבידה הא רצה בדרך ורועה בין הכרמים הויא אבידה אימא סיפא חמור וכליו הפוכים ופרה רצה בין הכרמים הרי זו אבידה רצה בין הכרמים הוא דהויא אבידה הא רצה בדרך ורועה בין הכרמים אין זו אבידה

אמר אביי יגיד עליו רעו תנא רועה בדרך דלא הויא אבידה והוא הדין לרועה בין הכרמים תנא רצה בין הכרמים דהויא אבידה והוא הדין לרצה בדרך

אמר ליה רבא אי יגיד עליו רעו ליתני קילתא וכל שכן חמירתא ליתני רצה בדרך דהויא אבידה וכל שכן רצה בין הכרמים ולתני רועה בין הכרמים דלא הויא אבידה וכל שכן רועה בדרך

אלא אמר רבא רצה ארצה לא קשיא הא דאפה לגבי דברא הא דאפה לגבי מתא

רועה ארועה נמי לא קשיא כאן באבידת גופה כאן באבידת קרקע

כי קתני רועה בדרך לא הויא אבידה הא רועה בין הכרמים הויא אבידה באבידת קרקע וכי קתני רצה בין הכרמים הויא אבידה הא רועה בין הכרמים לא הויא אבידה באבידת גופה דרצה בין הכרמים מסקבא ורועה בין הכרמים לא מסקבא

ורועה בין הכרמים נהי דלא מסקבא תיפוק ליה משום אבידת קרקע בדנכרי

ותיפוק ליה משום אבידת גופה דדלמא קטלו לה באתרא דמתרו והדר קטלי ודלמא אתרו בה אי אתרו בה ולא אזדהרו בה ודאי אבידה מדעת היא

החזירה וברחה החזירה וברחה [וכו׳] אמר ליה ההוא מדרבנן לרבא אימא השב חדא זמנא תשיבם תרי זמני

אמר ליה השב אפילו מאה פעמים משמע תשיבם אין לי אלא לביתו לגינתו ולחורבתו מנין תלמוד לומר תשיבם מכל מקום היכי דמי אי דמינטרא פשיטא אי דלא מינטרא אמאי

לעולם דמינטרא והא קא משמע לן דלא בעינן דעת בעלים וכדרבי אלעזר דאמר הכל צריכין דעת בעלים חוץ מהשבת אבידה שהתורה ריבתה השבות הרבה

שלח תשלח אימא שלח חדא זימנא תשלח תרי זמני

אמר ליה שלח אפילו מאה פעמים משמע תשלח אין לי אלא לדבר הרשות לדבר מצוה מנין תלמוד לומר תשלח מכל מקום

אמר ליה ההוא מדרבנן לרבא ואימא הוכח חדא זימנא תוכיח תרי זמני

אמר ליה הוכח אפילו מאה פעמים משמע תוכיח אין לי אלא הרב לתלמיד תלמיד לרב מנין תלמוד לומר הוכח תוכיח מכל מקום

עזב תעזב עמו אין לי אלא בעליו עמו שאין בעליו עמו מנין תלמוד לומר עזב תעזב מכל מקום

הקם תקים עמו אין לי אלא בעליו עמו שאין בעליו עמו מנין תלמוד לומר הקם תקים מכל מקום

ולמה ליה למכתב פריקה ולמה ליה למכתב טעינה צריכי דאי כתב רחמנא פריקה הוה אמינא משום דאיכא צער בעלי חיים ואיכא חסרון כיס אבל טעינה דלאו צער בעלי חיים איכא ולא חסרון כיס איכא אימא לא

ואי אשמעינן טעינה משום דבשכר אבל פריקה דבחנם אימא לא צריכא

ולרבי שמעון דאמר אף טעינה בחנם מאי איכא למימר לרבי שמעון לא מסיימי קראי

למה לי למכתב הני תרתי ולמה לי למכתב אבידה צריכי דאי כתב רחמנא הני תרתי משום דצערא דמרה איתא צערא דידה איתא אבל אבידה דצערא דמרה איתא וצערא דידה ליתא אימא לא ואי אשמעינן אבידה משום דליתא למרה בהדה


אבל הני תרתי דאיתא למרה בהדה אימא לא צריכא

מות יומת המכה אין לי אלא במיתה הכתובה בו מנין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה רשאי להמיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו תלמוד לומר מות יומת מכל מקום

הכה תכה אין לי אלא בהכאה הכתובה בהן מנין שאם אי אתה יכול להמיתן בהכאה הכתובה בהן שאתה רשאי להכותן בכל הכאה שאתה יכול תלמוד לומר הכה תכה מכל מקום

השב תשיב אין לי אלא שמשכנו ברשות בית דין משכנו שלא ברשות בית דין מנין תלמוד לומר השב תשיב מכל מקום

חבל תחבל אין לי אלא שמשכנו ברשות משכנו שלא ברשות מנין תלמוד לומר חבל תחבל מכל מקום

והני תרי קראי למה לי חד לכסות יום וחד לכסות לילה

פתח תפתח אין לי אלא לעניי עירך לעניי עיר אחרת מנין תלמוד לומר פתח תפתח מכל מקום

נתן תתן אין לי אלא מתנה מרובה מתנה מועטת מנין תלמוד לומר נתן תתן מכל מקום

העניק תעניק אין לי אלא שנתברך הבית בגללו מעניקין לא נתברך הבית בגללו מנין תלמוד לומר העניק תעניק מכל מקום

ולרבי אלעזר בן עזריה דאמר נתברך הבית בגללו מעניקין לו לא נתברך הבית בגללו אין מעניקין תעניק למה לי דברה תורה כלשון בני אדם

העבט תעביטנו אין לי אלא שאין לו ואינו רוצה להתפרנס אמר רחמנא תן לו דרך הלואה יש לו ואינו רוצה להתפרנס מנין תלמוד לומר תעביטנו מכל מקום

ולרבי שמעון דאמר יש לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקין לו תעביטנו למה לי דברה תורה כלשון בני אדם

היה בטל מן הסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל (בטל) תנן נותן לו שכרו כפועל בטל

מאי כפועל בטל אמר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה

אם יש שם בית דין מתנה בפניהם איסור ורב ספרא עביד עיסקא בהדי הדדי אזל רב ספרא פלג ליה בלא דעתיה דאיסור באפי בי תרי אתא לקמיה דרבה בר רב הונא אמר ליה זיל אייתי תלתא דפלגת קמייהו אי נמי



  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא מציעא לא'

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא מציעא לא'

באסרטיא ופרה רצה בין הכרמים הרי זו אבידה טלית בצד גדר קרדום בצד גדר ופרה רועה בין הכרמים אין זו אבידה שלשה ימים זה אחר זה הרי זו אבידה ראה מים ששוטפין ובאין הרי זה גודר בפניהם

אמר רבא לכל אבידת אחיך לרבות אבידת קרקע אמר ליה רב חנניא לרבא תניא דמסייע לך ראה מים ששוטפין ובאין הרי זה גודר בפניהם

אמר ליה אי משום הא לא תסייעי הכא במאי עסקינן בדאיכא עומרין אי דאיכא עומרין מאי למימרא לא צריכא דאית בה עומרין דצריכי לארעא מהו דתימא כיון דצריכי לארעא כי גופה דארעא דמיין קא משמע לן

מצא חמור ופרה [וכו׳] הא גופה קשיא אמרת מצא חמור ופרה רועין בדרך אין זו אבידה רועין בדרך הוא דלא הוו אבידה הא רצה בדרך ורועה בין הכרמים הויא אבידה אימא סיפא חמור וכליו הפוכים ופרה רצה בין הכרמים הרי זו אבידה רצה בין הכרמים הוא דהויא אבידה הא רצה בדרך ורועה בין הכרמים אין זו אבידה

אמר אביי יגיד עליו רעו תנא רועה בדרך דלא הויא אבידה והוא הדין לרועה בין הכרמים תנא רצה בין הכרמים דהויא אבידה והוא הדין לרצה בדרך

אמר ליה רבא אי יגיד עליו רעו ליתני קילתא וכל שכן חמירתא ליתני רצה בדרך דהויא אבידה וכל שכן רצה בין הכרמים ולתני רועה בין הכרמים דלא הויא אבידה וכל שכן רועה בדרך

אלא אמר רבא רצה ארצה לא קשיא הא דאפה לגבי דברא הא דאפה לגבי מתא

רועה ארועה נמי לא קשיא כאן באבידת גופה כאן באבידת קרקע

כי קתני רועה בדרך לא הויא אבידה הא רועה בין הכרמים הויא אבידה באבידת קרקע וכי קתני רצה בין הכרמים הויא אבידה הא רועה בין הכרמים לא הויא אבידה באבידת גופה דרצה בין הכרמים מסקבא ורועה בין הכרמים לא מסקבא

ורועה בין הכרמים נהי דלא מסקבא תיפוק ליה משום אבידת קרקע בדנכרי

ותיפוק ליה משום אבידת גופה דדלמא קטלו לה באתרא דמתרו והדר קטלי ודלמא אתרו בה אי אתרו בה ולא אזדהרו בה ודאי אבידה מדעת היא

החזירה וברחה החזירה וברחה [וכו׳] אמר ליה ההוא מדרבנן לרבא אימא השב חדא זמנא תשיבם תרי זמני

אמר ליה השב אפילו מאה פעמים משמע תשיבם אין לי אלא לביתו לגינתו ולחורבתו מנין תלמוד לומר תשיבם מכל מקום היכי דמי אי דמינטרא פשיטא אי דלא מינטרא אמאי

לעולם דמינטרא והא קא משמע לן דלא בעינן דעת בעלים וכדרבי אלעזר דאמר הכל צריכין דעת בעלים חוץ מהשבת אבידה שהתורה ריבתה השבות הרבה

שלח תשלח אימא שלח חדא זימנא תשלח תרי זמני

אמר ליה שלח אפילו מאה פעמים משמע תשלח אין לי אלא לדבר הרשות לדבר מצוה מנין תלמוד לומר תשלח מכל מקום

אמר ליה ההוא מדרבנן לרבא ואימא הוכח חדא זימנא תוכיח תרי זמני

אמר ליה הוכח אפילו מאה פעמים משמע תוכיח אין לי אלא הרב לתלמיד תלמיד לרב מנין תלמוד לומר הוכח תוכיח מכל מקום

עזב תעזב עמו אין לי אלא בעליו עמו שאין בעליו עמו מנין תלמוד לומר עזב תעזב מכל מקום

הקם תקים עמו אין לי אלא בעליו עמו שאין בעליו עמו מנין תלמוד לומר הקם תקים מכל מקום

ולמה ליה למכתב פריקה ולמה ליה למכתב טעינה צריכי דאי כתב רחמנא פריקה הוה אמינא משום דאיכא צער בעלי חיים ואיכא חסרון כיס אבל טעינה דלאו צער בעלי חיים איכא ולא חסרון כיס איכא אימא לא

ואי אשמעינן טעינה משום דבשכר אבל פריקה דבחנם אימא לא צריכא

ולרבי שמעון דאמר אף טעינה בחנם מאי איכא למימר לרבי שמעון לא מסיימי קראי

למה לי למכתב הני תרתי ולמה לי למכתב אבידה צריכי דאי כתב רחמנא הני תרתי משום דצערא דמרה איתא צערא דידה איתא אבל אבידה דצערא דמרה איתא וצערא דידה ליתא אימא לא ואי אשמעינן אבידה משום דליתא למרה בהדה


אבל הני תרתי דאיתא למרה בהדה אימא לא צריכא

מות יומת המכה אין לי אלא במיתה הכתובה בו מנין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה רשאי להמיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו תלמוד לומר מות יומת מכל מקום

הכה תכה אין לי אלא בהכאה הכתובה בהן מנין שאם אי אתה יכול להמיתן בהכאה הכתובה בהן שאתה רשאי להכותן בכל הכאה שאתה יכול תלמוד לומר הכה תכה מכל מקום

השב תשיב אין לי אלא שמשכנו ברשות בית דין משכנו שלא ברשות בית דין מנין תלמוד לומר השב תשיב מכל מקום

חבל תחבל אין לי אלא שמשכנו ברשות משכנו שלא ברשות מנין תלמוד לומר חבל תחבל מכל מקום

והני תרי קראי למה לי חד לכסות יום וחד לכסות לילה

פתח תפתח אין לי אלא לעניי עירך לעניי עיר אחרת מנין תלמוד לומר פתח תפתח מכל מקום

נתן תתן אין לי אלא מתנה מרובה מתנה מועטת מנין תלמוד לומר נתן תתן מכל מקום

העניק תעניק אין לי אלא שנתברך הבית בגללו מעניקין לא נתברך הבית בגללו מנין תלמוד לומר העניק תעניק מכל מקום

ולרבי אלעזר בן עזריה דאמר נתברך הבית בגללו מעניקין לו לא נתברך הבית בגללו אין מעניקין תעניק למה לי דברה תורה כלשון בני אדם

העבט תעביטנו אין לי אלא שאין לו ואינו רוצה להתפרנס אמר רחמנא תן לו דרך הלואה יש לו ואינו רוצה להתפרנס מנין תלמוד לומר תעביטנו מכל מקום

ולרבי שמעון דאמר יש לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקין לו תעביטנו למה לי דברה תורה כלשון בני אדם

היה בטל מן הסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל (בטל) תנן נותן לו שכרו כפועל בטל

מאי כפועל בטל אמר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה

אם יש שם בית דין מתנה בפניהם איסור ורב ספרא עביד עיסקא בהדי הדדי אזל רב ספרא פלג ליה בלא דעתיה דאיסור באפי בי תרי אתא לקמיה דרבה בר רב הונא אמר ליה זיל אייתי תלתא דפלגת קמייהו אי נמי


גלול כלפי מעלה