Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ט באדר ב׳ תשפ״ד | 8 אפריל 2024

  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

בבא מציעא מ

לאחר ש'אחיו' של מרי בר איסק הביא עדים, קבע רב חסדא שהאח יכול לקבל את חלקו. עוד קבע רב חסדא כי האח יכול לקבל 50% מהרווחים מהשקעתו של מרי בקרקע לאחר פטירת האב, על סמך משנה בבבא בתרא קמג. אביי ורבי אמי העלו קשיים עם פסיקתו לגבי הרווחים. רב חסדא ענה לשאלתו של רבי אמי. אם מפקידים פירות/קטניות/תבואה לשומר, השומר יכול לנכות כמות מסוימת כאשר מחזירים שכן ניתן להניח שעכברים אכלו חלק או שחלקם אבדו עם הזמן. איזה אחוז? החישוב לוי בסוג האוכל, משך הזמן בו נשמר והכמות. רבי יוחנן בן נורי סבור כי הכמות אינה גורם חשוב שכן עכברים אוכלים אותה כמות ללא קשר לכמות שיש בערימה. התוספתא מגבילה הלכות אלו למקרה שהשומר ערבב את הפירת עם פירותיו. רבי יהודה סובר שאם השומר היה שומר כמות גדולה, הפחת היה מתקזז על ידי התרחבות התבואות. בהתבסס על קריאה חלופית של ברייתא, רב נחמן מגביל זאת למקרה מסוים שבו התבואות ניתנו לשמירה בקיץ והוחזרו בחורף. כמה יש לנכות על שמן ויין? באיזה נקודה חולק רבי יהודה על החכמים לגבי ניכוי השמרים בשמן? מה הבסיס לוויכוח שלהם? הגמרא מביאה שתי הצעות שונות.

וכן אמר רבה השביחו לאמצע אמר ליה אביי מי דמי התם גדולים גבי קטנים ידעי וקא מחלי הכא מי ידע דליחיל

אגלגל מלתא ומטא לקמיה דרבי אמי אמר להו גדולה מזו אמרו שמין להם כאריס השתא דידיה לא יהבינן ליה

אהדרוה הא לקמיה דרב חסדא אמר להו מי דמי התם ברשות נחית הכא לאו ברשות נחית ועוד קטן הוא ואין מורידין קרוב לנכסי קטן

אהדרוה לקמיה דרבי אמי אמר להו לא סיימוה קמי דקטן הוא

מתני׳ המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה יוציא לו חסרונות לחטים ולאורז תשעה חצאי קבין לכור לשעורין ולדוחן תשעה קבין לכור לכוסמין ולזרע פשתן שלש סאין לכור הכל לפי המדה והכל לפי הזמן

אמר רבי יוחנן בן נורי וכי מה אכפת להן לעכברין והלא אוכלות בין מהרבה ובין מקמעה אלא אינו יוציא לו חסרונות אלא לכור אחד בלבד רבי יהודה אומר אם היתה מדה מרובה אינו מוציא לו חסרונות מפני שמותירות

גמ׳ אורז טובא חסר אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן באורז קלוף שנו לכוסמין ולזרע פשתן שלשה סאין לכור וכו׳ אמר רבי יוחנן אמר רבי חייא זרע פשתן בגבעולין שנו תניא נמי הכי לכוסמין ולזרע פשתן בגבעולין ולאורז שאינו קלוף שלשה סאין לכור

הכל לפי המדה וכו׳ תנא כן לכל כור וכור וכן לכל שנה ושנה

אמר רבי יוחנן בן נורי וכו׳ תניא אמרו לו לרבי יוחנן הרבה אובדות מהן הרבה מתפזרות מהן

תנא במה דברים אמורים שעירבן עם פירותיו אבל יחד לו קרן זוית אומר לו הרי שלך לפניך

וכי עירבן עם פירותיו מאי הוי לליחזי לדידיה כמה הויין במסתפק מהם

וליחזי כמה אסתפק דלא ידעי כמה אסתפק

רבי יהודה אומר אם היתה וכו׳ כמה מדה מרובה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עשרה כורין תניא נמי הכי כמה מדה מרובה עשרה כורין

תני תנא קמיה דרב נחמן במה דברים אמורים שמדד לו מתוך גורנו והחזיר לו מתוך גורנו אבל מדד לו מתוך גורנו והחזיר לו מתוך ביתו אינו יוציא לו חסרונות מפני שמותירות

אמר ליה וכי בשופטני עסקינן דיהבי בכיילא רבא ושקלי בכיילא זוטא דלמא בימות הגורן קאמרת במה דברים אמורים שמדד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגורן אבל מדד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגשמים אינו יוציא לו חסרון מפני שמותירות

אמר ליה רב פפא לאביי אם כן לפקע כדא הוה עובדא ופקע כדא איבעית אימא משום איצצא

מתני׳ יוציא לו שתות ליין רבי יהודה אומר חומש יוציא לו שלשה לוגין שמן למאה לוג ומחצה שמרים לוג ומחצה בלע אם היה שמן מזוקק אינו יוציא לו שמרים אם היו קנקנים ישנים אינו יוציא לו בלע רבי יהודה אומר אף המוכר שמן מזוקק לחבירו כל ימות השנה הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה

גמ׳ ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה באתריה דמר חפו בקירא ולא מייץ טפי באתריה דמר חפו בכופרא ומייץ טפי איבעית אימא משום גרגישתא הא מייצא טפי והא לא מייצא טפי

באתריה דרב יהודה רמו ארבעים ותמני כוזי בדנא אזיל דנא בשיתא זוזי פריס רב יהודה שיתא שיתא בזוזא


דל תלתין ושיתא בשיתא פשו ליה תריסר דל תמניא שתותי פשו להו ארבעה

והאמר שמואל המשתכר אל ישתכר יותר על שתות

איכא גולפי ושמריא אי הכי נפיש ליה טפי משתות איכא טרחיה ודמי ברזנייתא

אם היה שמן מזוקק אינו יוציא לו שמרים וכו׳ והא אי אפשר דלא בלע אמר רב נחמן במזופפין שנו אביי אמר אפילו תימא שלא במזופפין כיון דטעון טעון

רבי יהודה אומר אף המוכר שמן מזוקק לחבירו כל ימות השנה הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה אמר אביי כשתמצא לומר לדברי רבי יהודה מותר לערב שמרים לדברי חכמים אסור לערב שמרים

לדברי רבי יהודה מותר לערב שמרים והיינו טעמא דמקבל דאמר ליה אי בעי לערובי לך מי לא ערבי לך השתא נמי קביל

ולימא ליה אי ערבת ליה הוה מזדבן לי השתא מאי אעביד ליה לחודיה לא מזדבן לי בבעל הבית עסקינן דניחא ליה בצילא ולימא ליה מדלא ערבית לי אחולי אחלת לי

רבי יהודה לטעמיה דלית ליה מחילה דתנן מכר לו את הצמד לא מכר לו את הבקר מכר לו את הבקר לא מכר לו את הצמד

רבי יהודה אומר הדמים מודיעין כיצד אמר לו מכור לי צמדך במאתים זוז הדבר ידוע שאין הצמד במאתיים זוז וחכמים אומרים אין הדמים ראיה

לדברי חכמים אסור לערב שמרים והיינו טעמא דלא מקבל דאמר ליה אי בעית לערובי מי הוה שרי לך השתא נמי לא מקבילנא

אמר ליה רב פפא לאביי אדרבה איפכא מסתברא לדברי חכמים מותר לערב שמרים והיינו טעמא דלא מקבל דאמר ליה מדלא ערבת לי אחולי אחלית לי לדברי רבי יהודה אסור לערב שמרים והיינו טעמא דמקבל דאמר ליה אי בעי לערובי לא שרי לי לערובי לך קבולי לא מקבלת זבון וזבין תגרא איקרי

תנא אחד הלוקח ואחד המפקיד לפקטים מאי לפקטים אילימא כי היכי דלוקח לא מקבל פקטים מפקיד נמי לא מקבל פקטים ולימא ליה פקטך מאי איעביד להו

אלא כי היכי דמפקיד מקבל פקטים לוקח נמי מקבל פקטים ומי מקבל לוקח פקטים והתניא רבי יהודה אומר לא אמרו שמן עכור אלא למוכר בלבד שהרי לוקח מקבל עליו לוג ומחצה שמרים בלא פקטים

לא קשיא הא דיהיב ליה זוזי בתשרי וקא שקיל מיניה בניסן כי מדה דתשרי הא דיהיב ליה זוזי בניסן וקא שקיל מיניה בניסן כי מדה דניסן

מתני׳ המפקיד חבית אצל חבירו ולא יחדו לה בעלים מקום וטלטלה ונשתברה אם מתוך ידו נשברה לצורכו חייב לצורכה פטור אם משהניחה נשברה בין לצורכו בין לצורכה פטור יחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה בין מתוך ידו ובין משהניחה לצורכו חייב לצורכה פטור

גמ׳ הא מני רבי ישמעאל היא דאמר לא בעינן דעת בעלים דתניא הגונב טלה מן העדר וסלע מן הכיס למקום שגנב יחזיר דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר



  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא מציעא מ

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא מציעא מ

וכן אמר רבה השביחו לאמצע אמר ליה אביי מי דמי התם גדולים גבי קטנים ידעי וקא מחלי הכא מי ידע דליחיל

אגלגל מלתא ומטא לקמיה דרבי אמי אמר להו גדולה מזו אמרו שמין להם כאריס השתא דידיה לא יהבינן ליה

אהדרוה הא לקמיה דרב חסדא אמר להו מי דמי התם ברשות נחית הכא לאו ברשות נחית ועוד קטן הוא ואין מורידין קרוב לנכסי קטן

אהדרוה לקמיה דרבי אמי אמר להו לא סיימוה קמי דקטן הוא

מתני׳ המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה יוציא לו חסרונות לחטים ולאורז תשעה חצאי קבין לכור לשעורין ולדוחן תשעה קבין לכור לכוסמין ולזרע פשתן שלש סאין לכור הכל לפי המדה והכל לפי הזמן

אמר רבי יוחנן בן נורי וכי מה אכפת להן לעכברין והלא אוכלות בין מהרבה ובין מקמעה אלא אינו יוציא לו חסרונות אלא לכור אחד בלבד רבי יהודה אומר אם היתה מדה מרובה אינו מוציא לו חסרונות מפני שמותירות

גמ׳ אורז טובא חסר אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן באורז קלוף שנו לכוסמין ולזרע פשתן שלשה סאין לכור וכו׳ אמר רבי יוחנן אמר רבי חייא זרע פשתן בגבעולין שנו תניא נמי הכי לכוסמין ולזרע פשתן בגבעולין ולאורז שאינו קלוף שלשה סאין לכור

הכל לפי המדה וכו׳ תנא כן לכל כור וכור וכן לכל שנה ושנה

אמר רבי יוחנן בן נורי וכו׳ תניא אמרו לו לרבי יוחנן הרבה אובדות מהן הרבה מתפזרות מהן

תנא במה דברים אמורים שעירבן עם פירותיו אבל יחד לו קרן זוית אומר לו הרי שלך לפניך

וכי עירבן עם פירותיו מאי הוי לליחזי לדידיה כמה הויין במסתפק מהם

וליחזי כמה אסתפק דלא ידעי כמה אסתפק

רבי יהודה אומר אם היתה וכו׳ כמה מדה מרובה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עשרה כורין תניא נמי הכי כמה מדה מרובה עשרה כורין

תני תנא קמיה דרב נחמן במה דברים אמורים שמדד לו מתוך גורנו והחזיר לו מתוך גורנו אבל מדד לו מתוך גורנו והחזיר לו מתוך ביתו אינו יוציא לו חסרונות מפני שמותירות

אמר ליה וכי בשופטני עסקינן דיהבי בכיילא רבא ושקלי בכיילא זוטא דלמא בימות הגורן קאמרת במה דברים אמורים שמדד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגורן אבל מדד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגשמים אינו יוציא לו חסרון מפני שמותירות

אמר ליה רב פפא לאביי אם כן לפקע כדא הוה עובדא ופקע כדא איבעית אימא משום איצצא

מתני׳ יוציא לו שתות ליין רבי יהודה אומר חומש יוציא לו שלשה לוגין שמן למאה לוג ומחצה שמרים לוג ומחצה בלע אם היה שמן מזוקק אינו יוציא לו שמרים אם היו קנקנים ישנים אינו יוציא לו בלע רבי יהודה אומר אף המוכר שמן מזוקק לחבירו כל ימות השנה הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה

גמ׳ ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה באתריה דמר חפו בקירא ולא מייץ טפי באתריה דמר חפו בכופרא ומייץ טפי איבעית אימא משום גרגישתא הא מייצא טפי והא לא מייצא טפי

באתריה דרב יהודה רמו ארבעים ותמני כוזי בדנא אזיל דנא בשיתא זוזי פריס רב יהודה שיתא שיתא בזוזא


דל תלתין ושיתא בשיתא פשו ליה תריסר דל תמניא שתותי פשו להו ארבעה

והאמר שמואל המשתכר אל ישתכר יותר על שתות

איכא גולפי ושמריא אי הכי נפיש ליה טפי משתות איכא טרחיה ודמי ברזנייתא

אם היה שמן מזוקק אינו יוציא לו שמרים וכו׳ והא אי אפשר דלא בלע אמר רב נחמן במזופפין שנו אביי אמר אפילו תימא שלא במזופפין כיון דטעון טעון

רבי יהודה אומר אף המוכר שמן מזוקק לחבירו כל ימות השנה הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה אמר אביי כשתמצא לומר לדברי רבי יהודה מותר לערב שמרים לדברי חכמים אסור לערב שמרים

לדברי רבי יהודה מותר לערב שמרים והיינו טעמא דמקבל דאמר ליה אי בעי לערובי לך מי לא ערבי לך השתא נמי קביל

ולימא ליה אי ערבת ליה הוה מזדבן לי השתא מאי אעביד ליה לחודיה לא מזדבן לי בבעל הבית עסקינן דניחא ליה בצילא ולימא ליה מדלא ערבית לי אחולי אחלת לי

רבי יהודה לטעמיה דלית ליה מחילה דתנן מכר לו את הצמד לא מכר לו את הבקר מכר לו את הבקר לא מכר לו את הצמד

רבי יהודה אומר הדמים מודיעין כיצד אמר לו מכור לי צמדך במאתים זוז הדבר ידוע שאין הצמד במאתיים זוז וחכמים אומרים אין הדמים ראיה

לדברי חכמים אסור לערב שמרים והיינו טעמא דלא מקבל דאמר ליה אי בעית לערובי מי הוה שרי לך השתא נמי לא מקבילנא

אמר ליה רב פפא לאביי אדרבה איפכא מסתברא לדברי חכמים מותר לערב שמרים והיינו טעמא דלא מקבל דאמר ליה מדלא ערבת לי אחולי אחלית לי לדברי רבי יהודה אסור לערב שמרים והיינו טעמא דמקבל דאמר ליה אי בעי לערובי לא שרי לי לערובי לך קבולי לא מקבלת זבון וזבין תגרא איקרי

תנא אחד הלוקח ואחד המפקיד לפקטים מאי לפקטים אילימא כי היכי דלוקח לא מקבל פקטים מפקיד נמי לא מקבל פקטים ולימא ליה פקטך מאי איעביד להו

אלא כי היכי דמפקיד מקבל פקטים לוקח נמי מקבל פקטים ומי מקבל לוקח פקטים והתניא רבי יהודה אומר לא אמרו שמן עכור אלא למוכר בלבד שהרי לוקח מקבל עליו לוג ומחצה שמרים בלא פקטים

לא קשיא הא דיהיב ליה זוזי בתשרי וקא שקיל מיניה בניסן כי מדה דתשרי הא דיהיב ליה זוזי בניסן וקא שקיל מיניה בניסן כי מדה דניסן

מתני׳ המפקיד חבית אצל חבירו ולא יחדו לה בעלים מקום וטלטלה ונשתברה אם מתוך ידו נשברה לצורכו חייב לצורכה פטור אם משהניחה נשברה בין לצורכו בין לצורכה פטור יחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה בין מתוך ידו ובין משהניחה לצורכו חייב לצורכה פטור

גמ׳ הא מני רבי ישמעאל היא דאמר לא בעינן דעת בעלים דתניא הגונב טלה מן העדר וסלע מן הכיס למקום שגנב יחזיר דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר


גלול כלפי מעלה