Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ז׳ בניסן תשפ״ד | 15 אפריל 2024

  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

בבא מציעא מז

הדף היום מוקדש ע"י בקי גולדשטיין לע"נ אברהם בן שלמה ביים.

הדף היום מוקדש ע"י קבוצת הדרן בזום לרפואת יעקב יצחק בן מרים אסתר.

רב הונא פסק שאפשר לרכוש פריט דרך חליפין אם יש לקונה ערימת מטבעות ואומר למוכר: "מכור לי בשביל ערימת הכסף הזאת". מכיוון שלמוכר לא היה אכפת לספור כמה כסף יש בערימה, המכירה תהיה סופית ברגע שהמוכר ימשוך את הכסף. האם חוקי אונאה רגילים תקפים כאן, אם הקונה ישלם פחות בשישית? ישנן שתי גרסאות שונות למה שאמר רב הונא לגבי אונאה במקרה זה. אם מישהו מכר פריט בעסקת חליפין אך הבהיר שהוא רוצה שהפריט של חליפין יוערך לפי שווי הפריט שהוא מוכר, האם הפריט של חליפין ייחשב כמו כסף ולכן לא יקנה את החפץ עד ששני הצדדים יקבלו את החפץ מהשני, או לא? האם ניתן להסיק מפסיקתו של רב הונא שניתן להשתמש במטבע לצורך ביצוע עסקת חליפין? האם זה הקונה או המוכר שנותן את הכלי לחליפין (בקניין סודר)? זה מחלוקת גם בין אמוראים וגם תנאים. דעות אלו נלמדות מרות ד:ז כאשר קרוב המשפחה של נעמי מוכר את זכויותיו לבועז כדי לפדות את רכושן של נעמי ורות. מה הבסיס לוויכוח בין רב ששת לרב נחמן על אילו פריטים ניתן להשתמש בקניין חליפין – כלים בלבד או גם פירות? מה זה אסימון המוזכרת במשנה? מה הבסיס למחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש בעניין מעות קונות מדאורייתא או לא?

ויש לו עליו אונאה

קנה אף על גב דלא משך דכיון דלא קפיד קנה דכי חליפין דמי ויש לו עליו אונאה דמכור לי באלו קאמר ליה רב אבא אמר רב הונא מכור לי באלו קנה ואין לו עליו אונאה

פשיטא דמים ואין מקפיד עליהן הא קאמרינן דקני דכחליפין דמו חליפין ומקפיד עליהן מאי

אמר רב אדא בר אהבה תא שמע הרי שהיה תופש פרתו ועומד ובא חבירו ואמר לו פרתך למה לחמור אני צריך יש לי חמור שאני נותן לך פרתך בכמה בכך וכך חמורך בכמה בכך וכך

משך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור לא קנה בעל החמור את הפרה

שמע מינה חליפין ומקפיד עליהן לא קנה

אמר רבא אטו חליפין בשופטני עסקינן דלא קפדי אלא כל חליפין מיקפד קפדי וקנה והכא במאי עסקינן דאמר ליה חמור בפרה וטלה ומשך את הפרה ועדיין לא משך את הטלה דלא הוה ליה משיכה מעליא

אמר מר מכור לי באלו קנה ויש לו עליו אונאה לימא סבר רב הונא מטבע נעשה חליפין

לא רב הונא סבר לה כרבי יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות ומפני מה אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה מלתא דשכיחא גזרו בה רבנן ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן אמר ליה מר הונא בריה דרב נחמן לרב אשי אתון הכי מתניתו לה אנן הכי מתנינן לה וכן אמר רב הונא אין מטבע נעשה חליפין

במה קונין

רב אמר בכליו של קונה דניחא ליה לקונה דלהוי מקנה קונה כי היכי דלגמר ולקני ליה ולוי אמר בכליו של מקנה כדבעינן למימר לקמן

אמר ליה רב הונא מדסקרתא לרבא וללוי דאמר בכליו של מקנה הא קא קני ארעא אגב גלימא אם כן הוו ליה נכסים שיש להן אחריות ונקנין עם נכסים שאין להן אחריות ואנן איפכא תנן נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות

אמר ליה אי הוה לוי הכא הוה מפיק לאפך פולסי דנורא מי סברת גלימא מקנה ליה בההיא הנאה דקא מקבל מיניה גמר ואקני ליה

כתנאי וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו גאולה זו מכירה וכן הוא אומר לא יגאל תמורה זו חליפין וכן הוא אומר לא יחליפנו ולא ימיר אותו

לקים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו מי נתן למי בועז נתן לגואל רבי יהודה אומר גואל נתן לבועז

תנא קונין בכלי אף על פי שאין בו שוה פרוטה אמר רב נחמן לא שנו אלא בכלי אבל בפירי לא רב ששת אמר אפילו בפירות מאי טעמא דרב נחמן אמר קרא נעלו נעל אין מידי אחרינא לא

מאי טעמיה דרב ששת אמר קרא לקים כל דבר לרב נחמן נמי הכתיב לקים כל דבר ההוא לקים כל דבר דניקנין במנעל ורב ששת נמי הכתיב נעלו אמר לך רב ששת מה נעלו דבר המסויים אף כל דבר המסויים לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז דלא

אמר רב ששת בריה דרב אידי כמאן כתבינן האידנא במנא דכשר למקניא ביה במנא לאפוקי מדרב ששת דאמר קונין בפירות דכשר לאפוקי מדשמואל דאמר קונין


במרוקא למקניא לאפוקי מדלוי דאמר בכליו של מקנה קא משמע לן למקניא ולא לקנויי ביה רב פפא אמר למעוטי מטבע ורב זביד ואיתימא רב אשי אמר למעוטי איסורי הנאה

איכא דאמרי ביה אמר רב פפא למעוטי מטבע דכשר אמר רב זביד ואיתימא רב אשי למעוטי איסורי הנאה אבל מוריקא לא אצטריך

אסימון קונה את המטבע וכו׳ מאי אסימון אמר רב מעות הניתנות בסימן לבית המרחץ

מיתיבי אין מחללין מעשר שני על אסימון ולא על מעות הניתנות בסימן לבית המרחץ מכלל דאסימון לאו מעות הניתנות בסימן לבית המרחץ וכי תימא פרושי קמפרש והא לא תנא הכי מחללין מעשר שני על אסימון דברי רבי דוסא וחכמים אומרים אין מחללין ושוין שאין מחללין על מעות הניתנות בסימן לבית המרחץ

אלא אמר רבי יוחנן מאי אסימון פולסא ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר רבי יוחנן רבי דוסא ורבי ישמעאל אמרו דבר אחד רבי דוסא הא דאמרן רבי ישמעאל מאי היא דתניא וצרת הכסף בידך לרבות כל דבר הנצרר ביד דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר לרבות כל דבר שיש עליו צורה

כיצד משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו וכו׳ אמר רבי יוחנן דבר תורה מעות קונות ומפני מה אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה

סוף סוף מאן דשדא דליקה בעי שלומי אלא גזירה שמא תפול דליקה באונס אי מוקמת להו ברשותיה מסר נפשיה טרח ומציל ואי לא לא מסר נפשיה טרח ומציל

ריש לקיש אמר משיכה מפורשת מן התורה מאי טעמא דריש לקיש אמר קרא וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד

ורבי יוחנן אמר מיד למעוטי קרקע דלית בה אונאה

וריש לקיש אם כן לכתוב קרא וכי תמכרו ממכר מיד עמיתך אל תונו או קנה למה לי שמע מינה למשיכה

ורבי יוחנן או קנה מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא וכי תמכרו ממכר אל תונו אין לי אלא שנתאנה לוקח נתאנה מוכר מנין תלמוד לומר או קנה אל תונו

וריש לקיש תרתי גמר מיניה

תנן רבי שמעון אומר כל שהכסף בידו ידו על העליונה מוכר הוא דמצי הדר ביה לוקח לא מצי הדר ביה אי אמרת בשלמא מעות קונות משום הכי מוכר מצי הדר ביה לוקח לא מצי הדר ביה אלא אי אמרת מעות אינן קונות לוקח נמי ליהדר ביה

אמר לך ריש לקיש אליבא דרבי שמעון לא קאמינא כי קאמינא אליבא דרבנן

בשלמא לריש לקיש היינו דאיכא בין רבי שמעון לרבנן אלא לרבי יוחנן מאי איכא בין רבי שמעון לרבנן איכא בינייהו דרב חסדא דאמר רב חסדא כדרך שתקנו משיכה במוכרין כך תקנו משיכה בלקוחות רבי שמעון לית ליה דרב חסדא רבנן אית להו דרב חסדא

תנן אבל אמרו מי שפרע מדור המבול הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו אי אמרת בשלמא מעות קונות משום הכי קאי באבל אלא אי אמרת מעות אינן קונות אמאי קאי באבל משום דברים

ובדברים מי קאי באבל והתניא



  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

להעמיק בדף

גפת דף לוגו gefet logo

"מי שפרע" בדיני שומרים – גפ"ת

גפ"ת: גמרא פירוש רש"י ותוספות | פרק 146 שיעור עיון בשיתוף עם ישיבת דרישה לקראת חג הפסח חג בו הפה סח, נתבונן יחד בסוגיית "מי שפרע" וננסה לראות בעולם המקח והמככר ובעולם השומרים מה הכוח של מילה של התחייבות שעוד אל יצאה לפועל כמציאות? האם המילה כשלעצמה מחייבת או לא? בבא מציעא מט להאזנה: לצפייה:…

בבא מציעא מז

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא מציעא מז

ויש לו עליו אונאה

קנה אף על גב דלא משך דכיון דלא קפיד קנה דכי חליפין דמי ויש לו עליו אונאה דמכור לי באלו קאמר ליה רב אבא אמר רב הונא מכור לי באלו קנה ואין לו עליו אונאה

פשיטא דמים ואין מקפיד עליהן הא קאמרינן דקני דכחליפין דמו חליפין ומקפיד עליהן מאי

אמר רב אדא בר אהבה תא שמע הרי שהיה תופש פרתו ועומד ובא חבירו ואמר לו פרתך למה לחמור אני צריך יש לי חמור שאני נותן לך פרתך בכמה בכך וכך חמורך בכמה בכך וכך

משך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור לא קנה בעל החמור את הפרה

שמע מינה חליפין ומקפיד עליהן לא קנה

אמר רבא אטו חליפין בשופטני עסקינן דלא קפדי אלא כל חליפין מיקפד קפדי וקנה והכא במאי עסקינן דאמר ליה חמור בפרה וטלה ומשך את הפרה ועדיין לא משך את הטלה דלא הוה ליה משיכה מעליא

אמר מר מכור לי באלו קנה ויש לו עליו אונאה לימא סבר רב הונא מטבע נעשה חליפין

לא רב הונא סבר לה כרבי יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות ומפני מה אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה מלתא דשכיחא גזרו בה רבנן ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן אמר ליה מר הונא בריה דרב נחמן לרב אשי אתון הכי מתניתו לה אנן הכי מתנינן לה וכן אמר רב הונא אין מטבע נעשה חליפין

במה קונין

רב אמר בכליו של קונה דניחא ליה לקונה דלהוי מקנה קונה כי היכי דלגמר ולקני ליה ולוי אמר בכליו של מקנה כדבעינן למימר לקמן

אמר ליה רב הונא מדסקרתא לרבא וללוי דאמר בכליו של מקנה הא קא קני ארעא אגב גלימא אם כן הוו ליה נכסים שיש להן אחריות ונקנין עם נכסים שאין להן אחריות ואנן איפכא תנן נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות

אמר ליה אי הוה לוי הכא הוה מפיק לאפך פולסי דנורא מי סברת גלימא מקנה ליה בההיא הנאה דקא מקבל מיניה גמר ואקני ליה

כתנאי וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו גאולה זו מכירה וכן הוא אומר לא יגאל תמורה זו חליפין וכן הוא אומר לא יחליפנו ולא ימיר אותו

לקים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו מי נתן למי בועז נתן לגואל רבי יהודה אומר גואל נתן לבועז

תנא קונין בכלי אף על פי שאין בו שוה פרוטה אמר רב נחמן לא שנו אלא בכלי אבל בפירי לא רב ששת אמר אפילו בפירות מאי טעמא דרב נחמן אמר קרא נעלו נעל אין מידי אחרינא לא

מאי טעמיה דרב ששת אמר קרא לקים כל דבר לרב נחמן נמי הכתיב לקים כל דבר ההוא לקים כל דבר דניקנין במנעל ורב ששת נמי הכתיב נעלו אמר לך רב ששת מה נעלו דבר המסויים אף כל דבר המסויים לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז דלא

אמר רב ששת בריה דרב אידי כמאן כתבינן האידנא במנא דכשר למקניא ביה במנא לאפוקי מדרב ששת דאמר קונין בפירות דכשר לאפוקי מדשמואל דאמר קונין


במרוקא למקניא לאפוקי מדלוי דאמר בכליו של מקנה קא משמע לן למקניא ולא לקנויי ביה רב פפא אמר למעוטי מטבע ורב זביד ואיתימא רב אשי אמר למעוטי איסורי הנאה

איכא דאמרי ביה אמר רב פפא למעוטי מטבע דכשר אמר רב זביד ואיתימא רב אשי למעוטי איסורי הנאה אבל מוריקא לא אצטריך

אסימון קונה את המטבע וכו׳ מאי אסימון אמר רב מעות הניתנות בסימן לבית המרחץ

מיתיבי אין מחללין מעשר שני על אסימון ולא על מעות הניתנות בסימן לבית המרחץ מכלל דאסימון לאו מעות הניתנות בסימן לבית המרחץ וכי תימא פרושי קמפרש והא לא תנא הכי מחללין מעשר שני על אסימון דברי רבי דוסא וחכמים אומרים אין מחללין ושוין שאין מחללין על מעות הניתנות בסימן לבית המרחץ

אלא אמר רבי יוחנן מאי אסימון פולסא ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר רבי יוחנן רבי דוסא ורבי ישמעאל אמרו דבר אחד רבי דוסא הא דאמרן רבי ישמעאל מאי היא דתניא וצרת הכסף בידך לרבות כל דבר הנצרר ביד דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר לרבות כל דבר שיש עליו צורה

כיצד משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו וכו׳ אמר רבי יוחנן דבר תורה מעות קונות ומפני מה אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה

סוף סוף מאן דשדא דליקה בעי שלומי אלא גזירה שמא תפול דליקה באונס אי מוקמת להו ברשותיה מסר נפשיה טרח ומציל ואי לא לא מסר נפשיה טרח ומציל

ריש לקיש אמר משיכה מפורשת מן התורה מאי טעמא דריש לקיש אמר קרא וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד

ורבי יוחנן אמר מיד למעוטי קרקע דלית בה אונאה

וריש לקיש אם כן לכתוב קרא וכי תמכרו ממכר מיד עמיתך אל תונו או קנה למה לי שמע מינה למשיכה

ורבי יוחנן או קנה מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא וכי תמכרו ממכר אל תונו אין לי אלא שנתאנה לוקח נתאנה מוכר מנין תלמוד לומר או קנה אל תונו

וריש לקיש תרתי גמר מיניה

תנן רבי שמעון אומר כל שהכסף בידו ידו על העליונה מוכר הוא דמצי הדר ביה לוקח לא מצי הדר ביה אי אמרת בשלמא מעות קונות משום הכי מוכר מצי הדר ביה לוקח לא מצי הדר ביה אלא אי אמרת מעות אינן קונות לוקח נמי ליהדר ביה

אמר לך ריש לקיש אליבא דרבי שמעון לא קאמינא כי קאמינא אליבא דרבנן

בשלמא לריש לקיש היינו דאיכא בין רבי שמעון לרבנן אלא לרבי יוחנן מאי איכא בין רבי שמעון לרבנן איכא בינייהו דרב חסדא דאמר רב חסדא כדרך שתקנו משיכה במוכרין כך תקנו משיכה בלקוחות רבי שמעון לית ליה דרב חסדא רבנן אית להו דרב חסדא

תנן אבל אמרו מי שפרע מדור המבול הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו אי אמרת בשלמא מעות קונות משום הכי קאי באבל אלא אי אמרת מעות אינן קונות אמאי קאי באבל משום דברים

ובדברים מי קאי באבל והתניא


גלול כלפי מעלה