Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ד בניסן תשפ״ד | 2 מאי 2024

  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

בבא מציעא סד

הדף היום מוקדש ע"י נשות הדרן מלונג איילנד לכבוד הולדת נכדים תאומים לסינדי דולגין.

הדף היום מוקדש ע"י נשות הדרן בזום לכבוד עדינה ואריק חגג' על הולדת הנכד.

אם מישהו מלוה מטבעות לאחר, או משיב הלוואת מטבעות, והמקבל מוצא יותר מטבעות ממה שהוסכם מראשון, האם עליו להשיב את העודף, או שניתן להניח שהיתרה היתה מתנה? זה תלוי בגורמים שונים. כאשר נוהגים למכור דלועים קטנים עשרה בזוז, והמוכר מתחייב לתת לקונה עשרה דלועים גדולים בזוז, רב פסק שהסידור מותר רק אם למוכר יש דלועים גדולים בעת העיסקה. אך יש הטוענים שרבא חלק עליו, והתיר אפילו אם לא היו למוכר דלועים גדולים באותה עת, מפני שדלועים קטנים גדלות באופן טבעי אז אם יש לו קטנים, זה נחשב כ"יש לו". האם דומה/שונה מקרה זה ממכירת חלב עתידי להוציא מגדי, צמר עתידי להיגזז מצאן, או דבש עתידי להילקט מכוורת? אביי סבור שאפשר לקנות מראש יין במחיר קבוע, גם אם המוכר לוקח על עצמו את הסיכון שהיין יהפך לחומץ, ובלבד שהקונה מסכים שאם יפחת הערך, המחיר לא ישתנה. מי שהלוה כסף אינו רשאי לגור חינם או בהנחה בבית הלווה, כי זה דומה לריבית. רב יוסף בר מנימי, בשם רב נחמן, הרחיב את האיסור אפילו לבית שאינם משתמשים בו ולא מושכר על ידי הלווה. אך יש גירסה אחרת לדבריו של רב נחמן, האוסרת זאת רק אם הסכם השכירות נאמרה כחלק מהסכם ההלוואה. במקרה נוסף, רב יוסף בר חמא היה תופס את עבדי חייביו ומעבידים אותם לטובת עצמו. בנו רבא העלה חששות לגבי מעשה זה, בשל גזל, שלא שילם לבעלים על העבדת עבדיהם, ושזה נראה כריבית. רב יוסף הצדיק תחילה את מעשיו, אך לבסוף חדל בשל החשש האחרון.

בעישורייתא וחומשייתא

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי ואי איניש תקיפא הוא דלא יהיב מתנה מאי אמר ליה דלמא מיגזל גזליה ואבלע ליה בחשבון דתניא הגוזל את חבירו והבליע לו בחשבון יצא

ואי איניש דאתי מעלמא דלא שקיל וטרי בהדיה מאי אמר ליה דלמא איניש אחרינא גזליה ואמר ליה כי יזיף פלוני פשיטי מינך אבלע ליה בחשבון

אמר רב כהנא הוה יתיבנא בשילהי פרקי דרב ושמעית דקאמר קרי קרי ולא ידענא מאי קאמר בתר דקם רב אמרי להו מאי קרי קרי דקאמר רב

אמרו לי הכי קאמר רב האי מאן דיהיב זוזי לגינאה אקרי וקא אזלי עשרה קרי בני זרתא ואמר ליה יהבינא לך בני גרמידא איתנהו שרי ליתנהו אסור

פשיטא מהו דתימא כיון דממילא קא רבו שפיר דמי קא משמע לן

כמאן כי האי תנא דתניא ההולך לחלוב את עזיו ולגזוז את רחליו ולרדות את כוורתו מצאו חבירו ואמר לו מה שעזי חולבות מכור לך מה שרחלי גוזזות מכור לך מה שכוורתי רודה מכור לך מותר

אבל אם אמר לו מה שעזי חולבות כך וכך מכור לך מה שרחלי גוזזות כך וכך מכור לך מה שכוורתי רודה כך וכך מכור לך אסור ואף על גב דממילא קא רבו כיון דליתנהו בההיא שעתא אסור

איכא דאמרי אמר רבא כיון דממילא קא רבו שפיר דמי והתניא כך וכך אסור

התם לאו מיניה קא רבו דשקלי ליה להאי ואתי אחרינא בדוכתיה הכא מיניה קא רבו דכי שקלי ליה להאי לא אתי אחרינא בדוכתיה

אמר אביי שרי ליה לאיניש למימר ליה לחבריה הילך ארבעה זוזי אחביתא דחמרא אי תקפה ברשותך אי יקרא אי זילא ברשותי אמר ליה רב שרביא לאביי


האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא אמר ליה כיון דמקבל עליה זולא קרוב לזה ולזה הוא

מתני׳ המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית

גמ׳ אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אף על פי שאמרו הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר הלוהו ודר בחצירו צריך להעלות לו שכר מאי קא משמע לן תנינא המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית

אי ממתניתין הוה אמינא הני מילי בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר אבל חצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר אימא לא קא משמע לן

איכא דאמרי אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אף על פי שאמרו הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר הלויני ודור בחצרי צריך להעלות לו שכר

מאן דאמר הלוהו כל שכן הלויני ומאן דאמר הלויני אבל הלוהו לא מאי טעמא כיון דמעיקרא לאו אדעתא דהכי אוזפיה לית לן בה

רב יוסף בר חמא תקיף עבדי דאינשי דמסיק בהו זוזי ועביד בהו עבידתא אמר ליה רבא בריה מאי טעמא עביד מר הכי אמר ליה אנא כרב נחמן סבירא לי דאמר רב נחמן עבדא נהום כריסיה לא שוי

אמר ליה אימור דאמר רב נחמן כגון דארי עבדיה דמרקיד בי כובי עבדי אחריני מי אמר אמר ליה אנא כי הא דרב דניאל בר רב קטינא אמר רב סבירא לי דאמר התוקף עבדו של חבירו ועשה בו מלאכה פטור



  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

להעמיק בדף

גפת דף לוגו gefet logo

איסור ריבית: רק בכסף? – גפ"ת

גפ"ת: גמרא פירוש רש"י ותוספות | פרק 148 שיעור עיון בשיתוף עם ישיבת דרישה איסור ריבית נוגע ביחס שלנו אל כסף ואל רכוש. נבדוק היום האם איסור ריבת נוגע גם לטובות הנאה ואולי אפילו לדברים מעבר לכך שאינם קשורים ותלויים כסף.. ואם כן: ננסה להבין ולהעמיק מחדש מה יסודו של איסור ריבית ואיזה סוג של…

בבא מציעא סד

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא מציעא סד

בעישורייתא וחומשייתא

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי ואי איניש תקיפא הוא דלא יהיב מתנה מאי אמר ליה דלמא מיגזל גזליה ואבלע ליה בחשבון דתניא הגוזל את חבירו והבליע לו בחשבון יצא

ואי איניש דאתי מעלמא דלא שקיל וטרי בהדיה מאי אמר ליה דלמא איניש אחרינא גזליה ואמר ליה כי יזיף פלוני פשיטי מינך אבלע ליה בחשבון

אמר רב כהנא הוה יתיבנא בשילהי פרקי דרב ושמעית דקאמר קרי קרי ולא ידענא מאי קאמר בתר דקם רב אמרי להו מאי קרי קרי דקאמר רב

אמרו לי הכי קאמר רב האי מאן דיהיב זוזי לגינאה אקרי וקא אזלי עשרה קרי בני זרתא ואמר ליה יהבינא לך בני גרמידא איתנהו שרי ליתנהו אסור

פשיטא מהו דתימא כיון דממילא קא רבו שפיר דמי קא משמע לן

כמאן כי האי תנא דתניא ההולך לחלוב את עזיו ולגזוז את רחליו ולרדות את כוורתו מצאו חבירו ואמר לו מה שעזי חולבות מכור לך מה שרחלי גוזזות מכור לך מה שכוורתי רודה מכור לך מותר

אבל אם אמר לו מה שעזי חולבות כך וכך מכור לך מה שרחלי גוזזות כך וכך מכור לך מה שכוורתי רודה כך וכך מכור לך אסור ואף על גב דממילא קא רבו כיון דליתנהו בההיא שעתא אסור

איכא דאמרי אמר רבא כיון דממילא קא רבו שפיר דמי והתניא כך וכך אסור

התם לאו מיניה קא רבו דשקלי ליה להאי ואתי אחרינא בדוכתיה הכא מיניה קא רבו דכי שקלי ליה להאי לא אתי אחרינא בדוכתיה

אמר אביי שרי ליה לאיניש למימר ליה לחבריה הילך ארבעה זוזי אחביתא דחמרא אי תקפה ברשותך אי יקרא אי זילא ברשותי אמר ליה רב שרביא לאביי


האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא אמר ליה כיון דמקבל עליה זולא קרוב לזה ולזה הוא

מתני׳ המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית

גמ׳ אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אף על פי שאמרו הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר הלוהו ודר בחצירו צריך להעלות לו שכר מאי קא משמע לן תנינא המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית

אי ממתניתין הוה אמינא הני מילי בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר אבל חצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר אימא לא קא משמע לן

איכא דאמרי אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אף על פי שאמרו הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר הלויני ודור בחצרי צריך להעלות לו שכר

מאן דאמר הלוהו כל שכן הלויני ומאן דאמר הלויני אבל הלוהו לא מאי טעמא כיון דמעיקרא לאו אדעתא דהכי אוזפיה לית לן בה

רב יוסף בר חמא תקיף עבדי דאינשי דמסיק בהו זוזי ועביד בהו עבידתא אמר ליה רבא בריה מאי טעמא עביד מר הכי אמר ליה אנא כרב נחמן סבירא לי דאמר רב נחמן עבדא נהום כריסיה לא שוי

אמר ליה אימור דאמר רב נחמן כגון דארי עבדיה דמרקיד בי כובי עבדי אחריני מי אמר אמר ליה אנא כי הא דרב דניאל בר רב קטינא אמר רב סבירא לי דאמר התוקף עבדו של חבירו ועשה בו מלאכה פטור


גלול כלפי מעלה