Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ה באייר תשפ״ד | 2 יוני 2024

  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

בבא מציעא צה

הלימוד השבוע מוקדש ע"י הלן דנזק לע"נ לוסיל פלייגלר.

הלימוד השבוע מוקדש ע"י רחל סאבין לכבוד נישואי בתה ליאור לדניאל ביום חמישי.

החכמים דורשים הלכות שונות על שואל שאינן מפורשות בתורה. ראשית, חיוב השואל בחפצים/בהמות שנשבו. בזמן שהתורה קובעת במפורש ששואל אחראי אם פריט נשבר או מת (שמות כב:יג), הרבנים מרחיבים אחריות זו למקרים שבהם הפריט נשבה מהמילה "או" הנוספת. שנית, השואל חייב אם נגנב או נאבד. למרות שהתורה מזכירה שואל שאחראי באונס ולא גניבה ואבידה, הרבנים כוללים גם גניבה ואבידה באחריות השואל. הכללה זו מבוססת על קל וחומר משומר שכר שאחראי אם נגנב או נאבד, כיוון ששואל נושא רמת אחריות גבוהה יותר מכיוון שהוא נהנה משימוש בפריט מבלי לשלם עבורו. שלישית, הפטור של "שאלה בבעלים" (שאילה בזמן שהבעלים עובדים עבור השואל) חל גם על גניבה ואבידה בשואל. הרבנים גוזרים זאת משומר שכר, אך צריכים גם להסביר את המקור לפטור זה עבור שומר שכר ואת הדרך שדורשים כדי להרחיב את הפטור משומר שכר לשואל. לגבי "שמירה בבעלים", יש מחלוקת אמוראים אם הפטור חל אם השומר פשע והבעלים עבדו עבור השומר. מועלות שתי קושיות כנגד העמדה שהשומר פטור במקרה זה, אך מתרצים את הקושיות. רב המנונא מגביל את הפטור של שמירה בבעלים למקרים שבהם הבעלים עובדים עם הבהמה השאולה בזמן שבירתה או מותה והיו עם השואל מזמן השאילה ועד זמן שבירתה/מותה. עם זאת, הגמרא מקשה עליו ובסופו של דבר דוחה את הגבלותיו של רב המנונא, ומרמזת שהפטור יכול לחול בנסיבות רחבות יותר.

עד שיפרוט לך הכתוב יחדו

אפילו תימא רבי יאשיה לחלק הכא לא צריך מאי טעמא סברא הוא מה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא

גניבה ואבידה בשואל מנא לן

וכי תימא נילף משבורה ומתה מה לשבורה ומתה דלא אפשר למיטרח ואתויי תאמר בגניבה ואבידה דאפשר למיטרח ואתויי

אלא כי הא דתניא ונשבר או מת אין לי אלא שבורה ומתה גניבה ואבידה מנין אמרת קל וחומר ומה שומר שכר שפטור משבורה ומתה חייב בגניבה ואבידה שואל שחייב בשבורה ומתה אינו דין שחייב בגניבה ואבידה וזה הוא קל וחומר שאין עליו תשובה

מאי אין עליו תשובה וכי תימא איכא למיפרך מה לשומר שכר שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת לסטים מזויין

אפילו הכי קרנא דשואל עדיפא

איבעית אימא קסבר לסטים מזויין גזלן הוא

אשכחן לחיוב לפטור מנא לן

וכי תימא נילף משבורה ומתה מה לשבורה ומתה שכן אונס

אלא גמר משומר שכר ושומר שכר גופיה מנלן גמרי חיובא דשומר שכר מחיובא דשואל מה להלן בבעלים פטור אף כאן בבעלים פטור

במאי גמר אי במה מצינו איכא למיפרך כדפרכינן שכן אונס

אלא אמר קרא וכי ישאל ויו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון

ואכתי שואל משומר שכר לא גמר דאיכא למיפרך מה לשומר שכר שכן פטור בשבורה ומתה תאמר בשואל שחייב בשבורה ומתה

אלא גניבה ואבידה בשואל לחיובא מנלן דגמר משומר שכר דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה גניבה ואבידה דשומר שכר בבעלים פטור אף גניבה ואבידה דשואל נמי בבעלים פטור

הניחא למאן דאית ליה דיו אלא למאן דלית ליה דיו מאי איכא למימר

אלא אמר קרא וכי ישאל ויו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון ותחתון מעליון

איתמר פשיעה בבעלים פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר חייב וחד אמר פטור

מאן דאמר חייב קסבר מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו

הלכך אם בעליו עמו אשומר חנם לא כתיב ופשיעה נמי בשומר שכר ובשואל לא כתיב הלכך בשומר שכר ובשואל לחיוב אתיא בקל וחומר

אבל בבעלים לפטור אף בשומר שכר ובשואל לא מאי טעמא כי כתיב אם בעליו עמו לא ישלם אשואל ואשומר שכר אהנך חיובי דכתיב בהו בהדיא הוא דמיכתב

מאן דאמר פטור קסבר מקרא נדרש לפניו ולפני פניו וכי כתיב אם בעליו עמו אשומר חנם נמי כתיב

תנן השואל הפרה ושאל בעליה עמה השואל הפרה ושכר בעליה עמה שאל בעליה או שכרן ואחר כך שאל הפרה ומתה פטור ואילו שומר חנם לא קתני

ולטעמיך שומר שכר מי קתני

אלא תנא מילתא


דכתיבא בהדיא קתני דאתיא מדרשא לא קתני

תא שמע שאלה ושאל בעליה עמה שכרה ושכר בעליה עמה שאלה ושכר בעליה עמה שכרה ושאל בעליה עמה אף על פי שהבעלים עושין מלאכה במקום אחר ומתה פטור

סברוה הא מני רבי יהודה היא דאמר שוכר כשומר שכר דמי והא האי תנא קתני מילתא דאתיא מדרשא ואילו שומר חנם לא קתני

הא מני רבי מאיר היא דאמר שוכר כשומר חנם דמי ותנא שומר חנם והוא הדין לשומר שכר

איבעית אימא כדמחליף רבה בר אבוה ותני שוכר כיצד משלם רבי מאיר אומר כשומר שכר רבי יהודה אומר כשומר חנם

אמר רב המנונא לעולם הוא חייב עד שתהא פרה וחורש בה חמור ומחמר אחריה ועד שיהו בעלים משעת שאילה עד שעת שבורה ומתה אלמא קסבר בעליו עמו אכולה מילתא משמע

מתיב רבא שאלה ושאל בעליה עמה שכרה ושכר בעליה עמה שכרה ושאל בעליה עמה שאלה ושכר בעליה עמה אף על פי שהבעלים עושין מלאכה במקום אחר ומתה פטור מאי לאו במלאכה אחרת

לא באותה מלאכה אלא מאי מקום אחר דקא מרפי ואזיל קמה

והא מדסיפא על גבה הוי רישא במלאכה אחרת דקתני סיפא שאלה ואחר כך שאל בעליה שכרה ואחר כך שכר בעליה עמה אף על פי שהבעלים חורשין על גבה ומתה חייב

אמרי רישא וסיפא באותה מלאכה ורישא רבותא קא משמע לן וסיפא רבותא קא משמע לן רישא רבותא קא משמע לן דאף על גב דלאו על גבה אלא באותה מלאכה כיון דהוו בעלים בשעת שאילה פטור וסיפא רבותא קא משמע לן דאף על גב דעל גבה כיון דלא הוו בעלים בשעת שאילה חייב

האי מאי אי אמרת בשלמא רישא במלאכה אחרת וסיפא באותה מלאכה היינו רבותא

אלא אי אמרת רישא וסיפא באותה מלאכה מאי רבותא אידי ואידי באותה מלאכה הוי

ועוד תניא ממשמע שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם איני יודע שאם בעליו אין עמו שלם ישלם אלא מה תלמוד לומר בעליו אין עמו לומר לך היה עמו בשעת שאילה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאילה

ותניא אידך ממשמע שנאמר בעליו אין עמו שלם ישלם איני יודע שאם בעליו עמו לא ישלם אלא מה תלמוד לומר אם בעליו עמו לומר לך כיון שיצאה מרשות משאיל שעה אחת בבעלים ומתה פטור תיובתא דרב המנונא תיובתא

אביי סבר לה כרבי יאשיה ומתרץ לקראי כרבי יאשיה רבא סבר לה כרבי יונתן ומתרץ לקראי כרבי יונתן

אביי סבר לה כרבי יאשיה ומתרץ לקראי כרבי יאשיה בעליו אין עמו שלם ישלם טעמא דליתיה בתרוייהו הא איתיה בחדא וליתיה בחדא פטור

והא כתיב אם בעליו עמו לא ישלם טעמא דאיתיה בתרוייהו הא אי איתיה בחדא וליתיה בחדא מחייב

לומר לך היה עמו בשעת שאילה אינו צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאילה



  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא מציעא צה

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא מציעא צה

עד שיפרוט לך הכתוב יחדו

אפילו תימא רבי יאשיה לחלק הכא לא צריך מאי טעמא סברא הוא מה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא

גניבה ואבידה בשואל מנא לן

וכי תימא נילף משבורה ומתה מה לשבורה ומתה דלא אפשר למיטרח ואתויי תאמר בגניבה ואבידה דאפשר למיטרח ואתויי

אלא כי הא דתניא ונשבר או מת אין לי אלא שבורה ומתה גניבה ואבידה מנין אמרת קל וחומר ומה שומר שכר שפטור משבורה ומתה חייב בגניבה ואבידה שואל שחייב בשבורה ומתה אינו דין שחייב בגניבה ואבידה וזה הוא קל וחומר שאין עליו תשובה

מאי אין עליו תשובה וכי תימא איכא למיפרך מה לשומר שכר שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת לסטים מזויין

אפילו הכי קרנא דשואל עדיפא

איבעית אימא קסבר לסטים מזויין גזלן הוא

אשכחן לחיוב לפטור מנא לן

וכי תימא נילף משבורה ומתה מה לשבורה ומתה שכן אונס

אלא גמר משומר שכר ושומר שכר גופיה מנלן גמרי חיובא דשומר שכר מחיובא דשואל מה להלן בבעלים פטור אף כאן בבעלים פטור

במאי גמר אי במה מצינו איכא למיפרך כדפרכינן שכן אונס

אלא אמר קרא וכי ישאל ויו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון

ואכתי שואל משומר שכר לא גמר דאיכא למיפרך מה לשומר שכר שכן פטור בשבורה ומתה תאמר בשואל שחייב בשבורה ומתה

אלא גניבה ואבידה בשואל לחיובא מנלן דגמר משומר שכר דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה גניבה ואבידה דשומר שכר בבעלים פטור אף גניבה ואבידה דשואל נמי בבעלים פטור

הניחא למאן דאית ליה דיו אלא למאן דלית ליה דיו מאי איכא למימר

אלא אמר קרא וכי ישאל ויו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון ותחתון מעליון

איתמר פשיעה בבעלים פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר חייב וחד אמר פטור

מאן דאמר חייב קסבר מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו

הלכך אם בעליו עמו אשומר חנם לא כתיב ופשיעה נמי בשומר שכר ובשואל לא כתיב הלכך בשומר שכר ובשואל לחיוב אתיא בקל וחומר

אבל בבעלים לפטור אף בשומר שכר ובשואל לא מאי טעמא כי כתיב אם בעליו עמו לא ישלם אשואל ואשומר שכר אהנך חיובי דכתיב בהו בהדיא הוא דמיכתב

מאן דאמר פטור קסבר מקרא נדרש לפניו ולפני פניו וכי כתיב אם בעליו עמו אשומר חנם נמי כתיב

תנן השואל הפרה ושאל בעליה עמה השואל הפרה ושכר בעליה עמה שאל בעליה או שכרן ואחר כך שאל הפרה ומתה פטור ואילו שומר חנם לא קתני

ולטעמיך שומר שכר מי קתני

אלא תנא מילתא


דכתיבא בהדיא קתני דאתיא מדרשא לא קתני

תא שמע שאלה ושאל בעליה עמה שכרה ושכר בעליה עמה שאלה ושכר בעליה עמה שכרה ושאל בעליה עמה אף על פי שהבעלים עושין מלאכה במקום אחר ומתה פטור

סברוה הא מני רבי יהודה היא דאמר שוכר כשומר שכר דמי והא האי תנא קתני מילתא דאתיא מדרשא ואילו שומר חנם לא קתני

הא מני רבי מאיר היא דאמר שוכר כשומר חנם דמי ותנא שומר חנם והוא הדין לשומר שכר

איבעית אימא כדמחליף רבה בר אבוה ותני שוכר כיצד משלם רבי מאיר אומר כשומר שכר רבי יהודה אומר כשומר חנם

אמר רב המנונא לעולם הוא חייב עד שתהא פרה וחורש בה חמור ומחמר אחריה ועד שיהו בעלים משעת שאילה עד שעת שבורה ומתה אלמא קסבר בעליו עמו אכולה מילתא משמע

מתיב רבא שאלה ושאל בעליה עמה שכרה ושכר בעליה עמה שכרה ושאל בעליה עמה שאלה ושכר בעליה עמה אף על פי שהבעלים עושין מלאכה במקום אחר ומתה פטור מאי לאו במלאכה אחרת

לא באותה מלאכה אלא מאי מקום אחר דקא מרפי ואזיל קמה

והא מדסיפא על גבה הוי רישא במלאכה אחרת דקתני סיפא שאלה ואחר כך שאל בעליה שכרה ואחר כך שכר בעליה עמה אף על פי שהבעלים חורשין על גבה ומתה חייב

אמרי רישא וסיפא באותה מלאכה ורישא רבותא קא משמע לן וסיפא רבותא קא משמע לן רישא רבותא קא משמע לן דאף על גב דלאו על גבה אלא באותה מלאכה כיון דהוו בעלים בשעת שאילה פטור וסיפא רבותא קא משמע לן דאף על גב דעל גבה כיון דלא הוו בעלים בשעת שאילה חייב

האי מאי אי אמרת בשלמא רישא במלאכה אחרת וסיפא באותה מלאכה היינו רבותא

אלא אי אמרת רישא וסיפא באותה מלאכה מאי רבותא אידי ואידי באותה מלאכה הוי

ועוד תניא ממשמע שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם איני יודע שאם בעליו אין עמו שלם ישלם אלא מה תלמוד לומר בעליו אין עמו לומר לך היה עמו בשעת שאילה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאילה

ותניא אידך ממשמע שנאמר בעליו אין עמו שלם ישלם איני יודע שאם בעליו עמו לא ישלם אלא מה תלמוד לומר אם בעליו עמו לומר לך כיון שיצאה מרשות משאיל שעה אחת בבעלים ומתה פטור תיובתא דרב המנונא תיובתא

אביי סבר לה כרבי יאשיה ומתרץ לקראי כרבי יאשיה רבא סבר לה כרבי יונתן ומתרץ לקראי כרבי יונתן

אביי סבר לה כרבי יאשיה ומתרץ לקראי כרבי יאשיה בעליו אין עמו שלם ישלם טעמא דליתיה בתרוייהו הא איתיה בחדא וליתיה בחדא פטור

והא כתיב אם בעליו עמו לא ישלם טעמא דאיתיה בתרוייהו הא אי איתיה בחדא וליתיה בחדא מחייב

לומר לך היה עמו בשעת שאילה אינו צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאילה


גלול כלפי מעלה