Skip to content

י״א במרחשון תשפ״ב | 17.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ח

הדף היומי

י״ד בתשרי תשפ״ב | 20 ספטמבר 2021

ביצה כ

הלימוד החודש מוקדש לרפואת נועם אליעזר בן יעל חיה ואיתן יהושע.

הלימוד היום מוקדש על ידי דניאל ברטה לעילוי נשמת חברתה מישל דמן וסרמן, גיטל פריידא בת שרה. 

ר' אלעזר בר' שמעון לא התיר להשתמש בקרבן תודה לצאת ידי חובת שלמי חגיגה אפילו אם התנה כך בפירוש כשהפריש בהמתו. למה לא? כשאומרים משהו עם תנאי כגון שכיב מרע שאמר למישהו "תנו ארבע מאות זוז לפלוני ויתחתן עם בתו," הוא יכול לקחת את הכסף אבל לא חייב להתחתן עם בתו בגלל צורת אמירת התנאי. רק אם הקדים את התנאי למעשה, התנאי תקף. תלמיד הביא ברייתא לפני ר' יצחק בר אבא שבא דורשים לסמיכה על עולת חובה מעולת נדבה. ר' יצחק מקשה עליו שדבריו כבית שמאי בלבד שלא דורשים שלמי חובה משלמי נדבה לעניין סמיכה (ואין סמיכה בשלמי חובה ולכן סמיכה לא דוחה יום טוב כפי הופיע במשנתינו) ולכן יש צורך בפסוק לגבי עולת חובה. אבל לבית הלל, אם נלמוד שלמי חובה משלמי נדבה, ברור שאפשר ללמוד גם עולת חובה מעולת נדבה. בסוף, מצליחים להסביר את הברייתא גם כבית הלל. דברי ר' יצחק התבססו על כך שהסיבה שבמשנה לבית שמאי לא סומכים ביום טוב זה בגלל שזה לא חובה. האם אכן זה הסיבה ולא כפי שהופיע בברייתא שהמחלוקת זה בעניין תכף לסמיכה שחיטה! הגמרא עונה שיש שתי מסורות שונות לגבי הסיבה למחלוקת בין בית שמאי ובית הלל במשנה. יש סיפורים על מעשים עם שמאי/הלל ותלמידיהם במקדש במחלוקת לגבי האם מותר להקריב עולת ראייה בחג והאם מותר לסמוך. גם מסופר על טיעונים שכל אחד מהם הביא לשיטתם בעניין עולת ראייה למה שיהיה מותר/אסור להקרבה. לתנא קמא ואבא שאול יש מסורת שונה לגבי הטיעונים שלהם וזה בגלל שחלקו בעניין האם מדרים ונדבות מותרים/אסורים להקריב ביום טוב לפי בית הלל. רב הונא סובר שמי שאומר נדרים ונדבות לא קרבים ביום טוב, יש בו איסור מדאורייתא ולא רק משום גזירה דרבנן. אם סוברים שנדרים ונדבות לא קרבים ביום טוב, מה אם עבר ושחט, האם אפשר לזרוק את הדם? מחלוקת רבא ורבה בר רב הונא לגבי ההיתר לזרוק את הדם – לאיזה תכלית?

ואגלח ממעות מעשר שני מהו אמר ליה נדור ואינו יוצא נזיר ואינו מגלח

ההוא גברא דאמר להו הבו ליה ארבע מאה זוזי לפלוני ולנסיב ברתי אמר רב פפא ארבע מאה שקיל וברתיה אי בעי נסיב אי בעי לא נסיב

טעמא דאמר הבו ליה ולנסיב אבל אי אמר לנסיב והבו ליה אי נסיב שקיל ואי לא נסיב לא שקיל

יתיב מרימר וקאמר להא שמעתא משמיה דנפשיה אמר ליה רבינא למרימר אתון הכי מתניתו לה אנן כדבעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן מתנינן לה

תני תנא קמיה דרבי יצחק בר אבא ויקרב את העולה ויעשה כמשפט כמשפט עולת נדבה למד על עולת חובה שטעונה סמיכה

אמר ליה דאמר לך מני בית שמאי היא דלא גמרי שלמי חובה משלמי נדבה דאי בית הלל כיון דגמרי שלמי חובה משלמי נדבה עולת חובה נמי לא תבעי קרא דגמרי מעולת נדבה

וממאי דבית הלל שלמי חובה משלמי נדבה גמרי דלמא מעולת חובה גמרי ועולת חובה גופא בעיא קרא

מאי שנא משלמי נדבה דלא גמרי שכן מצויין מעולת חובה נמי לא גמרי שכן כליל

(אלא) אתיא מבינייא

וסברי בית שמאי שלמי חובה לא בעו סמיכה והתניא אמר רבי יוסי לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הסמיכה עצמה שצריך על מה נחלקו על תכף לסמיכה שחיטה שבית שמאי אומרים אינו צריך ובית הלל אומרים צריך

הוא דאמר כי האי תנא דתניא אמר רבי יוסי ברבי יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על תכף לסמיכה שחיטה שצריך על מה נחלקו על הסמיכה עצמה שבית שמאי אומרים אינו צריך ובית הלל אומרים צריך

תנו רבנן מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה ביום טוב חברו עליו תלמידי שמאי הזקן אמרו לו מה טיבה של בהמה זו אמר להם נקבה היא ולזבחי שלמים הבאתיה כשכש להם בזנבה והלכו להם

ואותו היום גברה ידם של בית שמאי על בית הלל ובקשו לקבוע הלכה כמותן והיה שם זקן אחד מתלמידי שמאי הזקן ובבא בן בוטא שמו שהיה יודע שהלכה כבית הלל ושלח

והביא כל צאן קדר שבירושלים והעמידן בעזרה ואמר כל מי שרוצה לסמוך יבא ויסמוך ואותו היום גברה ידן של בית הלל וקבעו הלכה כמותן ולא היה שם אדם שערער בדבר כלום

שוב מעשה בתלמיד אחד מתלמידי בית הלל שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה מצאו תלמיד אחד מתלמידי בית שמאי אמר לו מה זו סמיכה אמר לו מה זו שתיקה שתקו בנזיפה והלך לו

אמר אביי הלכך האי צורבא מרבנן דאמר ליה חבריה מלתא לא להדר ליה מלתא טפי ממאי דאמר ליה חבריה דאיהו אמר ליה מה זו סמיכה וקא מהדר ליה מה זו שתיקה

תניא אמרו להם בית הלל לבית שמאי ומה במקום שאסור להדיוט מותר לגבוה מקום שמותר להדיוט אינו דין שמותר לגבוה אמרו להם בית שמאי נדרים ונדבות יוכיחו שמותר להדיוט ואסור לגבוה

אמרו להם בית הלל מה לנדרים ונדבות שאין קבוע להם זמן תאמר בעולת ראייה שקבוע לה זמן אמרו להם בית שמאי אף זו אין קבוע לה זמן דתנן מי שלא חג ביום טוב ראשון של חג חוגג והולך כל הרגל כולו ויום טוב האחרון של חג

אמרו להם בית הלל אף זו קבוע לה זמן דתנן עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו

אמרו להם בית שמאי והלא כבר נאמר לכם ולא לגבוה אמרו להם בית הלל והלא כבר נאמר לה׳ כל דלה׳ אם כן מה תלמוד לומר לכם לכם ולא לגוים לכם ולא לכלבים

אבא שאול אומרה בלשון אחרת ומה במקום שכירתך סתומה כירת רבך פתוחה במקום שכירתך פתוחה אינו דין שכירת רבך פתוחה וכן בדין שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקן

במאי קא מפלגי מר סבר נדרים ונדבות קרבין ביום טוב ומר סבר אין קרבין ביום טוב

אמר רב הונא לדברי האומר נדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב לא תימא מדאורייתא מחזא חזו ורבנן הוא דגזרי בהו גזירה שמא ישהה

אלא אפילו מדאורייתא נמי לא חזו דהא שתי הלחם דחובת היום נינהו וליכא למגזר שמא ישהה ואינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב

איבעיא להו לדברי האומר נדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב עבר ושחט מאי רבא אמר זורק את הדם על מנת להתיר בשר באכילה רבה בר רב הונא אמר זורק את הדם על מנת להקטיר אימורין לערב

מאי בינייהו איכא בינייהו נטמא בשר או שאבד לרבא לא זריק לרבה בר רב הונא זריק

מיתיבי כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן או ששחטן בין לפני זמנן בין לאחר זמנן הדם יזרק והבשר יאכל ואם היתה שבת לא יזרוק ואם זרק

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

ביצה כ

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

ביצה כ

ואגלח ממעות מעשר שני מהו אמר ליה נדור ואינו יוצא נזיר ואינו מגלח

ההוא גברא דאמר להו הבו ליה ארבע מאה זוזי לפלוני ולנסיב ברתי אמר רב פפא ארבע מאה שקיל וברתיה אי בעי נסיב אי בעי לא נסיב

טעמא דאמר הבו ליה ולנסיב אבל אי אמר לנסיב והבו ליה אי נסיב שקיל ואי לא נסיב לא שקיל

יתיב מרימר וקאמר להא שמעתא משמיה דנפשיה אמר ליה רבינא למרימר אתון הכי מתניתו לה אנן כדבעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן מתנינן לה

תני תנא קמיה דרבי יצחק בר אבא ויקרב את העולה ויעשה כמשפט כמשפט עולת נדבה למד על עולת חובה שטעונה סמיכה

אמר ליה דאמר לך מני בית שמאי היא דלא גמרי שלמי חובה משלמי נדבה דאי בית הלל כיון דגמרי שלמי חובה משלמי נדבה עולת חובה נמי לא תבעי קרא דגמרי מעולת נדבה

וממאי דבית הלל שלמי חובה משלמי נדבה גמרי דלמא מעולת חובה גמרי ועולת חובה גופא בעיא קרא

מאי שנא משלמי נדבה דלא גמרי שכן מצויין מעולת חובה נמי לא גמרי שכן כליל

(אלא) אתיא מבינייא

וסברי בית שמאי שלמי חובה לא בעו סמיכה והתניא אמר רבי יוסי לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הסמיכה עצמה שצריך על מה נחלקו על תכף לסמיכה שחיטה שבית שמאי אומרים אינו צריך ובית הלל אומרים צריך

הוא דאמר כי האי תנא דתניא אמר רבי יוסי ברבי יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על תכף לסמיכה שחיטה שצריך על מה נחלקו על הסמיכה עצמה שבית שמאי אומרים אינו צריך ובית הלל אומרים צריך

תנו רבנן מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה ביום טוב חברו עליו תלמידי שמאי הזקן אמרו לו מה טיבה של בהמה זו אמר להם נקבה היא ולזבחי שלמים הבאתיה כשכש להם בזנבה והלכו להם

ואותו היום גברה ידם של בית שמאי על בית הלל ובקשו לקבוע הלכה כמותן והיה שם זקן אחד מתלמידי שמאי הזקן ובבא בן בוטא שמו שהיה יודע שהלכה כבית הלל ושלח

והביא כל צאן קדר שבירושלים והעמידן בעזרה ואמר כל מי שרוצה לסמוך יבא ויסמוך ואותו היום גברה ידן של בית הלל וקבעו הלכה כמותן ולא היה שם אדם שערער בדבר כלום

שוב מעשה בתלמיד אחד מתלמידי בית הלל שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה מצאו תלמיד אחד מתלמידי בית שמאי אמר לו מה זו סמיכה אמר לו מה זו שתיקה שתקו בנזיפה והלך לו

אמר אביי הלכך האי צורבא מרבנן דאמר ליה חבריה מלתא לא להדר ליה מלתא טפי ממאי דאמר ליה חבריה דאיהו אמר ליה מה זו סמיכה וקא מהדר ליה מה זו שתיקה

תניא אמרו להם בית הלל לבית שמאי ומה במקום שאסור להדיוט מותר לגבוה מקום שמותר להדיוט אינו דין שמותר לגבוה אמרו להם בית שמאי נדרים ונדבות יוכיחו שמותר להדיוט ואסור לגבוה

אמרו להם בית הלל מה לנדרים ונדבות שאין קבוע להם זמן תאמר בעולת ראייה שקבוע לה זמן אמרו להם בית שמאי אף זו אין קבוע לה זמן דתנן מי שלא חג ביום טוב ראשון של חג חוגג והולך כל הרגל כולו ויום טוב האחרון של חג

אמרו להם בית הלל אף זו קבוע לה זמן דתנן עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו

אמרו להם בית שמאי והלא כבר נאמר לכם ולא לגבוה אמרו להם בית הלל והלא כבר נאמר לה׳ כל דלה׳ אם כן מה תלמוד לומר לכם לכם ולא לגוים לכם ולא לכלבים

אבא שאול אומרה בלשון אחרת ומה במקום שכירתך סתומה כירת רבך פתוחה במקום שכירתך פתוחה אינו דין שכירת רבך פתוחה וכן בדין שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקן

במאי קא מפלגי מר סבר נדרים ונדבות קרבין ביום טוב ומר סבר אין קרבין ביום טוב

אמר רב הונא לדברי האומר נדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב לא תימא מדאורייתא מחזא חזו ורבנן הוא דגזרי בהו גזירה שמא ישהה

אלא אפילו מדאורייתא נמי לא חזו דהא שתי הלחם דחובת היום נינהו וליכא למגזר שמא ישהה ואינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב

איבעיא להו לדברי האומר נדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב עבר ושחט מאי רבא אמר זורק את הדם על מנת להתיר בשר באכילה רבה בר רב הונא אמר זורק את הדם על מנת להקטיר אימורין לערב

מאי בינייהו איכא בינייהו נטמא בשר או שאבד לרבא לא זריק לרבה בר רב הונא זריק

מיתיבי כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן או ששחטן בין לפני זמנן בין לאחר זמנן הדם יזרק והבשר יאכל ואם היתה שבת לא יזרוק ואם זרק

Scroll To Top