הדף היומי
-
הלימוד החודש מוקדש על ידי ג’ון ויעל כהן לע”נ ד”ר רוברט ואן אמרונגן.
ביצה כז
הדף היום מוקדש ע”י בלימה סלוטסקי לעילוי נשמת אחותה, רבקה שרה רינה בת טינה (מזל). וע”י חנה כצמן לעילוי נשמת אחיה שלום פנחס בן בן-ציון וטייבא גיטל וכהולדר.
הגמרא מתחילה לספר סיפור כדי לראות אם אפשר או אי אפשר לבדוק מומים בבכור בהמה ביום טוב. לרבי יהודה נשיאה היה בכור שהביא לרבי אמי ביום טוב אך רבי אמי סירב לבדוק אותו. לאחר מכן הוא ניגש לרב יצחק נפחא שגם סירב. למה התעקש לפסוק כר’ שמעון? כנראה כי היה ידוע שרבי זירא פסק כמותו. לאחר מכן מביאים סיפור ש”מישהו” (בעילום שם) הגיע פעם לרב זירא כדי לברר אם הוא באמת קבע כך וכי הוא אמר לו שהוא לא אמר במפורש שההלכה היא כמו רבי שמעון, אלא שהסתבר לו שפוסקים כמותו בגלל הלשון בברייתא ששיטת ר’ שמעון מופיע בשם “חכמים”. בסופו של דבר איך פוסקים? הגמרא מנסה להפיק זאת מהצהרה של רבנים שפסקו כרבי מאיר שלא התיר לאכול בכור שנבדק לאחר שכבר נשחט. אבל אביי אומר שבאמת לרבי מאיר לא הייתה בעיה לבדוק מומים ביום טוב, אלא הוא אסר משום קנס/גזירה. על מנת לקבוע אם ניתן לבדוק מומים ביום טוב, מסופר על איך ר’ אמי ורדנה לא היה בודק ורבי אמי אישר זאת. מקשים עליו שר’ אמי עצמו היה בודק מומים ביום טוב! הוסבר כי ר’ אמי היה בודק לפני אבל הוציא את פסק דינו ביום טוב לאחר שחקר את הבעלים לבדוק שהם לא הטילו את המום בעצמם. אפילו גרימת מום בעקיפין (למשל על ידי הנחת בצק מאחורי אוזניו של עגל כדי שכלב ינשך אותו) אסורה. המשנה הבאה אוסרת טלטול של בעל חיים שמת ביום טוב. נראה כי הדבר תואם רק את דעתו של רבי יהודה במסכת שבת בו קיים ויכוח בין רבי יהודה לרבי שמעון על האכלת נבלה לכלבים. הגמרא מנסה להסביר את המשנה גם לפי שיטת ר’ שמעון. באיזה אופן ניתן למכור בשר ביום טוב ובאיזה אופן אסור?
פּוֹדְקַסְט (דף-יומי-לנשים): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
גמר בשולייהו חזו להו
אמר ליה אביי ולטעמיך תקשי לך קדרות דעלמא דהא סתם קדרות דעלמא בין השמשות רותחות הן ולאורתא אכלינן מינייהו
אלא גמרו בידי אדם לא קא מבעיא לן כי קא מבעיא לן גמרו בידי שמים
רבי יהודה נשיאה הוה ליה ההוא בוכרא שדריה לקמיה דרבי אמי סבר דלא למחזייה אמר ליה רבי זריקא ואיתימא רבי ירמיה רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה הדר שדריה לקמיה דרבי יצחק נפחא סבר דלא למחזייה אמר ליה רבי ירמיה ואיתימא רבי זריקא רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה
אמר ליה רבי אבא מאי טעמא לא שבקתינהו לרבנן למעבד עובדא כרבי שמעון אמר ליה ואת מה בידך אמר ליה הכי אמר רבי זירא הלכה כרבי שמעון
אמר מאן דהוא אזכי ואסק להתם ואגמרה לשמעתא מפומיה דמרה כי סליק להתם אשכחיה לרבי זירא אמר ליה אמר מר הלכה כרבי שמעון אמר ליה לא אנא מסתברא אמרי
מדקתני במתניתין רבי שמעון אומר כל שאין מומו ניכר מבעוד יום אין זה מן המוכן וקתני לה בברייתא בלשון חכמים שמע מינה מסתברא כוותיה
מאי הוי עלה אמר רב יוסף תא שמע דתליא באשלי רברבי דאמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי אמר רבי יוסי בן שאול אמר רבי משום קהלא קדישא דבירושלים רבי שמעון וחבריו אמרו הלכה כרבי מאיר
אמרו והא אינהו קשישי מניה טובא אלא בשיטת רבי מאיר אמרוה
דתנן השוחט את הבכור ואחר כך הראה את מומו רבי יהודה מתיר ורבי מאיר אומר הואיל ונשחט שלא על פי מומחה אסור אלמא קסבר רבי מאיר ראיית בכור לאו כראיית טרפה ראיית בכור מחיים ראיית טרפה לאחר שחיטה
ומינה ראיית טרפה אפילו ביום טוב ראיית בכור מערב יום טוב
אמר ליה אביי אטו התם ברואין מומין פליגי בקנסא פליגי דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן בדוקין שבעין כולי עלמא לא פליגי דאסור משום דמשתנין
כי פליגי במומין שבגוף רבי מאיר סבר גזרינן מומין שבגוף אטו מומין שבעין ורבי יהודה סבר לא גזרינן
אמר רב נחמן בר יצחק מתניתין נמי דיקא דקתני רבי מאיר אומר הואיל ונשחט שלא על פי מומחה אסור שמע מינה קנסא הוא דקא קניס שמע מינה
אמי ורדינאה חזי בוכרא דבי נשיאה הוה ביומא טבא לא הוה חזי אתו ואמרו ליה לרבי אמי אמר להו שפיר קא עביד דלא חזי איני והא רבי אמי גופיה חזי רבי אמי כי חזי מאתמול הוה חזי
וביום טוב שיולי קא משייל היכי הוה עובדא כי הא דההוא גברא דאייתי בוכרא לקמיה דרבא אפניא דמעלי יומא טבא הוה יתיב רבא וקא חייף רישיה דלי עיניה וחזייה למומיה אמר ליה זיל האידנא ותא למחר
כי אתא למחר אמר היכי הוה עובדא אמר ליה הוה שדיין שערי בהך גיסא דהוצא והוה איהו באידך גיסא בהדי דבעי למיכל עייל רישיה ופרטיה הוצא לשפותיה אמר ליה דלמא את גרמת ליה אמר ליה לא
ומנא תימרא דגרמא אסור דתניא מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא יהיה בו מום מניין שלא יגרום לו על ידי דבר אחר שלא יביא בצק או דבלה ויניח לו על גבי האזן כדי שיבא הכלב ויטלנו תלמוד לומר כל מום אמר מום ואמר כל מום
מתני׳ בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה ומעשה ושאלו את רבי טרפון עליה ועל החלה שנטמאת ונכנס לבית המדרש ושאל ואמרו לו לא יזיזם ממקומם
גמ׳ לימא תנן סתמא דלא כרבי שמעון (דתנן) רבי שמעון אומר מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים רבי יהודה אומר אם לא היתה נבלה מערב שבת אסורה
אפילו תימא רבי שמעון מודה רבי שמעון בבעלי חיים שמתו שאסורין
הניחא למר בר אמימר משמיה דרבא דאמר מודה היה רבי שמעון בבעלי חיים שמתו שאסורין שפיר אלא למר בריה דרב יוסף משמיה דרבא דאמר חלוק היה רבי שמעון אפילו בבעלי חיים שמתו שמותרים מאי איכא למימר
תרגומה זעירי בבהמת קדשים דיקא נמי דקתני עליה ועל החלה שנטמאת מה חלה דקדישא אף בהמה דקדישא
אלא טעמא דקדישא הא דחולין שריא הניחא למר בריה דרב יוסף משמיה דרבא דאמר חלוק היה רבי שמעון אף בבעלי חיים שמתו שמותרין שפיר אלא למר בר אמימר משמיה דרבא דאמר מודה היה רבי שמעון בבעלי חיים שמתו שאסורין מאי איכא למימר
הכא במאי עסקינן במסוכנת ודברי הכל
מתני׳ אין נמנין על הבהמה לכתחלה ביום טוב אבל נמנין עליה מערב יום טוב ושוחטין ומחלקין ביניהם
גמ׳ מאי אין נמנין אמר רב יהודה אמר שמואל אין פוסקין דמים לכתחלה על הבהמה ביום טוב היכי עביד אמר רב מביא שתי בהמות ומעמידן זו אצל זו ואומר זו כזו
תניא נמי הכי לא יאמר אדם לחברו הריני עמך בסלע הריני עמך בשתים אבל אומר לו הריני עמך למחצה ולשליש ולרביע
-
הלימוד החודש מוקדש על ידי ג’ון ויעל כהן לע”נ ד”ר רוברט ואן אמרונגן.
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
ביצה כז
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
גמר בשולייהו חזו להו
אמר ליה אביי ולטעמיך תקשי לך קדרות דעלמא דהא סתם קדרות דעלמא בין השמשות רותחות הן ולאורתא אכלינן מינייהו
אלא גמרו בידי אדם לא קא מבעיא לן כי קא מבעיא לן גמרו בידי שמים
רבי יהודה נשיאה הוה ליה ההוא בוכרא שדריה לקמיה דרבי אמי סבר דלא למחזייה אמר ליה רבי זריקא ואיתימא רבי ירמיה רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה הדר שדריה לקמיה דרבי יצחק נפחא סבר דלא למחזייה אמר ליה רבי ירמיה ואיתימא רבי זריקא רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה
אמר ליה רבי אבא מאי טעמא לא שבקתינהו לרבנן למעבד עובדא כרבי שמעון אמר ליה ואת מה בידך אמר ליה הכי אמר רבי זירא הלכה כרבי שמעון
אמר מאן דהוא אזכי ואסק להתם ואגמרה לשמעתא מפומיה דמרה כי סליק להתם אשכחיה לרבי זירא אמר ליה אמר מר הלכה כרבי שמעון אמר ליה לא אנא מסתברא אמרי
מדקתני במתניתין רבי שמעון אומר כל שאין מומו ניכר מבעוד יום אין זה מן המוכן וקתני לה בברייתא בלשון חכמים שמע מינה מסתברא כוותיה
מאי הוי עלה אמר רב יוסף תא שמע דתליא באשלי רברבי דאמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי אמר רבי יוסי בן שאול אמר רבי משום קהלא קדישא דבירושלים רבי שמעון וחבריו אמרו הלכה כרבי מאיר
אמרו והא אינהו קשישי מניה טובא אלא בשיטת רבי מאיר אמרוה
דתנן השוחט את הבכור ואחר כך הראה את מומו רבי יהודה מתיר ורבי מאיר אומר הואיל ונשחט שלא על פי מומחה אסור אלמא קסבר רבי מאיר ראיית בכור לאו כראיית טרפה ראיית בכור מחיים ראיית טרפה לאחר שחיטה
ומינה ראיית טרפה אפילו ביום טוב ראיית בכור מערב יום טוב
אמר ליה אביי אטו התם ברואין מומין פליגי בקנסא פליגי דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן בדוקין שבעין כולי עלמא לא פליגי דאסור משום דמשתנין
כי פליגי במומין שבגוף רבי מאיר סבר גזרינן מומין שבגוף אטו מומין שבעין ורבי יהודה סבר לא גזרינן
אמר רב נחמן בר יצחק מתניתין נמי דיקא דקתני רבי מאיר אומר הואיל ונשחט שלא על פי מומחה אסור שמע מינה קנסא הוא דקא קניס שמע מינה
אמי ורדינאה חזי בוכרא דבי נשיאה הוה ביומא טבא לא הוה חזי אתו ואמרו ליה לרבי אמי אמר להו שפיר קא עביד דלא חזי איני והא רבי אמי גופיה חזי רבי אמי כי חזי מאתמול הוה חזי
וביום טוב שיולי קא משייל היכי הוה עובדא כי הא דההוא גברא דאייתי בוכרא לקמיה דרבא אפניא דמעלי יומא טבא הוה יתיב רבא וקא חייף רישיה דלי עיניה וחזייה למומיה אמר ליה זיל האידנא ותא למחר
כי אתא למחר אמר היכי הוה עובדא אמר ליה הוה שדיין שערי בהך גיסא דהוצא והוה איהו באידך גיסא בהדי דבעי למיכל עייל רישיה ופרטיה הוצא לשפותיה אמר ליה דלמא את גרמת ליה אמר ליה לא
ומנא תימרא דגרמא אסור דתניא מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא יהיה בו מום מניין שלא יגרום לו על ידי דבר אחר שלא יביא בצק או דבלה ויניח לו על גבי האזן כדי שיבא הכלב ויטלנו תלמוד לומר כל מום אמר מום ואמר כל מום
מתני׳ בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה ומעשה ושאלו את רבי טרפון עליה ועל החלה שנטמאת ונכנס לבית המדרש ושאל ואמרו לו לא יזיזם ממקומם
גמ׳ לימא תנן סתמא דלא כרבי שמעון (דתנן) רבי שמעון אומר מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים רבי יהודה אומר אם לא היתה נבלה מערב שבת אסורה
אפילו תימא רבי שמעון מודה רבי שמעון בבעלי חיים שמתו שאסורין
הניחא למר בר אמימר משמיה דרבא דאמר מודה היה רבי שמעון בבעלי חיים שמתו שאסורין שפיר אלא למר בריה דרב יוסף משמיה דרבא דאמר חלוק היה רבי שמעון אפילו בבעלי חיים שמתו שמותרים מאי איכא למימר
תרגומה זעירי בבהמת קדשים דיקא נמי דקתני עליה ועל החלה שנטמאת מה חלה דקדישא אף בהמה דקדישא
אלא טעמא דקדישא הא דחולין שריא הניחא למר בריה דרב יוסף משמיה דרבא דאמר חלוק היה רבי שמעון אף בבעלי חיים שמתו שמותרין שפיר אלא למר בר אמימר משמיה דרבא דאמר מודה היה רבי שמעון בבעלי חיים שמתו שאסורין מאי איכא למימר
הכא במאי עסקינן במסוכנת ודברי הכל
מתני׳ אין נמנין על הבהמה לכתחלה ביום טוב אבל נמנין עליה מערב יום טוב ושוחטין ומחלקין ביניהם
גמ׳ מאי אין נמנין אמר רב יהודה אמר שמואל אין פוסקין דמים לכתחלה על הבהמה ביום טוב היכי עביד אמר רב מביא שתי בהמות ומעמידן זו אצל זו ואומר זו כזו
תניא נמי הכי לא יאמר אדם לחברו הריני עמך בסלע הריני עמך בשתים אבל אומר לו הריני עמך למחצה ולשליש ולרביע
