קידושין מד

קטנה מן האירוסין אין עושים בה מאמר אלא מדעת אביה והנערה בין מדעת עצמה בין מדעת אביה (מה שאין כן בקידושין)

אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רבי יוסי ברבי חנינא מאי טעמיה דרבי יוחנן אליבא דרבנן קידושין דמדעתה אביה ולא היא גירושין דבעל כרחה בין היא בין אביה

הרי מאמר דמדעתה וקתני בין היא ובין אביה התם במאמר דבעל כרחה ורבי היא דתניא העושה מאמר ביבמתו שלא מדעתה רבי אומר קנה וחכמים אומרים לא קנה

מאי טעמיה דרבי גמר מביאה דיבמה מה ביאה דיבמה בעל כרחה אף הכא נמי בעל כרחה ורבנן סברי ילפינן מקידושין מה קידושין דמדעתה אף הכא נמי דמדעתה

במאי קמיפלגי רבי סבר מילי דיבמה מיבמה הוה ליה למילף ורבנן סברי קידושין מקידושין הוה ליה למילף

הכי נמי מסתברא כדקא מתרץ רבי יוחנן מדקתני סיפא מה שאין כן בקידושין אלא נימא תיהוי תיובתא דריש לקיש אמר לך ריש לקיש הא מני רבי יהודה היא דאמר אין שתי ידים זוכות כאחת

אי רבי יהודה מה שאין כן בקידושין מה שאין כן בגירושין מיבעי ליה אין הכי נמי איידי דתנא מאמר דדמי לקידושין תנא נמי מה שאין כן בקידושין

ורבי יהודה מאי שנא מאמר הואיל וזקוקה ועומדת השתא דאתית להכי רבי יוחנן נמי לא תיקשי לך מעיקרא שאני מאמר הואיל וזקוקה ועומדת

תנן האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו בו ובשלוחו אין בה ובשלוחה לא תיובתא דריש לקיש אמר לך ריש לקיש הא נמי רבי יהודה היא

ומי מצית מוקמת לה כרבי יהודה והקתני סיפא האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו ואמרינן מאן תנא התקדשי התקדשי

ואמר רבה רבי שמעון היא דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד

וכי תימא כולה רבי יהודה ובפרטי סבר לה כרבי שמעון ומי סבר לה

והתניא זה הכלל כלל אינו חייב אלא אחת פרט חייב על כל אחת ואחת דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר שבועה לא לך לא לך לא לך חייב על כל אחת ואחת רבי אליעזר אומר לא לך לא לך לא לך ולא לך שבועה חייב על כל אחת ואחת רבי שמעון אומר לעולם אינו חייב עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד

אלא כולה רבי שמעון היא ובשליחות סבר לה כרבי יהודה

רבי אסי לא על לבי מדרשא אשכחיה לרבי זירא אמר ליה מאי אמור האידנא בי מדרשא אמר ליה אף אנא לא עייל רבי אבין הוא דעייל ואמר חברותא כולה כרבי יוחנן וצווח ריש לקיש כי כרוכיא ויצאה והיתה וליכא דאשגח ביה אמר ליה רבי אבין בר סמכא הוא אמר ליה אין כמין ימא לטיגני הוא

אמר רב נחמן בר יצחק אנא לא רבי אבין ברבי חייא ולא רבי אבין בר כהנא אלא רבי אבין סתם למאי נפקא מינה למירמא דידיה אדידיה

בעא מיניה רבא מרב נחמן

נערה מהו שתעשה שליח לקבל גיטה מיד בעלה כיד אביה דמיא או כחצר אביה דמיא כיד אביה דמיא מה אביה משוי שליח אף היא נמי משוי שליח או דילמא כחצר אביה דמיא ועד דמטיא גיטא לידה לא מיגרשה

ומי מספקא ליה לרבא הא והאמר רבא כתב גט ונתנו ביד עבדה ישן ומשמרתו הרי זה גט ניעור אינו גט ניעור אמאי אינו גט דהויא לה חצר משתמרת שלא לדעתה ואי סלקא דעתך כחצר אביה דמיא כי מטא גיטה לידה נמי לא תיגרש דהויא לה חצר המשתמרת שלא לדעת אביה

אלא לעולם פשיטא ליה דכי יד אביה דמיא והכי קמיבעיא ליה מי אלימא כיד אביה לשויה איהי שליח או לא אמר ליה אין עושה שליח

איתיביה קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה הא נערה הרי זה גט הכא במאי עסקינן בשאין לה אב

הא מדקתני סיפא אם אמר אביה צא וקבל גט לבתי אם רצה בעל לחזור בו לא יחזור מכלל דרישא בדיש לה אב עסקינן חסורי מיחסרא והכי קתני קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה הא נערה הרי זה גט במה דברים אמורים כשאין לה אב אבל יש לה אב ואמר אביה צא וקבל לבתי גיטה ורוצה בעל לחזור לא יחזור

איתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אמר שמואל צריכה גט וצריכה מיאון אמר קרנא דברים בגו אם גט למה מיאון אם מיאון למה גט

אמרו ליה הא מר עוקבא ובי דיניה בכפרי אפכוה שדרוה לקמיה דרב אמר להו האלהים צריכא גט וצריכה מיאון וחס ליה לזרעיה דאבא בר אבא דנימא הכי

וטעמא מאי אמר רב אחא בריה דרב איקא צריכה גט שמא נתרצה האב בקידושין צריכה מיאון שמא לא נתרצה האב בקידושין ויאמרו אין קידושין תופסין באחותה

אמר רב נחמן והוא ששדכו

עולא אמר אפילו מיאון אינה צריכה אף על גב דשידכו מאן דמתני הא לא מתני הא איכא דאמרי אמר עולא קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אפילו מיאון אינה צריכה

מתיב רב כהנא וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו איילונית צרותיהן מותרות

דקדשה מאן אילימא דקדשה אביה במיאון סגי לה גט מעליא בעיא אלא לאו דקדשה איהי נפשה וקתני דבעיא מיאון

הוא מותיב לה והוא מפרק לה כגון שנעשה לה מעשה יתומה בחיי האב

מתיב רב המנונא אין מוכרה לקרובים משום רבי אלעזר אמרו מוכרה לקרובים