נזיר ד

הרי מושבע ועומד עליו מהר סיני

אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אתיא נזירות חיילא על שבועה

ורבנן נמי הא מיבעי ליה לאסור יין מצוה כיין רשות אם כן לימא קרא מיין מאי ושכר שמעת מינה תרתי

ורבי שמעון היינו טעמא דכתב שכר לאלופי שכר שכר למקדש דכתיב יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך מה גבי נזיר יין הוא דליתסר אבל שאר משקין לא אף גבי מקדש נמי יין הוא דליתסר אבל שאר משקין המשתכרין לא

ולאפוקי מדרבי יהודה דתניא רבי יהודה אומר אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב

איבעית אימא רבי שמעון לית ליה איסור חל על איסור

דתניא רבי שמעון אומר האוכל נבילה ביום הכפורים פטור

ולרבנן נמי הכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין אמרי לך רבנן התם לימד על איסורי נזיר שמצטרפים זה עם זה

ורבי שמעון לית ליה צירוף דתניא רבי שמעון אומר כל שהו למכות לא אמרו כזית אלא לענין קרבן

מתני׳ הריני כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה כמי שעקר דלתות עזה כמי שנקרו פלשתים את עיניו הרי זה נזיר שמשון

גמ׳ למה לי למיתנא כל הלין צריכי דאי אמר הריני כשמשון הוה אמינא שמשון אחרינא קא משמע לן כבן מנוח

ואי תנא כבן מנוח הוה אמינא איכא דמיתקרי הכי קא משמע לן כבעל דלילה וכמי שנקרו פלשתים את עיניו

מתני׳ מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער ומביא שלש בהמות ואם נטמא מביא קרבן טומאה

נזיר שמשון הכביד שערו אינו מיקל ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה

גמ׳ נזיר עולם מאן דכר שמיה חסורי מיחסרא והכי קתני האומר הריני נזיר עולם הרי זה נזיר מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער ומביא שלש בהמות ואם נטמא מביא קרבן טומאה נזיר שמשון הכביד שערו אינו מיקל בתער

ואינו מביא קרבן טומאה

קרבן הוא דלא מייתי אבל נזירות חיילא עליה

מני מתניתין לא רבי יהודה ולא רבי שמעון דתניא רבי יהודה אומר נזיר שמשון מותר ליטמא למתים שכן מצינו בשמשון שנטמא רבי שמעון אומר האומר נזיר שמשון לא אמר כלום שלא מצינו בשמשון שיצאת נזירות מפיו

מני אי רבי יהודה האמר אפילו לכתחילה ומתניתין קתני אם נטמא אי רבי שמעון האמר לא חיילא עליה נזירות כלל

לעולם רבי יהודה היא ואיידי דקתני גבי נזיר עולם אם נטמא תנא נמי גבי נזיר שמשון אם נטמא

לימא בפלוגתא דהני תנאי קמיפלגי דתנן הרי עלי כבכור רבי יעקב אוסר ורבי יוסי מתיר

מאי לאו רבי יהודה סבר לה כרבי יעקב דאמר לא בעינן דבר הנידר ורבי שמעון סבר לה כרבי יוסי דאמר בעינן דבר הנידר

לא דכולי עלמא בעינן דבר הנידר ושאני גבי בכור דכתיב ביה לה׳ לרבות את הבכור

ורבי יוסי אמר לך ההוא לה׳ מיבעי ליה לרבות חטאת ואשם

ומה ראית לרבות חטאת ואשם ולהוציא את הבכור מרבה אני חטאת ואשם שכן מתפיסן בנדר ומוציא אני את הבכור שאין מתפיסו בנדר

ורבי יעקב אמר לך בכור נמי מתפיסו בנדר הוא דתניא של בית רבינו אמרו מנין לנולד לו בכור בתוך עדרו שמצוה עליו להקדישו שנאמר הזכר תקדיש

ורבי יוסי אמר לך נהי דמצוה להקדישו אי לא מקדיש ליה מי לא קדוש

גבי נזיר נמי הכתיב לה׳

ההוא מיבעי ליה לכדתניא אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא חוץ מאדם אחד שבא אלי מן הדרום יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית לשחת שער נאה זה

אמר לי רועה הייתי לאבי בעירי והלכתי לשאוב מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי וביקש לטורדני מן העולם אמרתי לו ריקה מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך שסופך להיות רמה ותולעה העבודה שאגלחך לשמים

עמדתי ונשקתיו על ראשו אמרתי לו כמותך ירבו נזירים בישראל עליך הכתוב אומר איש כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר לה׳

ושמשון לאו נזיר הוה והכתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן התם מלאך הוא דקאמר

ומנלן דאיטמי למתים אילימא מדכתיב בלחי החמור הכיתי אלף איש דילמא גרויי גרי בהו ולא נגע בהו

אלא מהכא ויך מהם שלשים איש ויקח את חליצותם דילמא אשלחינון ברישא והדר קטלינן ויך ויקח כתיב

ודילמא גוססין שוינן אלא גמרא גמירי לה

ונזיר עולם היכא כתיב דתניא רבי אומר אבשלום נזיר עולם היה שנאמר ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה׳ בחברון ומגלח אחד לשנים עשר חדש שנאמר ויהי מקץ ימים לימים