Menachot 33b suggests that the mezuzah is a protective device. How are we to understand this concept?
Menachot 33
Questions? Comments? Email dinanddaf@gmail.com
- מנחות לג:
אָמַר רָבָא: מִצְוָה לְהַנִּיחָהּ בְּטֶפַח הַסָּמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. מַאי טַעְמָא? רַבָּנַן אָמְרִי: כְּדֵי שֶׁיִּפְגַּע בַּמְּזוּזָה מִיָּד. רַב חֲנִינָא מִסּוּרָא אוֹמֵר: כִּי הֵיכִי דְּתִינְטְרֵיהּ.
Rava says: It is a mitzva to place the mezuza in the handbreadth adjacent to the public domain. What is the reason for this? The Rabbis say that it is in order that one encounter the mezuza immediately upon one’s entrance to the house. Rav Ḥanina from Sura says: It is in order that the mezuza protect the entire house, by placing it as far outside as one can.
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וְדָם, מִדַּת בָּשָׂר וָדָם – מֶלֶךְ יוֹשֵׁב מִבִּפְנִים וְעַם מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ מִבַּחוּץ, מִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן, עֲבָדָיו יוֹשְׁבִין מִבִּפְנִים וְהוּא מְשַׁמְּרָן מִבַּחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ שׁוֹמְרֶךָ ה׳ צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ״.
The Gemara adds: Rabbi Ḥanina says: Come and see that the attribute of flesh and blood is not like the attribute of the Holy blessed One. The attribute of flesh and blood is that a monarch sits inside his palace, and the people protect the monarch from the outside, whereas with regard to the attribute of the Holy blessed One is not so. Rather, God’s servants, the Jewish people, sit inside their homes, and God He protects them from the outside. As it is stated: “The Lord is your keeper, the Lord is your shade upon your right hand” (Psalms 121:5).
- עבודה זרה יא.
אוּנְקְלוֹס בַּר קְלוֹנִימוּס אִיגַּיַּיר, שַׁדַּר קֵיסָר גּוּנְדָּא דְּרוֹמָאֵי אַבָּתְרֵיהּ, מַשְׁכִינְהוּ בִּקְרָאֵי, אִיגַּיּוּר. הֲדַר שַׁדַּר גּוּנְדָּא דְּרוֹמָאֵי [אַחֲרִינָא] אַבָּתְרֵיהּ, אֲמַר לְהוּ: לָא תֵּימְרוּ לֵיהּ וְלָא מִידֵּי.
Onkelos bar Kelonimos converted to Judaism. The Roman emperor sent a troop [gunda] of Roman soldiers after him. Onkelos drew them toward him with verses that he cited, and they converted. The emperor then sent another troop of Roman soldiers after him, and said to them: Do not say anything to him.
כִּי הֲווֹ שָׁקְלִי וְאָזְלִי, אֲמַר לְהוּ אֵימָא לְכוּ מִילְּתָא בְּעָלְמָא: נִיפְיוֹרָא נָקֵט נוּרָא קַמֵּי אַפִּיפְיוֹרָא, אַפִּיפְיוֹרָא לְדוּכָּסָא, דּוּכָּסָא לְהֶגְמוֹנָא, הַגְמוֹנָא לְקוֹמָא, קוֹמָא מִי נָקֵט נוּרָא מִקַּמֵּי אִינָשֵׁי? אָמְרִי לֵיהּ: לָא. אֲמַר לְהוּ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נְקַט נוּרָא קַמֵּי יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: ״וַה׳ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וְגוֹ׳״. אִיגַּיּוּר כּוּלְּהוּ.
When they were walking, Onkelos said to the troop of soldiers: I will say a mere statement to you: A minor official [nifyora] holds a torch before a high official [apifyora], the high official holds a torch for a duke [dukasa], a duke for the governor, and the governor for the ruler [koma]. Does the ruler hold a torch before the common people? The soldiers said to Onkelos: No. Onkelos said to them: Yet the Holy blessed One holds a torch before the Jewish people, as it is written: “And the Lord went before them by day in a pillar of cloud, to lead them the way, and by night in a pillar of fire, to give them light” (Exodus 13:21). They all converted.
הֲדַר שַׁדַּר גּוּנְדָּא אַחֲרִינָא אַבָּתְרֵיהּ, אֲמַר לְהוּ: לָא תִּשְׁתַּעוּ מִידֵּי בַּהֲדֵיהּ. כִּי נָקְטִי לֵיהּ וְאָזְלִי, חֲזָא מְזוּזְתָּא דְּמַנְּחָא אַפִּתְחָא, אוֹתֵיב יְדֵיהּ עֲלַהּ, וַאֲמַר לְהוּ: מַאי הַאי? אֲמַרוּ לֵיהּ: אֵימָא לַן אַתְּ.
The emperor then sent another troop of soldiers after him and said to them: Do not converse with him at all. The troops followed this instruction, and took Onkelos with them. While they grabbed him and were walking, Onkelos saw a mezuza that was placed on the doorway. He placed his hand upon it and said to the soldiers: What is this? They said to him: You tell us.
אֲמַר לְהוּ: מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם יוֹשֵׁב מִבִּפְנִים, וַעֲבָדָיו מְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ מִבַּחוּץ, וְאִילּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עֲבָדָיו מִבִּפְנִים וְהוּא מְשַׁמְּרָן מִבַּחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ יִשְׁמׇר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם״. אִיגַּיּוּר תּוּ לָא שַׁדַּר בָּתְרֵיהּ.
Onkelos said to them: The standard practice throughout the world is that a monarch of flesh and blood sits inside their palace, and their servants stand guard, protecting the monarch outside; but with regard to the Holy blessed One – God’s servants, the Jewish people, sit inside their homes and God guards over them outside. As it is stated: “The Lord shall guard your going out and your coming in, from now and forever” (Psalms 121:8). Upon hearing this, those soldiers also converted to Judaism. After that, the emperor sent no more soldiers after him.
- משנה ראש השנה ג:ח
וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְגוֹ’ (שמות יז), וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה. אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם הָיוּ מִתְגַּבְּרִים. וְאִם לָאו, הָיוּ נוֹפְלִין. כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר (במדבר כא), עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס, וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי. וְכִי נָחָשׁ מֵמִית, אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה. אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְרַפְּאִים, וְאִם לָאו, הָיוּ נִמּוֹקִים…
“And it came to pass, when Moses held up his hand, that Israel prevailed; (and when he let down his hand, Amalek prevailed)” (Exodus 17:11). Did the hands of Moses make war when he raised them or break war when he lowered them? Rather, the verse comes to tell you that as long as the Jewish people turned their eyes upward and subjected their hearts to God they prevailed, but if not, they fell. Similarly, you can say: “Make for yourself a fiery serpent, and set it upon a pole; and it shall come to pass, that everyone that is bitten, when he sees it, he shall live” (Numbers 21:8). Did the (copper) serpent kill, or did the serpent preserve life? Rather, when the Jewish people turned their eyes upward and subjected their hearts to God, they were healed, but if not, they rotted from their snakebites…
- דברים יא:כ-כא
וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזוּז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃
and inscribe them on the doorposts of your house and on your gates—
לְמַ֨עַן יִרְבּ֤וּ יְמֵיכֶם֙ וִימֵ֣י בְנֵיכֶ֔ם עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְ-הֹוָ֛ה לַאֲבֹתֵיכֶ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם כִּימֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם עַל־הָאָֽרֶץ׃ {ס}
to the end that you and your children may endure, in the land that GOD swore to your fathers to assign to them, as long as there is a heaven over the earth.
- ירושלמי פאה א:א, טו עמוד ד’
אַרְטַבָּן שְׁלַח לְרַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ חַד מַרְגְּלִי טָבָא אַטִימֵיטוֹן. אֲמַר לֵיהּ שְׁלַח לִי מִילָּה דְּטָבָה דִכְוָותָהּ. שְׁלַח לֵיהּ חַד מְזוּזָה. אֲמַר לֵיהּ מַה אֲנָא שְׁלָחִית לָךְ מִילָּה דְּלֵית לָהּ טִימֵי. וְאַתְּ שְׁלַחְתְּ לִי מִילָּה דְּטָבָא חַד פוֹלָר. אֲמָר לֵיהּ חֲפָצֶיךָ וַחֲפָצַיי לֹא יִשְׁווּ בָהּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּאַתְּ שְׁלַחְתְּ לִי מִילָּה דַּאֲנָא מְנַטַּר לָהּ. וַאֲנָא שְׁלָחִית לָךְ מִילָּה דְּאַתְּ דְּמָךְ לָךְ וְהִיא מְנַטְּרָה לָךְ דִּכְתִיב בְּהִתְהֲלֶכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ.
Artaban (=Artaban IV, the last ruler of the Parthian empire) sent a priceless (=Greek loan word) precious pearl to our holy teacher (=probably Rav who has this title in several passages of the Yerushalmi) and said to him: Send me a thing of equal value. He sent him a mezuzah.
He said to him: I sent you a priceless thing and you send me something worth a follis (=a small copper coin) !
He said to him, your possessions and mine together are not equal to it!
Not only that, but you sent me something that I have to watch over and I sent you something that watches over you while you are sleeping, as it is written (Prov. 6:22): “When you walk it will lead you; (When you lie down it will watch over you; And when you are awake it will talk with you.)
- כלבו מזוזה צ’ (anonymous halakhic collection from 13th-14th century)
ומנהג פשוט שכותבין על המזוזה מבחו׳ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה ש-די ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ. וטעם למה כותבין זה השם יותר מן האחרים לפי שהוא נוטריקון שומר דירת ישראל.
And it is the pervasive custom to write on the outside of the mezuzah parchment, corresponding to the space between the two parshiot, the name “Sha-ddai”. And there is no problem with this because it is on the outside. And the reason we write this name of God here rather than others is because it stands for “Protector of the Jewish home.”
7. רמב”ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ה:ד
מִנְהָג פָּשׁוּט שֶׁכּוֹתְבִים עַל הַמְּזוּזָה מִבַּחוּץ כְּנֶגֶד הָרֶוַח שֶׁבֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה שַׁדַּי וְאֵין בָּזֶה הֶפְסֵד לְפִי שֶׁהוּא מִבַּחוּץ. אֲבָל אֵלּוּ שֶׁכּוֹתְבִין מִבִּפְנִים שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים אוֹ שֵׁמוֹת קְדוֹשִׁים אוֹ פָּסוּק אוֹ חוֹתָמוֹת הֲרֵי הֵן בִּכְלַל מִי שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁאֵלּוּ הַטִּפְּשִׁים לֹא דַּי לָהֶם שֶׁבִּטְּלוּ הַמִּצְוָה אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ מִצְוָה גְּדוֹלָה שֶׁהִיא יִחוּד הַשֵּׁם שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאַהֲבָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ כְּאִלּוּ הוּא קָמֵעַ שֶׁל הֲנָיַת עַצְמָן כְּמוֹ שֶׁעָלָה עַל לִבָּם הַסָּכָל שֶׁזֶּהוּ דָּבָר הַמְהַנֶּה בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם:
It is a common custom to write [God’s name,] Sha-ddai, on the outside of a mezuzah opposite the empty space left between the two passages. There is no difficulty in this, since [the addition is made] outside. (See also the Ramah (Yoreh De’ah 288:15) who states that it is also common to write the letters, כוזו במוכסז כוזו, opposite the words, י-ה-ו-ה א-להנו י-ה-ו-ה, on the outer side of a mezuzah. These letters are the letters which follow the letters in those names of God – i.e., the כ follows the י, the ז follows the ו.)
Those, however, who write the names of angels, other sacred names, verses, or forms, on the inside [of a mezuzah] are among those who do not have a portion in the world to come.
(See Hilchot Avodat Kochavim 11:12: A person who whispers an incantation over a wound and then recites a verse from the Torah, who recites a verse over a child so that he will not become scared, or who places a Torah scroll or tefillin over a baby so that it will sleep, is considered to be a soothsayer or one who casts spells. Furthermore, such people are included among those who deny the Torah, because they relate to the words of the Torah as if they are cures for the body, when, in fact, they are cures for the soul, as [Proverbs 3:22] states: “And they shall be life for your soul.)
Not only do these fools nullify the mitzvah, but furthermore, they make from a great mitzvah [which reflects] the unity of the name of the Holy blessed One, the love of God, and the service of God, a talisman for their own benefit. They, in their foolish conception, think that this will help them regarding the vanities of the world.
8. רמב”ם משנה תורה הל’ תפילין ומזוזה ו:יג
חַיָּב אָדָם לְהִזָּהֵר בִּמְזוּזָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא חוֹבַת הַכּל תָּמִיד. וְכָל זְמַן שֶׁיִּכָּנֵס וְיֵצֵא יִפְגַּע בְּיִחוּד הַשֵּׁם שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיִזְכֹּר אַהֲבָתוֹ וְיֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ וְשִׁגְיוֹתָיו בְּהַבְלֵי הַזְּמַן. וְיֵדַע שֶׁאֵין דָּבָר הָעוֹמֵד לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים אֶלָּא יְדִיעַת צוּר הָעוֹלָם. וּמִיָּד הוּא חוֹזֵר לְדַעְתּוֹ וְהוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי מֵישָׁרִים. אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וּבִזְרוֹעוֹ וְצִיצִית בְּבִגְדוֹ וּמְזוּזָה בְּפִתְחוֹ מֻחְזָק הוּא שֶׁלֹּא יֶחֱטָא שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ מַזְכִּירִין רַבִּים וְהֵן הֵם הַמַּלְאָכִים שֶׁמַּצִּילִין אוֹתוֹ מִלַּחֲטֹא שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים לד ח) ״חֹנֶה מַלְאַךְ יְ-יָ סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם״:
A person must show great care in [the observance of the mitzvah of] mezuzah, because it is an obligation which is constantly incumbent upon everyone.
[Through its observance,] whenever a person enters or leaves [the house], they will encounter the unity of the name of the Holy blessed One and remember their love for God. Thus, a person will awake from their sleep and their obsession with the vanities of time, and recognize that there is nothing which lasts for eternity except the knowledge of the Creator of the world. This will motivate a person to regain full awareness and follow the paths of the upright.
Whoever wears tefillin on his head and arm, wears tzitzit on his garment, and has a mezuzah on his entrance, can be assured that he will not sin, because he has many who will remind him. These are the angels, who will prevent him from sinning, as [Psalms 34:8] states: “The angel of God camps around those who fear God and protects them.”
9. שמות יב:יג
וְהָיָה֩ הַדָּ֨ם לָכֶ֜ם לְאֹ֗ת עַ֤ל הַבָּתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר אַתֶּ֣ם שָׁ֔ם וְרָאִ֙יתִי֙ אֶת־הַדָּ֔ם וּפָסַחְתִּ֖י עֲלֵכֶ֑ם וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֨ה בָכֶ֥ם נֶ֙גֶף֙ לְמַשְׁחִ֔ית בְּהַכֹּתִ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
And the blood on the houses where you are staying shall be a sign for you: when I see the blood I will pass over *pass over Or “protect”; cf. v. 11 and note there. you, so that no plague will destroy you when I strike the land of Egypt.
10. בית יוסף מגיד מישרים פרשת בא
mystical diary written by Rabbi Yosef Karo (1488–1575), author of the Shulchan Aruch, recording over 50 years of nightly visitations from a heavenly mentor, or maggid.
ומאי דקשיא בפסוק וראיתי את הדם ופסחתי עליכם, אמאי איצטרך סימנא דהא הכל גלוי לפניו איכא למימר דאתא וסימנא איצטריך משום מלאכיא דאתו עימיה ותו איכא למימר דאיכא לאקשויי דההוא סימנא הוי בדמא והוה את מות והוא בהיפוכא במאי דבעו, ותו סימנא מיבעי ליה למהוי מסטרא דלבר והאי הוה מסטרא דמגאו:
And that which is challenging in the verse, “And I shall see the blood and skip over/protect you” why is a sign needed? Everything is known before God. It is possible to say that a sign and symbol were needed for the angels who came with God. And we might also challenge why the symbol was blood which is a symbol of death. It would have been more appropriate to choose the opposite. And another challenge: that the sign should have been outside, and yet they were commanded to put the symbol towards the inner side of the homes.
אבל רזא דמילתא דבעא הקב”ה דירחצון ביה וישוון ההוא דמא על פתחא מלגאו והיינו דכתיב והיה הדם לכם לאות ובמקום דהוה להו למידחל במחזיהון דמא על פתחא, אדרבא ירחצון במאריהון דפקיד למעבד הכי למהוי להו שיזבתא והאי זכותא דהאי רחיצו יגן עליהון והיינו דכתיב והיה הדם הזה לכם לאות וראיתי את הדם ופסחתי עליכם כלומר אחזי זכותא דרחיצו דילכו, דדמא דהוה- סימנא דמותא יהא לכון סימנא דחיי ברחיצו דמימרא דמאריכון, ובגין כך וראיתי את הדם ופסחתי עליכם
But the secret of the issue is that God wanted the people to believe in God and place the blood towards the inner side as a sign for themselves, so that they would not fear death. On the contrary, they would trust in God Who would save them. And on the merit of their trust, they will be saved. This is what Scripture means: “And I shall see the blood” – I shall see your trust in Me, and I shall save you.
11. רב ברוך גיגי (current co-Rosh Yeshiva of Yeshivat Har Etzion) –
נראה לי, שיש לפרש בדרך דומה את נתינת המזוזה בפתח הבית. משמעות הצבת המזוזה היא הפיכת ביתו של אדם לבית ה’. האדם מפנים ומבין ש-ה’ הוא אדון כל הארץ והוא יחידו של עולם, ולפיכך מבקש הוא לחיות לפניו. חכמים קבעו ש”מזוזה חובת הדר”, ולפיכך המזוזה שהוא קובע בפתח ביתו מגדירה את הדר בבית כמי שדר בבית ה’ ולפניו. מתוך כך, כאמור, בוקע ועולה רעיון שמירת הבית, שהוא בית ה’, כדבר המובן מאליו…
It seems to me that we should similarly explain placing a mezuzah at the entrance to the home. The meaning of the placement of the mezuzah is turning one’s home into a House of God. A person internalizes that God is the Sovereign of the whole world and the singularity of the world, and therefore one requests to live before God. The sages established that the mezuzah is the obligation of the one who lives there. Therefore, a mezuzah that one sets at the entrance of one’s home defines those living in the home as those who live in God’s Home and before God. From this, the concept of the protection of the home arises, which is God’s Home, as something easily understood…
המזוזה אינה השומר, אלא היא הכלי היוצר את הזיקה. ה’ הוא השומר, והאדם העומד לפני ה’ ומקבל עליו עול מלכותו, זוכה לעמוד לצידו של המלך. ה’ שומר ומלווה אדם זה בכל אשר יפנה: ה’ צילך על יד ימינך, וישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם.
The mezuzah is not the protector, but rather the vessel that creates the connection. God is the protector, and a human being who stands before God and accepts upon themselves the yoke of the Divine monarch merits to stand next to the Sovereign. God protects and accompanies such a person anywhere they turn: God is the shadow on your right hand, and will protect your going and coming from now until forever.”
