Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility Skip to content

December 6, 2021 | ב׳ בטבת תשפ״ב | TODAY'S DAF: Taanit 23

Today's Daf Yomi

March 3, 2020 | ז׳ באדר תש״פ

Berakhot 60

Today’s shiur is sponsored by Shlomit Metz-Poolat in memory of her father HaRav Moshe Meiri Ben Tzvi Hirsch haLevi. May his neshama have an aliyah. His favorite masechet was Berakhot. And in honor of his granddaughter Joely Metz of whom he was so proud and who is currently serving in the IDF as a combat medic. May Hashem watch over her and all her fellow soldiers!

Does one say shehechiyani on items or a house that one already has in one’s house? Does it matter if one had inherited them or purchased the original ones? Is it possible to change the sex of a fetus? Can one who trusts in God be confident that no trouble will befall them? What are the prayers said when entering or exiting the city, when entering and exiting the bathhouse, before and after bloodletting, before and after going to the bathroom, when going to sleep and waking up? What are the blessings one says in the morning – birkhot hashachar? How is a doctor permitted to be a doctor if we believe that God is the one who heals?

תוכן זה תורגם גם ל: עברית

מכלל דכי קנה וחזר וקנה דברי הכל אין צריך לברך

The Gemara deduces: This proves by inference that if he purchases a new object and then purchases a similar object, everyone agrees that he is not required to recite a blessing, as he has already recited a blessing over the purchase of that type of item.

ואיכא דאמרי אמר רב הונא לא שנו אלא שלא קנה וחזר וקנה אבל קנה וחזר וקנה אין צריך לברך ורבי יוחנן אמר אפילו קנה חזר וקנה צריך לברך מכלל דכי יש לו וקנה דברי הכל צריך לברך

Some say a different version of this dispute: Rav Huna said: They only taught that one recites the blessing: Who has given us life, on a new vessel if he did not purchase that item in the past and purchased the item now, for the first time. However, if he purchased that item in the past and purchased the item again, he need not recite a blessing. And Rabbi Yoḥanan said: Even if one purchased that item in the past and purchased a similar item again, he must recite a blessing. This proves by inference that if one already has a vessel and then purchased similar vessels, everyone agrees that he must recite a blessing.

מיתיבי בנה בית חדש ואין לו כיוצא בו קנה כלים חדשים ואין לו כיוצא בהם צריך לברך יש לו כיוצא בהם אין צריך לברך דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בין כך ובין כך צריך לברך

The Gemara raises an objection based on what was taught in a baraita: One who built a new house and does not already own a similar house, or purchased new vessels and does not already own similar vessels, must recite a blessing. However, if he already owns a similar one, he need not recite a blessing, this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda, on the other hand, says: In either case, he must recite a blessing.

בשלמא ללישנא קמא רב הונא כרבי מאיר ורבי יוחנן כרבי יהודה אלא ללישנא בתרא בשלמא רב הונא כרבי יהודה אלא רבי יוחנן דאמר כמאן לא כרבי מאיר ולא כרבי יהודה

The Gemara asks: Granted, according to the first version of the dispute between Rav Huna and Rabbi Yoḥanan, one could say that Rav Huna holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and that Rabbi Yoḥanan holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. However, according to the latter version of the dispute, granted, Rav Huna holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, but in accordance with whose opinion did Rabbi Yoḥanan state his opinion? His statement is neither in accordance with the opinion of Rabbi Meir nor in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

אמר לך רבי יוחנן הוא הדין דלרבי יהודה קנה וחזר וקנה נמי צריך לברך והא דקא מיפלגי ביש לו וקנה להודיעך כחו דרבי מאיר דאפילו קנה ויש לו אין צריך לברך וכל שכן קנה וחזר וקנה דאין צריך לברך

The Gemara responds: Rabbi Yoḥanan could have said to you: The same is true according to Rabbi Yehuda’s opinion; in a case where one has purchased an item in the past and purchased a similar item again, he must recite a blessing. The fact that they only disagreed with regard to a case where he already owned similar vessels and he purchased new ones does not indicate that this is their only disagreement. The dispute was presented in this way to convey the far-reaching nature of Rabbi Meir’s opinion; even in a case where one purchased an item while owning a similar item, he need not recite a blessing; all the more so in a case where he purchased an item and then purchased a similar item again, he need not recite a blessing.

וליפלגו בקנה וחזר וקנה דאין צריך לברך להודיעך כחו דרבי יהודה כח דהתירא עדיף ליה:

The Gemara asks: And if that is the reason for presenting the dispute in this manner, let them disagree with regard to a case where one purchased an item in the past and then purchased a similar item again, where according to Rabbi Meir one need not recite a blessing, in order to convey the far-reaching nature of Rabbi Yehuda’s opinion; as Rabbi Yehuda requires a blessing in that case. The Gemara responds: The Gemara preferred the version before us in order to demonstrate the extent to which Rabbi Meir was lenient in not requiring a blessing because the strength of leniency is preferable.

מברך על הרעה כו׳:

We learned in the mishna: One recites a blessing for the bad that befalls him just as he does for the good. This is to say that one recites the blessing appropriate for the present situation even if it is bad, despite the fact that it may develop into a positive situation in the future.

היכי דמי כגון דשקל בדקא בארעיה אף על גב דטבא היא לדידיה דמסקא ארעא שירטון ושבחא השתא מיהא רעה היא:

The Gemara asks: What are the circumstances? The Gemara explains: In a case where a dam was breached and water flowed onto one’s land, despite the fact that this will ultimately be beneficial for him, for his land will be covered with sediment from the flowing water which will enhance the quality of his soil, it is nonetheless bad at present.

ועל הטובה כו׳:

One must recite a blessing for the good that befalls him just as for the bad.

היכי דמי כגון דאשכח מציאה אף על גב דרעה היא לדידיה דאי שמע בה מלכא שקיל לה מיניה השתא מיהא טובה היא:

The Gemara asks: What are the circumstances? The Gemara explains: In a case where one found a lost object, despite the fact that it is ultimately bad for him because if the king heard about it, he would certainly take it from him. At that time, the law deemed all found objects the property of the king’s treasury and one who did not report such an object would be punished. Nevertheless, it is favorable at present.

היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד כו׳ הרי זו תפלת שוא:

We learned in the mishna: One whose wife was pregnant and he said: May it be God’s will that my wife will give birth to a male child, it is a vain prayer.

ולא מהני רחמי מתיב רב יוסף ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה מאי ואחר אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות הרי עשרה אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות מיד נהפכה לבת שנאמר ותקרא את שמה דינה אין מזכירין מעשה נסים

Is a prayer in that case ineffective? Rav Yosef raises an objection based on a baraita: It is stated: “And afterwards she bore a daughter, and called her name Dina” (Genesis 30:21). The Gemara asks: What is meant by the addition of the word: Afterwards? What does the verse seek to convey by emphasizing that after the birth of Zebulun she gave birth to Dina? Rav said: After Leah passed judgment on herself and said: Twelve tribes are destined to descend from Jacob, six came from me and four from the maidservants, that is ten, and if this fetus is male, my sister Rachel will not even be the equivalent of one the maidservants; immediately the fetus was transformed into a daughter, as it is stated: And she called her name Dina; meaning she named her after her judgment [din]. The Gemara rejects this: One does not mention miraculous acts to teach general halakha.

ואיבעית אימא מעשה דלאה בתוך ארבעים יום הוה כדתניא שלשה ימים הראשונים יבקש אדם רחמים שלא יסריח משלשה ועד ארבעים יבקש רחמים שיהא זכר מארבעים יום ועד שלשה חדשים יבקש רחמים שלא יהא סנדל משלשה חדשים ועד ששה יבקש רחמים שלא יהא נפל מששה ועד תשעה יבקש רחמים שיצא בשלום

The Gemara introduces an alternative explanation: And if you wish, say instead that the story of Leah and her prayer with regard to the fetus was within forty days of conception. As it was taught in a baraita: During the first three days after intercourse, one should pray that the seed not putrefy, that it will fertilize the egg and develop into a fetus. From the third day until the fortieth, one should pray that it will be male. From the fortieth day until three months, one should pray that it will not be deformed, in the shape of a flat fish, as when the fetus does not develop it assumes a shape somewhat similar to a flat sandal fish. From the third month until the sixth, one should pray that it will not be stillborn. And from the sixth month until the ninth, one should pray that it will be emerge safely. Therefore, during the first forty days from conception, one may still pray to affect the gender of the fetus.

ומי מהני רחמי והאמר רב יצחק בריה דרב אמי איש מזריע תחלה יולדת נקבה אשה מזרעת תחלה יולדת זכר שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר הכא במאי עסקינן כגון שהזריעו שניהם בבת אחת:

The Gemara asks: Is prayer effective for that purpose? Didn’t Rav Yitzḥak, son of Rav Ami, say: The tradition teaches that the gender of the fetus is determined at the moment of conception. If the man emits seed first, his wife gives birth to a female; if the woman emits seed first, she gives birth to a male, as it is stated: “When a woman emitted seed and bore a male” (Leviticus 12:2). The Gemara answers: With what are we dealing here? We are dealing with a case where they both emit seed simultaneously. In that case, the gender is undetermined and prayer may be effectual.

היה בא בדרך:

We learned in the mishna: One who was walking along the way and heard a scream from the city, and says: May it be God’s will that this scream will not be from my house, it is a vain prayer.

תנו רבנן מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר אמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי ועליו הכתוב אומר משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטח בה׳ אמר רבא כל היכי דדרשת להאי קרא מרישיה לסיפיה מדריש מסיפיה לרישיה מדריש מרישיה לסיפיה מדריש משמועה רעה לא יירא מה טעם נכון לבו בטח בה׳ מסיפיה לרישיה מדריש נכון לבו בטח בה׳ משמועה רעה לא יירא

The Sages taught: There was an incident involving Hillel the Elder, who was coming on the road when he heard a scream in the city. He said: I am certain that the scream is not coming from my house. And of him, the verse says: “He shall not be afraid of evil tidings; his heart is steadfast, trusting in the Lord” (Psalms 112:7). Rava said: Any way that you interpret this verse, its meaning is clear. It can be interpreted from beginning to end or it can be interpreted from end to beginning. The Gemara explains: It can be interpreted from beginning to end: Why is it that: He shall not be afraid of evil tidings? Because his heart is steadfast, trusting in the Lord. The Gemara continues: And it can be interpreted from end to beginning: One whose heart is steadfast, trusting in the Lord is a person who shall not be afraid of evil tidings.

ההוא תלמידא דהוה קא אזיל בתריה דרבי ישמעאל ברבי יוסי בשוקא דציון חזייה דקא מפחיד אמר ליה חטאה את דכתיב פחדו בציון חטאים אמר ליה והכתיב אשרי אדם מפחד תמיד אמר ליה ההוא בדברי תורה כתיב

The Gemara relates: This student was once walking after Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, in the marketplace of Zion. Rabbi Yishmael saw that the student was afraid. He said to him: You are a sinner, as it is written: “The transgressors in Zion are afraid, trembling has seized the ungodly” (Isaiah 33:14). The student replied: And is it not written: “Happy is the man that fears always” (Proverbs 28:14)? Rabbi Yishmael said to him: That verse is written with regard to matters of Torah, that one should be afraid lest he forget them. For everything else, one must trust in God.

יהודה בר נתן הוה שקיל ואזיל בתריה דרב המנונא אתנח אמר ליה יסורים בעי ההוא גברא לאתויי אנפשיה דכתיב כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי והא כתיב אשרי אדם מפחד תמיד ההוא בדברי תורה כתיב:

In a similar vein, the Gemara relates: Yehuda bar Natan was coming and going after Rav Hamnuna. Yehuda bar Natan sighed; Rav Hamnuna said to him: Do you wish to bring suffering upon yourself; as it is stated: “For that which I did fear is come upon me, and that which I was afraid of has overtaken me” (Job 3:25)? He responded: Is it not said: “Happy is the man who fears always”? Rav Hamnuna answered: That verse is written with regard to matters of Torah.

הנכנס לכרך:

We learned in the mishna: One who enters a large city recites two prayers; Ben Azzai says he recites four prayers.

תנו רבנן בכניסתו מהו אומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שתכניסני לכרך זה לשלום נכנס אומר מודה אני לפניך ה׳ אלהי שהכנסתני לכרך זה לשלום בקש לצאת אומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי שתוציאני מכרך זה לשלום יצא אומר מודה אני לפניך ה׳ אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום וכשם שהוצאתני לשלום כך תוליכני לשלום ותסמכני לשלום ותצעידני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך

The Sages taught the details of Ben Azzai’s teaching in a baraita:
Upon his entrance to the city what does he recite?
May it be Your will, O Lord my God, that You bring me into this city to peace.
After he entered the city, he recites: I thank You, O Lord my God, that You brought me into this city to peace.
When he seeks to leave the city, he recites: May it be Your will, O Lord my God and God of my ancestors, that You take me out of this city to peace.
After he left, he recites: I give thanks before You, O Lord my God, that You took me out of this city to peace;
and just as You took me out to peace,
so too lead me to peace, support me to peace, direct my steps to peace,
and rescue me from the hand of any enemy or those lying in ambush along the way.

אמר רב מתנא לא שנו אלא בכרך שאין דנין והורגין בו אבל בכרך שדנין והורגין בו לית לן בה

Rav Mattana said: This was taught only with regard to a city where criminals are not tried and executed, as in a place like that he may be killed without trial. However, in a city where criminals are tried and executed, these prayers do not apply, as if one is not guilty he will not be harmed.

איכא דאמרי אמר רב מתנא אפילו בכרך שדנין והורגין בו זימנין דלא מתרמי ליה אינש דיליף ליה זכותא

Some say that Rav Mattana said the opposite: Even in a city where criminals are tried and executed one must pray for mercy, as sometimes he may not encounter a person who will plead in his favor.

תנו רבנן הנכנס לבית המרחץ אומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שתצילני מזה וכיוצא בו ואל יארע בי דבר קלקלה ועון ואם יארע בי דבר קלקלה ועון תהא מיתתי כפרה לכל עונותי

The Sages taught: One who enters a Roman bathhouse, where a fire burns beneath the pool of water used for bathing, and where there is the risk of collapse, says:
May it be Your will, O Lord my God, that you save me from this and similar matters,
and do not let ruin or iniquity befall me,
and if ruin or iniquity does befall me, let my death be atonement for all of my transgressions.

אמר אביי לא לימא אינש הכי דלא לפתח פומיה לשטן דאמר ריש לקיש וכן תנא משמיה דרב יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן

Abaye said: One should not say: If ruin befalls me, so as not to open his mouth to Satan and provoke him. As Rabbi Shimon ben Lakish said and as it was taught in a baraita in the name of Rabbi Yosei: One should never open his mouth to Satan by raising, at his own initiative, the possibility of mishap or death.

אמר רב יוסף מאי קראה דכתיב כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו מאי אהדר להו נביא שמעו דבר ה׳ קציני סדם וגו׳

Rav Yosef said: What is the verse that alludes to this? As it is written: “We should have almost been as Sodom, we should have been like unto Gomorrah” (Isaiah 1:9), after which what did the prophet reply to them? “Hear the word of the Lord, rulers of Sodom; give ear unto the law of our God, people of Gomorrah” (Isaiah 1:10). After the analogy to Sodom was raised, it was realized.

כי נפיק מאי אומר אמר רב אחא מודה אני לפניך ה׳ שהצלתני מן האור

Returning to the subject of the Roman bathhouse, the Gemara asks: When he emerges from the bathhouse, what does he say? Rav Aḥa said: I give thanks to You, Lord, that You saved me from the fire.

רבי אבהו על לבי בני אפחית בי בני מתותיה אתרחיש ליה ניסא קם על עמודא שזיב מאה וחד גברי בחד אבריה אמר היינו דרב אחא

The Gemara relates: Rabbi Abbahu entered a bathhouse when the bathhouse floor collapsed beneath him and a miracle transpired on his behalf. He stood on a pillar and saved one hundred and one men with one arm. He held one or two people in his arm, with others holding on them and so on, so that all were saved. He said: This is confirmation of the statement of Rav Aḥa, who said that one should offer thanks upon leaving the bathhouse safely.

דאמר רב אחא הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני כי אל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו

As Rav Aḥa said: One who enters to let blood says:
May it be Your will, O Lord my God,
that this enterprise be for healing and that You should heal me.
As You are a faithful God of healing and Your healing is truth.
Because it is not the way of people to heal, but they have become accustomed.
Rav Aḥa is saying that people should not practice medicine as they lack the ability to heal; rather, healing should be left to God.

אמר אביי לא לימא אינש הכי דתני דבי רבי ישמעאל ורפא ירפא מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות

Abaye responded and said: One should not say this, as it was taught in the school of Rabbi Yishmael that from the verse, “And shall cause him to be thoroughly healed” (Exodus 21:19), from here we derive that permission is granted to a doctor to heal. The practice of medicine is in accordance with the will of God.

כי קאי מאי אומר אמר רב אחא ברוך רופא חנם

As for bloodletting, the Gemara asks: When one stands after having let blood, what does he say? Rav Aḥa said: He recites in gratitude: Blessed…Who heals without payment.

הנכנס לבית הכסא אומר התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון תנו כבוד לאלהי ישראל הרפו ממני עד שאכנס ואעשה רצוני ואבא אליכם אמר אביי לא לימא אינש הכי דלמא שבקי ליה ואזלי אלא לימא שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני סמכוני סמכוני המתינו לי המתינו לי עד שאכנס ואצא שכן דרכן של בני אדם כי נפיק אומר ברוך אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חללים חללים גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יפתח אחד מהם או אם יסתם אחד מהם אי אפשר לעמוד לפניך

One who enters a bathroom says to the angels who accompany him at all times:
Be honored, honorable holy ones, servants of the One on High,
give honor to the God of Israel,
leave me until I enter and do my will and come back to you.
Abaye said: A person should not say this, lest they abandon him and go. Rather he should say:
Guard me, guard me,
help me, help me,
support me, support me,
wait for me, wait for me until I enter and come out, as this is the way of man.
Upon exiting, one says:
Blessed…Who formed man in wisdom,
and created in him many orifices and cavities.
It is revealed and known before the throne of Your glory
that were one of them to be ruptured or blocked, it would be impossible to survive and stand before You.

מאי חתים אמר רב רופא חולים אמר שמואל קא שוינהו אבא לכולי עלמא קצירי אלא רופא כל בשר רב ששת אמר מפליא לעשות אמר רב פפא הלכך נמרינהו לתרוייהו רופא כל בשר ומפליא לעשות

The Gemara asks: With what should one conclude this blessing? Rav said: One should conclude: Blessed…Healer of the sick. Shmuel said: Abba, Rav, has rendered everyone sick. Rather, one should say: Healer of all flesh. Rav Sheshet said: One should conclude: Who performs wondrous deeds. Rav Pappa said: Therefore, let us say them both: Healer of all flesh, Who performs wondrous deeds.

הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע ואומר ברוך המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שתשכיבני לשלום ותן חלקי בתורתך ותרגילני לידי מצוה ואל תרגילני לידי עבירה ואל תביאני לידי חטא ולא לידי עון ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון וישלוט בי יצר טוב ואל ישלוט בי יצר הרע ותצילני מפגע רע ומחלאים רעים ואל יבהלוני חלומות רעים והרהורים רעים ותהא מטתי שלמה לפניך והאר עיני פן אישן המות ברוך אתה ה׳ המאיר לעולם כולו בכבודו

The Gemara proceeds to cite additional blessings recited as part of one’s daily routine. One who enters to sleep on his bed recites Shema in his bed from Shema Yisrael to VeHaya Im Shamoa. Then he recites:
Blessed…Who makes the bands of sleep fall upon my eyes and slumber upon my eyelids,
and illuminates the pupil of the eye.
May it be Your will, O Lord my God,
that You make me lie down in peace and give me my portion in Your Torah,
accustom me to mitzvot and do not accustom me to transgression,
lead me not into error, nor into iniquity, nor into temptation nor into disgrace.
May the good inclination have dominion over me
and may the evil inclination not have dominion over me.
Save me from an evil mishap and evil diseases.
Let neither bad dreams nor troubling thoughts disturb me.
May my bed be flawless before You, that my progeny should not be flawed.
Enlighten my eyes in the morning lest I sleep the sleep of death, never to awaken.
Blessed are You, O Lord, Who gives light to the whole world in His glory.

כי מתער אומר אלהי נשמה שנתת בי טהורה אתה יצרתה בי אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי רבון כל העולמים אדון כל הנשמות ברוך אתה ה׳ המחזיר נשמות לפגרים מתים

When one awakens, he recites:
My God, the soul You have placed within me is pure.
You formed it within me,
You breathed it into me,
and You guard it while it is within me.
One day You will take it from me and restore it within me in the time to come.
As long as the soul is within me, I thank You,
O Lord my God and God of my ancestors, Master of all worlds, Lord of all souls.
Blessed are You, O Lord, who restores souls to lifeless bodies.

כי שמע קול תרנגולא לימא ברוך אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה כי פתח עיניה לימא ברוך פוקח עורים כי תריץ ויתיב לימא ברוך מתיר אסורים כי לביש לימא ברוך מלביש ערומים כי זקיף לימא ברוך זוקף כפופים כי נחית לארעא לימא ברוך רוקע הארץ על המים כי מסגי לימא ברוך המכין מצעדי גבר כי סיים מסאניה לימא ברוך שעשה לי כל צרכי כי אסר המייניה לימא ברוך אוזר ישראל בגבורה כי פריס סודרא על רישיה לימא ברוך עוטר ישראל בתפארה

Upon hearing the sound of the rooster, one should recite: Blessed…Who gave the heart [sekhvi] understanding to distinguish between day and night.
Upon opening his eyes, one should recite: Blessed…Who gives sight to the blind.
Upon sitting up straight, one should recite: Blessed…Who sets captives free.
Upon dressing, one should recite: Blessed…Who clothes the naked, as they would sleep unclothed.
Upon standing up straight, one should recite: Blessed…Who raises those bowed down.
Upon descending from one’s bed to the ground, one should recite: Blessed…Who spreads the earth above the waters, in thanksgiving for the creation of solid ground upon which to walk.
Upon walking, one should recite: Blessed…Who makes firm the steps of man.
Upon putting on his shoes, one should recite: Blessed…Who has provided me with all I need, as shoes are a basic necessity.
Upon putting on his belt, one should recite: Blessed…Who girds Israel with strength.
Upon spreading a shawl upon his head, one should recite: Blessed…Who crowns Israel with glory.

כי מעטף בציצית לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית כי מנח תפילין אדרעיה לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין ארישיה לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין כי משי ידיה לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים כי משי אפיה לימא ברוך המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי ויהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שתרגילני בתורתך ודבקני במצותיך ואל תביאני לא לידי חטא ולא לידי עון ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון וכוף את יצרי להשתעבד לך ורחקני מאדם רע ומחבר רע ודבקני ביצר טוב ובחבר טוב בעולמך ותנני היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ותגמלני חסדים טובים ברוך אתה ה׳ גומל חסדים טובים לעמו ישראל:

Upon wrapping himself in ritual fringes, one should recite: Blessed…Who has made us holy through His commandments and has commanded us to wrap ourselves in a garment with ritual fringes.
Upon donning his phylacteries on his arm, one should recite: Blessed…Who has made us holy through His commandments and has commanded us to don phylacteries.
Upon donning phylacteries on his head one should recite: Blessed…Who has made us holy through His commandments and has commanded us with regard to the mitzva of phylacteries.
Upon ritually washing his hands: Blessed…Who has made us holy through His commandments and has commanded us with regard to the washing of the hands.
Upon washing his face, one recites: Blessed…Who removes the bands of sleep from my eyes and slumber from my eyelids.
And may it be Your will, O Lord my God, to accustom me in Your Torah,
attach me to Your mitzvot, and lead me not into transgression,
nor into error, nor into iniquity, nor into temptation nor into disgrace.
Bend my evil inclination to be subservient to You,
and distance me from an evil person and an evil acquaintance.
Help me attach myself to the good inclination and to a good friend in Your world.
Grant me, today and every day, grace, loving-kindness, and compassion in Your eyes and the eyes of all who see me,
and bestow loving-kindness upon me.
Blessed are You, O Lord, Who bestows loving-kindness on His people, Israel.

חייב אדם לברך כו׳: מאי חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה אילימא כשם שמברך על הטובה הטוב והמטיב כך מברך על הרעה הטוב והמטיב והתנן על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב על בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת אמר רבא לא נצרכה אלא לקבולינהו בשמחה

We learned in the mishna: One is obligated to recite a blessing for the bad that befalls him just as he recites a blessing for the good that befalls him. The Gemara asks: What does it mean: One is obligated to recite a blessing for the bad just as for the good? If we say this means that just as one recites a blessing for a positive event with the formula: Who is good and does good, so too one recites a blessing for a calamity with the formula: Who is good and does good, didn’t we learn in our mishna that over good tidings one recites: Who is good and does good, while over bad tidings one recites: Blessed…the true Judge? Rather, Rava said: The mishna’s statement was only necessary to instruct us to accept bad tidings with the same joy with which we accept good tidings, not to instruct with regard to which blessing to recite.

אמר רב אחא משום רבי לוי מאי קרא חסד ומשפט אשירה לך ה׳ אזמרה אם חסד אשירה ואם משפט אשירה

Rav Aḥa said in the name of Rabbi Levi: What is the verse that alludes to this? “I will sing of loving-kindness and justice; unto You, O Lord, will I sing praises” (Psalms 101:1). Rav Aḥa explains: If it is loving-kindness, I will sing, and if it is justice, I will sing. I will thank God in song for the bad just as for the good.

רבי שמואל בר נחמני אמר מהכא בה׳ אהלל דבר באלהים אהלל דבר בה׳ אהלל דבר זו מדה טובה באלהים אהלל דבר זו מדת פורענות

Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: The proof is from here, as it is stated: “In God, I will praise His word; in the Lord, I will praise His word” (Psalms 56:11). The Gemara explains that In God, I will praise His word; that is the revelation of God’s attribute of benevolence, while: In the Lord, I will praise His word; that is the attribute of suffering; even if God brings suffering to bear upon me, I will still praise Him.

רבי תנחום אמר מהכא כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה׳ אקרא

Rabbi Tanḥum said: The proof is from here, as it is stated: “I will lift up the cup of salvation and call upon the name of the Lord” (Psalms 116:13), and: “I found trouble and sorrow, but I called upon the name of the Lord” (Psalms 116:3–4).

ורבנן אמרי מהכא ה׳ נתן וה׳ לקח יהי שם ה׳ מברך

And the Rabbis said: The proof is from here, as it is stated: “The Lord has given and the Lord has taken away; blessed be the name of the Lord” (Job 1:21).

אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דרבי עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד

Rav Huna said that Rav said that Rabbi Meir said; and so it was taught in a baraita in the name of Rabbi Akiva: One must always accustom oneself to say: Everything that God does, He does for the best.

כי הא דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא מטא לההיא מתא בעא אושפיזא ולא יהבי ליה אמר כל דעביד רחמנא לטב אזל ובת בדברא והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא אתא זיקא כבייה לשרגא אתא שונרא אכליה לתרנגולא אתא אריה אכליה לחמרא אמר כל דעביד רחמנא לטב ביה בליליא אתא גייסא שבייה למתא אמר להו לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא

The Gemara relates: Like this incident, when Rabbi Akiva was walking along the road and came to a certain city, he inquired about lodging and they did not give him any. He said: Everything that God does, He does for the best. He went and slept in a field, and he had with him a rooster, a donkey and a candle. A gust of wind came and extinguished the candle; a cat came and ate the rooster; and a lion came and ate the donkey. He said: Everything that God does, He does for the best. That night, an army came and took the city into captivity. It turned out that Rabbi Akiva alone, who was not in the city and had no lit candle, noisy rooster or donkey to give away his location, was saved. He said to them: Didn’t I tell you? Everything that God does,

Want to explore more about the Daf?

See insights from our partners, contributors and community of women learners

daf_icon

Daf Yomi: One Week at a Time -Daf 54-60

https://www.youtube.com/watch?v=kh7voy0qUt0&feature=emb_logo Jews around the world study the same page of Talmud each day as part of the 7-year cycle of...

Berakhot 60

The William Davidson Talmud | Powered by Sefaria

Berakhot 60

מכלל דכי קנה וחזר וקנה דברי הכל אין צריך לברך

The Gemara deduces: This proves by inference that if he purchases a new object and then purchases a similar object, everyone agrees that he is not required to recite a blessing, as he has already recited a blessing over the purchase of that type of item.

ואיכא דאמרי אמר רב הונא לא שנו אלא שלא קנה וחזר וקנה אבל קנה וחזר וקנה אין צריך לברך ורבי יוחנן אמר אפילו קנה חזר וקנה צריך לברך מכלל דכי יש לו וקנה דברי הכל צריך לברך

Some say a different version of this dispute: Rav Huna said: They only taught that one recites the blessing: Who has given us life, on a new vessel if he did not purchase that item in the past and purchased the item now, for the first time. However, if he purchased that item in the past and purchased the item again, he need not recite a blessing. And Rabbi Yoḥanan said: Even if one purchased that item in the past and purchased a similar item again, he must recite a blessing. This proves by inference that if one already has a vessel and then purchased similar vessels, everyone agrees that he must recite a blessing.

מיתיבי בנה בית חדש ואין לו כיוצא בו קנה כלים חדשים ואין לו כיוצא בהם צריך לברך יש לו כיוצא בהם אין צריך לברך דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בין כך ובין כך צריך לברך

The Gemara raises an objection based on what was taught in a baraita: One who built a new house and does not already own a similar house, or purchased new vessels and does not already own similar vessels, must recite a blessing. However, if he already owns a similar one, he need not recite a blessing, this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda, on the other hand, says: In either case, he must recite a blessing.

בשלמא ללישנא קמא רב הונא כרבי מאיר ורבי יוחנן כרבי יהודה אלא ללישנא בתרא בשלמא רב הונא כרבי יהודה אלא רבי יוחנן דאמר כמאן לא כרבי מאיר ולא כרבי יהודה

The Gemara asks: Granted, according to the first version of the dispute between Rav Huna and Rabbi Yoḥanan, one could say that Rav Huna holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and that Rabbi Yoḥanan holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. However, according to the latter version of the dispute, granted, Rav Huna holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, but in accordance with whose opinion did Rabbi Yoḥanan state his opinion? His statement is neither in accordance with the opinion of Rabbi Meir nor in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

אמר לך רבי יוחנן הוא הדין דלרבי יהודה קנה וחזר וקנה נמי צריך לברך והא דקא מיפלגי ביש לו וקנה להודיעך כחו דרבי מאיר דאפילו קנה ויש לו אין צריך לברך וכל שכן קנה וחזר וקנה דאין צריך לברך

The Gemara responds: Rabbi Yoḥanan could have said to you: The same is true according to Rabbi Yehuda’s opinion; in a case where one has purchased an item in the past and purchased a similar item again, he must recite a blessing. The fact that they only disagreed with regard to a case where he already owned similar vessels and he purchased new ones does not indicate that this is their only disagreement. The dispute was presented in this way to convey the far-reaching nature of Rabbi Meir’s opinion; even in a case where one purchased an item while owning a similar item, he need not recite a blessing; all the more so in a case where he purchased an item and then purchased a similar item again, he need not recite a blessing.

וליפלגו בקנה וחזר וקנה דאין צריך לברך להודיעך כחו דרבי יהודה כח דהתירא עדיף ליה:

The Gemara asks: And if that is the reason for presenting the dispute in this manner, let them disagree with regard to a case where one purchased an item in the past and then purchased a similar item again, where according to Rabbi Meir one need not recite a blessing, in order to convey the far-reaching nature of Rabbi Yehuda’s opinion; as Rabbi Yehuda requires a blessing in that case. The Gemara responds: The Gemara preferred the version before us in order to demonstrate the extent to which Rabbi Meir was lenient in not requiring a blessing because the strength of leniency is preferable.

מברך על הרעה כו׳:

We learned in the mishna: One recites a blessing for the bad that befalls him just as he does for the good. This is to say that one recites the blessing appropriate for the present situation even if it is bad, despite the fact that it may develop into a positive situation in the future.

היכי דמי כגון דשקל בדקא בארעיה אף על גב דטבא היא לדידיה דמסקא ארעא שירטון ושבחא השתא מיהא רעה היא:

The Gemara asks: What are the circumstances? The Gemara explains: In a case where a dam was breached and water flowed onto one’s land, despite the fact that this will ultimately be beneficial for him, for his land will be covered with sediment from the flowing water which will enhance the quality of his soil, it is nonetheless bad at present.

ועל הטובה כו׳:

One must recite a blessing for the good that befalls him just as for the bad.

היכי דמי כגון דאשכח מציאה אף על גב דרעה היא לדידיה דאי שמע בה מלכא שקיל לה מיניה השתא מיהא טובה היא:

The Gemara asks: What are the circumstances? The Gemara explains: In a case where one found a lost object, despite the fact that it is ultimately bad for him because if the king heard about it, he would certainly take it from him. At that time, the law deemed all found objects the property of the king’s treasury and one who did not report such an object would be punished. Nevertheless, it is favorable at present.

היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד כו׳ הרי זו תפלת שוא:

We learned in the mishna: One whose wife was pregnant and he said: May it be God’s will that my wife will give birth to a male child, it is a vain prayer.

ולא מהני רחמי מתיב רב יוסף ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה מאי ואחר אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות הרי עשרה אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות מיד נהפכה לבת שנאמר ותקרא את שמה דינה אין מזכירין מעשה נסים

Is a prayer in that case ineffective? Rav Yosef raises an objection based on a baraita: It is stated: “And afterwards she bore a daughter, and called her name Dina” (Genesis 30:21). The Gemara asks: What is meant by the addition of the word: Afterwards? What does the verse seek to convey by emphasizing that after the birth of Zebulun she gave birth to Dina? Rav said: After Leah passed judgment on herself and said: Twelve tribes are destined to descend from Jacob, six came from me and four from the maidservants, that is ten, and if this fetus is male, my sister Rachel will not even be the equivalent of one the maidservants; immediately the fetus was transformed into a daughter, as it is stated: And she called her name Dina; meaning she named her after her judgment [din]. The Gemara rejects this: One does not mention miraculous acts to teach general halakha.

ואיבעית אימא מעשה דלאה בתוך ארבעים יום הוה כדתניא שלשה ימים הראשונים יבקש אדם רחמים שלא יסריח משלשה ועד ארבעים יבקש רחמים שיהא זכר מארבעים יום ועד שלשה חדשים יבקש רחמים שלא יהא סנדל משלשה חדשים ועד ששה יבקש רחמים שלא יהא נפל מששה ועד תשעה יבקש רחמים שיצא בשלום

The Gemara introduces an alternative explanation: And if you wish, say instead that the story of Leah and her prayer with regard to the fetus was within forty days of conception. As it was taught in a baraita: During the first three days after intercourse, one should pray that the seed not putrefy, that it will fertilize the egg and develop into a fetus. From the third day until the fortieth, one should pray that it will be male. From the fortieth day until three months, one should pray that it will not be deformed, in the shape of a flat fish, as when the fetus does not develop it assumes a shape somewhat similar to a flat sandal fish. From the third month until the sixth, one should pray that it will not be stillborn. And from the sixth month until the ninth, one should pray that it will be emerge safely. Therefore, during the first forty days from conception, one may still pray to affect the gender of the fetus.

ומי מהני רחמי והאמר רב יצחק בריה דרב אמי איש מזריע תחלה יולדת נקבה אשה מזרעת תחלה יולדת זכר שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר הכא במאי עסקינן כגון שהזריעו שניהם בבת אחת:

The Gemara asks: Is prayer effective for that purpose? Didn’t Rav Yitzḥak, son of Rav Ami, say: The tradition teaches that the gender of the fetus is determined at the moment of conception. If the man emits seed first, his wife gives birth to a female; if the woman emits seed first, she gives birth to a male, as it is stated: “When a woman emitted seed and bore a male” (Leviticus 12:2). The Gemara answers: With what are we dealing here? We are dealing with a case where they both emit seed simultaneously. In that case, the gender is undetermined and prayer may be effectual.

היה בא בדרך:

We learned in the mishna: One who was walking along the way and heard a scream from the city, and says: May it be God’s will that this scream will not be from my house, it is a vain prayer.

תנו רבנן מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר אמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי ועליו הכתוב אומר משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטח בה׳ אמר רבא כל היכי דדרשת להאי קרא מרישיה לסיפיה מדריש מסיפיה לרישיה מדריש מרישיה לסיפיה מדריש משמועה רעה לא יירא מה טעם נכון לבו בטח בה׳ מסיפיה לרישיה מדריש נכון לבו בטח בה׳ משמועה רעה לא יירא

The Sages taught: There was an incident involving Hillel the Elder, who was coming on the road when he heard a scream in the city. He said: I am certain that the scream is not coming from my house. And of him, the verse says: “He shall not be afraid of evil tidings; his heart is steadfast, trusting in the Lord” (Psalms 112:7). Rava said: Any way that you interpret this verse, its meaning is clear. It can be interpreted from beginning to end or it can be interpreted from end to beginning. The Gemara explains: It can be interpreted from beginning to end: Why is it that: He shall not be afraid of evil tidings? Because his heart is steadfast, trusting in the Lord. The Gemara continues: And it can be interpreted from end to beginning: One whose heart is steadfast, trusting in the Lord is a person who shall not be afraid of evil tidings.

ההוא תלמידא דהוה קא אזיל בתריה דרבי ישמעאל ברבי יוסי בשוקא דציון חזייה דקא מפחיד אמר ליה חטאה את דכתיב פחדו בציון חטאים אמר ליה והכתיב אשרי אדם מפחד תמיד אמר ליה ההוא בדברי תורה כתיב

The Gemara relates: This student was once walking after Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, in the marketplace of Zion. Rabbi Yishmael saw that the student was afraid. He said to him: You are a sinner, as it is written: “The transgressors in Zion are afraid, trembling has seized the ungodly” (Isaiah 33:14). The student replied: And is it not written: “Happy is the man that fears always” (Proverbs 28:14)? Rabbi Yishmael said to him: That verse is written with regard to matters of Torah, that one should be afraid lest he forget them. For everything else, one must trust in God.

יהודה בר נתן הוה שקיל ואזיל בתריה דרב המנונא אתנח אמר ליה יסורים בעי ההוא גברא לאתויי אנפשיה דכתיב כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי והא כתיב אשרי אדם מפחד תמיד ההוא בדברי תורה כתיב:

In a similar vein, the Gemara relates: Yehuda bar Natan was coming and going after Rav Hamnuna. Yehuda bar Natan sighed; Rav Hamnuna said to him: Do you wish to bring suffering upon yourself; as it is stated: “For that which I did fear is come upon me, and that which I was afraid of has overtaken me” (Job 3:25)? He responded: Is it not said: “Happy is the man who fears always”? Rav Hamnuna answered: That verse is written with regard to matters of Torah.

הנכנס לכרך:

We learned in the mishna: One who enters a large city recites two prayers; Ben Azzai says he recites four prayers.

תנו רבנן בכניסתו מהו אומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שתכניסני לכרך זה לשלום נכנס אומר מודה אני לפניך ה׳ אלהי שהכנסתני לכרך זה לשלום בקש לצאת אומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי שתוציאני מכרך זה לשלום יצא אומר מודה אני לפניך ה׳ אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום וכשם שהוצאתני לשלום כך תוליכני לשלום ותסמכני לשלום ותצעידני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך

The Sages taught the details of Ben Azzai’s teaching in a baraita:
Upon his entrance to the city what does he recite?
May it be Your will, O Lord my God, that You bring me into this city to peace.
After he entered the city, he recites: I thank You, O Lord my God, that You brought me into this city to peace.
When he seeks to leave the city, he recites: May it be Your will, O Lord my God and God of my ancestors, that You take me out of this city to peace.
After he left, he recites: I give thanks before You, O Lord my God, that You took me out of this city to peace;
and just as You took me out to peace,
so too lead me to peace, support me to peace, direct my steps to peace,
and rescue me from the hand of any enemy or those lying in ambush along the way.

אמר רב מתנא לא שנו אלא בכרך שאין דנין והורגין בו אבל בכרך שדנין והורגין בו לית לן בה

Rav Mattana said: This was taught only with regard to a city where criminals are not tried and executed, as in a place like that he may be killed without trial. However, in a city where criminals are tried and executed, these prayers do not apply, as if one is not guilty he will not be harmed.

איכא דאמרי אמר רב מתנא אפילו בכרך שדנין והורגין בו זימנין דלא מתרמי ליה אינש דיליף ליה זכותא

Some say that Rav Mattana said the opposite: Even in a city where criminals are tried and executed one must pray for mercy, as sometimes he may not encounter a person who will plead in his favor.

תנו רבנן הנכנס לבית המרחץ אומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שתצילני מזה וכיוצא בו ואל יארע בי דבר קלקלה ועון ואם יארע בי דבר קלקלה ועון תהא מיתתי כפרה לכל עונותי

The Sages taught: One who enters a Roman bathhouse, where a fire burns beneath the pool of water used for bathing, and where there is the risk of collapse, says:
May it be Your will, O Lord my God, that you save me from this and similar matters,
and do not let ruin or iniquity befall me,
and if ruin or iniquity does befall me, let my death be atonement for all of my transgressions.

אמר אביי לא לימא אינש הכי דלא לפתח פומיה לשטן דאמר ריש לקיש וכן תנא משמיה דרב יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן

Abaye said: One should not say: If ruin befalls me, so as not to open his mouth to Satan and provoke him. As Rabbi Shimon ben Lakish said and as it was taught in a baraita in the name of Rabbi Yosei: One should never open his mouth to Satan by raising, at his own initiative, the possibility of mishap or death.

אמר רב יוסף מאי קראה דכתיב כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו מאי אהדר להו נביא שמעו דבר ה׳ קציני סדם וגו׳

Rav Yosef said: What is the verse that alludes to this? As it is written: “We should have almost been as Sodom, we should have been like unto Gomorrah” (Isaiah 1:9), after which what did the prophet reply to them? “Hear the word of the Lord, rulers of Sodom; give ear unto the law of our God, people of Gomorrah” (Isaiah 1:10). After the analogy to Sodom was raised, it was realized.

כי נפיק מאי אומר אמר רב אחא מודה אני לפניך ה׳ שהצלתני מן האור

Returning to the subject of the Roman bathhouse, the Gemara asks: When he emerges from the bathhouse, what does he say? Rav Aḥa said: I give thanks to You, Lord, that You saved me from the fire.

רבי אבהו על לבי בני אפחית בי בני מתותיה אתרחיש ליה ניסא קם על עמודא שזיב מאה וחד גברי בחד אבריה אמר היינו דרב אחא

The Gemara relates: Rabbi Abbahu entered a bathhouse when the bathhouse floor collapsed beneath him and a miracle transpired on his behalf. He stood on a pillar and saved one hundred and one men with one arm. He held one or two people in his arm, with others holding on them and so on, so that all were saved. He said: This is confirmation of the statement of Rav Aḥa, who said that one should offer thanks upon leaving the bathhouse safely.

דאמר רב אחא הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני כי אל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו

As Rav Aḥa said: One who enters to let blood says:
May it be Your will, O Lord my God,
that this enterprise be for healing and that You should heal me.
As You are a faithful God of healing and Your healing is truth.
Because it is not the way of people to heal, but they have become accustomed.
Rav Aḥa is saying that people should not practice medicine as they lack the ability to heal; rather, healing should be left to God.

אמר אביי לא לימא אינש הכי דתני דבי רבי ישמעאל ורפא ירפא מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות

Abaye responded and said: One should not say this, as it was taught in the school of Rabbi Yishmael that from the verse, “And shall cause him to be thoroughly healed” (Exodus 21:19), from here we derive that permission is granted to a doctor to heal. The practice of medicine is in accordance with the will of God.

כי קאי מאי אומר אמר רב אחא ברוך רופא חנם

As for bloodletting, the Gemara asks: When one stands after having let blood, what does he say? Rav Aḥa said: He recites in gratitude: Blessed…Who heals without payment.

הנכנס לבית הכסא אומר התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון תנו כבוד לאלהי ישראל הרפו ממני עד שאכנס ואעשה רצוני ואבא אליכם אמר אביי לא לימא אינש הכי דלמא שבקי ליה ואזלי אלא לימא שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני סמכוני סמכוני המתינו לי המתינו לי עד שאכנס ואצא שכן דרכן של בני אדם כי נפיק אומר ברוך אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חללים חללים גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יפתח אחד מהם או אם יסתם אחד מהם אי אפשר לעמוד לפניך

One who enters a bathroom says to the angels who accompany him at all times:
Be honored, honorable holy ones, servants of the One on High,
give honor to the God of Israel,
leave me until I enter and do my will and come back to you.
Abaye said: A person should not say this, lest they abandon him and go. Rather he should say:
Guard me, guard me,
help me, help me,
support me, support me,
wait for me, wait for me until I enter and come out, as this is the way of man.
Upon exiting, one says:
Blessed…Who formed man in wisdom,
and created in him many orifices and cavities.
It is revealed and known before the throne of Your glory
that were one of them to be ruptured or blocked, it would be impossible to survive and stand before You.

מאי חתים אמר רב רופא חולים אמר שמואל קא שוינהו אבא לכולי עלמא קצירי אלא רופא כל בשר רב ששת אמר מפליא לעשות אמר רב פפא הלכך נמרינהו לתרוייהו רופא כל בשר ומפליא לעשות

The Gemara asks: With what should one conclude this blessing? Rav said: One should conclude: Blessed…Healer of the sick. Shmuel said: Abba, Rav, has rendered everyone sick. Rather, one should say: Healer of all flesh. Rav Sheshet said: One should conclude: Who performs wondrous deeds. Rav Pappa said: Therefore, let us say them both: Healer of all flesh, Who performs wondrous deeds.

הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע ואומר ברוך המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שתשכיבני לשלום ותן חלקי בתורתך ותרגילני לידי מצוה ואל תרגילני לידי עבירה ואל תביאני לידי חטא ולא לידי עון ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון וישלוט בי יצר טוב ואל ישלוט בי יצר הרע ותצילני מפגע רע ומחלאים רעים ואל יבהלוני חלומות רעים והרהורים רעים ותהא מטתי שלמה לפניך והאר עיני פן אישן המות ברוך אתה ה׳ המאיר לעולם כולו בכבודו

The Gemara proceeds to cite additional blessings recited as part of one’s daily routine. One who enters to sleep on his bed recites Shema in his bed from Shema Yisrael to VeHaya Im Shamoa. Then he recites:
Blessed…Who makes the bands of sleep fall upon my eyes and slumber upon my eyelids,
and illuminates the pupil of the eye.
May it be Your will, O Lord my God,
that You make me lie down in peace and give me my portion in Your Torah,
accustom me to mitzvot and do not accustom me to transgression,
lead me not into error, nor into iniquity, nor into temptation nor into disgrace.
May the good inclination have dominion over me
and may the evil inclination not have dominion over me.
Save me from an evil mishap and evil diseases.
Let neither bad dreams nor troubling thoughts disturb me.
May my bed be flawless before You, that my progeny should not be flawed.
Enlighten my eyes in the morning lest I sleep the sleep of death, never to awaken.
Blessed are You, O Lord, Who gives light to the whole world in His glory.

כי מתער אומר אלהי נשמה שנתת בי טהורה אתה יצרתה בי אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי רבון כל העולמים אדון כל הנשמות ברוך אתה ה׳ המחזיר נשמות לפגרים מתים

When one awakens, he recites:
My God, the soul You have placed within me is pure.
You formed it within me,
You breathed it into me,
and You guard it while it is within me.
One day You will take it from me and restore it within me in the time to come.
As long as the soul is within me, I thank You,
O Lord my God and God of my ancestors, Master of all worlds, Lord of all souls.
Blessed are You, O Lord, who restores souls to lifeless bodies.

כי שמע קול תרנגולא לימא ברוך אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה כי פתח עיניה לימא ברוך פוקח עורים כי תריץ ויתיב לימא ברוך מתיר אסורים כי לביש לימא ברוך מלביש ערומים כי זקיף לימא ברוך זוקף כפופים כי נחית לארעא לימא ברוך רוקע הארץ על המים כי מסגי לימא ברוך המכין מצעדי גבר כי סיים מסאניה לימא ברוך שעשה לי כל צרכי כי אסר המייניה לימא ברוך אוזר ישראל בגבורה כי פריס סודרא על רישיה לימא ברוך עוטר ישראל בתפארה

Upon hearing the sound of the rooster, one should recite: Blessed…Who gave the heart [sekhvi] understanding to distinguish between day and night.
Upon opening his eyes, one should recite: Blessed…Who gives sight to the blind.
Upon sitting up straight, one should recite: Blessed…Who sets captives free.
Upon dressing, one should recite: Blessed…Who clothes the naked, as they would sleep unclothed.
Upon standing up straight, one should recite: Blessed…Who raises those bowed down.
Upon descending from one’s bed to the ground, one should recite: Blessed…Who spreads the earth above the waters, in thanksgiving for the creation of solid ground upon which to walk.
Upon walking, one should recite: Blessed…Who makes firm the steps of man.
Upon putting on his shoes, one should recite: Blessed…Who has provided me with all I need, as shoes are a basic necessity.
Upon putting on his belt, one should recite: Blessed…Who girds Israel with strength.
Upon spreading a shawl upon his head, one should recite: Blessed…Who crowns Israel with glory.

כי מעטף בציצית לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית כי מנח תפילין אדרעיה לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין ארישיה לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין כי משי ידיה לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים כי משי אפיה לימא ברוך המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי ויהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שתרגילני בתורתך ודבקני במצותיך ואל תביאני לא לידי חטא ולא לידי עון ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון וכוף את יצרי להשתעבד לך ורחקני מאדם רע ומחבר רע ודבקני ביצר טוב ובחבר טוב בעולמך ותנני היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ותגמלני חסדים טובים ברוך אתה ה׳ גומל חסדים טובים לעמו ישראל:

Upon wrapping himself in ritual fringes, one should recite: Blessed…Who has made us holy through His commandments and has commanded us to wrap ourselves in a garment with ritual fringes.
Upon donning his phylacteries on his arm, one should recite: Blessed…Who has made us holy through His commandments and has commanded us to don phylacteries.
Upon donning phylacteries on his head one should recite: Blessed…Who has made us holy through His commandments and has commanded us with regard to the mitzva of phylacteries.
Upon ritually washing his hands: Blessed…Who has made us holy through His commandments and has commanded us with regard to the washing of the hands.
Upon washing his face, one recites: Blessed…Who removes the bands of sleep from my eyes and slumber from my eyelids.
And may it be Your will, O Lord my God, to accustom me in Your Torah,
attach me to Your mitzvot, and lead me not into transgression,
nor into error, nor into iniquity, nor into temptation nor into disgrace.
Bend my evil inclination to be subservient to You,
and distance me from an evil person and an evil acquaintance.
Help me attach myself to the good inclination and to a good friend in Your world.
Grant me, today and every day, grace, loving-kindness, and compassion in Your eyes and the eyes of all who see me,
and bestow loving-kindness upon me.
Blessed are You, O Lord, Who bestows loving-kindness on His people, Israel.

חייב אדם לברך כו׳: מאי חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה אילימא כשם שמברך על הטובה הטוב והמטיב כך מברך על הרעה הטוב והמטיב והתנן על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב על בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת אמר רבא לא נצרכה אלא לקבולינהו בשמחה

We learned in the mishna: One is obligated to recite a blessing for the bad that befalls him just as he recites a blessing for the good that befalls him. The Gemara asks: What does it mean: One is obligated to recite a blessing for the bad just as for the good? If we say this means that just as one recites a blessing for a positive event with the formula: Who is good and does good, so too one recites a blessing for a calamity with the formula: Who is good and does good, didn’t we learn in our mishna that over good tidings one recites: Who is good and does good, while over bad tidings one recites: Blessed…the true Judge? Rather, Rava said: The mishna’s statement was only necessary to instruct us to accept bad tidings with the same joy with which we accept good tidings, not to instruct with regard to which blessing to recite.

אמר רב אחא משום רבי לוי מאי קרא חסד ומשפט אשירה לך ה׳ אזמרה אם חסד אשירה ואם משפט אשירה

Rav Aḥa said in the name of Rabbi Levi: What is the verse that alludes to this? “I will sing of loving-kindness and justice; unto You, O Lord, will I sing praises” (Psalms 101:1). Rav Aḥa explains: If it is loving-kindness, I will sing, and if it is justice, I will sing. I will thank God in song for the bad just as for the good.

רבי שמואל בר נחמני אמר מהכא בה׳ אהלל דבר באלהים אהלל דבר בה׳ אהלל דבר זו מדה טובה באלהים אהלל דבר זו מדת פורענות

Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: The proof is from here, as it is stated: “In God, I will praise His word; in the Lord, I will praise His word” (Psalms 56:11). The Gemara explains that In God, I will praise His word; that is the revelation of God’s attribute of benevolence, while: In the Lord, I will praise His word; that is the attribute of suffering; even if God brings suffering to bear upon me, I will still praise Him.

רבי תנחום אמר מהכא כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה׳ אקרא

Rabbi Tanḥum said: The proof is from here, as it is stated: “I will lift up the cup of salvation and call upon the name of the Lord” (Psalms 116:13), and: “I found trouble and sorrow, but I called upon the name of the Lord” (Psalms 116:3–4).

ורבנן אמרי מהכא ה׳ נתן וה׳ לקח יהי שם ה׳ מברך

And the Rabbis said: The proof is from here, as it is stated: “The Lord has given and the Lord has taken away; blessed be the name of the Lord” (Job 1:21).

אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דרבי עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד

Rav Huna said that Rav said that Rabbi Meir said; and so it was taught in a baraita in the name of Rabbi Akiva: One must always accustom oneself to say: Everything that God does, He does for the best.

כי הא דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא מטא לההיא מתא בעא אושפיזא ולא יהבי ליה אמר כל דעביד רחמנא לטב אזל ובת בדברא והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא אתא זיקא כבייה לשרגא אתא שונרא אכליה לתרנגולא אתא אריה אכליה לחמרא אמר כל דעביד רחמנא לטב ביה בליליא אתא גייסא שבייה למתא אמר להו לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא

The Gemara relates: Like this incident, when Rabbi Akiva was walking along the road and came to a certain city, he inquired about lodging and they did not give him any. He said: Everything that God does, He does for the best. He went and slept in a field, and he had with him a rooster, a donkey and a candle. A gust of wind came and extinguished the candle; a cat came and ate the rooster; and a lion came and ate the donkey. He said: Everything that God does, He does for the best. That night, an army came and took the city into captivity. It turned out that Rabbi Akiva alone, who was not in the city and had no lit candle, noisy rooster or donkey to give away his location, was saved. He said to them: Didn’t I tell you? Everything that God does,

Scroll To Top