Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ל׳ באדר א׳ תשפ״ד | 10 מרץ 2024

  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

בבא מציעא יא

לאחר שהסיקו שכולם מסכימים שאם הבעל שם גט בחצר אשתו, היא מתגרשת משום שחצרה נחשבת כידה, מביאה הגמרא שלושה הסברים על מה חולקים ריש לקיש ורבי יוחנן לגבי חצרה וארבע אמות של קטנה. אם אנשים רצים אחרי בעל חיים עם רגל שבורה שנכנס לשדה של מישהו, בעל השדה יכול לרכוש אותו באמירת "זכתה לי שדי" שכן החיה לא מסוגלת לברוח. אבל אם החיה הייתה יכולה לרוץ מהר ולברוח, אז האמירה הזו לא תהיה יעילה. שמואל מגביל את המשנה שהשדה אינה משתמרת והבעל עומד בסמוך. הגמרא מביאה הוכחה מברייתא שבשדה שאינה משתמרת, על הבעלים להיות בקרבת מקום כדי לזכות בחפץ מהפקר. הברייתא סותרת את עצמה ולכן מוצעת קריאה חלופית המשמשת להוכחת דברי שמואל. אולם הגמרא מציעה קריאה חלופית של הברייתא כדי לדחות את ההוכחה, אך קריאה זו אינה מתקבלת. גם עולא ורבא בר בר חנה הגבילו את המשנה כשמואל. רבי אבא מעלה קושי נגד עולא ממשנה במעשר שני ה:ט על כך שרבן גמליאל נתן זכויות במעשר שלו לרבי יהושע ורבי עקיבא בהיותם על סירה בכך שהשכיר להם זכויות על חלקת אדמה בנכסיו. מאחר שלא עמדו ליד הנכס, ניתן להוכיח כי רכשו אותו מבלי להיות ליד השדה. תשובה אפשרית אחת לקושי היא להסביר שפעולת הרכישה הייתה דרך קניין אגב, לפיו מי שרוכש קרקע ודברי מטלטלין רוכש את הקרקע (באמצעות כסף) והמיטלטלין הופכים אוטומטית לשלו. רבי אבא לא קיבל את התגובה הזו ורבא מסביר מדוע. רבא מציע שמאחר שהיתה דרך קלה יותר לעשות זאת – על ידי קניין סודר, ולא השתמשו בקניין הזה, זה כנראה משום שהזכות לרבן גמליאל במעשר לאחר שהפריש אינה זכות ממונית אלא טובת הנאה בלבד. אולם הגמרא דוחה את הצעתו של רבא ומסבירה שמתנות כהונה נחשבות לכסף ומסבירה מדועקניין סודר לא היה מועיל, אבל קנין אגב כן. רב פפא מציע תשובה אחרת לקושי של רבי אבא בכך שמבחין בין זכיה מהפקר וזכייה כשיש מישהו המקנה את החפץ לצד השני.

ילפינן מציאה מגט ומר סבר לא ילפינן מציאה מגט

ואיבעית אימא בקטנה כולי עלמא לא פליגי דילפינן מציאה מגט והכא בקטן קא מיפלגי

מר סבר ילפינן קטן מקטנה ומר סבר לא ילפינן קטן מקטנה

ואיבעית אימא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי

מתני׳ ראה אותן רצין אחר מציאה אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו היה צבי רץ כדרכו או שהיו גוזלות מפריחין ואמר זכתה לי שדי לא אמר כלום

גמ׳ אמר רב יהודה אמר שמואל והוא שעומד בצד שדהו

ותקני ליה שדהו דאמר רבי יוסי ברבי חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו

הני מילי בחצר המשתמרת אבל חצר שאינה משתמרת אי עומד בצד שדהו אין אי לא לא

ומנא תימרא דחצר שאינה משתמרת אי עומד בצד שדהו אין אי לא לא

דתניא היה עומד בעיר ואומר יודע אני שעומר שיש לי בשדה פועלים שכחוהו לא יהא שכחה יכול לא יהא שכחה תלמוד לומר ושכחת עמר בשדה בשדה ושכחת ולא בעיר

הא גופא קשיא אמרת יכול לא יהא שכחה אלמא הוי שכחה ונסיב לה תלמודא בשדה ושכחת ולא בעיר אלמא לא הוי שכחה

אלא לאו הכי קאמר בשדה שכוח מעיקרו הוי שכחה זכור ולבסוף שכוח אין שכחה מאי טעמא דכיון דקאי גבה הויא ליה חצרו וזכתה ליה

אבל בעיר אפילו זכור ולבסוף שכוח הויא שכחה מאי טעמא דליתיה גביה דלזכי ליה

ממאי דלמא גזירת הכתוב היא דבשדה נהוי שכחה ובעיר לא נהוי שכחה

אמר קרא לא תשוב לקחתו לרבות שכחת העיר

האי מיבעי ליה ללאו

אם כן נימא קרא לא תקחנו מאי לא תשוב לרבות שכחת העיר

ואכתי מיבעי ליה לכדתנן שלפניו אין שכחה שלאחריו יש שכחה שהוא בבל תשוב

זה הכלל כל שהוא בבל תשוב שכחה כל שאינו בבל תשוב אינו שכחה

אמר רב אשי אמר קרא יהיה לרבות שכחת העיר

וכן אמר עולא והוא שעומד בצד שדהו וכן אמר רבה בר בר חנה והוא שעומד בצד שדהו

איתיביה רבי אבא לעולא מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה אמר רבן גמליאל עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע


ומקומו מושכר לו ועישור אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו

וכי רבי יהושע ורבי עקיבא בצד שדהו של רבן גמליאל היו עומדין

אמר ליה דמי האי מרבנן כדלא גמרי אינשי שמעתא

כי אתא לסורא אמר להו הכי אמר עולא והכי אותביתיה אמר ליה ההוא מרבנן רבן גמליאל מטלטלי אגב מקרקעי הקנה להם רבי זירא קבלה רבי אבא לא קבלה

אמר רבא שפיר עביד דלא קבלה וכי לא היה להם סודר לקנות ממנו בחליפין אלא טובת הנאה אינה ממון לקנות ממנו בחליפין הכא נמי טובת הנאה אינה ממון לקנות על גבי קרקע

ולא היא מתנות כהונה נתינה כתיבא בהו חליפין דרך מקח וממכר הוא מטלטלין אגב מקרקע נתינה אלימתא היא

רב פפא אמר דעת אחרת מקנה אותן שאני

ומנא תימרא דתנן ראה אותן רצין אחר המציאה כו׳ ואמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן והוא שרץ אחריהן ומגיען ובעי רבי ירמיה במתנה היאך קבלה מיניה רבי אבא בר כהנא אף על פי שרץ אחריהן ואין מגיען מאי טעמא לאו משום דדעת אחרת מקנה אותן שאני

אמר ליה רב שימי לרב פפא הרי גט דדעת אחרת מקנה אותה ואמר עולא והוא שעומדת בצד ביתה או בצד חצרה שאני גט דאיתיה בעל כרחה

מתקיף לה רב ששת בריה דרב אידי ולאו קל וחומר הוא ומה גט דאיתיה בעל כרחה אי עומדת בצד ביתה ובצד חצרה אין אי לא לא מתנה דמדעתיה לא כל שכן

אלא אמר רב אשי



  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא מציעא יא

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא מציעא יא

ילפינן מציאה מגט ומר סבר לא ילפינן מציאה מגט

ואיבעית אימא בקטנה כולי עלמא לא פליגי דילפינן מציאה מגט והכא בקטן קא מיפלגי

מר סבר ילפינן קטן מקטנה ומר סבר לא ילפינן קטן מקטנה

ואיבעית אימא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי

מתני׳ ראה אותן רצין אחר מציאה אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו היה צבי רץ כדרכו או שהיו גוזלות מפריחין ואמר זכתה לי שדי לא אמר כלום

גמ׳ אמר רב יהודה אמר שמואל והוא שעומד בצד שדהו

ותקני ליה שדהו דאמר רבי יוסי ברבי חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו

הני מילי בחצר המשתמרת אבל חצר שאינה משתמרת אי עומד בצד שדהו אין אי לא לא

ומנא תימרא דחצר שאינה משתמרת אי עומד בצד שדהו אין אי לא לא

דתניא היה עומד בעיר ואומר יודע אני שעומר שיש לי בשדה פועלים שכחוהו לא יהא שכחה יכול לא יהא שכחה תלמוד לומר ושכחת עמר בשדה בשדה ושכחת ולא בעיר

הא גופא קשיא אמרת יכול לא יהא שכחה אלמא הוי שכחה ונסיב לה תלמודא בשדה ושכחת ולא בעיר אלמא לא הוי שכחה

אלא לאו הכי קאמר בשדה שכוח מעיקרו הוי שכחה זכור ולבסוף שכוח אין שכחה מאי טעמא דכיון דקאי גבה הויא ליה חצרו וזכתה ליה

אבל בעיר אפילו זכור ולבסוף שכוח הויא שכחה מאי טעמא דליתיה גביה דלזכי ליה

ממאי דלמא גזירת הכתוב היא דבשדה נהוי שכחה ובעיר לא נהוי שכחה

אמר קרא לא תשוב לקחתו לרבות שכחת העיר

האי מיבעי ליה ללאו

אם כן נימא קרא לא תקחנו מאי לא תשוב לרבות שכחת העיר

ואכתי מיבעי ליה לכדתנן שלפניו אין שכחה שלאחריו יש שכחה שהוא בבל תשוב

זה הכלל כל שהוא בבל תשוב שכחה כל שאינו בבל תשוב אינו שכחה

אמר רב אשי אמר קרא יהיה לרבות שכחת העיר

וכן אמר עולא והוא שעומד בצד שדהו וכן אמר רבה בר בר חנה והוא שעומד בצד שדהו

איתיביה רבי אבא לעולא מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה אמר רבן גמליאל עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע


ומקומו מושכר לו ועישור אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו

וכי רבי יהושע ורבי עקיבא בצד שדהו של רבן גמליאל היו עומדין

אמר ליה דמי האי מרבנן כדלא גמרי אינשי שמעתא

כי אתא לסורא אמר להו הכי אמר עולא והכי אותביתיה אמר ליה ההוא מרבנן רבן גמליאל מטלטלי אגב מקרקעי הקנה להם רבי זירא קבלה רבי אבא לא קבלה

אמר רבא שפיר עביד דלא קבלה וכי לא היה להם סודר לקנות ממנו בחליפין אלא טובת הנאה אינה ממון לקנות ממנו בחליפין הכא נמי טובת הנאה אינה ממון לקנות על גבי קרקע

ולא היא מתנות כהונה נתינה כתיבא בהו חליפין דרך מקח וממכר הוא מטלטלין אגב מקרקע נתינה אלימתא היא

רב פפא אמר דעת אחרת מקנה אותן שאני

ומנא תימרא דתנן ראה אותן רצין אחר המציאה כו׳ ואמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן והוא שרץ אחריהן ומגיען ובעי רבי ירמיה במתנה היאך קבלה מיניה רבי אבא בר כהנא אף על פי שרץ אחריהן ואין מגיען מאי טעמא לאו משום דדעת אחרת מקנה אותן שאני

אמר ליה רב שימי לרב פפא הרי גט דדעת אחרת מקנה אותה ואמר עולא והוא שעומדת בצד ביתה או בצד חצרה שאני גט דאיתיה בעל כרחה

מתקיף לה רב ששת בריה דרב אידי ולאו קל וחומר הוא ומה גט דאיתיה בעל כרחה אי עומדת בצד ביתה ובצד חצרה אין אי לא לא מתנה דמדעתיה לא כל שכן

אלא אמר רב אשי


גלול כלפי מעלה